קיצור תוחלת חיים | עו"ד רונן פרידמן

##(1) מהו "קיצור תוחלת חיים" ?## "קיצור תוחלת חיים" של אדם שנפגע בתאונת דרכים משמעותו שהניזוק צפוי לחיות פרק זמן קצר יותר עקב התאונה. (ישנם מקרים של "קיצור מלא של תוחלת החיים" כאשר הניזוק נפטר במהלך התאונה או בסמוך לאחריה). ##(2) חישוב קיצור תוחלת חיים:## קביעת קיצור תוחלת החיים של נפגעים בתביעות בגין נזקי גוף, איננה מדע מדוייק, כאשר בית המשפט נעזר בחוות דעת מומחה, ואולם בסופו של יום מדובר בהערכות והשערות בלבד, המבוססות גם על נתונים סטטיסטיים לא וודאיים. על מנת להוכיח תוחלת חיים קצרה יותר מזו שמופיעה בנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יש לעתור למינוי מומחה מטעם בית המשפט. על מנת לקבוע את קיצור תוחלת החיים הצפוי לאותו נפגע ביחס לתוחלת החיים הסטטיסטית נראה כי נכון יהיה להגיש שתי חוות דעת: האחת -של מומחה רפואי, שתקבע את הקיצור האבסולוטי של תוחלת החיים של אותו נפגע בגין אותם תחלואים בהם הוא לוקה, ותתעלם מהלוחות הסטטיסטיים. השניה- חוות דעת של סטטיסטיקאי שתנטרל מחישובי הלמ"ס את אותם תחלואים בהם לוקה אותו נפגע, ותביא בחשבון אך ורק את כל שאר התחלואים והסיכונים שהובאו בחשבון על ידי הלמ"ס. את מספר השנים בהן התקצרה תוחלת חיי אותו נפגע יש לנכות מתוחלת החיים של בני גילו, כפי שתקבע באותה חוות דעת סטטיסטית . יודגש כי הבעייתיות קיימת אך ורק מקום בו נקבע כי תוחלת חייו של הנפגע הספציפי קוצרה בשל תחלואה כלשהי, ובמיוחד מקום בו עסקינן בקיצור משמעותי. ##(3) ראש נזק קיצור תוחלת חיים:## סוגיית קיצור תוחלת החיים. קשה היא. קשה היא במישור העקרוני, וקשה היא גם במישור היישומי. תחושה של אי-נוחות מלווה את העיסוק במועד פטירתו הצפוי של אדם, אי-נוחות בשל מהות העניין וגם בשל היומרה-לכאורה הטמונה בכך. את מועד פטירתו של אדם – אדם בריא ואדם שנפגע בגופו – איש אינו יכול לחזות. אכן, "כל המצוי בנושא זה של קביעת קיצור תוחלת חיים, יודע עד כמה קיים קושי לקבוע זאת, ועד כמה חלוקות הדעות בנושא זה בין המומחים השונים" (ע"א 2099/94 חיימס נ' איילון, פ"ד נא(1) 529, 534). יחד עם זאת, כפי שהדבר נעשה לא אחת בדיני הפיצויים, העוסקים תכופות בעתיד וממילא – בתחזיות והשערות, גם בהקשר זה עשוי בית המשפט לקבוע ממצא, ובלבד שהובאו בפניו חוות-דעת מתאימות. אלה – חוות-הדעת – עשויות להתבסס גם על נתונים סטטיסטיים באשר להשפעתה של פגיעה או מחלה מסוימת על תוחלת החיים – ובל נשכח כי תוחלת החיים של אדם בריא נקבעת אף היא על-בסיס נתונים סטטיסטיים (ראו גם ע"א 11183/04 דלאל נ' קינן, תק-על 2006(1) 1908; ע"א 9656/03 עזבון מרציאנו ז"ל נ' ד"ר זינגר, תק-על 2005(2) 125; ע"א 140/00 עזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486, 509-510; ע"א 6935/99 קרנית נ' עטא אבו סרייה, פ"ד נה(3) 599). למותר לציין – הממצא הנקבע בכגון דא על-ידי בית המשפט נועד כדי לשמש בסיס לחישוב, הא ותו לא. ##(4) קיצור תוחלת חיים - תאונת דרכים:## קיצור תוחלת חיי נפגעי תאונות דרכים וסטייה מהנתונים הסטטיסטיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא עניין שברפואה, ואינו עניין של "הערכה חופשית" של עורכי דין או של בית המשפט לצורך העניין. בת"א 1683-12-11 (מחוזי ירושלים) חודדתי ואח' נ' בן שושן, נקבע כי: "שאלת קיצור תוחלת חיים של נפגע עובר לתאונה, הינו "עניין שברפואה" אשר הנתבע רשאי ויכול להוכיח רק באמצעות המבגרת הדיונית למינוי מומחה מטעם בית המשפט הקבועה בסעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דאכים, התשל"ה-1975 ותקנה 3 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986, המתירה לנתבע לבקש מינוי מומחה גם בנושא שלא נתבקש ע"י התובע". (ראו גם את רע"א 8796/99 הפניקס נ' בן יאיר, פד"י נד(2) 460, וכן את ע"א 283/89 עיריית חיפה ואח' נ' מוסק וביץ ואח', פד"י מז(2) 718, וכן אליעזר ריבלין תאונת הדרכים מהדורה רביעית 2012 עמודים 680-681). ברגיל בחינת קיצור תוחלת חיים נבדקת ונבחנת ע"י מומחה שיקומי, די אם נפנה בעניין להחלטתה של כב' הש' בטינה טאובר מתאריך 10.9.10 בת"א 596/07, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' פוקס, שם ציינה כב' הש' טאובר ש"רק במקרים נדירים מתמנה מומחה נוסף שלא בתחום השיקום לקבוע את קיצור תוחלת החיים של הנפגע...". ##(5) קיצור תוחלת חיים נזיקין - נזקי גוף:## השאלה הקשה אם, ובאיזה שיעור, חל קיצור בתוחלת החיים של נפגעים קשה בתאונות – קוודרופלגים ופרפלגים – שבה ועולה בתביעות לפיצויים בגין נזקי גוף. הסיכונים העלולים להביא לקיצור תוחלת חיים לנפגעים, אשר עקב פגיעתם נפגעו בכושר הניידות שלהם, הובהרו לא אחת על-ידי בתי-המשפט. גם במסגרת הראיות בתיק זה הועלו הסיבוכים המקובלים המוכרים במצב זה, דהיינו זיהום בדרכי השתן, פצעי לחץ, דלקת ריאות וסיבוכים בכליות, על כל התוצאות המסוכנות לחיי החולה הנלוות אליהם. הנה-כי-כן, סיכון לקיצור תוחלת החיים של התובעת הוכח. אמנם, ככל שתזכה התובעת להשגחה ולטיפול אופטימליים, מבחינת מועד הטיפול וטיבו, כן תפחת סכנת הסיבוכים, על תוצאותיהם. ואולם, גם בכך אין כדי לשלול כליל קיצור תוחלת חיים. בע"א 283/89 עיריית חיפה ואח' נ' א' מוסקוביץ ואח' וערעור שכנגד, נדרש בית -המשפט לשאלת קיצור תוחלת החיים של חולה רתוקה למיטה בנכות של 100%. בית-המשפט המחוזי סבר, שבהשגחה ובטיפול צמודים של ההורים, ניתן למנוע את הסיכון של קיצור תוחלת החיים לחלוטין. בית-המשפט העליון, מפי השופטת נתניהו, לא נדרש שם לאמוד את מידת קיצור תוחלת החיים, שכן החליט שהפיצוי יינתן בדרך של תשלומים עתיים. אך בשאלה אם ניתן לקבוע שאין, בנסיבות שם, כל סיכון לקיצור תוחלת החיים, אמר בית-המשפט: "אין ולא יכול להיות בסיס לביטחון המלא המובע בפסק הדין, כי תוחלת חייה של איה לא תקוצר. החשש לכך יצומצם בוודאי כשתטופל בבית, ולכן זכאית היא לפיצוי על הבסיס שתישאר בבית כל עוד הדבר אכן יתממש. השאלה היא, כאמור, רק שאלת מידתו ושיעורו של הסיכון לתוחלת חייה". ##(6) קיצור תוחלת חיים - רשלנות רפואית:## בתא (חי') 37902-07-16 פלוני ואח' נ' בית חולים אלי"ן, שם נפטר הניזוק בגין רשלנות רפואית, נפסק כי במקרה של קיצור תוחלת החיים בגין רשלנות רפואית (מעשה עוולה בר פיצוי), מקובל (אף כי לא הכרחי) לפסוק סכום אחד של פיצוי באב הנזק הלא ממוני. הן בגין קיצור תוחלת החיים והן בגין כאב וסבל. יש המציינים גם "אובדן הנאות חיים" אולם דומה שלאשורה האבחנה מלאכותית ואובדן הנאות החיים רדוקטבילי ל"כאב וסבל" או ל"קיצור תוחלת החיים" לפי הענין. במה שקשור לקיצור תוחלת החיים, הנחת העבודה הרי שבעצם החיים גלומה הנאה (ואולי עדיף לתחלף הביטוי 'הנאה' במשמעות). יש לפצות בגין קיצור תוחלת חיים שממילא מגלם בקרבו רעיונית (לטעמי) את הפיצוי בגין אובדן הנאות החיים בתקופה שקוצרה, ובמקרה המתאים , גם בגין כאב וסבל. ונראה כי זה אף הדין המצוי, שכן ההלכה לא הכירה באב נזק נפרד של "אובדן הנאות חיים". השאלה אם בנוסף לקיצור תוחלת החיים יש לפסוק גם בגין כאב וסבל ובאיזה שעור (ואין זה משנה אם יאוחדו הסכומים תחת כותרת "נזק לא ממוני" או יפוצלו) תלויה בנסיבות הפטירה. כל אימת שהפטירה ממעשה העוולה היתה מידית או לא היתה כרוכה במודעות של המנוח למצבו, למשל בשל אובדן הכרה, נהוג שלא לפסוק סכומים גבוהים או בכלל בגין "כאב וסבל" . ונהפוך הוא, מטעמים מובנים, כאשר מדובר למשל על סבל קשה נמשך ומודע כגון ממחלה קשה בת שנים או ממצב גופני קשה שיסודו במעשה