פסק דין י. טימור סגן נשיא - אב"ד: 1. בפנינו ערעור וערעור שכנגד, שהוגש על פסק דין שניתן על ידי ועדת ערעורים, עפ"י חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 - כב' השופט י. גנן אב"ד (החוק הנ"ל ייקרא להלן: "החוק"). הערעור הוגש מטעם קצין התגמולים, באשר לקביעת הערכאה הראשונה לענין קשר סיבתי בין החמרת מצב המשיב לענין הפגימה של שלפוחית ניאורוגנית לבין תנאי שירותו בצבא. נטען כי ועדת הערעורים דנה בסוגיה זו בלי שקצין התגמולים נתבקש לדון בענין ובלי שהוגש כלל ערעור לענין זה. בערעור שכנגד טוען המשיב, כי שגתה ועדת הערעורים משלא הכירה בקשר סיבתי בין פגימה של פריצת דיסק אצל המשיב לבין תנאי שירותו בצבא. 2. בדיון זה בערעור ובערעור שכנגד יקרא קצין התגמולים "המערער" ובעל הדין שכנגד "המשיב". 3. עפ"י ההלכה הפסוקה, מנועה ערכאת הערעור מלהתערב בקביעות עובדתיות שקבעה הערכאה הראשונה. בכך נכללת גם העדפת חוות דעת מומחה על רעותה (ראה סעיף 34 לחוק). 4. באשר לפגימה של פריצת דיסק, קבעה ועדת הערעורים כי נתקיימו העובדות המפורטות להלן: 4.1. לטענת המשיב נגרמה לו הפגימה של פריצת דיסק ביום 20/11/97 עת נדרש לשאת מחשבים שמשקלם המצטבר כ- 33 ק"ג. 4.2. המשיב יליד 1959, עתודאי שהתגייס ב- 29/8/81. בשירותו הצבאי עסק במערכות מידע ומחשבים וסיים שירותו בדרגת רב-סרן. הוא שוחרר משירות בצה"ל זמן קצר לאחר האירוע הנ"ל. 4.3. המשיב סבל מליקויים בגב כבר עם גיוסו לצה"ל. בין היתר סבל מעקמת מולדת (דיסק ופתיה) ומקשרי שמורל בעמוד שידרה תחתון ובעמוד שידרה מותני. 4.4. המשיב נבדק על ידי רופא צבאי ב- 25/11/97 - 5 ימים אחר האירוע הנטען - ובאנמנזה מציין המשיב כי הוא סובל מכאבי גב תחתון כ- 10 שנים. כבר בשנת 89 נקבע כי הוא סובל מדיסקופתיה. צוין, כי המשיב פנה לקצין העיר בטענה של "גב תפוס", אך אין כל התייחסות לאירוע חריג מהעת האחרונה (מסמך 41 בתיק הרפואי). בבדיקה מיום 25/11/97 הוסיף וטען המשיב, בפני המומחה אליו הופנה - ד"ר קרושינסקי - כי התקף אחרון נגרם לו לפני שבועיים - דהיינו כ- 9 ימים קודם האירוע לו טוען המשיב. גם ב- 3/12/97 הופנה המשיב לבדיקת אורתופד ואין כל איזכור לאירוע חריג כלשהו (מסמך 40 בתיק הרפואי). 4.5. למשיב נערכה בדיקת C.T. ב- 30/12/97 וכן בדיקת M.R.I במרץ 98 ובספטמבר 98 ולא נמצאה כל עדות לפריצת דיסק הנטענת. רק בדיקת הדמיה משנת 2001 גילתה פריצת דיסק, אך אין בכך כדי להעיד שהפגימה היא תוצאה של האירוע הנטען. 4.6. הערכאה הראשונה בחנה את חוו"ד המומחים שהוגשו מטעם הצדדים וקבעה כי אין בחוות הדעת מטעם המשיב כדי להוכיח את הקשר הסיבתי בין הפגימה לתנאי השירות. 5. ועדת הערעורים דחתה הערעור שהוגש על ידי המשיב על החלטת קצין התגמולים, בה קבע כי אין קשר סיבתי בין פריצת הדיסק לאירוע לו טוען המשיב ותנאי שירותו בצבא. בהתחשב בעובדות שקבעה הערכאה הראשונה דעתי היא שאין להתערב בפסק הדין שניתן על ידיה לענין זה ויש לדחות הערעור שכנגד שהוגש מטעם המשיב. 6. טוען המערער, כאמור, כי יש לבטל פסק הדין שניתן על ידי ועדת הערעורים, באשר לפגימה של שלפוחית ניאורוגנית והקשר הסיבתי בין פגימה זו לתנאי השירות. הערכאה הראשונה היתה ערה לכך שמסמכותה לדון רק בהחלטות שניתנו על ידי קצין התגמולים וזאת מכוח סעיף 33(א) לחוק, ואילו במקרה הנדון לא ניתנה כל החלטה על ידיו בענין הנדון. עדיין, סברה ועדת העררים כי הצדדים הרחיבו החזית לענין זה ובכך היקנו לה את הסמכות לדון בענין. 7. דעתי היא שנפלה טעות בערכאה הראשונה בהחלטתה לענין פגימה זו של שלפוחית ניאורוגנית. המערער לא הגיש כלל תביעה לענין זה בפני קצין התגמולים שלא התייחס לכך. פגימה זו נטענה רק כראיה לכך שארעה פריצת דיסק באירוע הנדון, אך תביעת המשיב לענין זה נדחתה משלא עמד בעול השכנוע. גם ב"כ המשיב טען בפנינו כי פגימה זו יש בה כדי להעיד על פריצת הדיסק. לא הוגשה תביעה עצמאית לענין פגימה זו. מעולם לא נטען להחמרה בפגימה זו של שלפוחית ניאורוגנית בשל מחלת עמוד שידרה קודמת. לו דעתי תתקבל יש לקבל ערעור קצין התגמולים ולבטל פסק הדין שניתן על ידי ערכאה הראשונה לענין פגימה זו של שלפוחית ניאורוגנית. 8. סוף דבר. לו דעתי תתקבל יש לדחות הערעור שכנגד של המשיב, באשר לדחיית הקשר הסיבתי בין תנאי השירות ופריצת הדיסק ולקבל ערעור המערער ולבטל פסק הדין שניתן על ידי הערכאה הראשונה באשר לקיום קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין החמרה במצב הפגימה של שלפוחית ניאורוגנית. דעתי שיש לחייב המשיב בהוצאות משפט ושכ"ט עורך-דין בסך -.5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל ומע"מ כחוק. י. טימור סגן נשיא - אב"ד אני מסכים. נ. הנדל - שופט אני מסכימה. ו. מרוז - שופטת לפיכך, הוחלט, כאמור, בפסק הדין שניתן על ידי סגן הנשיא י. טימור - אב"ד. צבאשירות צבאי