כללי 1. התובעים הינם תושבי שכונת סליזיאן בנצרת. התובעים טוענים כי הם פועלים כועד שכונתי המייצג 3,000 תושבי השכונה. 2. הנתבעים 1,2 הינם בני זוג נשואים המנהלים מעון למפגרים בבית הנמצא ברח' 401 גוש 16567 חלקה 18 בשכונת סיליזיאן בנצרת (להלן - "המעון"). הנתבעת מס' 8 הינה חברה בע"מ אשר הקימה ומנהלת את המעון ובעלי מניותיה הם הנתבעים 1,2 . 3. הנתבעים 3-6 הינם רשויות שונות האמורות ליתן את ההיתרים וההרשאות החוקיים להפעלתו של המעון. הנתבעת מס' 7 היא הועדה לתכנון ולבניה מחוז הצפון. אין כל התייחסות בכתבי התביעה לנתבעת זו ולסעד המבוקש ממנה. 4. התובעים מתנגדים להפעלת המעון בשכונת מגוריהם, ומכאן התביעה. 5. ביום 17.10.95 הוגשה ע"י התובעים תביעה לסעד הצהרתי וצו מניעה בת.א. 3796/95 בבית משפט השלום בנצרת; יחד עם התביעה הוגשה בקשה לצו מניעה זמני בגדר המ' 2098/95 . ביום 5.11.95 הוגשה תביעה מתוקנת, ובהמשך ההליכים בכתב התביעה ובבקשה לצו מניעה זמני אוחדו. בתאריך 31.1.96 ניתנה החלטה על ידי כבוד הנשיא לשעבר כליל עבוד ולפיה שופטי בית משפט השלום בנצרת פסלו עצמם מלדון בתיק זה, לפיכך, הועבר התיק לדיון בבית המשפט השלום בעפולה בפני כבוד השופט יפרח. ביום 8.11.95 ערך כב' השופט יפרח ביקור במקום. לאחר מכן עבר התיק לטיפולי ובהמשך "הוחזר" לבית המשפט בנצרת. ביום 26.6.97 ערכתי אף אני ביקור במקום. 6. בישיבת יום 10.10.99 הסכימו הצדדים כי נתבעות 3 ו 4 יהיו נתבעות פורמליות בלבד ולא יתבקש סעד נגדן. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה. טענות התובעים 7. הנתבעים 1,2 הרחיבו את בית המגורים בשכונת סליזיאן רח' 401 בנצרת. התובעים טוענים כי תוספת הבנייה נעשתה בניגוד לחוק וללא היתר כחוק מהנתבעים 3,4 . כמו כן , היעוד במקום לפי תוכנית מתאר הוא למגורים והנתבעים הקימו במקום מעון למפגרים בגילאים מ- 12 ועד 30 . במקום נמצאים כ- 53 מטופלים (בפועל הובהר כי נמצא במעון מספר רב יותר של מטופלים) עם פיגור קל, בינוני ועמוק כאשר רובם אינם תושבי העיר. 8. התובעים טוענים כי למרות שהוצאו צו מנהלי וצו שיפוטי לגבי בניית המעון , נתבעים 1,2 התעלמו מהצווים והמשיכו בבנייה שהיא כטענת התובעים ללא היתר שבדין. 9. התובעים טוענים כי בהתאם לחוק הפיקוח על המעונות משנת 1965 יש צורך בהיתרים מתאימים מנתבעת 6 ומשירות הכבאות להפעלת מעון למפגרים והנתבעים 1,2 מפעילים את מעון ללא שיש בידם היתרים כחוק. 10. לאור מבנה השכונה, הצפיפות במקום, העדר דרכים וכבישים ראויים, קיומו של המעון מהווה מטרד חמור לתושבי השכונה. 11. התובעים טוענים כי מתחילה התנגדו תושבי השכונה לקיומו של המעון במקום. המעון מהווה מטרד חמור לתושבי השכונה מהנימוקים הבאים : (א) המעון לא מוגן וקיימת סכנה מתמדת לבריחת מטופלים עם פיגור עמוק לתוך שכונה המאוכלסת בצפיפות עם מספר רב של ילדים. ביום 28.3.95 ברח אחד המטופלים כאשר מקל בידו, והדבר הפחיד מאוד את ילדי השכונה. ביום 29.3.95 שוב ברח מטופל ונכנס לדירה של תושבת השכונה בשם גב' יונס. במקרה אחר אחד המטופלים תקף אישה ממשפחת פרח ואף הייתה מעורבות משטרה. (ב) המעבר היחיד מהשכונה לכוון העיר צמוד לשער הראשי של המעון. ילדי השכונה מפחדים לעבור ליד המעון, הם התרחקו מהמעון ונמנעים מלעבור לידו. (ג) קיומו של המעון בשכונה גרם ללחצי תנועה קשים, צפיפות והעדר חניה . מדובר בשכונה מרובת ילדים, ללא מגרשי משחקים. לחצי התנועה מסכנים את הילדים. (ד) צעקות וצרחות רמות של המטופלים והמטפלים נשמעות במשך כל שעות היום והלילה. הדבר גורם למטרד קשה וחמור לתושבי השכונה. ילדי השכונה חוששים להיכנס לחדריהם בלילה, לעתים קמים משנתם בבהלה ופחד. (ה) שומר המעון משתמש במשקפת, דבר הפוגע בפרטיות התושבים כאשר הוא משקיף לעבר בתיהם. כמו כן השומר מצויד ברובה צייד ואף דבר זה גורם להפחדת ילדי השכונה. (ו) הקמת המעון בשכונה גרמה לכך שהשכונה נודעת בכינוי "שכונת המפגרים", דבר הפוגע קשות בילדי השכונה. (ז) הנתבעים 1,2 ברצונם לשבור את התנגדות התובעים ותושבי השכונה לקיומו של המעון במקום, נוהגים להשליט בשכונה טרור, אימה ופחד. הוגשו תלונות למשטרה בגין אלימות. 12. רוב מטופלי המעון אינם מהעיר נצרת ואין מתקיימים לפיכך שיקולים של טובת הקהילה בקיומו של המעון בשכונה. שיקולים מסחריים גרידא הם שמנחים את הנתבעים 1,2. 13. התובעים עותרים לקבל את הסעדים הבאים (א) להצהיר כי המעון פועל ללא היתרים כחוק, וכי אין להפעיל במקום את המעון. (ב) להורות לנתבעים 1,2 או מי מטעמם לסגור את המעון ולהמנע מהפעלתו. (ג) לאפשר לתובעים פיצול סעדים באופן שיותר להם לתבוע את הנתבעים או מי מהם בגין נזקים שנגרמו להם בעטיו של המעון. 14. כאמור, התובעים טוענים כי הם מייצגים כ-3,000 תושבי השכונה שיפו כוחם לפעול כועד השכונה למען סגירת המעון. התובעים משתיתים תביעתם על עילת מטרד, ועל העדר היתרים חוקיים למבנה ולמעון. טענות הנתבעים 15. הנתבעים 1,2,8 טוענים כי המעון הוקם ונוהל ע"י הנתבעת 8 כאשר הנתבעים 1,2 הינם מנהלים ובעלי מניות בחברה. 