העוולה. בעוד שבגין כאב וסבל יש להתייחס לסבל הסובייקטיבי ומשכו אם וככל שנגרם במעשה העוולה, הרי שבקיצור תוחלת חיים המבחן הוא אובייקטיבי ולא תלוי בתודעת הניזוק וסבלו הסובייקטיבי , אף לא בניסיון לכמת הנאות חיים שאבדו. ##(7) פיצוי בגין קיצור תוחלת חיים - סיכום:## אין חולק כי קביעה בדבר קיצור תוחלת החיים של אדם בשל מחלות שונות הנה קביעה בתחום הרפואי, שנדרש להוכיחה באמצעות חוות דעת ערוכה כדין. בעת פסיקת פיצוי לעתיד עושים בתי המשפט שימוש בלוחות תוחלת החיים המתפרסמים על ידי הלמ"ס ופוסקים פיצוי בהתאמה לתוחלת החיים התואמת לגילו של הנפגע נכון למועד מתן פסק הדין. הסוגיה של קיצור תוחלת חיים עולה כמעט בכל תיק שבו מעורבת פגיעה קשה. בנושא זה נהוג להבחין בין פגיעות ראש לבין פגיעות חוט שידרה וגובה הפגיעה בחוט השידרה. פרמטרים נוספים המשפיעים על תוחלת החיים הם קבוצת הגיל של הנפגע, החשש לזיהומים חוזרים ונשנים, טיב הטיפול בנפגע ועוד. יש הטוענים כי בנושא זה, אין מקום לאמץ מחקרים ממדינות כמו ארצות הברית אלא ממדינות אחרות הדומות לישראל, וכי יש לקחת בחשבון את התקדמות הרפואה בישראל. בע"א 4767/13 ‏ ‏המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' שובבו, נפסק כי ניתן לקבוע "כלל אצבע" שכוחו יפה לכל התיקים של פרפלגים וקוודרופלגים. המדובר בנושא סבוך שיש בו משתנים רבים ושיקולים שונים, ואין לערכאה המבררת אלא מה שנגד עיניה. אף בהנחה כי קיימות אסכולות שונות ודעות ;שונות בנושא, הן בקרב הרופאים העוסקים בתחום השיקום והן בין הרופאים מומחי השיקום לבין הרופאים המומחים בתחומם, ההכרעה הסופית מסורה לבית המשפט ששמע את המומחה השיקומי, והתרשם מניסיונו ומהאסמכתאות והמחקרים עליהם הסתמך. ##(8) קיצור תוחלת חיים תאונת דרכים - פרפלגיה:## בית המשפט דן בתביעה של הוריו של ילד שנפגע בתאונת דרכים. המומחה רפואי קבע, כי מאחר שמדובר בפרפלגיה גבוהה, תוך התייחסות לחוות הדעת האורולוגית, לפיה צפויים בעתיד סיבוכים רבים, יש להעמיד את קיצור תוחלת חיים על שיעור של 25% לפחות. בהיות התובע ילד ממוצא ערבי, ובאותו מועד בן 5, צפויות היו לו 70 שנים נוספות. ולאחר קיצור תוחלת החיים נותרו לו, על-פי חוות הדעת עוד 53 שנים נוספות, ובסך הכל תוחלת חיים עד גיל 58. עורכי דין פיצויים תאונות דרכים מטעם חברת הביטוח (הנתבעת) טענו כי יש לקבל קביעה זו. ב"כ התובעים חלק על עצם הקביעה, במיוחד לאור ההתקדמות ברפואה השיקומית, ועמדו על השיעור הגבוה שקבע המומחה עד כדי פניה לבית המשפט להעמיד את שיעור קיצור תוחלת חיים על שיעור שאינו חורג מ10%. לעניין זה ביקשו התובעים להפנות לפסקי דין שנתנו בבית המשפט המחוזי (ת"א (חי') 417/89 גנאים נ' סועאד חמד והסנה, וכן ת"א (חי') 1322/93 בן חיון לידור נ' קרנית). ##(9) להלן פסק דין בנושא קיצור תוחלת חיים - פיצוי של נפגע בתאונת דרכים:## 1. התובע מס' 1 (להלן: התובע) יליד 22/12/94 נפגע ביום 21/3/96 בשעה 20:15 לערך בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד). בעת התאונה היה כבן שנה ושלושה חודשים. 2. התאונה אירעה בעת שאביו של התובע, שהוא התובע מס' 2, נהג ברכב בכפר עילוט. במהלך הנסיעה איבד הנהג את השליטה על הרכב, סטה ממסלול נסיעתו והתנגש בעמוד ובקיר, ועקב כך נפגע התובע (להלן: התאונה). התובעים 2 ו- 3 נפגעו אף הם בתאונה זו. תביעתם התבררה בנפרד (תביעת האם בת"א 2790/96 בבית משפט השלום בנצרת - נ/4 ופסה"ד - נ/6 ותביעת האב בת"א 2791/96 - נ/3). תביעתם בתיק זה היא כמיטיבים וכאפוטרופוסים הטבעיים של התובע. המחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק בלבד. התובע העמיד את כלל הפיצוי הנתבע, לרבות למיטיבים למיניהם, על סכום של 12,810,344 ₪, ואילו הנתבעת העמידה את הפיצוי הכולל על סכום של כ-2,000,000 ₪. הפיצוי שייפסק הוא נכון למועד מתן פסק הדין, אלא אם נאמר מפורשות אחרת. תשלום תכוף: 3. בעת שהתיק היה קבוע למעקב לצורך כתיבת פסק-דין, הוגשה בקשה (בש"א 7212/04) להמשך תשלום תכוף. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 3/6/04 נדחתה הבקשה, בין היתר, מאחר שזו לא הוגשה כנדרש על פי התקנות. יחד עם זאת הציע בית המשפט להמשיך בהסדר התשלומים שנקבע על פי החלטה קודמת בנושא. מאחר שאני נדרשת לתביעה לגופה, אין עוד מקום לדון בבקשה הנ"ל, ואני מורה על מחיקתה. ככל ששולם תשלום תכוף בהסכמה, ינוכו תשלומים אלה מכל סכום שיפסק, הכל כפי שמפורט בפסק-דין זה. הוספת אסמכתא - פס"ד אטינגר: 4. ביום 20/5/04 הגיש התובע בקשה להתיר צירוף אסמכתא לסיכומיו בנושא "שנים אבודות", תוך הפניה לפס"ד אטינגר (ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל ואח' נ' החב' לשיכון ופיתוח הרובע היהודי, בעיר העתיקה בירושלים בע"מ ואח', תק-על 2004(1) 2452, להלן: פס"ד אטינגר). יחד עם הגשת האסמכתא הנוספת ביקשו התובעים להוסיף ולטעון בנושא זה במסגרת הסיכומים על דרך של השלמת הסיכומים. הנתבעת התנגדה לבקשה, והסתמכה בנושא זה, בין היתר על החלטה שנתנה בבית המשפט המחוזי ת"א-יפו (כבוד השופטת דרורה פלפל) בתיק בש"א 7269/04 במסגרת ת"א 2361/00. בית המשפט דחה שם את הבקשה לתיקון כתבי טענות, מאחר שראה בפס"ד אטינגר שינוי מהותי מן ההלכה שהייתה קיימת עד לאותו מועד. דעתי שונה. כאשר ההלכה שונתה, ובהעדר הוראת מעבר המורה אחרת, וכאשר מדובר בתיק תלוי ועומד אשר בו טרם ניתן פסק דין - וגם אם יש בכך להאריך במעט את זמן הדיון בתיק - יש לאפשר לצדדים למצות זכויותיהם המהותיות, גם על-פי ההלכה החדשה. ואכן, בהחלטה שניתנה ביום 3/6/04 ועל אף התנגדות הנתבעת הובהר כי אין למנוע השלמת הטיעון ככל שלא יהיה בכך כדי להידרש לתיקון כתבי טענות ו/או להשלמת ראיות. לפיכך, יש לראות את כתבי הטענות של הצדדים מתוקנים באופן שנושא "תוחלת החיים" ידון גם לאור פס"ד אטינגר. אעיר עוד, כבר בשלב זה, שעל-פי תחשיב הנתבעת לגבי אובדן השתכרות לעתיד, נעשה החישוב עד גיל 65. כפי שיובהר בהמשך, חישוב כזה, ללא קשר להלכת "השנים האבודות", יש בו לנטרל משמעותית את ההשלכות של פס"ד אטינגר. אחזור ואדון בנושא בפרק "תוחלת החיים", כבסיס לדיון באובדן ההשתכרות לעתיד. הנכות הרפואית: 5. בעקבות התאונה הועבר התובע לבית חולים נצרת, תחילה בהכרה, בוכה מעט וללא סימני חבלה חיצוניים. בהמשך חלה הידרדרות במצבו, הכרתו התערפלה, לא הגיב לתחושת כאב, הייתה עצירת שתן והוא הונשם מלאכותית. באותו שלב הועבר לבי"ח רמב"ם בחיפה, למחלקה של טיפול נמרץ ילדים. לאחר מכן הועבר למחלקה הכירורגית לילדים ולאחר מכן למחלקה לשיקום ילדים. התובע שוחרר מבי"ח רמב"ם ב- 9/5/96 כאשר מצבו הקוגניטיבי תקין, תפקוד הגפיים העליונות תקין, ושיתוק רפה של הגפיים התחתונות. 