פסק דין 1. המערער יליד 1947. במהלך שרות קבע כמפקד גזרה בלבנון נפגע במספר ארועים בשנת 1984 ובשנת 1986 בגבו והוכר קשר של גרימה בין כאב גב תחתון לשירותו בדרגת נכות 0%. לימים, בשנת 96, לאחר בקשה לדיון בהחמרה נקבעה דרגת נכות של 1% בסעיף של שינויים ניוונים בע"ש מותני ללא הפרעה תפקודית. לאחר בקשה נוספת לדיון בהחמרה, נקבעו על ידי ועדה מחוזית ביום 6.4.06 5% נכות בגין הגבלה מזערית בתנועות ע"ש מותני. 2. המערער ערער לועדה רפואית עליונה וצרף חוות דעת מומחה, ד"ר רייס מיום 10.1.07. המומחה מטעם המערער ציין כי מדובר בתסמונת סטנוסית בע"ש מותני שאינה גורמת להגבלה מרשימה בתנועות אך גורמת לכאבים רבים. המומחה ציין כי להערכתו נכותו של המערער הינה 10% בגין פגיעה בשורשים מותניים עם הפרעה קלה בהליכה ובעמידה. 3. הועדה הרפואית העליונה התכנסה ביום 15.2.07 לדיון בעניינו של המערער. הועדה שמעה את טענות בא כוחו של המערער, את תלונות הנבדק ובדקה את המערער. הועדה עיינה בתוצאות בדיקת C.T משנת 2004 ובקשה את הצילומים עצמם, וכן בבדיקת EMG מיום 30.11.06. הועדה הפנתה את המערער לבדיקת C.T מחודשת של ע"ש מותני. ביום 13.3.08 התכנסה הועדה הרפואית העליונה שוב, והוצגה בפניה בדיקת ה-C.T מיום 24.5.07. הועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר רייס. הועדה הסכימה עם ד"ר רייס, כי מדובר בתסמונת סטונזיס ספינלית, וכך נרשם : "חלק מתלונותיו שהובאו בפנינו היום ובישיבתנו הקודמת הינם תוצאה של תסמונת זאת. ברם, לדעתנו התסמונת אינה קשורה לחבלה עליה מוכר. שינויים אלו הינם שינויים ניווניים ותלונותיו הינם שלב בלתי מוסב במחלתו על פי תקנה 8 ..." לפיכך, נדחה הערעור. 4. המערער טוען כי שגתה הועדה כשעשתה שימוש בתקנה 8 שכן תקנה זו שמורה למצב בו נקבע רק קשר של החמרה בין הארוע לשירות ולא כאשר יש קשר גרימה. עוד טוען המערער כי הועדה טעתה בקביעתה כי התסמונת הסטונזיס ספינלית איננה קשורה לנכות המוכרת. עוד נטען כי הועדה הרפואית העליונה איננה מוסמכת לדון בנושא הקשר הסיבתי ולכן חרגה מסמכותה. עוד טען המערער, כי הועדה ציינה שרק חלק מהתלונות הן כתוצאה מהתסמונת, לפיכך לתפיסתו, שאר התלונות, גם לדעת הועדה, קשורות לפגימה המוכרת וראויות להתייחסות ככאלו. 5. אכן, הצדדים לא היו חלוקים ביניהם באשר לעובדה כי השימוש בתקנה 8 במקרה זה היה שגוי, ולכן לא ארחיב בנקודה זו. 6. הועדה ציינה למעשה בהחלטתה כי התסמונת הסטונזיס ספינלית "איננה קשורה לחבלה עליה מוכר". ב"כ המשיב סבר, כי יש להתייחס למהות ההחלטה ולא למספר הסעיף שהועדה עשתה בו שימוש. 7. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים השונות, אני סבורה שיש להחזיר את הדיון לועדה הרפואית העליונה על מנת שתבחן את שאלת התסמונת הנ"ל, ותנמק בהרחבה את נימוקיה להחלטתה, באשר היא. ואלו הנימוקים : א. העובדה שהועדה ציינה סעיף מסויים מהתקנות אשר יש לעשות בו שימוש במקרים אחרים ממקרה זה, מעלה אפשרות כי לוועדה טעות בנתונים העובדתיים של המקרה עצמו, וענין זה דורש ברור מחודש. ב. לא ניתן הסבר מספק מדוע התסמונת הקיימת איננה יכולה להיות פועל יוצא של הנכות המוכרת. בכל מקרה של ספק, הספק פועל לטובת הנכה. ראו לענין זה גם רע"א 3428/07 ניסן אסייב נ. קצין התגמולים: "אין חולק כי החוק מתבסס על חובתה המוסרית של המדינה כלפי מי שנפגעו במהלך שירותם הצבאי...ומטרתו סוציאלית מובהקת. ככזה, הנטייה לפרשו ברוחב לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ולא להקפיד עימו". ג. הועדה לא כונסה לדיון לפי תקנה 9, אלא לדיון בשאלת החמרה. אם הועדה אכן תגיע למסקנה כי מדובר בנכות נפרדת, בלתי תלויה, יש לאפשר למערער לפנות על מנת לכנס דיון לפי תקנה 9 ולהערך בהתאם, אם ירצה. ד. על הועדה מושתת חובת הנמקה לגבי קביעתה. ראו לעניין זה רע"א 7919/06 כפיר חגאי נ. קצין התגמולים "ראוי שהועדה הרפואית הדנה בעניין תסביר בהחלטתה את הטעמים שבגינם היא החליטה לקבוע את דרגת נכותו של המבקש כפי שקבעה. נימוק כזה יאפשר לנכה להבין את החלטת הועדה ואת הטעמים שעמדו ביסודה....ויאפשר להעביר את ההחלטה בשבט הביקורת השיפוטית". על הועדה במקרה זה לפרט את נימוקיה. 8. לפיכך, יוחזר התיק לועדה הרפואית העליונה, כמפורט לעיל. 9. אין צו להוצאות. צבאשירות קבעשירות צבאי