16. הנתבעת מס' 5 הינה הרשות המוסמכת להנפיק לנתבעים רשיון להפעלת המעון. 17. הנתבעים טוענים כי לא היתה כל הרחבה של דירת המגורים, שבה מתנהל המעון. המדובר במבנה שחלקו בניין ישן שנבנה עוד בתחילת המאה, והוסיפו עליו שתי קומות אשר נבנו לפי היתר כדין לפני כ-20 שנה. כמו כן, הוספה קומה ג' לפני כ-10 שנים ע"י בעליו של המבנה ללא קבלת היתר כדין. יצויין כי בכתב האישום שהוגש ע"י הועדה המקומית לתכנון ולבניה נגד תוספות הבניה אין התייחסות לכל תוספות הבניה שנבנו ללא היתר וזאת מחמת התיישנות, ראה מוצג ת/4. 18. המבנה הנ"ל כלל מרפסת לא מקורה שנבנתה כחלק מהמבנה לפני עשרות שנים ובמסגרת התוכנית לשיפוץ המבנה והתאמתו לקליטת חוסים היה צורך בבניית תקרה למרפסת הנ"ל , ואכן בוצעה תיקרה מרעפים. העבודה בוצעה בטרם ניתן היתר כדין , אם כי, בקשה לקבלת ההיתר מונחת מזה מספר שנים בפני הרשות המוסמכת. 19. הדיון בבקשה לקבלת ההיתר למרפסת ולקומה ג' תלוי ועומד בפני הנתבעת מס' 4. עוד טוענים הנתבעים כי הם זכאים לקבל היתר בנייה לחלק המבנה שתואר לעיל, אם כי העניין מתעכב מסיבות שאינן תלויות בהם. 20. האזור בו נמצא המעון מוגדר אמנם כאזור מגורים, אך בהתאם לתיקון 42 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה 1995- בסעיף 63 (א) (1) - הורחב ייעוד מגורים גם למגורי חוסים שמשרד העבודה והרווחה אישר להם לגור במעון. 21. במשך שנים היו ועדיין קיימים מוסדות חינוך שונים כגון בתי ספר ומעון יום לאוטיסטים באותו אזור והדבר לא הפריע לתושבי השכונה. 22. הנתבעים טוענים כי לא הייתה התנגדות של תושבי שכונה, למעט התובעים ועוד מספר מצומצם של תושבים, וכי יתר התושבים חתמו על עצומה בעד קיום המעון ואף שתפו פעולה עם הנתבעים בעניין זה, וחלקם אף מועסק במסגרת כח אדם המפעיל את המעון. 23. לעניין טענות התובעים המפורטות בסעיף 11 לעיל, משיבים הנתבעים : (א) המעון נמצא בבית פרטי מגודר ומונמך מתחת לשפת הכביש ב-10 מטר עם שמירה קפדנית 24 שעות ביממה במשך 365 ימי השנה. הגישה למעון וממנו הינה דרך שער חשמלי נעול ואין כל אפשרות שחניך כלשהו יברח מהמעון ויגיע לשכונה או יפריע לתושביה. (ב) הכניסה הראשית לשכונה הינה מהכיוון הנגדי ואיננה קרובה למעון. הנתבעים מכחישים את הטענה כאילו ילדי השכונה מפחדים להתקרב למעון. (ג) אין כל לחץ תנועה באזור הסמוך למעון, ואם נוצרו פקקי תנועה בקרבת המקום הם אינם קשורים למעון. (ד) דיירי המעון אינם מסוכנים לא לעצמם ולא לזולת, אינם מקימים צרחות ואינם גורמים למטרד כלשהו. (ה) שומר המעון הינו תושב השכונה המועסק במסגרת חברה הנותנת שירותי שמירה, וקשריו של השומר עם תושבי המעון הינם תקינים. (ו) התובעים הם אשר ניסו ועדיין מנסים להביא לסגירת המעון בכל דרך אפשרית לרבות הפעלת אמצעי אלימות נגד הנתבעים ועובדיהם. 24. המעון נותן עדיפות לתושבי נצרת, אם כי הוא מיועד להיות מעון אזורי שבו יקלטו חניכים מאזור נצרת והצפון. 25. משרד העבודה והרווחה, (להלן : "המשרד") מעודד פתיחת מעונות לחניכים הסובלים מפיגור בכל רחבי הארץ. מדיניות המשרד גורסת, גם כלפי מעונות, שיש צורך בשילובם של החניכים ושל המעונות בתוך הקהילה. 26. פתיחת המעון לחניכים מפגרים במגזר הערבי בכלל ובעיר נצרת בפרט, הינה בבחינת צורך חיוני, וזאת בגין העדר של מסגרות מתאימות בהיקף מספק לצורכי החניכים. 27. המשרד קובע את המדיניות הטיפולית בחניכים, יזם את הקמת המסגרת בפרסמו מיכרז לגיוס מועמדים להקמת והפעלת מעון לחניכים מפגרים ומלווה את המסגרות בפיקוח והדרכה כללית. 28. השמת חניכים נעשית על ידי מחלקת ההשמה במשרד בירושלים, כל מועמד עובר השמה אשר מתפקידה להתאים מועמדים לאפיון המסגרת. לא מופנים למעון חניכים בעלי הפרעות התנהגות קשות. 29. מעדותו של מר אלכס גבע המשמש כמפקח על המעונות באזור הצפון בשרות למען המפגר של משרד העבודה והרווחה מיום 30.1.00 עולה כי ישנם 61 חוסים והתפוסה המרבית הינה 65 חוסים. 30. במעון נערכים ביקורי פיקוח כללי ומקצועי. הפיקוח מתואם בדרך כלל, אך נערכים גם ביקורי פתע. ממצאי דוחות הפיקוח של האגף מצביעים כי תמונת המצב במעון נצרת דומה לתמונת המצב של הממוצע מקרב שאר המעונות ברחבי הארץ, וכי אין במעון זה אוכלוסייה חריגה באופן מיוחד, או כזו שיש בגינה בעיות עם הקהילה והשכונה שבה המעון נמצא. 31. המעון נפתח לקליטה בתאריך 7.2.94 כשקודם לכן נעשו ועדות היכרות עם המשפחות, שיש להם מועמדים להשמה במעון. דיירי המעון אינם מסוכנים לא לעצמם ולא לזולת, מחולקים לקבוצות בהתאם לרמת התפקוד והגיל. כמו כן, דיירי המעון נמצאים בהשגחת הצוות 24 שעות ביממה. ביום 5.5.98 ניתן רשיון קבע. (יש לציין כי גם רשיון קבע יש לחדש כל שנתיים ראה עדותו של מר אלכס גבע). ראה מוצג נ/2. 