5.1 בתחום הנוירולוגיה לילדים, ניתנה חוות דעת על ידי פרופ' אברהם שטיינברג, אשר קבע כי התובע נפגע פגיעה רב מערכתית, בגין החבלה נגרם לתובע נזק קבוע בחוט השדרה בגובה 5T, וכבר סמוך לתאונה נצפה שיתוק מלא של הגפיים התחתונות, העדר תחושה מגובה הפגיעה ומטה, והעדר שליטה על סוגרים עם שלפוחית שתן ניורונית. המומחה הוסיף וקבע כי למרות הטפולים השיקומיים האינטנסיביים, נותר לתובע נזק נוירולוגי שדרתי המתבטא בשיתוק רפה מלא של שתי הרגליים, הן מבחינה תנועתית והן מבחינה תחושתית וכן אי שליטה על סוגרים. יתר הבדיקה הנוירולוגית והקוגניטיבית תקינה (ת/11). על סמך הממצאים שפורטו לעיל קבע המומחה לתובע נכות צמיתה בגובה של 100% בהתאמה לסעיף 29(2)(ד) לתוספת להוראות הביטוח הלאומי, בגין פרפלגיה מלאה. 5.2 בתחום האורולגי: מונה ד"ר יחזקאל לנדאו, מומחה בכירורגיה אורולוגית, על פי חוות דעתו (ת/15) הפגיעה בחוט השדרה של הילד בגובה 5-4T גרמה לשיבוש מוחלט בפעילות העצבית מתחת לגובה הפגיעה ובכך להעדר שליטה של המוח על הפעילות העצמאית של עצבי כיס השתן. כתוצאה מכך חלים שינויים בתפקוד ובהתנהגות של השריר שבכיס השתן. המומחה הוסיף והבהיר: "על מנת לרוקן את כיס השתן יש לצנתר את הילד חמש פעמים ביום. מצב לא נוח וגורם נכות קשה פיזית ונפשית. אולם כאן המצב גרוע יותר. כיוון שלמרות הצנתור לסירוגין הילד רטוב בין הצנתורים עקב הפעילות הספונטנית - ללא פיקוח המוח של שריר כיס השתן (הדטרוסור) שנובעת עקב החבלה בעמוד השדרה. כדי לשמור על שליטה בשתן יזדקק הילד לעבור בעתיד ניתוח (או ניתוחים) לחיזוק מנגנון השליטה בשתן על ידי השתלת סוגר מלאכותי או תוך שימוש ברקמות הגוף. עקב הנפח הירוד של כיס השתן יזדקק הילד לעבור ניתוח להגדלת כיס השתן על ידי לולאת מעי. מצב זה יביא לכך שיהיה יבש בין הצנתורים. אולם לניתוח זה גם תופעות לוואי ידועות מראש: יצירת ריר על ידי מתלה המעי שיורכב בכיס השתן, סכנת זיהום בדרכי השתן והפרעה בחילוף חומרים (אלקטרוליטים) עקב ספיגת שתן על ידי המעי. קיימת סכנה מסוימת (לא גדולה) של התפתחות סרטן המעי בחלק ששוחזר כ- 20 שנה לאחר הניתוח. הילד יזדקק להשגחה רפואית בנוגע למערכות השתן כל חייו". בגין הנכות של תפקוד כיס השתן קבע המומחה נכות צמיתה בשיעור של 70%. המומחה הוסיף והדגיש כי נמצאה אצל התובע אי שליטה בצואה, ואם לא יגיב התובע לטיפול שמרני יחויב בניתוח להתקנת מוביל מיוחד לחוקן. הנכות שנקבעה אינה כוללת את הנכות הנוספת הנ"ל וכן את הנכות המינית הקיימת הצפויה. 5.3 בתחום רפואת ילדים: ניתנה חוות דעת על ידי פרופ' ש' יציב (ת/14). מומחה זה בדק את התובע בהיות בן שנתיים ו- 10 חודשים. בממצאי הבדיקה קבע המומחה: "הילד מפותח כפי גילו מבחינה מנטלית. נעזר במכשיר R.G.O בעת ההליכה. היה מסוגל להזיז היטב את רגל ימין אך התקשה להזיז את הרגל השמאלית אלא בתנועת הסבה לימין...". כל הבדיקות האחרות נמצאו תקינות, למעט באותם תחומים שנקבעו לתובע נכויות רפואיות. גם מומחה זה התייחס לחוסר שליטה על מתן שתן ולצורך בצנתורים. הנכות התפקודית: 6. בהחלטה שניתנה ביום 1/12/98, בהסכמת הצדדים (תיק בש"א 7363/98, עמ' 21 לפרוט') מונה ד"ר פילר כמומחה בתחום השיקומי. חוות דעתו נושאת תאריך 28/11/99. לאחר הגשת חוות הדעת הגישו התובעים בקשה לפסילת חוות הדעת (בש"א 12209/99). הנימוקים לפסילת חוות הדעת הושתתו על העובדה שהמומחה לא בדק את התובע לאחר שהמומחה ביקש את עזרת ההורים ואלה לא הבינו את שביקש. התובעים היו ערים לעובדה שבעת ביקור המומחה בבית התובע נלווה אדם נוסף לצורך יצירת הקשר הקומוניקטיבי ביניהם. מכל מקום, לטענת התובעים לא בדק המומחה את התובע ובנסיבות אלה לא רשאי היה להגיש את חוות דעתו, כפי שהוגשה. בקשה זו נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 24/1/00, תוך שהובהר שלא הייתה מניעה כי במועד ביקור המומחה בבית ההורים יהיה מתורגמן, ובסופו של דבר ניתנה חוות הדעת כפי שניתנה. לאחר מכן ביקשו באי כוח התובעים לחקור את המומחה בבית המשפט. המומחה נחקר בישיבה ביום 2/4/00 (החל מעמ' 28 לפרוטוקול). המומחה השיקומי חזר ואישר את חוות דעתו. לעניין נסיבות ביקור המומחה בבית ההורים ובדיקת התובע התייחס המומחה בתשובות שניתנו על ידו (עמ' 28 לפרוט'). עולה כי המומחה יצר קשר טלפוני מבית ההורים עם בא כוח התובעים כדי שהאחרון יבהיר להם שעליהם לשתף פעולה עמו וכי אין הוא נגדם. עוד עולה כי המומחה גם ביקש להיעזר בעובד סיעודי הדובר ערבית (עמ' 37 ש' 8-9), אך גם בכך לא היה כדי להועיל ולהביא לשיתוף פעולה מצד ההורים. יחד עם זאת, המומחה אישר בתשובות שנתן לב"כ התובעים, שלא בדק את התובע אלא התרשם ממה שראה בעת שהיה שם, וכי אין בקשיי הראייה של המומחה לעניין קריאה, כדי לפגוע בחוות דעתו (עמ' 29 לפרוט'). בתשובותיו לב"כ הנתבעת הבהיר המומחה כי הדברים שנאמרו על ידו קודם לכן, אינם מדויקים וכי ערך בדיקה, אלא שבנסיבות העניין הייתה פחות דקדקנית מכפי שהוא נוהג לערוך, מה עוד שלצורך קביעת הצרכים שנדרש להם הייתה חשיבות יתרה דווקא להתבונן בפעילות הקטין. המומחה אישר, שהיו נושאי בדיקה אחרים שביקש לבדוק, והדבר לא עלה בידו בשל העדר שיתוף פעולה, ואכן לא ערך את הבדיקה, ואולם, הוא נעזר בחוות הדעת הרפואיות שהיו בפניו. מכל מקום, ולמרות האמור, אילו סבר שיש צורך בבדיקה חוזרת עם מתורגמן היה מציין עובדה זו בחוות הדעת. לעניין ניסיונו, הבהיר המומחה שלמרות שהוא עוסק בתחום הגריאטרי למבוגרים, במהלך עשר או עשרים השנים האחרונות הוא נוהג גם לתת חוות דעת גם לילדים נפגעי חוט השדרה והמוח (עמ' 37 לפרוט'). בישיבת בית המשפט ביום 19/12/02 (עמ' 93 לפרוטוקול), הודיע ב"כ התובעים שהוגשה תלונה על ידם ללשכה של אתיקה של ההסתדרות הרפואית, וזאת מאחר שלפי תקנות האתיקה שעניינן מומחה רפואי, נקבע שמומחה רפואי לא יתן חוות דעת ללא בדיקת הנבדק שלגביו צריך לתת חוות דעת. למרות התקנות האמורות, לטענת ב"כ התובעים, במקרה זה נתן ד"ר פילר חוות דעת מבלי שבדק את התובע. מן הטעם האמור הוגשה התלונה. ב"כ התובעים הוסיפו והודיעו, שאם יימצא, במסגרת בדיקת התלונה, כי נפל פגם בחוות הדעת של ד"ר פילר המחייב פסילתה, יחזרו ויפנו לבית המשפט בבקשה לפסול את חוות הדעת שהוגשה לבית המשפט ולמנות מומחה שיקומי אחר. לאחר ההודעה הנ"ל, לא הייתה פניה חוזרת לבית המשפט בקשר לחוות דעת זו. לפיכך, יש לקבל את טענת הנתבעת, שבנסיבות העניין חוות דעתו של ד"ר פילר היא ראיה קבילה ותקפה. 7. במסגרת הסיכומים חזרו התובעים על טענותיהם בדבר העדר בדיקת התובע, וכן להעדר מומחיות של המומחה בתחום השיקומי. עוד טוענים התובעים כנגד חוות הדעת כי היא לוקה בחסר וכי אינה משקפת נכונה את מצבו של התובע. התובעים מבקשים גם לדחות את קביעת המומחה לקיצור תוחלת חיים ב 25%, במיוחד כאשר הפסיקה הרחבה קבעה לגבי פרפלגים קיצור תוחלת של 10% מקסימום. בנסיבות אלה ביקשו התובעים שלא לתת משקל ראייתי לחוות דעת זו, במיוחד כאשר מדובר בנכות רפואית משמעותית המגיעה לכ- 170%. הנתבעת טענה, כי מצבו התפקודי של התובע סביר ואף טוב. לעניין זה הפנתה לחווה"ד של ד"ר פילר, שיש לתת לה את מלוא המשקל הראייתי, לטענתה. הנתבעת מדגישה כי למרות חוסר שיתוף הפעולה מצד ההורים, יכול היה המומחה לעקוב אחר הקטין ולהתרשם מדרך פעולתו. המומחה ראה את התובע בעת הבדיקה מתרומם במהירות ובמרץ לישיבה, כך שלמרות אי שיתוף הפעולה ניתן היה לצפות קיום של טונוס כוח, קואורדינציה ותחושה בגפיים העליונים, תקינים לחלוטין, לרבות ראש צוואר תקינים. 