להלן פסק דין בנושא תביעת פיצוי על יריות בעזה: פסק דין 1. התובע יליד 1975, הגיש תביעה זו לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בארוע ירי של חיילי צה"ל, אשר מתואר בתצהיר עדותו הראשית, לפיו בתאריך 26/4/90, שעה שהיה בבית הספר, בכפרו, בבית חנון שברצועת עזה, לפתע הופיעה קבוצת חיילים ופתחה באש אוטומטית וללא אבחנה לעבר כל מי שנכח במקום, כאשר לגירסתו אחד הכדורים פגע בירכו הימנית וגרם לו לנזקי גוף (להלן: "הפגיעה"). התובע הובהל באמבולנס לבית החולים אלשיפא בעזה, שם אושפז כשבוע ימים ושוחרר לביתו עם המשך קבלת טיפולים רפואיים במרפאות החוץ של בי"ח אלשיפא ובמרפאות פרטיות בבית חאנון. כתוצאה מהפגיעה נעדר התובע לטענתו, מלימודיו למשך מספר חודשים, וכי אינו מסוגל ללכת למרחקים, לעמוד למשך תקופה ממושכת או לבצע פעולות הדורשת מאמץ פיזי, וזאת כתוצאה מהתקיפה. התובע צירף לתצהירו צילום של תעודה רפואית בשפה הערבית (שתרגומה לעברית), לפיה התובע אושפז במחלקה כירורגית ביום 26/4/90 עקב טענה לפגיעה מירי בירך ימין. עפ"י תעודה זו "בבדיקה הרפואית אובחן המצאות פתח כניסה, ופתח יציאה בירך ימין, הוא אושפז במחלקה כירורגית כללית להמשך טיפול ומעקב רפואי". כן צירף התובע צילום הזמנה לבדיקת רנטגן וצילום גליון חדר מיון, בו מילים בערבית תורגמו לעברית. 2. הנתבעת כפרה בטענות התובע, בנסיבות הארוע מתואר ובאחריותה לנזקי התובע. לטענתה, כבר במכתב דרישה ראשון, (המצ"ב לסיכומיה), שנשלח ע"י ב"כ קודם של התובע למשרד הביטחון, עולה גירסה, לפיה נפגע התובע בשהותו בפרדס בו עבד. לטענת הנתבעת, באזור היו התפרעויות, כאשר החיילים הגיבו, המתפרעים נמלטו לבתי הספר. הנתבעת טענה כי התובע נמלט מהחיילים ולכן אף נפגע בעכוזו, כעולה מן החקירה הפרטית. הנתבעת טוענת, כי מאחר והתובע מסר מספר גרסאות באשר לאופן קרות האירוע, הרי שניתן להסיק מכאן, כי הוא אינו מגלה את נסיבות פציעתו האמיתית. עוד לטענתה, מאחר והתובע אינו יכול לטעון טענות עובדתיות חלופיות, הוא לא הוכיח את תביעתו. כן נטען כי התובע לא הוכיח כי הצבא פעל בחוסר זהירות וברשלנות או תוך ביצוע כל עוולה שהיא אשר גרמה לנזק. לפיכך יש לדחות את התביעה גם אם הנתבעת לא הוכיחה גרסה משלה לנסיבות האירוע. עוד לטענתה, מן החקירה הפרטית שנעשתה, התובע נפגע בנסיבות אחרות מהמתואר על ידו בבית ספר בבית חנון. באשר לנזק טוענת הנתבעת כי התובע לא סבל כלל את הנזקים המתוארים על ידיו וכי הוא שב במהרה למסלול חייו, ומתפקד ללא דופי. באשר לאמור בתצהירו טוענת הנתבעת כי מדובר בתצהירו שיקרי, פרט אולי לעובדה שהתובע נפגע במתחם בית הספר, זאת כעולה מממצאי החקירה הפרטית וממסמכי הצבא ששצורפו לסיכומיה. לבסוף מציינת הנתבעת כי גירסת התובע נשענת על עדותו בלבד וכי הוא לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו. 3. הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין עפ"י סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984 וזאת לאחר הגשת הסיכומים והמסמכים מטעם כל אחד מהם. לאחר שהוגשו המסמכים (ומדובר במסמכים רבים) בצירוף לסיכומי הצדדים הובא התיק בפני לצורך מתן פסק הדין. 4. לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי בסיכומיהם ובמסמכים שצורפו, ולקחת בחשבון את שאלת אחריות המדינה לקרות הארוע והפגיעה, הקשורים לשאלה כיצד יש לסווג את הארוע האם מדובר ב"פעולה מלחמתית" וכתוצאה מכך האם הייתה הצדקה לירי של חיילים, או שמדובר ב"פעולת שיטור" (ראו: ע"א 5964/92 ג'מאל קאסם בני עודה ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד נו(4)1 ; ע"א 1354/97 עכאשה מחמחוד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) וע"א 361/00 עאזם ד'אהר ואח' נ' סרן יואב ומדינת ישראל (טרם פורסם פס"ד מיום 10.2.05) וכן לאחר שלקחתי בחשבון את המחלוקת לגבי גירסת התובע והעובדה כי מדו"ח החקירה שנערך לבקשת הנתבעת, עולה כי בני משפחת התובע מסרו גירסה סותרת לפיה התובע נפגע בשעות הצהרים כאשר עשה התובע דרכו מבית הספר לביתו, כאשר במהלך ההליכה חלף רכב צבאי בתוכו ישבו שוטרי מג"ב. מבלי כל סיבה ירו יושבי הרכב לעבר התובע ופגעו בו בירך שמאל. וכן האופן שבו ביקש התובע להוכיח את גירסתו או ליישב את הסתירות לגבי מיקום הפגיעה בגופו. וכן הטענות בעניין האפשרות כי פגיעתו של התובע בעכוז מתאימה יותר לגירסת הנתבעת באשר להמלטות התובע מן החיילים במהלך ניסיונותיהם לעצור אותו, מאשר לגירסתו, לפיה נורה ללא סיבה בשהותו בבית הספר בו למד. ומאידך העובדה כי בתצהירו מיום 18/6/01, ציין התובע כי חיפש את העדים לאירוע אך לא הצליח וכי כתוצאה מהמצב הקשה בשטחים, אין ביכולתו של התובע כיום ליצור קשר עם אותם עדים. וכן לאחר שלקחתי בחשבון את מידת הנזק כפי שעולה מגירסת התובע וטענותיו מצד אחד כי נעדר מבית הספר למשך מספר חודשים מצד אחד אולם מחקירתו של מנהל בית הספר, בו למד התובע, מר סעיד שמאייה, עולה, כי לאחר שהנ"ל בדק ברישומים, הסתבר, כי עקב הפציעה נעדר התובע מלימודיו במשך כ-3 שבועות, לאחריהם שב ללימודים סדירים תוך מעקב וביקורות בבית החולים לאחר מכן, מאידך. ולאחר שעיינתי במסמכים שבחומר הצבאי שצורפו לסיכומי הנתבעת ובקשתה לקבלו כראיה לתוכנו בהתאם לסעיף 483 לחוק השיפוט הצבאי ומאידך סירבה הנתבעת להציג חומר אחר תוך טענה כי הוא חסוי. וכן לאחר שלקחתי בחשבון את ראשי הנזק הנטענים הכוללים פגיעה בכושר השתכרות (ללא חוות דעת בעניין נכות רפואית), עזרת צד ג' והוצאות רפואיות בגין העבר, וכן הנזק הבלתי ממוני (כאב וסבל); ובשיקלול כל הנתונים הנ"ל, לרבות סיכויי התובע להוכיח את תביעתו, אפסוק לתובע את הסך של 11,000 ₪. 5. אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 11,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בצירוף מע"מ ואגרת המשפט. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםמקרי יריפלסטינים