32. בסגירת המעון יהיה נזק כבד ביותר ובלתי הפיך לחניכים השוהים בו. מדובר בחניכים, שהגורל התאכזר אליהם ולמשפחותיהם והינם נכים ומוגבלים שאין באפשרותם לקיים חיים רגילים ולדאוג לעצמם. המעון מספק להם בית חם, ונותן פתרון חינוכי שיקומי וטיפולי לכל חניך וחניך. סגירת המעון תגרום לקטיעת הטיפול בחניכים, לנזק להם ולמשפחותיהם ואף עלול לגרום לרגרסיות קשות בתפקודם של החניכים, אשר הגיעו בזכות השיקום והטיפול במעון להישגים יפים. כמו כן סגירת המעון תקפח את פרנסתם של 35 עובדים מסורים שרובם תושבי השכונה עצמה. 33. לא נגרם לתושבי השכונה שום מטרד או הפרעה כתוצאה מקיומו של המעון במקום בו הוא נמצא. אך גם אם נגרם להם מטרד כלשהו, דבר המוכחש, מטרד זה הוא כאין ואפס לעומת הנזק הקשה שייגרם לחניכים השוהים במעון כתוצאה מסגירתו. 34. הנתבעים טוענים שהשיהוי בהגשת תובענה זו מצדיקה אי מתן הסעד המבוקש של סגירת המעון, אולם אומר מיד כי טענה זו אין בה ממש, שכן התביעה הוגשה לראשונה בשנת 1995, בעוד שהמעון נפתח בשנת 1994. אין המדובר בשיהוי. 35. הנתבעים טוענים שמעולם לא הומצא להם צו כנגד הפעלת המעון, ומעולם לא קיבלו דיווחים מגורם רשמי כלשהו על הפרעות בשכונה כתוצאה מפעילות המעון. 36. כזכור, התובעים משתיתים תביעתם על טענת מטרד ועל העדר היתרים חוקיים למבנה ולמעון. אדון להלן במחלוקות שבין הצדדים. מטרד 37. סעיף 44 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) הדן במטרד ליחיד : "כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עיסקו או משתמש במקרקעין התפוסים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מיקומם וטיבם. אך לא יפרע אדם פיצויים בעד מטרד ליחיד, אלא אם סבל ממנו נזק" 38. כזכור טענת התובעים בענין מטרד מבוססת על טענת רעש, כאשר מהמעון בוקעות צרחות אשר מטרידות את תושבי השכונה, על טענה בדבר עומס חניה, הפחדת הילדים והתושבים, יצירת דימוי שלילי לשכונה, וכתוצאה מכך ירידת ערך הבתים בשכונה. 39. לביסוס טענותיהם מביאים התובעים את חוות דעתו של המהנדס אביגדור פורת (ת/3 ) בה מחווה מר פורת את דעתו כדלקמן: "נתונים ביום 26.12.96 ביקרתי באתר וראיתי את המעון הנ"ל אשר נמצא בתוך שכונת מגורים שקטה, בנויה במדרון (טופוגרפיה משופעת). המעון שימש בתחילה גם למגורי בעליו (בבחינת 'עסק' המנוהל מהבית), נמצא על חלקה בשטח 851 מ"ר. הקרקע פרטית. מפגעים הנדסיים /פיסיים האזור הינו אזור מגורים ולא אזור עסקים או מסחיר. מטבע הדברין אין כאן דרכי גישה מתאימות והדבר מוצא את ביטויו בלחצי תנועה קשים, צפיפות והעדר חניה. לחצי תנועה אלה וקשיי התמרון מסכנים באופן ברור הן את החוסים, העובדים והמבקרים במעון והן את הדיירים השכנים וזאת בנוסף לרעשים הנובעים מכך, מטבע הדברים. ע"פ תקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חניה )- 1983 נדרש עבור מעונות מקום חניה לכל 3 חדרי שינה. השטח הבנוי של המעון מכיל באופן שווה- ערך 21 חדרי שינה (ובהם 53 חוסים) ומכאן שנדרשות 7 חניות לפחות.במונח 'חניה', ע"פ תקנות אלה, הכוונה לאחת מ-3 אופציות: א) בחצר. ב) במפרץ מיוחד בכביש ג) בחניון ציבורי עד 100 מ' מהבנין. במקרה שלפנינו שום אופציה לא קיימת ובאופן ברור אין אפילו חניה אחת לרפואה! יש להעיר כאן כי מדובר בתקנות שהוצאו בשנת 1983, מאז - כמויות הרכב בארץ הוכפלו ושולשו ואין ספק כי מדובר כאן בדרישות שהן בבחינת המינימום שבמינימום. אשר על כן אין כל אפשרות לאשר קיומו של מעון כלשהו באזור זה ולו רק בגלל קשיי התנועה והחניה. ירידת ערך של הדירות בסביבת המעון למרות חשיבותו של מוסד כמו מעון למפגרים (בפני עצמו) הרי במצב זה של קירבת יתר לבתי מגורים וסתימת עורקי התנועה והחניה סביבם אין מנוס מהקביעה כי נגרמת להם ירידת ערך בשעור של 15% לבתים הקרובים (ס"ה אוכלוסיה שבהם נאמדת ב-1000 נפש) ירידת ערך הולכת ופותחת בבתים המרוחקים יותר מהמעון. למרבית הצער מכונים הבתים הקרובים למעון בשם 'שכונת המפגרים' והדבר לא ישתנה עד אשר יסגר המעון יועבר למקום אחר, מתאים יותר מבחינות הנדסיות ומשאר בחינות". 40. הנתבעים מצידם הגישו חוות דעת של המהנדס השמאי מר סמיר קעואר, מוצג נ/3 בה הוא מחווה דעתו בין השאר כדלקמן לעניין מקומות החניה הדרושים (עמ' 7 לחוות הדעת ) : "הנכס הנדון כולל 4 דירות הכוללות 12 חדרים המשמשים לשינה. בהתאם להוראות תקנות, יחויבו בעלי הנכס הנדון עם מתן היתר לתוספת בניה בנכס, להתקין 4 מקומות חניה לרכב פרטי בתחום הנכס עצמו או בסמוך לו. בהתאם לתקנות אלה רשאית הועדה המקומית לפטור מן החובה להתיקן מקומות חניה לפי התקן, כולם או מקצתם, משיקולים שבתכנון, סביבה או תחבורה ולחייב מבקש היתר בניה להתקינם במקום שמחוץ לנכס, או להשתתף בהתקנתם בחניון ציבורי. רוב שטחי הבניה הנדון קיימת מלפני שנת 1983, דהיינו לפני התקנת התקנות הנ"ל. האזור שבו קיים הנכס הנדון בנוי הרב זמן לפני התקנת התקנות הנ"ל, לכן מצב החניה באיזור הינו שמתואר בתאור הסביה, בפרק קודם. עירית נצרת שבסמכותה הוצאות היתרי בניה וקיום חוק התכנון והבניה בתחום העיר נצרת דאגה לאפשר לתושבי השכונה