8. לא יכולה להיות מחלוקת, וזאת לאור ההלכה שנקבעה בבר"ע 2985/96 (סיון מדלסי ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(2) 81, להלן: פס"ד מדלסי) כי נושא השיקום, קשור קשר הדוק למצב הרפואי, לרבות הצרכים הדרושים לצורך השיקום האמור, בין אם הם באים לשפר את כושרו הגופני של הנפגע או לשמר כושר זה, והנקבעים על ידי מומחה שיקומי, שמונה על ידי ביהמ"ש, ככל מומחה רפואי אחר, במסגרת חוק הפלת"ד (שם, 86 ג-ה). לעומת זאת, יישומם של צרכים אלה, לרבות עלותם, יכול שיעשה באמצעות מומחים אחרים, שאינם דווקא מומחים רפואיים. ככל שמדובר בתחום של השיקום הרפואי, לרבות קביעת תוחלת החיים, אלה נקבעים על ידי מומחה שיקומי, ולצורך כך יש לעשות שימוש בחוות הדעת של ד"ר פילר, הגם שבסופו של דבר הקביעות הן שיפוטיות. לעניין קביעת הנכות התפקודית, אין מקום לקבוע נכות באחוזים כחלה על כל התחומים הנדרשים. הנכות התפקודית יכול שתקבל ביטוי שונה בתחומי פעילות שונים. הנכות הרפואית יכול שיהיו לה השלכות שונות לתחומי פעילות שונים. מידת הפגיעה בתפקוד או בכושר ההשתכרות נקבעת על דרך ההשוואה בין מצבו של הניזוק קודם לתאונה למצבו במומו ובמגבלותיו. פער זה תלוי, בין היתר במהות הפגיעה בתחום התפקוד וביכולתו של הניזוק להסתגל למהלך החיים הרגיל במומו (ראה על דרך ההשוואה ע"א 516/86 אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 703ו-ז). כך למשל, יכולתו של ניזוק להמשיך ולהשתכר על אף מומו אינה בהכרח יכולת זהה או דומה לצורך תפקודו היומיומי. לפיכך, שאלה זו צריך שתחזור ותידון, תוך התייחסות פרטנית לראשי הנזק השונים. עקרונות בקביעת שיעור הפיצוי: 9. הנתבעת בקשה לפרט עקרונות יסוד מנחים לצורך קביעת שיעור הפיצוי הראוי וההוגן לתובע. יש לעמוד על עקרונות אלה, ככל שאלה ינחו בית משפט זה בקביעת סכום הפיצוי. אכן העיקרון הבסיסי המנחה בקביעת גובה הפיצוי לו זכאי ניזוק הוא, לשאול מה דרוש לשם השבת המצב - במידה האפשרית - לקדמותו (רע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 804ב, להלן: פס"ד נעים). מאחר שבבסיס הכלל המנחה מונחת המודעות לכך, "כי יש שהשלם אינו בר השגה, וניתן רק לנסות ולהתקרב ככל האפשר אל המטרה" (ההדגשה במקור - ש' ו', שם 805- ג). הרי שיש לעמוד על המרכיב המגשר בין המצב הרצוי למצוי, מה שמוביל לעקרון הנוסף עליו הצביעה הנתבעת. על פי אותו עקרון נוסף, יש לעמוד על ההבדל בין הוגן או הולם מצד אחד, לבין הטוב ביותר שהוא בר השגה, מצד שני. המרווח שבין שתי האפשרויות הנ"ל נתון לשיקול הדעת של בית המשפט. ההכרעה תעשה על בסיס טעמים עניינים ומקובלים בקשר לנושא שבמחלוקת, בחינה של האפשרויות הפתוחות בפניו והשוואה ביניהם, ותוך בחינה של האמצעים הסבירים והמקובלים אותם מעמידה החברה בה אנו חיים לרשות אחרים שפגיעתם זהה (פס"ד נעים, שם, 808ד), אך כל זאת, מבלי להתעלם מראיית המאפיינים המייחדים את הניזוק הספציפי. הנתבעת ביקשה עוד להפנות לחובת הקטנת הנזק המוטלת על הניזוק, כך שעל הניזוק לבחור באותה דרך שתהא זולה ונוחה יותר למזיק. נראה, כי השגת שיקום באמצעים סבירים, כאשר קיימת יותר מאופציה אחת להשגת אותה תוצאה שקומית, נכללת בגדר עיקרון הפיצוי ההוגן וההולם החופפים את הסביר (פס"ד נעים, שם עמ' 777- 778). הפיצויים שנפסקים על ידי בית המשפט צריך שיעמדו במבחן הסבירות. הסבירות נבחנת בהשוואה בין גודל ההוצאה לבין התועלת המופקת. במקום שניתן להשיג אותה תוצאה, בעלות פחותה, אין מקום להטיל על המזיק את נטל הוצאה הגבוהה יותר, ואולם כל זאת בהנחה שאכן תושג אותה תוצאה שיקומית. גישה זו, מאמצת למעשה את עיקרון המידתיות, ואין מניעה לעשות כן, ובלבד שיישום העיקרון לא יהיה בו כדי לפגוע בשיקומו של הניזוק. נעבור לבחון את ראשי הנזק השונים תוך התייחסות לדברים שהובאו עד כאן. תוחלת חיים: 10. ד"ר פילר קבע, כי מאחר שמדובר בפרפלגיה גבוהה, תוך התייחסות לחוות הדעת האורולוגית, לפיה צפויים בעתיד סיבוכים רבים, יש להעמיד את קיצור תוחלת חיים על שיעור של 25% לפחות. בהיות התובע ילד ערבי, ובאותו מועד בן 5, צפויות היו לו 70 שנים נוספות. ולאחר קיצור תוחלת החיים נותרו לו, על-פי חוות הדעת עוד 53 שנים נוספות, ובסך הכל תוחלת חיים עד גיל 58. הנתבעת טענה כי יש לקבל קביעה זו. הנתבעת הפנתה לכך שעל אף שהתובעים טענו כנגד חוות הדעת של ד"ר פילר, לא הגישו כל בקשה נוספת לפסילת חוות הדעת לאחר שבקשה קודמת נדחתה. ד"ר פילר הפנה גם למאמרים בנושא זה (ראה מכתבו של ד"ר פילר מיום 6/4/00), ולפיכך ביקשה הנתבעת לקבוע כי לתובע קיצור תוחלת חיים בשיעור של 25%, מן השנים הנוספות שנותרו לו. התובעים חלקו על עצם הקביעה, במיוחד לאור ההתקדמות ברפואה השיקומית, ועמדו על השיעור הגבוה שקבע המומחה עד כדי פניה לבית המשפט להעמיד את שיעור קיצור תוחלת חיים על שיעור שאינו חורג מ10%. לעניין זה ביקשו התובעים להפנות לפסקי דין שנתנו בבית המשפט המחוזי (ת"א (חי') 417/89 גנאים נ' סועאד חמד והסנה, וכן ת"א (חי') 1322/93 בן חיון לידור נ' קרנית). לאור הראיות שהוצגו, ומאחר שיש בדעתי לראות בחוות דעתו של ד"ר פילר כראיה שיש לתת לה את המשקל הראוי, לצד ראיות אחרות, נראה שיש מקום להפחית את שיעור קיצור תוחלת החיים. אמנם, אין להתעלם מן הסיבוכים הקשורים לנכותו של התובע, במיוחד לנכות האורולוגית, ואולם לאור הטיפול המסור בו עד כה, אשר יש להניח כי יימשך, ולאור ההתקדמות המתמדת בתחום הרפואה, ואפשרות להפחית במידה מסוימת את הסיבוכים המלווים נכות כזו, בביצוע ניתוחים נדרשים ומעקב רפואי בתחום האורולוגי, ותוך השוואה לנתונים שפורטו בת"א 1322/93 (שם נקבע קיצור תוחלת חיים של 10% בלבד - פרפלגיה מן הפטמות ומטה - אי שליטה על הסוגרים) נראה כי יש להעמיד את קיצור תוחלת החיים על 15%. תוחלת החיים לגבר ערבי כמעט ולא השתנתה מאז מתן חוות הדעה (גיל 75). בהיות הילד היום כבן 10, תוחלת החיים היא עוד 65 שנים. 15% משנים אלה, מביא במעוגל ל- 55 שנים נוספות. כלומר התובע צפוי להגיע לגיל 65. בהתייחס לשאלת הפיצוי בגין קיצור תוחלת החיים, ככל שפיצוי כזה יכול שיקבל ביטוי כראש נזק נפרד או באמצעות ראשי נזק אחרים, הפנו הצדדים בסיכומיהם לפס"ד יפרח (ת"א (חי') 160/92 יפרח נ' אל-על תק-מח 96(1) 448, להלן: פס"ד יפרח), שניתן על ידי כבוד השופט חנוך אריאל בביהמ"ש המחוזי בחיפה. ביהמ"ש הציע שם להכיר ברכיב זה כמצדיק קביעת פיצוי לא ממוני במסגרת ראש נזק של "כאב וסבל". בערעור על פסה"ד אליו הפנתה הנתבעת (ע"א 2801/96 אל-על נ' יפרח, פ"ד נה (1) 817), דחה בית המשפט העליון את הניסיון שהוצע בפס"ד יפרח ליתן פיצוי בגין קיצור תוחלת החיים במסגרת נזק לא ממוני, ובטלו. 11. כפי שהובהר בתחילת פסק-דין זה (סעיף 4 לפסה"ד), יש לראות את סיכומי הצדדים כמתייחסים בנושא זה גם להלכה שנקבעה בפס"ד אטינגר. על-פי פסק דין זה, יש לתת פיצוי בגין השנים האבודות, ומבחינה זו יש בו שינוי לפס"ד יפרח שניתן בביהמ"ש העליון, הגם שלא במסגרת ראש נזק נפרד ולא במסגרת נזק לא ממוני. ראוי לעמוד על עיקרי פס"ד אטינגר, הן לעצם הזכאות לפיצוי בגין "השנים האובדות", והן לאופי הפיצוי וחישוב שיעורו. 11.1 השאלה הראשונה היא מהן "השנים האבודות". לצורך כך יש לעמוד תחילה על הלכת שרון גבריאל ז"ל (ע"א 295/81, פ"ד לו(4) 533, להלן: פס"ד גבריאל), ששונתה בפס"ד אטינגר. הסוגיה שעמדה במחלוקת בפני בית המשפט בענייננו של אטינגר ובפס"ד גבריאל, מתייחסת לאותם המקרים אשר בהם מתקצרת תוחלת חייו של הניזוק, כתוצאה ממעשה העוולה, אל מתחת לגיל הפרישה מהעבודה, שהיה צפוי לו, אלמלא אותה עוולה. פסה"ד דן הן בקיצור חלקי של תוחלת החיים, כלומר שהניזוק צפוי לחיות פרק זמן קצר יותר עקב התאונה, והן בקיצור מלא של תוחלת החיים מלא, כאשר הניזוק נפטר במהלך התאונה או בסמוך לאחריה. במקרים אלה מתעוררת השאלה, אם זכאי הניזוק או עזבונו לפיצויים בגין אובדן יכולת ההשתכרות באותן שנים שצפוי היה להשתכר מעמלו, אלמלא מעשה העוולה. תקופה זו הוגדרה אפוא כ"שנים האבודות" (פס"ד אטינגר, סעיף 7). פס"ד אטינגר, בא כאמור לשנות את ההלכה שנקבעה בפס"ד גבריאל, שניתן על-ידי כבוד השופט י' כהן בדעת רוב (דעת מיעוט - כבוד השופט ברק כתוארו אז, אליו הצטרך כבוד השופט ש' לוין). 