פסק דין 1. המערער יליד 1983. במהלך שירותו הצבאי כנהג, נפגע כתוצאה מתאונת דרכים ביום 29.1.07. לבית המשפט הוצג תיקו הרפואי המצולם של המערער, ולא התיק המקורי. המערער הוכר כנכה צה"ל על ידי ועדה מחוזית מיום 25.7.07, בסעיפי המבחן הבאים: צלקת בולטת בפנים ס' 75 ב' 2 5% נכות צלקות בגפיים ללא הפרעה תפקודית ס' 75 א 2 1% נכות מצב אחרי שבר בעצם האולנא ללא חיבור מלא ס' 40 (8) 10% נכות (זמני עד 12.07) הפרעה תחושתית לאחר חבלה בשוק ימין ס' 29 (6) 1 1% נכות מצב לאחר שבר בירך ימין ס' 48 (2) ז II 20% נכות (זמני עד 12.07). 2. המערער ערער לועדה רפואית עליונה אשר התכנסה לדיון בעניינו ביום 15.11.07. לקראת ועדה זו צרף המערער מכתב מאת מומחה מטעמו, ד"ר גורן. הועדה שמעה את תלונות המערער, בדקה אותו וקבעה את הממצאים הבאים: רגל ימין קצרה מרגל שמאל ב- 2.5 ס"מ כאשר צויינו בצורה מפורשת נקודות המדידה. נבדקו תפקודי הגפיים. הועדה עיינה בצילום ירך מיום 9.7.07 וכן במכתבו של ד"ר גורן. הועדה דחתה את הערעור לגבי קביעת הועדה המחוזית, אך הוסיפה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין קיצור הרגל הימנית וזאת לפי סעיף 47 (5) ב'. 3. המערער הגיש ערעורו זה בנימוקים הבאים: א. לטענתו טעתה הועדה הרפואית שקבעה שקיצור הרגל הוא של 2.5 ס"מ בעוד שהמומחה מטעמו קבע כי קיצור הרגל הוא 3 ס"מ. לטענתו, הועדה לא נימקה מדוע לא קיבלה את עמדת המומחה. ב. ב"כ המערער הפנה לחוסר תיאום בין ציון הסעיף המקנה את הנכות לבין אחוזי הנכות שנקבעו. ג. המערער מוחה כנגד קביעת הועדה שאיננו סובל מהפרעה תפקודית בשוק ימין. ד. המערער מוחה על כי הועדה התעלמה מטענותיו לגבי כאבים והגבלות תנועה בגב. ה. המערער טוען כי הועדה לא התייחסה לבעיות הנפשיות של המערער. 4. כבר אקדים ואומר, כי בפני הועדה העליונה לא נשמעו טענות של המערער בנושא הנפשי. כמו כן עלה כי בעניין זה לא פנה המערער כלל לקצין התגמולים על מנת שיכיר בנכותו זו. לפי החומר שנמצא בפניי, קצין התגמולים לא הכיר בנכות מוכרת של המערער לעניין הגב או לעניין הנפשי ולא נטען אחרת על ידי ב"כ המערער. 5. הועדה בדקה את המערער ומצאה כי קיצור הרגל הוא של 2.5 ס"מ. הועדה ציינה בפירוט את נקודות המדידה. מומחה המערער, ציין באופן סתמי כי קיצור הרגל הוא ב- 3 ס"מ מבלי שציין על מה הוא מסתמך, אם מדד את מידת קיצור הרגל ומהו אופן המדידה. עוד אציין, כי המומחה מטעם המערער המליץ על הגבהה בנעל ימין של 2 ס"מ בלבד. במצב דברים זה אין סיבה שלא לקבל את ממצאי הועדה אשר אופן בדיקת המערער נמצאת בשיקול דעתה המקצועי. עוד טען המערער, כי הועדה לא קבעה כי למערער הפרעה תפקודית בשוק ימין על אף שקיימת תחושה של רדימות בצד הפנימי הדיסטלי של השוק. תחושת רדימות איננה בהכרח יוצרת הפרעה תפקודית לרגל ומשאלו ממצאי הועדה אין להתערב בהם. וראו לענין זה רע"א 1508/04 אילן אפריאט נ' קצין התגמולים: "דרכי הבדיקה הראויות הן עניין רפואי-מקצועי, ותוצאות הבדיקה הן עניין עובדתי-רפואי. בשל כך, לא מקימים עניינים אלו זכות ערעור לבית המשפט המחוזי (סעיף 12א(א) לחוק הנכים), ולא כל שכן לבית משפט זה". 6. ב"כ המערער הפנה לאי בהירות שעולה מההתייחסות לנושא הצלקות. הועדה הרפואית העליונה קבעה כי בגין הצלקת הבולטת בפנים סעיף 75 (ב) 2, יש לקבוע 5% נכות, בעוד שליד התקנה הרלוונטית בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל 1969, נקבע 10%. עוד קבעה הועדה צלקות בגפיים והתאימה לכך את סעיף 75 (א) 2 שהיא מציינת 1%, בעוד שליד סעיף 75 (א) 2 רשום בתקנות 10%. אכן עובדה זו איננה בהירה, ואולי נובעת מהעובדה שתקנה 75 הוחלפה מס' פעמים. התקנה הקיימת היום היא פרי החלפה של התקנה מיום 16.10.07, וקודם לכן היה נוסח התקנה שונה. לפי הפסיקה הקיימת המועד הרלוונטי לשימוש בנוסח התקנות הוא יום הגשת התביעה כחלופה "נציגה" של יום האירוע. יום הגשת התביעה לקצין התגמולים במקרה זה הוא 20.2.07. לפיכך, התקנות שאמורות לחול הן אלו שהיו בתוקף באותו מועד. אלא, שאם התקנות החדשות מיטיבות עם הנכה, יחולו התקנות החדשות (ראו רע"א 7678/98 קצין התגמולים נ' דוקטור). מטעם זה, יש להחזיר בנושא זה את הדיון לועדה הרפואית העליונה על מנת שתבהיר מהם אחוזי הנכות שיש לקבוע למערער בעניין הצלקות. 7. לפיכך, הדיון בעניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית העליונה לעניין הצלקות בלבד. 8. אין צו להוצאות. צבאתאונת דרכים