להשתמש בחניון שהוקם בתחום המוסד החנוכי הקיים בסמוך לנכס הנדון עקב המציאות הקיימת בשכונה כמתואר לעיל. מצב החניה בשכונה הנידונה הינו טוב יחסית לשכונות אחרות בנצרת, שהינה עיר עתיקה הקיימת לפני מאות שנים, בהם לא היה קיים השימוש ברכבים. בעית החניה הקיימת באזור היא פחות חריפה מבעית החניה באזורים אחרים דומים בנצרת, הבעיה קיימת כתוצאה מהעבודה שבעלי הנכסים הקיימים באזור העיר העתיקה הסמוך לרחוב מס' 6122 משתמשים בו לחניה. תוספת עומס החניה שגורם הנכס הנדון הינו שולי ביחס לעומס החניה שגורמים הנכסים האחרים. בכל זאת בעלי הנכס הנדון ובכדי לעזור בפתרון הבעיה ולעמוד בתנאים המחויבים לפי התקנות החדשות להתקנת מקומות חניה עם מתן היתר לבניה נוספת בנכס, הגישו בקשה מספר 71/94 להקמת חניון בנוי מעל קומת עמודים לועדה המקומית שבעיריית נצרת, המצב הטופוגרפי של הנכס לא מאפשר הקמת חניון בתחום הנכס עם גישה ישירה לקרקע. הבקשה הנ"ל אושרה בתנאים בועדה המקומית ביום 28.2.95 והיתר הבנייה טרם הוצא עקב הליכים בירוקרטיים. בקשר לשמוש הקיים בנכס הנדון שהינו מעון לילדים מפגרים הינו שמוש מותר בהתאם לחוק התכנון והבניה באזור מגורים כפי מוגדר בסעיף 63 א' לחוק. שמוש דומה לשמוש בנכס הנדון קיים בנכס הסמוך (ב"ס אלפריר לשעבר) מאז שנת 1993. הנכס הסמוך שמש לנוער שפוט בעבירות משנת 1972 עד 1993 שהינו שמוש יותר בעיתי מהשמוש הקיים בנכס הנדון. הילדים המשתמשים בנכס הנדון הינם ילדים שהגורל התאכזר להם וזקוקים לטפול והשגחה של המוסדות הצבוריים ויש לתת להם לתפקד בחברה כמה שאפשר בצורה נורמלית ולא לכלוא אותם במקום מבודד ומרוחק מאשר האוכלוסיה, כך נהוג בערים אחרות בארץ. לאור הנ"ל איני רואה שהשימוש בנכס הנדון הינו בלתי סביר או מהווה הפרעה בוטה לצביון השכונה, יחסית לעביונה שהיה קיים הרבה שנים עברו, או שהשימוש בנכס גורם לעומס תנועה וחניה באזור במידה בלתי נסבלת יחסית לעומס התנועה שגורמים הנכסים האחרים המקום. לכן אין מקום לקבוע ירידת ערך לנכסים שכנים כתוצאה מהשימוש הקיים בנכס הנדון, בחלקות 18,17 מגוש 16567 בנצרת." רעש 41. ראשית, אין מקום לתת משקל להתרשמותם של המומחים מרמת הרעש וזאת כוון שנושא זה אינו בתחום מומחיותם; בנוסף ממצאיהם מבוססים אך ורק על התרשמותם האישית, ולא נערכו כל מדידות רעש. לגופו של ענין, לא התרשמתי כי המעון יוצר מטרד רעש בלתי רגיל. ראה בענין זה עדותו של העד מר אלכס גביע, המפקח מטעם משרד העבודה והרווחה, פרו' 30.1.00 מעמ' 20 ואילך: "ת. אמרתי על סמך נסיוני במקומות אחרים שהמעון הזה לא נחשב בעיני כמעון שעושה רעש. ש. אין לך בדיקות, נתונים ולא ראיות בקשר למעון הזה? ת. בקשר למעון הזה יש לי, אני מבקר שם אחת לשבוע או שבועיים בכל מיני שעות של היממה לרבות ביקורי פתע ומעולם לא שמעתי שם רעש וצעקות. היתה חניכה אחת שהיא היתה בנסיגה עם בעיות התנהגות והעברנו אותה לפני חצי שנה או שנה ורבע למעון אחר. זו חניכה יחידה שהיתה עם בעיות התנהגות מעל הנורמה של המעון. ש. אני שואל אותך, בהשוואה לבית ספר רגיל תלמידים יוצאים לחצר ובקרבת מקום יש דירות מגורים האם זה מפריע? ת. אין רעש כמו של תלמידים רגילים. ש. איזה רעש יש? ת. אין רעש שיכול להפריע בדירות מגורים בסביבה. לא הייתי בדירות אבל הייתי שם ולא שמעתי רעש מחוץ למעון". ובחקירתו החוזרת (שם, עמ' 22): "ש. כשענית מקודם שאין רעש מהחניכים כמו של ילדי בית הספר למה התכוונת? ת. שאין רעש. שזה לא הרעש שאנו מכירים מהפסקות בית ספר". דברים אלה תואמים אף את התרשמותי מהביקור במקום שנערך ביום 17.6.97. כפי שעולה מהראיות, המעון נמצא במפלס נמוך משאר בתי השכונה, הוא למעשה מבודד חלקית, מוקף גידור ומאובטח. לא התרשמתי כלל שאוכלוסיית המטופלים במעון רועשים במיוחד, בודאי לא בהשוואה לגן ילדים או בית ספר רגילים. בידודו היחסי של המעון תורם אף הוא למניעת מטרד הרעש. טענה זו של התובעים נדחית איפוא. בעיות חניה 42. בנקודה זו אני מסכימה עם חוות דעתו של המהנדס מר קעואר. ראשית תקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חניה ) תשמ"ג - 1983 (להלן: "התקנות") אשר עליהן מסתמך מר פורת בחישובו כי המעון זקוק ל-7 חניות מדברות על מעון סטודנטים ועולים ולא על מעון מפגרים. כמו כן, לאור ההחלטה האחרונה של ועדת הערר המחוזית מיום 21.12.99 מוצג נ/6 (12) עולה כי לשם קבלת היתר בניה כל אשר על הנתבעים לעשות הוא להוכיח את בעלותם במקרקעין, ללא כל התייחסות למצב החניות באזור המעון. אם לא די בכך הרי שרוב שטחי הבנייה בשכונה קיימים מלפני שנת 1983 , דהיינו לפני התקנת התקנות. עולה מהראיות כי טענת התובעים בדבר העדר מקומות חניה אינה במקומה במיוחד לאור העובדה שישנה חניה בסמוך למעון וכפי שעולה מעדותו של מר סמיר קעואר (עמ' 31 לפרוטוקול) החניה היא בבעלות בית הספר האחים הסמוך למעון אך העירייה בעלת זכות השימוש בחניה ואף מאפשרת את השימוש לאחרים. מסיור קצר בעיר נצרת יוכל כל אדם בר דעת להיווכח כי בעיר