11.2 בפס"ד גבריאל נקבע, שבין אם מדובר בניזוק חי אשר תוחלת חייו קוצרה, ובין אם מדובר בעיזבונו של ניזוק שנפטר, אין להכיר בנזק ואין לפסוק פיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות בשנים האבודות, וכי פסיקת פיצויים בראש נזק זה משמעותה "מהפכה זוטא" בדיני הנזיקין, בשל השלכות כלכליות לא מבוטלות. הגם שבית המשפט היה ער שם לעובדה, שאי מתן פיצוי בגין שנים אבודות עלול להביא לתוצאה בלתי צודקת, מבחינת התלויים והן מבחינת הניזוק. למרות האמור, סבר בית המשפט כי יש להותיר את הסוגיה למחוקק. 11.3 הלכה זו שונתה, כאמור, בפס"ד אטינגר. על בסיס העיקרון של "השבת המצב לקדמותו" הגיע כבוד השופט ריבלין למסקנה, שיש לתת פיצוי בגין קיצור תוחלת החיים, קרי; "השנים האבודות". ככל שהדבר נוגע לאובדן כושר השתכרות וככל שאובדן זה נובע מן התאונה, יש להעמיד את סכום הפיצוי בראש נזק זה על הסכום שיכול היה הניזוק להשתכר לפני התאונה, בהשוואה למצבו לאחר התאונה, לרבות התקופה שבה לא יוכל להשתכר עוד בשל התאונה, ואין מקום להפחית תקופה זו, שהיא בגדר "שנים אבודות" מן הפיצויים המגיעים לניזוק. 11.3.1 התוצאה היא כי בפסיקת הפיצויים בגין אובדן יכולת ההשתכרות, יש להביא בחשבון את תוחלת החיים שהייתה לניזוק עובר לתאונה, ולפסוק פיצוי לתקופה זו, ללא קשר לקיצור תוחלת חייו עקב התאונה (סעיף 14). בית המשפט סבר, שתוצאה כזו יש בה גם לתרום לתכלית הנוספת של דיני הנזיקין - תכלית הצדק וגורם ההרתעה היעילה. דווקא אי פסיקת פיצוי של אובדן השתכרות בשנים האבודות, יכול שתפגע בגורם ההרתעה (ראה סעיף 17 של פס"ד אטינגר). 11.3.2 יחד עם זאת, בקביעת שיעור הפיצוי בהתייחס לניזוק בחיים, אין להתעלם מן העובדה, כי באותן "שנים אבודות" יש לקחת בחשבון כי הניזוק אינו עוד בחיים והוצאותיו "ייחסכו" מכלל הפיצוי המגיע בתקופה זו. שאלת אופן קביעת שיעור הפיצוי ראוי כי תידון בפרק של אובדן השתכרות, בכפוף לכך, שאכן נסיבותיו של המקרה בעניינו, מחייבות יישום הלכת אטינגר. 11.4 הלכת ה"שנים האבודות", כאמור, רלוונטית, ככל שיש קיצור של תוחלת החיים, באופן שהיה קיצור באותן שנים שצפוי היה הניזוק להשתכר מעמלו, אלמלא התאונה. מאחר שקבענו קיצור תוחלת חיים של 15% אשר הביאה לתוחלת חיים של 65 שנים, הרי שעד לתקופה האחרונה לא היה צורך במקרה כזה להפעיל דוקטרינה זו של פיצוי בגין "השנים האבודות". ואולם, גיל הפרישה תוקן. חוק גיל הפרישה, התשס"ד-2004 (להלן: חוק הפרישה), קבע כי גיל הפרישה יועלה בהדרגה בקצב של ארבעה חודשים לשנה ויגיע לגבי גבר לגיל 67 שנים (סעיף 3 לחוק הפרישה). בענייננו, נותרה תקופה של שנתיים, שהיא בגדר ה"שנים האבודות" שבגינה יהיה צורך לבחון את שיעור הפיצוי שהוצע בפס"ד אטינגר. הפסד כושר השתכרות: 12. התובעים סבורים כי יש לערוך את חישוב הפסד כושר ההשתכרות על אובדן מלא, תוך שימוש בשכר ממוצע במשק כבסיס השכר האפשרי, ועריכת חישוב אריתמטי, עד הגיע התובע לגיל 70 ובסה"כ סכום של 1,669,776 ₪. הנתבעת מבקשת להסתמך על חווה"ד של ד"ר פילר, אשר השיב בחקירתו בביהמ"ש כי יש מקצועות שונים בהם יוכל התובע להשתלב, וזאת מאחר שמבחינה קוגניטיבית לא נפגע וגם ידיו בריאות. ולכן יוכל לשמש כמרכזן או כשען או כל עבודה אחרת שאינה קשורה בהליכה או בעמידה (עמ' 39 לפרוטוקול). הנתבעת מדגישה עוד, כי מדובר בילד אינטליגנטי אשר חרף מגבלותיו הפיזיות מצליח בלימודים. ממוצע ציוניו 95. בנושא זה הפנתה הנתבעת גם לעדותה של המורה לערבית (עמ' 60 לפרוטוקול). בנסיבות אלה ולאור פירוט הנתונים כפי שהובא לעיל מציעה הנתבעת, תוך הפניה לפסיקה בנושא, לבסס את התחשיב על דרך הפחתת שיעור הנכות התפקודית והעמדתה על 60% של אומדן גלובלי. הנתבעת ביססה את החישוב על השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה על בסיס כושר תפקודי חלקי של 60% ולמשך 45 שנים בהגיע התובע לגיל 20 עד גיל 65. בנושא זה - חישוב אובדן השתכרות עד לגיל 65 כבר הערתי.נתון זה אינו ברור ואינו תואם לטענות הנתבעת, אשר טענה לקיצור תוחלת חייו של התובע בשיעור של 25%. למרות שהנתבעת טענה לקיצור תוחלת חיים, וערכה חישוב בראשי נזק שונים ליתרת תקופת חיים שקוצרה (עד גיל 56), הרי שחישוב הפסד ההשתכרות נעשה על-ידי הנתבעת עד גיל 65. לא ברור אם חישוב זה בטעות יסודו, או שהנתבעת הסכימה למעשה כי יש להפחית את שיעור קיצור תוחלת החיים של התובע. מכל מקום, משקבעתי את תוחלת חייו של התובע עד גיל 65, המשמעות המעשית של פס"ד אטינגר, אינה משמעותית. מכל מקום, הנתונים שנקבעו לצורך חישוב אובדן ההשתכרות, יש ליישמם במקרה דנן. 13. לעניין שיעור הפיצוי ל"שנים האבודות" ואופן קביעתו, סקר בית המשפט שיטות שונות של חישוב הפיצוי, בין היתר מפני שבתקופת "השנים האבודות", לא יהיה עוד הניזוק בחיים, וגם אם רשאי העיזבון ליהנות מן הפיצוי שינתן, הרי שאין לפצות על "הידה הנחסכת" או "ידת הקיום" של הניזוק עצמו (סעיף 47 לפס"ד אטינגר). בית המשפט דחה את שיטת "הצרכים הבסיסיים", ו"שיטת החסכונות", והציע לעשות שימוש בשיטת הידות, בהפחתת "ידת הקיום" של הניזוק. מאחר שעל-פי התחזית, לא יהיה עוד הניזוק בחיים באותה עת, והסכום המופחת לא יידרש לו עוד לצורך מחייתו, לכן יש להפחית שיעורו מכלל הפיצוי בגין "השנים האבודות", אך יש להשאיר את סכום התמיכה ואת סכום החיסכון. לפיכך, ככל שמדובר במקרים שבהם ניתן לדעת או לשער את מצבו המשפחתי של הניזוק בשנים האבודות, הרי שראוי לנקוט ב"שיטת הידות" תוך התאמתה לנושא הפיצוי בגין השנים האבודות, לגבי לניזוק-החי. ההתאמה תעשה באופן הבא: "בהעדר נסיבות המצביעות אחרת, יופחת מתוך סכום הניכוי סך מסוים, המייצג את אותו חלק מתוך ידתו של הניזוק, אשר היה מוקדש לחיסכון. במלים אחרות, מתוך סכום ההשתכרות יש להפחית לא את ידתו כולה, אלא חלק ממנה, המשקף את הוצאות המחייה אך לא את החיסכון. חלק זה עשוי להיקבע בשתי דרכים: האחת, חלוקת ידתו של הנפגע לשניים, כשמחציתה תבטא את שיעור החסכון (מחצית כשיעור ממוצע מתאים), והאחרת, הוספת ידה "רעיונית" נוספת על מספר הידות המקובל, וניכויה. דרך אחרונה זו, המגדילה ביחידה אחת את מספר הידות, לצורך איתור "ידת הקיום", אשר תופחת מסכום הפיצויים, יתרונה בכך, שכמו שיטת הידות "הרגילה" היא מהווה שיטה פרופורציונאלית המבוססת על ניסיון חיים. הכל בהיעדר ראיות לסתור." (סעיף 47 לפס"ד אטינגר. ההדגשות אינן במקור - ש' ו') ואולם ביהמ"ש הוסיף והבהיר, כי שיטת הידות מתאימה בעיקר באותם המקרים בהם ניתן לדעת או לשער מה היה מצבו המשפחתי של הניזוק, אלמלא התאונה, ב"שנים האבודות". ידיעה זו או השערה כזו מאפשרת לבצע את החישוב על-פי מספר הנפשות במשפחה. בהתייחס לפיצוי בגין "השנים האבודות", של ניזוק שהוא ילד, הוסיף בית המשפט וציין, שאכן קיים קושי להעריך את הנזק בגין "השנים האבודות", אך גם לצורך קביעת שיעור הפיצוי במרכיבים אחרים, כאשר הניזוק הוא ילד, נדרש בית המשפט לפסוק על יסוד השערות והערכות, ואולם קושי זה - קשה ככל שיהיה אינו צריך למנוע כליל קביעת סכום כלשהו. בית המשפט נוהג לתת פיצוי גלובלי אשר יהיה בו לשקף את הנזק שנגרם, והדבר נעשה על דרך קביעת סכום גלובאלי (פס"ד אטינגר, סעיף 50). לגבי קטין, הזכאות אפוא קיימת עקרונית, הנפקות יכול שתהא מבחינת קביעת שיעור הפיצוי. מכל מקום הזכות בעינה עומדת, גם אם הפיצוי יהיה צנוע. 13.1 נראה כי על בסיס העקרונות שפורטו לעיל, ניתן לערוך את החישוב בדרך הבאה: 13.1.1 בשלב הראשון יש לבצע חישוב לאובדן ההשתכרות ככל שהדבר נוגע לאובדן כושר השתכרות וככל שאובדן זה נובע מן התאונה, ולהעמיד את סכום הפיצוי בראש נזק זה על הסכום שיכול היה הניזוק להשתכר לפני התאונה, בהשוואה למצבו לאחר התאונה, לרבות התקופה