פסק דין ערעור זה מופנה כנגד החלטת הוועדה הרפואית העליונה, על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), אשר דחתה ערעור על החלטה שלא להכיר במחלות הסכרת ויתר לחץ דם כפגימות מוסבות על פי תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל-1969. המערער, יליד 1948, הוכר כנכה על פי החוק בשיעור 50% בגין תסמונת פוסט טראומטית, שנגרמה לו במלחמת יום הכיפורים. אין חולק כי המערער, אשר נפל בשבי המצרי, היה קורבן למסכת של התעללויות קשות, כולל התעללות מינית והעובדה שהאירועים שחווה הותירו רישומם על מצבו הנפשי אינה שנויה כלל במחלוקת. השאלה העומדת לדיון בפני הינה, האם הנכויות, שהתגלו לאחר שחלפו למעלה משני עשורים מאז הטראומות להן נחשף, הינן נכויות מוסבות, שנגרמו כתוצאה מהנכות המוכרת. הדיון הובא בפני וועדות רפואיות בשנת 2002 וערעור על החלטת וועדה רפואית עליונה מיום 12.11.02 נדון על ידי כב' השופטת י' שטופמן, בע"א 1097/03. בפסק דינה הורתה כב' השופטת שטופמן על החזרת הדיון לוועדה הרפואית העליונה בהרכב שונה, על מנת שתבחן באופן יסודי את מכלול הנתונים הרלבנטיים תוך התייחסות לספרות הרפואית הדנה בשאלת הקשר הסיבתי בין סכרת מטיפוס 2 ויתר לחץ דם ל- PTSD. הוועדה הרפואית העליונה, אליה הוחזר הדיון, התכנסה ארבע פעמים. במהלכם של הדיונים שקיימה הוועדה הוצגה עמדתו של המערער על ידי עורכת דינו, שהפנתה לאסמכתאות רפואיות. כמו כן, עיינה הוועדה בתיקו הרפואי של המערער, ברישומי הרופאים המטפלים בסכרת וביתר לחץ דם ולאחר שבחנה את הספרות הרפואית הרלבנטית, להשקפתה, הגיעה הוועדה הרפואית למסקנה כי לא הוכח קיומו של קשר בין הנכות המוכרת למחלות הנטענות. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. דיון: עורכת דין אדורם, באת כוחו של המערער, מפנה לחוות דעתו של פרופ' בר-און, שהוגשה בעניינו של המערער, לטיוטת חוות דעת שנערכה בעניינו של נכה אחר, על ידי פרופ' רפפורט וכן למאמר שפורסם בנובמבר 2005 ולא הוצג בפני הוועדה, אשר על פיו נמצא קשר בין חוסר שינה אצל גברים למחלת הסכרת. מנגד, טוענת ב"כ המשיב כי הוועדה בחנה את טענות המערער והחומר שהוצג בפניה ולאחר שעיינה בספרות הרפואית הרלבנטית, הגיעה למסקנה כי לא הוכח קיומו של קשר בין מחלות הסכרת ויתר לחץ דם לנכות המוכרת. על פי הוראת סעיף 12א' לחוק, הדיון בפני בית משפט זה מוגבל לשאלות משפטיות בלבד ולהשקפתי, השאלה האם הוכח שקיומן של אסכולות שונות ביחס לשאלות שמעלה ערעור זה הינה שאלה עובדתית ורפואית. אין די בהפניה למאמרים אלה או אחרים להוכחת קיומה של אסכולה. על מנת שבית המשפט יגיע למסקנה כגון זו עליו להשתכנע שאין מדובר במאמרים בודדים אלא בדעה שזכתה לתמיכה על ידי זרם מרכזי בעולם הרפואה והיא מוצגת ככזו בספרי הלימוד המקובלים (ראו רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים במשרד הביטחון, פ"ד נ(1) 529, 537): "שאלה יפה היא, מתי דעה נעשית אסכולה, מסתמא אין תשובה ברורה לשאלה זאת, כשם שאין תשובה ברורה לשאלה כמה כבשים עושות עדר. מצד אחד ברור כי אין צורך שדעה תזכה להסכמת הכל, ללא מחלוקת, כדי שתהווה אסכולה, אף אין צורך שדעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של קרוב לוודאי, כדי לומר שהיא אסכולה. אך מן הצד השני, אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על ידי מחקרים". הוועדה הפנתה לפרסומים אשר לדעתה משקפים את הדעה המקובלת בעולם הרפואה ומנגד, מפנה עורכת דין אדורם לספרות מקצועית המצוטטת בחוות דעת שהוכנה בעניינו של נכה אחר ובדין סרבה הוועדה לקבל את חוות הדעת כראיה בעניינו של המערער. באשר לחוות דעתו של פרופ' בר-און, הוועדה התייחסה לספרות אליה הוא מפנה והבהירה מדוע לדעתה יש להעדיף את הזרם המרכזי שמוצא את ביטויו בספרות עליה היא מסתמכת. באשר להמלצות הוועדה, אשר מונתה לבחינת הקשר הסיבתי בין סוכרת לשירות צבאי, גם אילו סברתי שניתן להסתמך על המלצות אלה, אין בהן כדי להועיל למערער מאחר שנקבע על ידי הוועדה כי אין ראיה להשפעת מצבי לחץ כגורם להתפרצות סכרת מסוג 2, אך סביר שמצב לחץ קיצוני עשוי לחשוף את המחלה אצל אנשים בעלי רקע גנטי. בהעדר מסקנה ברורה וחד משמעית, המליצה הוועדה להכיר במקרים בהם מתפתח מצב של סכרת חריפה מסוג 2 תוך 3 חודשים מהתרחשות "מצב לחץ" קשה. גם המאמר המתייחס להפרעות שינה כגורם למחלת הסכרת אין בו כדי להטות את הכף לטובת המערער ראשית, מן הטעם שלא הוצג בפני הוועדה הרפואית ושנית, מכיוון שמדובר במאמר בודד שמשקלו המדעי לא הוכח ולפיכך, אינו יכול לתמוך בגישה לפיה קיימות אסכולות שונות ביחס לקשר הנטען. מן המקובץ לעיל עולה כי אין בראיות שאליהן מפנה ב"כ המערער כדי לבסס את טענתה לפיה טעתה הוועדה הרפואית העליונה טעות משפטית. לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור. לאור נסיבותיו האישיות של החריגות בחומרתן של המערער אין אני עושה צו להוצאות. נכות מוסבתסוכרתנכות