כולה קיימת בעיית חניה וכי סמטאות העיר צרות. דווקא בשכונה הנידונה בתביעה זו, מצוקה זו אינה מורגשת כל כך, ובוודאי אינה עילה לסגירת מעון חשוב זה שבו אנו דנים. טענה זו של התובעים נדחית אף היא. בריחת המטופלים 43. מהראיות עולה כי המקום מגודר וכי במקום פועל שומר 24 שעות ביממה. ראה תצהירו של מר אלכס גביע (נ/1). בכל מקום הדורש אבטחה תמיד ישנו החשש כי מעגל השמירה יפתח. אך כפי שעולה מסיכומי הנתבעים 5,6,7 סעיף 4 לא מופנים למעון חניכים בעלי הפרעות התנהגות קשות. וכן בסעיף 6 "אין במעון זה אוכלוסייה חריגה באופן מיוחד, או כזו שיש בגינה בעיות עם הקהילה והשכונה בה המעון נמצא." במקרה שלפנינו, כאשר הסיכוי לבריחה הוא נמוך (לאור האבטחה במקום) ובנוסף אין המדובר באנשים בעלי בעיות התנהגותיות קשות אשר עלולים לפגוע בחפים מפשע, התוצאה היא שאין לקבל את טענת התובעים בענין זה. יש לציין כי טענות התובעים בענין בריחת חוסים מתייחסות כולן לארועים משנת 1995. לא הובאו ראיות לאירועים נוספים במהלך השנים שחלפו מאז ומן הסתם הופקו הלקחים ושופרה השמירה. טענה זו של התובעים נדחית אף היא. שמה של השכונה הפך להיות "שכונת המפגרים" 44. דין טענה זו להידחות. גם בהנחה שאקבל את טענת התובעים כי נוהגים לכנות את השכונה בשם זה, ברי כי אין הדבר מהווה סיבה מוצדקת לסגירת מפעל חשוב כמו זה נשוא תובענה זו. על ההורים בשכונה להדריך את ילדיהם ולהסביר להם את מהות המעון למפגרים וחשיבותו, ולא לחפש את הפתרון בסגירת המעון. טרור ואלימות 45. לטענת התובעים הנתבעים 1,2 נוהגים להשליט בשכונה טירור ואימה וזאת על מנת למנוע מהם להתנגד להפעלת המעון. עוד טוענים התובעים כי ביום 25/6/95 תקף הנתבע מס' 1 את התובע מס' 5 ופצע אותו קשה בראשו. הנתבעים טוענים להגנתם כי התובעים הם אשר מנסים להביא לסגירת המעון בכל דרך אפשרית לרבות הפעלת אמצעי אלימות נגדם ונגד עובדי המעון. כמו כן לעניין התקרית שהוזכרה טוענים הנתבעים כי התובע מס' 5 הוא אשר תקף את הנתבע 1, וכי התובעים הם אשר מנסים לגייס שכנים אחרים על מנת להביא לסגירת המעון. דעתי היא כי התובעים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו כי הנתבעים פועלים באיזה שהוא אופן אלים כלפיהם. מכל מקום אף אם נניח לרגע כי יש אמת בטענת התובעים עדיין אין בכך כשלעצמו מכדי להוות סיבה מוצדקת לסגירת המעון. בתופעת אלימות יש לטפל בדרך המתאימה, באמצעות המשטרה וכיוב'. טענה זו של התובעים נדחית אף היא. ירידת ערך בשכונה 46. טענה זו נתמכת כזכור בחוות דעתו של המהנדס פורת, ת/3. אני סבורה כי טענה זו לא הוכחה וכי למעשה חוות הדעת הנ"ל קרסה בחקירתו הנגדית של המומחה מיום 30.1.00. מהחקירה עולה כי המומחה הסתפק במספר ביקורים קצרים במקום, מבלי שערך לגביהם תרשומות (עמ' 13); כי לא בדק את התוכניות הרלוונטיות; כי לא ערך בדיקה לגבי מספר כלי הרכב המגיעים למעון; כי לא מדד את רוחב הכביש במקום; כי לא ספר מספר פקקי תנועה במקום; כי לא בדק למעשה את המעון עצמו; כי לא ערך מדידות רעש; וכי קביעתו בענין ירידת ערך אינה מבוססת על נתונים מוצקים כלשהם. ראה למשל חקירתו הנגדית שם, עמ' 15: "ש. קבעת שערך הדירות שם הקרובות למעון ירד ב 15%, איך הגעת לזה? ת. אין נוסחה. פשוט מנסיון והשוואות למקרים דומים קצבתי את המספר הזה שהוא אומדן. ש. יש לך מקרים נוספים ? ת. לא של מעון דווקא אך מקומות עם מפגעים שונים. היה לי מקרה בירושלים שבנו מבנה שהסתיר את האור ואת האויר ואת הנוף ואנשים רוצים למכור את הדירה ומגלים שחלק מהקונים הם עוזבים לא רוצים לקנות, אחרי שמסיירים במקום, יש פחות ביקוש. ש. בדקת מה מידת הביקוש? ת. לא. לא עשיתי סקר כללי בנצרת והסביבה. אני נעזר בנסיון ואם יגידו שזה 13% או 17% זה יהיה מדוייק באותה מידה. ש. אני אומר לך שהמעון לא השפיע על המחירים האם זה נכון? ת. גם אתה לא עשית סקר. קשה לקבל שיגידו שאין בכלל ירידת ערך. 15% זה אומדן. לא ניתן להגיד שאין ירידת ערך כלל בנתונים הקיימים. יש 65 חוסים. ש. ירידת הערך היא תוצאה של זה שיש לחץ תנועה זו הבעיה העיקרית? ת. רעש, צפיפות וזה דבר טבעי. באים מבקרים יוצאים, זה לא בית מגורים. צריכה להיות הפרדה. ש. לעניין החניון דברת על מעון שמצריך מס' מסויים של חניות? ת. 7 חניות. ש. האם זה נכון שמדובר במעון של סטודנטים ועולים ולא מעון של מפגרים? ת. נכון. בתקנות כתוב סטודנטים ועולים ואין סעיף למעונות חוסים. זהו סעיף הקרוב ביותר לכן הסתמכתי עליו. ש. סטודנטים זה כמו מפגרים? ת. לא אמרתי שסטודנטים זה כמו חוסים. סעיף הסעיף הכי קרוב. מי שמבקר פעם בחודשיים יכול להיות מקרה חריג, זה הסעיף הקרוב ביותר והדומה ביותר למעונות. לא חושב שיש הבדל גדול בסטודנטים ועולים לבין חוסים, סטודנטים מבקרים פחות". וכן ראה בהמשך, שם, עמ' 16 ואילך " ת. זה מה שמסרו לי ונראה לי שזה סביר. ש. כמה עסקאות נדל"ן נעשו בשכונה לפני כתיבת חוות דעת? ת. לא ביררתי וזה לא רלוונטי. ש. האם אתה יודע שטח ממוצע של