שבה לא יוכל להשתכר עוד בשל התאונה, ואין מקום להפחית תקופה זו, שהיא בגדר "שנים אבודות" מן הפיצויים המגיעים לניזוק. נושא אופן קביעת הפיצוי לעתיד במיוחד לגבי קטין, ראוי כי ייעשה על דרך השילוב בין חישוב אקטוארי לבין קביעת אומדנה, וזאת לאחר שהתוצאה שמתקבלת מחישוב אקטוארי תבחן פעם נוספת בהתייחס לנסיבות הספציפיות של אותו ניזוק. דרך זו גם נעשתה בע"א 61/89 (מ"י נ' אייגר (קטין) פ"ד מה(1) 580, 591). באותו ערעור, מצא לנכון ביהמ"ש העליון שלא להתערב ולא לתקן את הסכום שנפסק בערכאה הראשונה, כאשר החישוב שם נעשה תוך התחשבות בשכר הממוצע במשק ובנכות התפקודית, ודחה את הערעורים שהוגשו מטעמם של שני הצדדים (593ו). לעניין נתוני החישוב, יש לקבוע את הפרמטרים הבאים: בסיס השכר אכן צריך להיות השכר הממוצע במשק, ואולם יש לקובעו כשכר נטו. שכר זה עומד נכון להיום על סכום של 6,035 ₪ (שכר ממוצע 6,964 ₪ ברוטו, בהפחתת מס בשיעור של 965 ש"ח); לעניין שיעור אובדן כושר העבודה, כאמור יש לקבוע כי התובע יוכל להשתלב בעבודה אינטלקטואלית, יחד עם זאת תחומי העיסוק מוגבלים בשל הפגיעות הפיזיות והאורגניות האחרות, ולפיכך יועמד הפסד ההשתכרות על בסיס של 70%. לאור תיקוני גיל הפרישה כפי שפורטו לעיל (סעיף 3 של חוק הפרישה), גיל הפרישה לגבר הוא גיל 67. עוד יש לקבוע שהתובע יוכל להשתלב בעבודה אשר תאפשר ניצול רמתו האינטלקטואלית, והוא היה עושה כך גם אלמלא התאונה. בנסיבות אלה יש לאפשר תקופת הכשרה ולימודים ולכן השתלבותו בעבודה תחל משנות ה- 20 לחייו. בהתבסס על פס"ד אטינגר, בשלב הראשון, בהנחה שהניזוק ימשיך בעבודתו עד ליציאה לגמלאות, תוך התעלמות מקיצור תוחלת חייו. מקדם היוון לתקופה של 47 שנים הוא 302.1707, ואילו מקדם היוון כפול, עד הגיע התובע לגיל 20 עומד על 0.73. לאור הנתונים שפורטו לעיל (6,035 ש"ח*0.70*302.1707*0.73), יועמד הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 931,860 ש"ח . בנסיבות אלה ומאחר שהמרכיבים השונים נלקחו בחשבון בפרמטרים שפורטו לעיל אין עוד צורך להקטין או להגדיל את הסכום על דרך האומדנה. 13.1.2 בשלב השני, נאתר מבין כלל הפיצוי בגין אובדן ההשתכרות את הפיצוי בגין השנים האבודות, על דרך מציאת החלק היחסי בגין "השנים האבודות". בענייננו, שנתיים (מגיל 65 ועד גיל 67). לתקופה זו באופן יחסי מכלל הפיצוי שנפסק (931,860 : 47 * 2), מגיע הסכום ל- 39,654 ₪. פיצוי זה הוא אובדן השתכרות בשנים האבודות. 13.1.3 בשלב השלישי - לצורך הפחתת "ידת הקיום" מתוך פיצוי הניזוק החי עבור השנים האבודות, יהיה צורך לאתר את "ידת הקיום" של הניזוק, שהוא קטין. למרות העדר נתונים ספציפיים, נניח שישנן חמש נפשות קודם הפטירה כולל הניזוק עצמו (משפחה ממוצעת גם במגזר היהודי), נוסיף "ידה רעיונית" נוספת, אשר יהיה בה, לאחר חלוקת הסכום בכלל הידות, לבטא את החלק היחסי שהוא "ידת הקיום" של הניזוק, לאחר שסכום החסכון והתמיכה לא נכללו בו. ההנחה היא שהתוצאה שנתקבלה - "ידת הקיום" תייצג את אותו חלק מתוך ידתו של הניזוק אשר היה מוקדש למחייתו (39,654: 6) עומדת על 6,609 ₪. ידה זו תופחת מן הפיצוי של אובדן ההשתכרות לשנים האבודות ( 39,654 - 6,609) 33,045 ₪, שהוא הפיצוי בגין "השנים האבודות" נטו - לאחר ניכוי "ידת הקיום". הפיצוי בגין אובדן ההשתכרות, כולל אובדן ההשתכרות בגין השנים האבודות יעמוד אפוא על (931,860 - 33,585), 878,275 ₪. הפסד פנסיה בעתיד: 14. התובע טען כי כאשר קיימת וודאות, כמו בעניינו, כי אחרי הפגיעה לא ימשיך לעבוד ולהשתכר ו/או כאשר מדובר על ניזוק שכושר עבודתו נשלל כליל או כמעט כליל לאחר הפגיעה, הרי שיש להוסיף ולפסוק לו גם הפסד פנסיה לעתיד. התובע העמיד את הפיצוי על סך של 82,198 ₪, ואולם התובע התעלם מן ההפרשות שעליו כעובד להפריש, לצורך זכאות בגמלה זו. הנתבעת טענה שאין לפסוק הפסד פנסיה לקטין, מאחר שטרם החל לעבוד. לעניין זה הפנתה הנתבעת לע"א 310/89 (אליהו כהן (קטין) נ' מאיר לנטוש פ"ד מו(1) 402, להלן: פס"ד אליהו כהן). הנתבעת טוענת עוד שאין לפצות בראש נזק זה והנושא הוא תיאורטי בלבד מאחר שתוחלת החיים של הקטין התקצרה עד הגיעו לגיל 65. 15. נעיר שאין ללמוד מפס"ד אליהו כהן, לענייננו, לאור הנכות הרפואית שנקבעה שם (10%). יחד עם זאת כפי שיובהר, הפיצוי בגין ראש נזק זה הוא מזערי כאשר מדובר בקטין. הגם שנושא הפנסיה לא נדון בפס"ד אטינגר, נראה שיש לפסוק פיצוי גם בראש נזק זה המתלווה לראש הנזק של אובדן ההשתכרות, גם ובגין השנים האבודות. ואולם, יש לעשות כן במקום שבו הגיע ביהמ"ש למסקנה שאכן היה הפסד כזה. יחד עם זאת מאחר שמדובר בהפסד השתכרות חלקי, וכמו כן יש לקחת בחשבון את שיעור ההפרשות שעל התובע להפריש משכרו לגבי כל תקופת עבודתו, לרבות "השנים האבודות" ספק, אם יוותר סכום כלשהו בגין פריט זה. כמו כן, החישוב בגין הפסד השתכרות נעשה על בסיס אקטוארי. מכל הטעמים שפורטו לעיל, יש לראות את הפיצוי שנפסק בגין אובדן השתכרות לעתיד, ככולל גם ראש נזק זה. אשר על כן, אין פיצוי נפרד בגין ראש נזק זה. כאב וסבל: 16. הנכות הרפואית של התובע עולה על 100%. כמו כן מדובר ב- 163 ימי אשפוז. בנסיבות העניין יש לפסוק לתובע את מלוא שיעור הפיצוי הלא ממוני, בצירוף ריבית מיום התאונה (21/3/96) נכון למועד מתן פסק הדין - 200,286 ₪. עזרת צד ג' לעתיד: 17. התובע מבקש כי בית המשפט ידריך עצמו ביחס לבחינת עתידו של הקטין וצרכיו, באמצעות עדותו של פרופ' שטיינברג וחוות דעתו, באמצעות חוות הדעת של ד"ר לנדאו בתחום האורולוגי, וכן באמצעות התרשמותו של בית המשפט מהמומחה מר גדעון האס, עובד סוציאלי, שערך שני ביקורים בבית ההורים. עוד מבקש התובע שאם בית המשפט יגיע למסקנה שיש לפסוק פיצוי עיתי עד הגיע התובע לגיל הבגרות, אזי לא יהיה זה פחות מ-10,000 ₪ לחודש. בנוסף מבקש התובע מבית המשפט להורות על התקנת מעלון, מאחר שאביו לא יוכל לשאת אותו במדרגות הרבות. על בסיס הנתונים כפי שהובאו בכלל הראיות שהוצגו, לרבות עדות פרופ' שטיינברג ומר האס, מבקש התובע להעמיד את הפיצוי החודשי לעבר (7.5 שנים) על בסיס ממוצע של 20,000 ₪ לחודש, ובסך הכל על סכום של 1,800,000 ₪. ולעתיד עד הגיעו לגיל 18 על בסיס אותו חישוב חודשי לפי מקדם היוון 96.82 סכום של 1,936,400 ₪, ומגיל 18 ועד גיל 70 לפי בסיס שכר של 15,000 ₪ לחודש, ובסך הכל למעלה מ- 3 מיליון ₪. הנתבעת מבקשת לערוך הבחנה בין צרכים לבין עלות. בהסתמך על הלכת מדלסי, הצרכים נקבעו על-ידי המומחה השיקומי, ד"ר פילר, שקבע שיש לערוך חישוב אחד עד גיל 15 וחישוב נוסף לאחר גיל 15, גיל בו יוכל התובע, על-פי אותה חוות דעת, לבצע צינותרים בעצמו ולהיות עצמאי יותר בפעולותיו. לעניין העלויות, מפנה הנתבעת לחווה"ד של מר האס שהוגשה בהסכמה, ומבקשת להתעלם מתעריפי חברת חב' דנאל, כפי שהוצגו על-ידי גב' שלזינגר. 18. ראוי להבהיר כבר בשלב זה, שאין בדעתי לפסוק פיצוי עיתי, במקרה זה. פרט לאזכור הנושא בעמ' 23, גם לא נעשה טיעון נדרש בסיכומים. לגופו של עניין, יש אכן להפנות תחילה לחוות הדעת של ד"ר פילר. בהתייחס לעזרת צד ג' קבע המומחה: "לרחיצה, הלבשה, צנתור, העברות, ליווי לביה"ס וחזרה, יזדקק ל-3 שעות ליממה נטו, ז.א. לא באופן רצוף, עד גיל 15. לאחר מכן ילמד לצנתר עצמו לבד וגם בהעברות, ניווט כסא הגלגלים, יהיה עצמאי ויזדקק לעזרה רק באופן יוצא מן הכלל, לפעולות לא שגרתיות עד 6 שעות בשבוע. משק בית, כאשר יגיע לגיל מבוגר, לא יהיה מסוגל לנהל את משק ביתו לבד, לניקיון הבית, בישול, כביסה, קניות וכו', יזדקק לעזרה סה"כ כ- 6 שעות לשבוע". כפי שהובהר, יש לקרוא חוות דעת זו, לצד חוות הדעת הרפואיות והעדויות שהושמעו בבית המשפט.