פסק דין 1. ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 2.4.06 אשר דחתה את ערעורו של המערער וקבעה כי אין החמרה בנכותו ולא קיימת אצלו נכות נוירולוגית מוסבת. 2. המערער, אלי קליימן, יליד 1983 (בן 25) הוכר כנכה ע"י קצין התגמולים בשל הגבלה בתנועות עמו"ש בשל ארוע של הרמת מיטה בשנת 2001. המערער נבדק ע"י ועדה רפואית ביום 6.7.03 אשר קבעה לו נכות בשיעור של 10% בשל הגבלת תנועות עמו"ש. הועדה קבעה כי אין למערער נכות נוירולוגית. על החלטה זו בחר המערער שלא לערער. ביום 13.11.05 נבדק המערער פעם נוספת בשל החמרה במצבו. הועדה בדקה את המערער וקבעה כי אין החמרה במצבו והותירה את הנכות בשיעור של 10% על כנה. על החלטה זו הוגש ערעור בפני הועדה הרפואית העליונה. הועדה העליונה התכנסה ביום 14.3.06 ולאחר ששמעה את המערער, את בא-כוחו, עיינה במסמכים הרפואיים, בתוצאות הבדיקות הרפואיות ובצילומים, בדקה את המערער בדיקה קלינית, יסודית, מקיפה, הגיעה למסקנה כי אין היא מוצאת סיבה לשנות מקביעת הועדה המחוזית ודחתה את הערעור. הועדה אף ציינה כי התרשמה מן העובדה שהמערער מנסה להדגים מצב חמור ממצבו האמיתי, מאמינות נמוכה ומהתנהגות מוגזמת לגבי מצבו הרפואי. על החלטה זו הערעור שבפניננו. 3. המערער העלה טענות כנגד קביעות מקצועיות, רפואיות ועובדתיות אליהן הגיעה הועדה. הוא טוען כי החלטת הועדה אינה עולה בקנה אחד עם הממצאים הרפואיים שהיו בפניה ועם בדיקתה הקלינית, ולמרות המגבלות האובייקטיביות של המערער, גרסה והתרשמה מדרגת אמינות נמוכה. עוד נטען כי הועדה התעלמה ממסמך חשוב של ד"ר נימרובסקי, הרופא המטפל של המערער, אשר קבע במכתבו כי למערער: "רגישות מותנית תחתונה עם הגבלה קשה בתנועה." בפאן הרפואי טוען ב"כ המערער כי לאור הממצאים הרפואיים שפורטו בפרוטוקול דיון הועדה, לא הגיעה הועדה למסקנות הנכונות, והן אינן תואמות את הפתולוגיה של המערער. עוד נטען כי הועדה חרגה מסמכותה כאשר דחתה על הסף תביעת ההחמרה והנכות המוסבת זאת לאור התרשמותה כי דרגת אמינותו של המערער נמוכה. לטענת ב"כ המערער היה על הועדה לתקוף את תגובותיו של המערער בעת הבדיקה יחסית לממצאים הרפואיים, ולא לקבוע באופן גורף לאור הפתולוגיה של עמוד השדרה והמגבלות שהביעה, כי אינו אמין. עוד נטען כי הועדה הרפואית נשוא הערעור לא עשתה עבודתה נאמנה משהתעלמה מדעתו של ד"ר נימרובסקי ולא התייחסה לכתוב בו. אשר על כן התבקש ביהמ"ש להחזיר את התיק לעיון חוזר בפני הועדה בהרכב אחר. 4. לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים ועיינתי עיין היטב בעיקרי הטיעון, בפרוטוקול, הועדה, בתיק הרפואי ובכל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. בראש ובראשונה עלי להעיר כי טענתו של ב"כ המערער בסעיף 3.ב לכתב הערעור בו טען כי הועדה לא עשתה עבודתה נאמנה, מקומה לא יכירנו ואני דוחה אותה מכל וכל. הועדה דנה, עיינה במסמכים הרפואיים וכמובן, גם במכתבו של ד"ר נימרובסקי, התייחסה אליו, בדקה את המערער בדיקה קלינית יסודית ועשתה את מלאכתה נאמנה. מדובר בועדה מקצועית המורכבת משלושה רופאים אשר עיינו, בדקו והגיעו למסקנות אליהם הגיעו. ניתן לתקוף את מסקנות הועדה אך ורק בנקודה משפטית בלבד וזאת כאמור בסעיף 12(א) לחוק הנכים, תגמולים ושיקום, התשי"ט-1959. יש לציין כי הערעור עוסק כולו בטענות כנגד מסקנות מקצועיות של הועדה הרפואית העליונה ואין בערעור נקודה משפטית המצדיקה התערבות של בית משפט זה. מכתבו של ד"ר נימרובסקי קובע כי: בבדיקה "רגישות מותנית תחתונה עם הגבלה קשה בתנועה... לאור ההחמרה במצבו מבקש ..." לבצע שתי בדיקות. בכתב הערעור לא צויין כי בדיקות אלו בוצעו ואם בוצעו, מה היתה תוצאתן ומלבד המשפט כי "ניסיון החיים הרפואי מראה כי רקע ממצאים רפואיים של בלטי דיסק בחוליות L4, L3, L5, S1, L5 עם לחץ על השכ הדוראלי, תואם הגבלות המתוארות בפרוטוקול הדיון." כאמור, טענותיו של המערער, לא נתמכו בתשתית עובדתית מספקת מה גם שכפי שצויין לעיל, מדובר בקביעות עובדתיות שהן במסגרת שיקול הדעת המקצועי של הועדה אשר אין בידיו של בית משפט זה הכלים להתערב בהם: "... טענותיו של המבקש מצויות כולן בתחום הרפואי, מקצועי. הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות הדעת של המומחה מטעם המבקש, בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, וביהמ"ש אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה ולנקוט עמדה בעניינים שבנושאי הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מוגבלת מבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדות הרפואיות, לשאלות בעלות גון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה." משום כך נקבע כי ערעור לביהמ"ש המחוזי על החלטת הועדה הרפואית העליונה הוא בנקודה משפטית בלבד. לעניין חוסר אמינותו של המערער - בנושא זה ניתן לומר כי קביעת אמינות המערער בעת הבדיקה הקלינית היא בגדר קביעה רפואית הנמצאת בסמכות הועדה ואין לערער עליה. הועדה מוסמכת להתרשם מן המערער במהלך הבדיקה ולהסיק מסקנות מהתנהגות זו המשליכה על התוצאה הרפואית. 5. לאור האמור לעיל טענות המערער נמצאו חסרות בסיס ולא מצאתי בהם פגם כלשהו. אין בסיס או סיבה להתערבותו של בית משפט זה, ועל כן, דין הערעור להידחות. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. נכות