דירה בשכונה? ת. לא. ש. מה הכבישים הגובלים לשכונה ומה שמות הרחובות? ת. הרחוב של המעון הוא רח' 401 , את שמות שאר הרחובות לא מצאתי מקום לציין. ש. מדוע לא צויין בחוות דעתך שבשכונה יש גם בית ספר לילדים אוטיסטים? ת. זה לא היה נושא חוות הדעת. ש. איך אם כן אתה יוכל להבחין בבעיות בבית הספר לאוטיסטים לבין הבעיות במעון? ת. התייחסתי למעון ולחניה ולגישה אליו. בית ספר אינו צמוד למעון. ש. אתה טוען שהתייחסת לבעיות צפיפות ורעש? לא התייחסת לצפיפות ורעש שנובעים מבית הספר? ת. לא ידעתי בכלל שקיים בית הספר. מה שכתבתי מתייחס למעון בלבד. ש. מדוע לא צויין בחוות הדעת המרחק בין המעון לבתי המגורים? ת. המעון למעשה הוא שכונה צפופה, המעון חלק מהשכונה אולי הייתי צריך לציין מידות. ש. כיצד אתה יודע שקוראים לשכונה, "שכונת המפגרים"? ת. כך נאמר לי על ידי התובעים. ש. לא דברת עם התובעים לפני ביקורך במעון? ת. לא. ש. עם כמה תושבים בשכונה דיברת? ת. רק עם התובעים. לא דיברתי עם אנשים אחרים. ש. עם איזה תובעים דברת? ת. עם יוסף חילו ועוד חילו, עוד עם שניים לא זוכר שם. בדירות ישבתי עם יותר אנשים. איש הקשר הוא חילו. ש. מה המרחק של הבית של חילו למעון? ת. לא זוכר אם הייתי בבית של חילו , המרחקים הם בגודל של כמה עשרות מטרים לכל היותר. ש. בחוות דעתך שעד שלא יסגר המעון ויועבר למקום אחר לא יפסיקו לקרוא לשכונה "שכונת המפגרים", ומקודם אמרת שדיברת עם לכל היותר 4 - 5 אנשים מהשכונה שהם התובעים, את הקביעה אתה מבסס על סמך השיחה איתם? ת. זה הרקע, הקביעה שלי זה על סמך הראיה שלי במקום. הם דיברו על הרבה דברים , התמקדתי לנושא החניה. ש. קוראים לשכונה "שכונת המפגרים" בגלל שאין בה מקום חניה? ת. אני לא יודע מה הסיבה. המעון מטביע את חותמו על כל הסביבה. ש. על סמך מה אתה אומר את זה? ת. זה ברור כשיש לך איזור מגורים עם מפגע של צפיפות גבוהה זה משפיע על הערך. ש. מדוע אם כן לא התייחסת לבית ספר של ילדים אוטיסטים? ת. הוא לא נראה לי שהבעיות של החניות והגישה למעון הזה קשורות לבית הספר". נראה לי שחוות הדעת אינה מבוססת כראוי, ולא ניתן להסתמך עליה. בפרט הטענה בדבר ירידת ערך הדירות בשכונה לא הוכחה כראוי, וטענה זו נדחית איפוא. אין לקיים את המעון בשכונת מגורים 47. סעיף 63(א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 כפי שתוקן תיקון מס' 42 קובע: "מעונות לחוסים" : א יועדה בתוכנית מתאר או בתוכנית מפורטת קרקע למטרת מגורים, יראו ייעוד כאמור כאילו הוא כולל גם היתר למגורי חוסים, שמשרד העבודה והרווחה אישר להם לגור במעון, ובלבד שבבניין מגורים מאוכלס לא יגורו יותר מששה חוסים. הגבלה זו לא תחול לגבי בניין מגורים שאינו מאוכלס. אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכותה של ועדה מקומית לכלול בתוכנית מתאר או בתוכנית מפורטת, קרקע שיעודה כאמור למטרת מוסדות, מעונות או טיפול בנזקקים בכל מספר שהוא. ב בסעיף זה - 'מעון' כהגדרתו בחוק הפיקוח על מעונות תשכ"ה 1965. 'חוסים' כמשמעותם בהגדרת מעון." מתיקון זה אנו למדים כי במידה ויש אישור של משרד העבודה והרווחה למגורי חוסים, כפרי שקיים בענייננו, כי אז אין מניעה שהמעון יהיה בלב שכונת מגורים. 48. לעניין זה יפים הדברים המובאים בפסק דין עת"מ 85/99 אנדרמן נ' ועדת הערר המחוזית לפי חוק התו"ב - חיפה ואח' פס"מ תשנ"ט (1) 279. שם נדונה עתירה מנהלית כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית בחיפה אשר אישרה החלטה לפיה עמותת "אנוש" הוסטל חיפה, ועמותת אנוש, רשאיות להקים הוסטל לפגועי נפש בחיפה. העותרים המתגוררים בסמיכות לחלקה הגישו את התנגדותם להקמת ההוסטל. "הרי המקרה שלפנינו...מעמיד שאלות עקרוניות הנובעות מן הצורך באיזון בין אינטרסים הפרטיקולריים של תושבי האזור החוששים לפגיעה בזכויות הקנייניות והכלכליות לשמירה על ערך רכושם וכן לשמירה על מה שנהוג לכנות בשם הכולל והעמום במקצת של "איכות חיים", לבין האינטרסים של הציבור בכללותו לסייע בשיקומם {של חולי נפש}, שלא במסגרת מבודדת ומסוגרת של בתי חולים לחולי נפש, אלא עד כמה שניתן בסמיכות לקהילה וכחלק אורגני הימנה". 49. אמנם, מקובלת עלי הטענה כי מעון הקולט לתוכו 61 חוסים (כפי שעולה מעדותה של נתבעת 2) מרעיש והומה יותר מבית מגורים פרטי. אך המחוקק כששקל האם לצרף לחוק את תיקון 42 כפי שציינתי לעיל בוודאי הביא בחשבון כי מעון שכזה יהיה פעיל יותר מבית מגורים רגיל ובכל זאת המחוקק בחר לצרף תיקון זה, וזאת לאור החשיבות של מעונות אלה. היותם של המעונות בלב שכונת מגורים מסייע בשיקום המפגרים השוכנים במעון: "...