פרופ' שטיינברג בעדותו (עמ' 97) העיד, כי התובע לא יוכל ללכת לשום מקום בכוחות עצמו, הוא צריך עזרה בשירותים, רחיצה, הלבשה וכי כל הפונקציות היום יומיות קשות לו יותר מאשר לאחר, ומאחר שיידרש גם למעקב טיפולי - רופא שיקומי - (ראה שם, עדותו של פרופ' שטיינברג), הרי שלאור עדות זו, לא ניתן בשום מקרה להסתפק בהיקף השעות שקבע ד"ר פילר. אין גם לקבל הקביעה כי נקודת הזמן שתביא לשינוי, היא גיל 15. התובע מרותק לכיסא גלגלים. הליכתו, ככל שהיא נעשית, אינה משנה עובדה זו. לא יכול להיות ספק, כי התובע זקוק לעזרת צד ג' בפעולות יום יומיות כולל טיפולים פיזיוטרפיים, לרבות הידרוטרפיה, כפי שיובהר בהמשך, החלפת צנתורים, הסעה לטיפולים, וכן ליווי לבית הספר ובמידה מסוימת אף במהלך הלימודים לצורך העברתו מכיתה לכיתה, ובהפסקות. עוד אין להתעלם מאותן עדויות, לרבות עדות האב - תוך מתן משקל מסוים לטענות הנתבעת - שחלק מן העזרה גם בבית הספר ניתנת על-ידי האב. העובדה שעזרה זו ניתנת לו על-ידי הוריו, אינה צריכה לפטור את הנתבעת מלשאת בפיצוי הנדרש (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז, פ"ד כח(1) 277). יחד עם זאת, בקביעת היקף הצרכים הנדרשים, יש לתת את מלוא המשקל לטענת הנתבעת, כי הורי התובע נפגעו אף הם במהלך אותה תאונה, כי קיבלו פיצוי בגין פגיעתם, וכמו כן אין להתעלם מן הטענות לרבות התצהירים שהועלו על-ידם במסגרת תביעותיהם (בתצהיר אמו של התובע שהייתה מעורבת באותה תאונה נאמר, במסגרת תביעתה, כי היא נזקקה לעזרת צד ג' עקב מצבה ונזקיה, וללא קשר לנזקי התובע ובגין סיוע זה קבלה סך של 3,000 ₪ לחודש, עמ' 9 ו- 10 לנ/5). עוד עולה כי בסמוך לתאונה קבלה המשפחה סיוע בניהול משק הבית, ללא קשר לצורכי הקטין, במהלך אשפוזו נמצאו הוריו לידו לסירוגין. עוד אין להתעלם מעדותו של אבי התובע, אשר תוכן הדברים שהביא סותר את הדברים שאמר בהתייחס לתביעתו שלו, שהוגשה בגין אותה תאונה. במסגרת אותה תביעה טען כי הימנעותו מלעבוד נובעת ממצבו לאחר התאונה, כי הוא סובל מכאבי ראש לרבות הגבלות שונות באופן שאין הוא יכול לחזור לעבודה הדורשת מאמץ פיזי. ואולם, יש לקבל את טענת האב, כפי שגם הודתה הנתבעת, ממועד התאונה (21/3/96 ולפחות עד למועד סיום ההליך השיקומי (17/10/96), נעדר האב מעבודתו, בשל היות האב מרותק למיטת בנו - התובע. לעניין זה, יש גם לתת משקל לבסיס שכרו של האב. הנתבעת טענה, כי על פי תלושי השכר השתכר האב באותו מועד כ 1,800 ₪. סכום זה משוערך להיום מגיע ל- 2,500 ₪. הנתבעת ביקשה לדחות מכל וכל את טענת בא כוח התובעים כי האב היה משתכר שכר בגובה השכר הממוצע במשק. גם בנושא בסיס השכר, יש בדעתי לקבל את טענת הנתבעת. יחד עם זאת אין להתעלם מן העובדה כי התובע נזקק לעזרה בבית הספר ובפועל גם ניתן לו סיוע כזה. לעניין העלויות, במובחן מן הצרכים, יש להסתמך על חוות הדעת של מר האס, ובנושא זה יש לקבל את טענת הנתבעת. בנושא זה צודקת הנתבעת, כי לא היה מקום לנסות ולהסתמך על תעריפי חב' דנאל, במיוחד כאשר עדותה של גב' שלזינגר הובאה לצורך הוכחת נזק ממשי, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפרוטוקול ביהמ"ש בהצהרתו של ב"כ התובע קודם להעדתה של גב' שלזינגר (עמ' 83 לפרוטוקול), ולא למטרה אחרת. בהסתמך על הנתונים שפורטו לעיל, יש בדעתי לפסוק את הסכומים הבאים: לגבי העבר לתקופה של 8 שנים + 4 חודשים ובסה"כ 100 חודשים, יש להעמיד את העזרה על 7,500 ₪ לחודש, בממוצע, ובסה"כ 750,000 ₪. מהיום ועד הגיע התובע לגיל 18, לפי סכום של 6,500₪ לחודש (6,5000*83.1576) סכום נוסף של 579,524₪. מגיל 18 ועד לגיל 65, על-פי תוחלת החיים, לפי סכום חודשי של 5,500 ש"לחודש (5,500 * 302.1707 * 0.7798) יועמד הפיצוי על 1,295,980 ₪. בסה"כ יועמד הפיצוי בגין ראש נזק זה על סכום של - 2,625,504 ₪. עזרת עוזרת בית: 19. למעשה אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהגיע התובע לבגרות ירצה להתחיל בחיים עצמאים, ועד כמה שניתן מחוץ לבית הוריו. בהתבסס על חוות הדעת של ד"ר פילר, באותו שלב - ולעניין המועד יש בדעתי לראות את גיל 20 כגיל הקובע לעניין זה, במקביל לגיל בו יתחיל לפרנס עצמו, לפחות באופן חלקי - יזדקק לעזרה בניהול משק ביתו ויהיה זקוק לעזרה בהיקף של לפחות 6 שעות שבועיות, על פי עלות של 28 ₪ לשעה, כקבוע בחוות הדעת של מר האס. הפיצוי החודשי יועמד על סך 756 ₪ (28*6*4.5) ועד לתום תוחלת חיי התובע (296.1271 מקדם היוון ל- 45 שנים עד הגיעו לגיל 65 - ומקדם היוון מקדים 0.7350) יועמד סכום הפיצוי על סך של 164,546 ₪. דיור: 20. גם בנושא זה אין מחלוקת, כי התובע זכאי להתאמת דירת הוריו לצרכיו. ואולם צודקת הנתבעת, כי בקביעת שיעור הפיצוי יש לקחת בחשבון מהי עלות דירה ללא מדרגות מצד אחד, ומה העלויות הנדרשות, לצורך התאמת הדירה הקיימת לצרכיו של התובע. הן על פי חוות הדעת של ד"ר פילר המומחה השיקומי, והן על-פי חוות הדעת של גדעון האס, עובד סוציאלי, הבית בנוי על מדרון ההר, הגישה לבית וממנו אינה נוחה להולכי רגל, ובמיוחד קשה לגבי נכה נייד בכסא גלגלים. ד"ר פילר קבע גם שהדירה צריכה להיות ללא מדרגות מהמדרכה עד לפתח הדירה. כמו כן, כל הפתחים בתוך הדירה צריכים להיות רחבים, כדי לאפשר מעבר קל של כסא הגלגלים. השירותים והמקלחת צריכים להיות צמודים לחדרו, וגם הם ללא מדרגות. כל אלה מחייבים שיפוץ הדירה. לעניין רכישת דירה בעתיד, יש לחזור ולהפנות לפס"ד נעים (שם, עמ' 793-794), כי אין אלא לקבוע את ההפרש בין דירה רגילה שהיה התובע נזקק לה אלמלא התאונה, לבין דירה התואמת לצרכיו. בנסיבות אלה יועמד הפיצוי בראש נזק זה, הן לצורך התאמת הדירה הנוכחית והן לצורך התאמת דירה בעתיד על סך של 200,000 ₪. ניידות והוצאות נסיעה: 21. בנושא זה יש לחזור ולהפנות לחוות הדעת של ד"ר פילר אשר ציין, כי גם לא ניתן להשתמש בתחבורה ציבורית. לפיכך יזדקק למוניות או למכונית, אם ילמד נהיגה, וכי במקרה כזה מדובר ברכב אוטומטי מרווח עם גז ידני. כמו כן, יש להפנות גם לחוות דעתו של מר האס שם צוין, כי הניידות בכפר עילוט אינה יכולה להיעשות על כסא גלגלים עקב תנאי שטח קשים. עד גיל 18 יש להורות על תשלום בגין הוצאות נסיעה, תוך לקיחה בחשבון כי התובע יזדקק למוניות. לגבי הוצאות נסיעות לעבר צירף האב קבלות. הנתבעת מבקשת להתעלם מקבלות אלה, ובהעדר הוכחה בדבר קבלות בפועל מציעה סכום על בסיס הערכה של 30,000 ₪. יש בדעתי לקחת בחשבון את הקבלות שהוגשו, לצד כלל הראיות האחרות. לפיכך, הפיצוי בגין הוצאות נסיעה מיום התאונה עד היום יועמדו על 1,000 ₪ לחודש בממוצע, ובסה"כ 100,000 ₪ . מהיום ועד הגיע התובע לגיל 18, לפי סכום של 750 ₪ לחודש (* 89.1576) 66,868 ₪. מגיל 18 ועד לגיל 65, על-פי תוחלת החיים, לפי סכום חודשי של 1,300 ₪ לחודש (1,300 * 302.1707 * 0.7798) יועמד הפיצוי על 306,323 ₪. בסה"כ בגין ניידות והוצאות נסיעה - 473,191 ₪. מיכשור ואביזרים נילווים 22. בנושא מיכשור ואביזרים נלווים, בדומה לעזרת צד ג' וצרכים אחרים של התובע, יש לחזור ולהפנות לחוות הדעת של ד"ר פילר, ואולם, יש לראותה כראיה לצד חוות הדעת הרפואיות הנוספות שהוגשו, לרבות עדות המומחים בבית המשפט. יחד עם זאת, אין להתעלם מהלכת אלחדד (ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' דוד אלחדד ואח', פ"ד נא(2) 724) לפיה שינה חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994 את המצב המשפטי, במובן זה שלניזוק בתאונת הדרכים עומדת