כאבים ברגליים בטירונות

פסק דין 1. ערעור על פסק דינה של ועדה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (נוסח משולב), בראשות השופטת (בדימוס) ר' טובי-פרידמן, שניתן ביום 5.7.05 (ע"נ 450/02). 2. המערער גוייס לשירות חובה במסגרת משמר הגבול ביום 27.7.98 ושוחרר ביום 24.7.01. תביעה שהגיש המערער למשיב ביום 23.10.01, להכרה בנכות עקב פגימה בכפות רגליו ובברכיים, נדחתה על ידי המשיב בטענה להעדר קשר בין הכאבים לבין תנאי השירות. הוועדה דחתה את הערעור, משהעדיפה חוות דעת שנתן פרופ' ביאליק מטעם המשיב, על פני חוות דעת של ד"ר גורדון מטעם המערער. 3. כפי שנקבע בפסק הדין, טען המערער כי במהלך הטירונות (29.7.98 עד 23.1.99), נחשף למאמצים גופניים ניכרים. מיד לאחר סיום הטירונות חש כאבים ברגליו אולם התעלם מהם ורק ביום 3.11.99 התלונן על כאבים בכפות הרגליים ונפיחות ברגל ימין. האורתופד אליו הופנה אבחן מבנה כפות רגליים מעוות. ביום 21.6.00 הופנה שנית לאורתופד שהגיע למסקנה שונה ובעקבות זאת הורד הפרופיל הרפואי של המערער. 4. בחוות הדעת של ד"ר גורדון שהוגשה על ידי המערער, התייחס ד"ר גורדון לקביעה שבתיקו הרפואי של המערער, לפיה הוא סובל מתסמונתPes Cavus דו צדדית. ד"ר גורדון קבע שאפילו היה אצל המערער פגם אנטומי מולד או מחלה סמויה, לא היה לכך ביטוי קליני לפני השירות וביטוי זה הופיע רק לאחר חשיפה לתנאי השירות. עוד קבע ד"ר גורדון "היות ולא היו למר מלכה סיבות שונות [לפגם], מלבד תנאי שירותו הצבאי, מתקבל מאוד על הדעת קיום קשר סיבתי ברור בינם [כך במקור] לבין פגימותיו בכפות הרגליים והברכיים" (ההדגשה הוספה). 5. פרופ' ביאליק סבר תחילה שמדובר בבעיה נוירולוגית. לפיכך הופנה המערער למומחית לנוירולוגיה ששללה את האפשרות שהמערער סובל מתסמונת נוירולוגית אפשרית. עם זאת ציינה כי "לא מדובר במחלה נרכשת אלא מולדת". בחוות דעת נוספת קבע פרופ' ביאליק שמדובר במבנה מולד לא תקין של כפות הרגליים, והמגבלות שהופיעו הן התפתחות טבעית של הפגם. כאמור, העדיפה הוועדה את חוות הדעת של פרופ' ביאליק וקבעה "... כי המערער לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת הקשר הסיבתי שבין פגימותיו לבין השירות הצבאי...". 6. ב"כ המערער מפנה לכך שבבדיקות טרם הגיוס לא נתגלתה התופעה. לטענתו, סמיכות הזמנים בין החבלה לתוצאה מעידה על ליקוי גנטי, שהתפרץ לראשונה במהלך השירות. עוד הוא מדגיש את העובדה כי עד לגיוס לא סבל המערער מכל בעייה, וזו התעוררה רק במהלך השירות. 7. ב"כ המשיבה מפנה לקביעותיו של פרופ' ביאליק, לפיהן מדובר בהתפתחות הדרגתית, וכן להעדר הסבר של ד"ר גורדון לקשר בין תנאי השירות לבין הופעת הממצאים בכפות הרגליים. עוד היא מפנה לפער הזמנים הניכר שבין סיום הטירונות לבין התלונה הראשונה, וכן לתנאי השירות שלאחר הטירונות, שבהם שוחרר המערער מפעילות גופנית מאומצת. 8. סעיף 34(א) לחוק הנכים קובע: התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור בפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד. סמכותו של בית משפט זה להתערב בהחלטות ועדת הערר מוגבלת אפוא, ואין, בדרך כלל, מקום שבית משפט זה יתערב בקביעת מסקנות עובדתיות באשר לקיום קשר סיבתי בין אירוע שאירע לנפגע במהלך שירותו הצבאי לבין המחלה או הפגימה ממנה הוא סובל. הטעם בדבר נובע בין היתר מכך שבוועדת הערר חברים גם רופאים, אשר ביכולתם להעריך את חוות הדעת הרפואיות המוגשות בפניהם ולקבוע ממצאים ומסקנות על-פיהן (ראה ע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' בן עד, פ"ד מז(2) 471, 476; רע"א 9842/05 פלוני נ' קצין התגמולים, אתר בית המשפט [פס"ד מיום 7.1.2007]). 9. ערעורו של המערער מתמקד כולו בסוגיית הקשר הסיבתי העובדתי, ואינו מעלה כל שאלה משפטית. הטענות ביחס להערכת חוות הדעת של המומחים ובשאלה האם ייתכן שמצבו של המערער נובע מתנאי השירות או שמא מהתפתחות טבעית של המחלה והאם היה בתנאי השירות כדדי להביא להתפרצות המחלה, הינן שאלות עובדתיות ושאלות במומחיות, ואינן מעלות כל שאלה משפטית. 10. יתירה מזאת, כדי להוכיח קשר של סיבה ומסובב בין הפגימה לבין תנאי השירות, היה על המערער להביא ראיה כי מדע הרפואה מכיר בקשר כזה ביחס לפגימה שאובחנה אצל המערער. ראיה כזו לא הובאה בפני הוועדה. גם המומחה מטעמו של המערער, ד"ר גורדון, הציג את הקשר הדרוש על דרך של הסתברות, ולא על דרך של ראיה רפואית. בנסיבות אלה, רשאית הייתה הוועדה להעדיף את חוות דעתו של פרופ' ביאליק, לפיה מדובר בהתפתחות טבעית של פגם מולד, ללא השפעה של תנאי השירות. לפיכך, דין הערעור להדחות. אין צו להוצאות. צבאלשכת גיוס / טירונותרגליים