שיקום בקהילה מהווה אחד הביטויים של חברה הומנית וליברלית המעניקה כבוד ומעמד גם למי שהוא "שונה" ומי שהגורל המר לו שלא באשמתו והטיל בו סוג של נכות. חברה המפתחת סובלנות כלפי אנשים פגועי נפש, במקום לדחקם לשוליים, היא חברה טובה יותר, וחזקה על חברה שכזו שהדבר יפעל את פעולתו גם לשיפור האקלים החברתי הכללי בין אנשים "נורמלים", תוך מתן אפשרות לאנשים בעלי טבע, אורחות חיים והשקפות שונות לחיות זה עם זה או זה בצד זה, בשלום ובאחווה." ( עת"מ 85/99 שצוין לעיל) 50. לסיכום נקודה זו, לא הוכחו טענות התובעים האמורות להקים עילת מטרד. מאידך גיסא קיימת חשיבות מרובה להפעלת המעון. עד כה לא הוכיחו התובעים זכות לסעדים של צו מניעה ושל סגירת המעון. אדון כעת בטענתם הנוספות של התובעים בדבר העדר היתרים חוקיים. העדר היתרים חוקיים 51. הרקע לטענת התובעים כי המעון ממוקם בבניין, שחלקו נבנה ללא היתר כדין וקיים אף צו הריסה: בתאריך 10.4.97 נתקבל גזר דין בתיק פלילי 5561/94 נגד הגב' ברכסיל אנדראוס כארם וכן נגד חב' מעון נצרת. בין היתר, נתן בית המשפט, צו הריסה לאותם חלקי מבנה, אשר נבנו ללא היתר בחוק. בית המשפט הורה כי צו ההריסה יכנס לתוקפו החל מיום 30.4.98. בנוסף, ניתן ע"י בית המשפט צו איסור שימוש לאותם חלקי מבנה, אשר נבנו ללא היתר. בית המשפט הורה כי צו איסור השימוש יכנס לתוקף החל מיום 30.4.98. בתאריך 16.6.98 נעתר בית המשפט חלקית לבקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה וצו איסור השימוש, וזאת, עד יום 30.10.99 . כמו כן ההחלטה האחרונה בתיק הייתה ביום 22.2.01 ולפיה עוכב ביצוע גזר הדין עד ליום 22.2.02 . 52. טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי מעיון בכתב האישום ובתיק הפלילי (ת/2) עולה כי הנתבעים 1,2 לא הורשעו בעבירות בניה ללא היתר או בהפרת צו כלשהו, וכי בהתאם לכתב האישום שהוגש לבית המשפט מי שהורשע בבניה ללא היתר ובהפרת צו הפסקה שיפוטי הייתה הגב' ברקסיל כראם שהחזיקה במבנה לפני השכירות, ואילו הנתבעת מס' 8 הורשעה בשימוש במבנה שנבנה ללא היתר. כמו כן, בית המשפט בת.פ. 5561/94 עכב את ביצוע גזר הדין נגד הנאשמים בכל הקשור לאיסור השימוש בחלק מהמבנה שנבנה ללא היתר. החלטת העיכוב האחרונה שניתנה בתיק הנ"ל הייתה ביום 22.2.01 ולפיה עוכב ביצוע גזר הדין עד ליום 22.2.02 . 53. בע"א 25/66 תחנת שרות גדרה צדוק מלר ובניו בע"מ ואח' נ' חגי בן שך ואח', פ"ד כ(2) 212,209 נקבע : "אם ניתן רשיון בניה כדין או שלא כדין, אינו מענינו של אדם אחר, שאינו רשאי לעשות עצמו 'אפוטרופוס על זכויות הציבור', כלשונו של שופט השלום, אפילו היה אותו אדם אחר בעל רכוש גובל. מתן רשיון בניה אינו יכול לפגוע בזכותו של אדם כזה, אפילו הוא ניתן שלא כדין, והמקרה שבעל הרשיון אינו מנצל את הרשיון ואינו בונה - יוכיח" עם זאת, נקבע כי בניה לא חוקית עשויה להקנות זכות לסעד של צו מניעה בנסיבות המתאימות. "משנמצא כי מדובר בבניה לא חוקית, רשאי ומוסמך בית המשפט ליתן אף סעד של צו מניעה. האפשרות ליתן סעד כאמור קיימת הן כאשר הבנייה עומדת להתחיל, הן במהלך הבנייה והן לאחר סיומה. כמובן ככול שיקדים המבקש בהגשת בקשתו - כך ייטב מבחינתו, שאז יקטן משקלה של טענת השיהוי, אם תועלה. מכל מקום, יש לקבוע האם בנסיבות המקרה, ועל אף שברור כי מדובר בבנייה לא חוקית, ראוי לתת צו מניעה." (ע"א (תל-אביב-יפו) 1036/96 יוסף ורבקה וולברגר נ' חיה שחר תק-מח 98(1), 3735)". וכן: "בשל בנייה לא-חוקית יכול אדם לזכות בסעד אף בלא שהמעשה יגיע לממדים של מטרד" (ע"א 256/70 פרידמן נ' עירית חיפה, פ"ד כד(2) 583 , 577) וכי "די לו שיראה, שנגרמה לו אי נוחות" (ר"ע 62/83 בעל טכסא נ' גונן, פ"ד לח(1) 281.) 54. מכאן, נשאלת השאלה האם התובעים הצליחו להראות, שהמעשה הבלתי חוקי שנעשה ע"י הנתבעים, אף שאינו מגיע לדרגת מטרד, גורם להם "אי נוחות". 55. במקרה שלפנינו בוצעו תוספות הבנייה הבאות ללא היתר כדין: (א) קומה ג' של דירת המגורים; (ב) תקרה מרעפים למרפסת. נשאלת השאלה, האם הוכח לפניי שעצם קיומן של תוספות הבנייה הנ"ל גורמות לאי נוחות לתובעים? דעתי היא שהתשובה לכך הינה בשלילה. ראשית, מעדותו של התובע מס' 5 מר יוסף חילו, ניתן להבין כי אי הנוחות המרכזית של התובעים אינה נובעת מעצם תוספת הקומה והגג, אלא מהמטרדים הנוספים כפי שפורטו בפסק דין זה לעיל. בנוסף, יש לציין כי קיים גזר דין המורה על הריסת תוספות הבנייה שנבנו ללא היתר וכשיגיע מועד ביצוע גזר הדין אם לא יעורכב שוב, הנתבעים ידרשו להרוס את תוספות הבנייה שנבנו ללא היתר, ואין צורך לשם כך במתן צו מניעה בגדר ההליך הנוכחי. חשוב לציין כי משרד העבודה והרווחה שהוא למעשה הרשות העיקרית הממונה ומפקחת על הקמת מעונות מסוג המעון, תומך במעון, רואה חשיבות רבה בקיומו ואף הנפיק רשיון קבע למעון. עולה עוד מהראיות כי רשויות התכנון אינן מתנגדות לעצם קיום המעון, נמנעות למהרוס את הבניה הנוספת, (תוך הארכת המועד לביצוע גזר הדין הפלילי) וכי מתן ההיתר לבניה הנוספת מתעכב בעיקר בשל הצורך בהוכחת בעלות. בהתחשב במכלול הנסיבות הנ"ל, אין מקום ליתן סעד של סגירת המעון בשל קיומה של בניה בלתי חוקית במבנה המשמש למעון. ייצוג 3000 תושבים 56. התובעים טוענים בכתב התביעה כי הם מייצגים כ-3000 תושבי השכונה. על טענה זו חזר המצהיר מטעם התובע, מר יוסף חילו, בתצהירו ת/1 ואף צירף העתק מפניות התושבים מיום 17.1.94 לועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת ועירית נצרת, נספח א' לתצהירו. דע עקא, המכתב הנ"ל נושא 27 חתימות בלבד, ומחקירתו של המצהיר מר חילו עולה כי הטענה בדבר יצוג 3000 תושבים, הינה בלשון המעטה, בלתי מדוייקת בעליל. ראה לענין זה חקירתו של מר חילו מיום 10.10.99, עמ' 4 ואילך: "ש. בתצהיר אתה אומר שאתם מייצגים כועד 1,000 מתוך 3,000 תושבים בשכונה, אתה יכול להגיד לנו האם אתם ועד שנבחר על ידי התושבים? ת. אנו החתמנו תושבים וקיבלנו יפוי כוח לנהל משפט. ש. איפה היפוי כוח שחתמו? ת. זה 1,000 תושבים יכול להיות כ 200 חתימות. יש לי כאן לפחות 150 חתימות. הם גרים ברדיו מרחק 0 עד 300 מ' אולי 2% שהתברר שאנשים אלה עובדים אצלו במעון. לכן הם לא מתנגדים. ש. קיימתם ישיבה וקיבלתם החלטה שאתם הולכים למשפט? ת. קיימנו המון דברים, הפגנה ישיבות, כל המסמכים זה עובדות מדובר בשנים. כולם שילמו כספים עבור עו"ד והוצאות. כולם שותפים לעניין. ש. מדוע אינם מופיעים כתובעים בתיק? ת. אי אפשר להביא 1000 איש לבית משפט. בחרו 6 שהם מייצגים אותם. ש. יש לך פרוטוקול שאתם מייצגים אותם? ת. כן משנת 94. אני מראה לך את הפרוטוקול. ש. הפרוטוקול לא מאושר על ידי עו"ד מאיין לנו שהחתימות המופיעות הן לא מזוייפות? ת. הם יכול להעיד בבית המשפט. ש. נכון שאין תאריך על המסמך? ת. נכון. זה נערך לפני הפניה לבית המשפט. ש. מדוע אתה לא צירפת את המסמך לרשימת התצהירים והסתפקת על אותה עצומה שחתומים עליה בודדים? ת. לא יודע. המסמך הזה הוא אצל העו"ד שלי. ש. אני אומר לך שרבים שחתומים על אותה עצומה משכו והם מתנגדים לפעולות שלכם? ת. לפי מה שידוע לי הם התרבו. ש. אתה אומר שאף אחד מהחתומים על העצומה לא חזר בו? ת. לי אישית אף אחד לא אמר. ש. עו"ד זידאן יצגה אותך בהתחלה? ת. לא אותי אלא מישהו אחר מהשכונה. ייצגה כמה אנשים ואחר כך הפסיקה. ש. בולוס עיסאם היה אחד שחתם על העצומה? ת. הוא הפסיק וחזר אלינו. ש. יש לי מכתב של עו"ד זידאן סוהיל, ביטול של יפוי כוח, אתה אומר שהוא עדיין מעורב בתביעה? ת. שיחה אחרונה שניהלתי איתו זה אתמול בלילה ואין שינוי בעמדה שלו. ש. נכון שמעגל השכנים הקרוב למעון , משפחת עזאיזה בועד? ת. לא. הם לא חתומים אצלנו. הם במרחק של חצי מטר והם מתנגדים אך לא חתומים אצלי. ש. משפ' שלש? ת. הם חתומים אצלי. אני מראה לך את החתימה. חתימת הבעל וחתימת האישה. ש. משפח' אבו רנה, משפחת בוטרוס ומשפח' אשקר? ת. הם לא חתומים ולפי ידיעתי שניים מהם עבדו במעון. ש. משפחת גזאוי ונאסר? ת. הם מרוחקים". הדברים מדברים בעד עצמם. לא הוצג יפוי כוח. התובע בחקירתו לא הצליח לתמוך בטענתו לפיה התובעים מייצגים כ-3000 תושבים. מנגד, הנתבעים הביאו ראיות לכך שחלק מתושבי השכונה תומכים בקיומו של המעון. פיצול סעדים 57. התובעים לא הגישו בקשה מפורטת בענין זה, ולמעשה זנחו את הבקשה בסיכומיהם (למעט אולי אזכור כוללני כחלק מהסעדים שבתכב התביעה). מכל מקום, ככל שהמדובר בנזקים שנגרמו לפני ועד למועד הגשת התובענה, אין מקום להתיר פיצול סעדים. ראה: ע"א 367/83 מ' שושן בע"מ נ' רמות גזית בע"מ פ"ד לט(1)633, 638ב. וככל שהמדובר בנזקים שנתגבשו לאחר הגשת התביעה, אם בכלל, אין צורך בהיתר לפיצול סעדים. ראה: ע"א 830/86 ס.א.ר חרושת דפנה נ' ס.א.ר סרט אלכסון בע"מ פ"ד מב(4) 805. התמשכות ההליכים 58. התובעים בסיכומיהם מלינים על התמשכות ההליכים. אכן התביעה הוגשה לראשונה בשנת 1995 אולם העיכובים נבעו בין השאר מחילופי שופטים וכן בין השאר ממחדלים דיונים של התובעים אשר כללו צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן, אי התייצבות לדיון ביום28.6.98 דבר שגרם למחיקת התובענה והצריך דיון בבקשת התובעים לביטול פסק הדין, אי התייצבות עדי התביעה לישיבת 30.1.00 וכן בקשות דחיה שונות מטעם הצדדים, לרבות התובעים. בפרט אין מקום לטענת התובעים כאילו על רקע התמשכות ההליכים פחתו סיכויי הצלחתה של התביעה. כפי שעולה מהדיון שלעיל, התביעה נדחית לגופה, בשל שיקולים עניינים, ואין להתמשכות ההליכים כל קשר לדבר; טענה זו מוטב היה אלמלא נטענה כלל. סיכומיהם האחרונים של הנתבעים הוגשו ביום 5.3.01. בשל שילוב של עומס עבודה ונסיבות אישיות התעכב מתן פסק הדין מעבר לראוי, ועם הצדדים הסליחה. סיכום 59. התובעים לא הוכיחו זכותם למתן סעדים של צו מניעה ושל סגירת המעון; התובעים לא הוכיחו את טענותיהם שביסוד טענת המטרד, ולא הוכיחו כי קיומה של בניה בלתי חוקית במבנה המשמש למעון מזכה אותם לסעדים המבוקשים על ידם. התביעה נדחית. 60. התובעים ישאו בהוצאות ושכ"ט עו"ד הנתבעים 1,2,8 מצד אחד, והנתבעות 5-7 מצד שני, בסך כולל של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק לכל אחד מהצדדים הנ"ל. המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים. ניתנה היום ‏01/06/12 בהעדר הצדדים. דינה מויאל, שופטת סגנית נשיא מטרדמטרד רעש