זכות כלפי קופת החולים שבה הוא חבר לקבל ללא תשלום את מלוא השירותים הרפואיים, המוענקים על-פי החוק, שלהם הוא נזקק בגין התאונה (שם, עמ' 744ד-ה). ואולם, הנטל להוכיח שאת הטיפולים והאביזרים הרפואיים הדרושים לו יוכל הניזוק לקבל מקופת החולים, מוטל על המזיק, בענייננו, הנתבעת (שם, עמ' 752ג-ד). ככל שהנתבעת תעמוד בנטל ההוכחה וככל שיוכח שהאביזרים והציוד השיקומי ניתנים ללא תמורה או כנגד השתתפות סמלית של המבוטח, לא יהיה מקום לפסוק פיצוי בגין מרכיבים אלה, מאחר שהנתבעת למעשה צפויה לתביעת שיבוב בגינם מקופת החולים שהייתה למיטיב מכוח החוק, החייב לספק צרכים אלה לניזוק. הפיצוי יינתן אפוא, ככל שמרכיבים אלה נדרשים לתשלום על ידי הניזוק. כיסא גלגלים: 22.1 אין חולק כי התובע יזדקק לכיסא גלגלים. ד"ר פילר קבע, כי התובע יזדקק לכסא גלגלים עם הנעה ידנית, וכמו כן יזדקק לכיסא גלגלים רזרבי, בעדותו בבית המשפט אישר שרצוי שהכסא שיעמוד לרשותו של התובע יהיה כסא קל משקל. לכך יש לצרף את עדותו של פרופ' שטיינברג לפיה אישר שהתובע יזקק לכסא גלגלים עם משענת גבוהה (עמ' 96 לפרוטוקול). כמו כן, כעולה מחוות דעתו של מר האס, לפיה יהיה צורך לבצע החלפת הכיסא פעמים רבות יותר.קביעת צורך כזה, אינה נובעת רק מתחום הרפואה, ולכן אין מניעה כי תקבע באמצעות עד המכיר את המכניקה של הציוד, ולא רק מקבל את נתון הנכות. לאור הפערים בין העלויות השונות והתחשבות בצרכיו של התובע, יועמד הפיצוי בראש נזק זה על 45,000 ₪. כיסא שירותים ורחצה: 22.2 על-פי חוות הדעת של ד"ר פילר, יזדקק התובע לכיסא רחצה, כיסא מפלסטיק עם גלגלים קטנים אשר יש לחדשו כל חמש שנים. לעניין סוג הכיסא, יש לקבל את חוות דעתו של מר האס, גם אם מדובר לכאורה ב"תוספת" מסוימת לקביעתו של ד"ר פילר. לפיכך, יועמד הפיצוי בגין ראש נזק זה על סכום של 20,000 ₪ . מחוך לאחיזת גב (קורסט). 22.3 התובע מדגיש כי מר גדעון האס ציין בחוות דעתו כי הקורסט בנוי משני חלקים אשר לוחצים על שלד הגב ומסייעים בייצוב החוליות. הקורסט מוחלף אחת לשנה או לשנתיים עד לגמר גדילתו של הילד בגיל 15 עד 17. ד"ר פילר ציין הצורך עד גיל 15. עלותו כ, 3,500 ₪. הפיצוי המבוקש 14,000 ₪. הנתבעת מסכימה כי יש לפסוק לתובע מחוך לאחיזת גב, עד להשגת גובהו הקבוע שיתגבש בהגיעו לגיל 15, כאשר ד"ר פילר קבע שיש גם להחליף מכשיר זה 4 פעמים. בהסתמך על העלות שנקבעה על ידי מר האס - 146 ₪ לחודש, למשך 6 שנים (עד הגיעו לגיל 15) לפי מקדם היוון של 65.8169 הועמד הסכום על 9,490 ₪. פרופ' שטיינברג אישר בעדותו (עמ' 95-96), כי כתוצאה מהפגיעה הגדולה בעמוד השדרה, ולמרות שלא ראה בזמנו בעיה בייצוב עמוד השדרה, לא יכול היה המומחה להכחיש כי קיימת סבירות, לאור גובה הפגיעה, שתהיינה בעיות עם עמוד השדרה. כמו כן אישר המומחה כי סביר להניח שהתובע יזדקק לקורסט וכי לבישתו והורדתו של הקורסט יחייבו אדם נוסף. אין אפוא מחלוקת כי מדובר באביזר הכרחי, ולעניין עלותו תועמד זו על 10,000 ₪. מכשיר הליכה R.G.O: 22.4 אין מחלוקת בין הצדדים כי יש צורך מכשיר R.G.O. לאור הפער המצומצם בעמדות הצדדים (התובע תובע סכום של 74,216 ₪ ואילו הנתבעת מציעה סכום של 50,876 ₪. בהסתמך על חוות הדעת של ד"ר פילר, לפיה יש צורך להחליף את המכשיר אחת לשנתיים, ובהסתמך על חוות הדעת של מר גדעון האס לפיה עלותו של המכשיר היא 18,554 ₪ כולל מע"מ, ויש צורך להחליפו ארבע פעמים, יועמד הפיצוי על 60,000 ₪. הליכון: 22.5 אין מחלוקת בין הצדדים על הצורך בהליכון. בהתחשב בתוחלת החיים כפי שנקבעה ובעלויות המכשיר, תוך מתן משקל לעדותו של ד"ר פילר לצד חוות הדעת של מר האס, יועמד הפיצוי על 3,000 ש"ח. כרית למניעת פצעי לחץ: 22.6 יש לקבל טענת התובע בדבר הצורך בכרית למניעת פצעי לחץ, במיוחד לאור נכותו של התובע. גם בנושא זה יש להסתמך על עדותו של ד"ר פילר (עמ' 31 שורה 28 לפרוטוקול), לצד חוות הדעת של גדעון האס הקובע כי ילד משותק מפתח פצעי לחץ וזקוק לכרית למניעתם. בנסיבות העניין, ולאור תוחלת החיים שנקבעה יועמד הפיצוי על 19,000 ש"ח. תרופות: 22.7 התובע טוען כי הוא יזדקק לתרופות למשך כל תוחלת חייו. על אף שהתובע לא מתעלם מחוות דעתו של מר האס לפיה חולה כרוני לא ישלם יותר מ-200 ₪ לחודש לתרופות, הרי שלטענתו, אביו משלם סכום העולה על כך. למרות האמור נעשה חישוב לפי 200 ₪ לחודש. לתקופת העבר (7.5 שנים) נתבע סכום של 18,000 ₪. לעתיד נתבע סכום של 67,232 ₪, ובסה"כ 85,232 ₪. הנתבעת מדגישה כי ד"ר פילר לא קבע צורך קבוע בתרופות. על פי חוות דעתו, יהיה התובע זקוק למעקב רפואי על ידי רופא המשפחה, פעמיים בשנה, ובדיקה במחלקה שיקום בבית חולים שיבא בתל-השומר. מעבר לאמור, לא נשאל המומחה בנושא זה בבית המשפט. הנתבעת לא התעלמה מן העובדה שהאב העיד כי הוא משלם מחיר מלא עבור התרופות לתובע (עמ' 69 לפרוטוקול), ואולם היא מבקשת שלא ליתן אמון לעדות זו, בין היתר, מאחר שהתרופות ככלל מצויות בסל הבריאות והתובע חבר בקופת חולים ואיננו נדרש לשלם עבורן. כפי שהובהר בסעיף המבוא לפרק זה, משמבקש "המזיק" לטעון כי תרופה או אביזר מכוסים על-ידי הקופה מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הנטל עליו להוכיח זאת. הנתבעת לא עמדה בנטל, לאור העדויות שהוצגו, ובמיוחד לאור עדותו של מר האס. לפיכך יועמד הפיצוי 65,000 ש"ח. כביסה מוגברת, בלאי ביגוד, מכונות כביסה, מכונת ייבוש, חשמל מוגבר: 22.8 אין להתעלם בנושא זה מטענת התובע החוזר ומפנה למצבו הגופני, במיוחד בתחום האורולוגי ולצורך בכביסה מוגברת בשל כך. יחד עם זאת, יש לקרוא דרישה לפיצוי בראש נזק זה, לצד הדרישה לפיצוי בגין הוצאות לחיתולים ולסדיניות חד-פעמיות. ולפיכך יש לפסוק פיצוי הלוקח בחשבון את שני ראשי הנזק הנ"ל. בנסיבות העניין, ובהתחשב בפיצוי שיינתן בסעיף הבא, יועמד הפיצוי בראש נזק זה על 20,000 ש"ח. חיתולים חד פעמיים וסדיניות חד פעמיות: 22.9 התובע מפנה לחוות הדעת של ד"ר פילר ושל מר גדעון האס על בסיס הנתונים של 4 טיטולים ביום מגיע לסכום של 360 ₪ לחודש וסדיניות לפי סכום של 77 ₪ לחודש. סך עלות של 437 ₪ לחודש ולפיכך נתבע סכום של 26,220 ₪ עד היום, ולעתיד סכום נוסף של 146,901 ₪, ובסה"כ 173,121 ₪. הנתבעת מפנה לעניין זה לחוות הדעת של ד"ר פילר אשר קבע צורך ב-4 טיטולים ביום. בהסתמך על העלויות שפורטו בחוות הדעת של מר האס, העמידה הנתבעת את סכום הפיצוי על סך של 360 ₪ לחודש, לפי מקדם היוון לתוחלת חייו (302.1701) ובסך הכל 108,781 ₪. אעיר עוד, שלא מקובלת עלי הטענה, שאם יהיו טיטולים במספר שקבע המומחה, הרי שהדבר ייתר סדיניות חד פעמיות. יתר על כן יש לקרוא דרישה זו יחד עם הדרישה לכביסה מוגברת, באופן שכלל הסכום שייפסק יקח בחשבון את הדרישות הנ"ל. ככל שינתן פיצוי בגין סדיניות חד פעמיות וטיטולים בסכום נכון, כך יהיה מקום להפחית את הסכום בגין כביסה מוגברת, או להפך. כלל הפיצוי בראש נזק זה יועמד על 120,000 ש"ח. תשלום עבור טיפול נפשי וטיפול מיני: 22.10 לטענת התובע, משיגיע לבגרות יהיה זקוק לטיפול מיני בשל פגיעה בתפקוד המיני. בנושא זה מפנה התובע לחוות הדעת של ד"ר לנדאו, אשר קבע כי תפקודו המיני של התובע נפגע באופן קשה וניתן יהיה להעריך את מידת הנזק רק בתקופת ההתבגרות. עלות טיפול פסיכוטרפי עומדת על כ-200 ₪, לפי עדותו של מר האס. התובע טוען כי יזדקק לטיפול לפחות פעם בשבוע מגיל 17 ולכן תובע סכום של 244,000 ₪ בגין ראש נזק זה. אין חולק כי על פי חווה"ד של ד"ר לנדאו, תפקודו המיני של התובע נפגע באופן קשה. למרות האמור מבקשת הנתבעת להסתמך על חווה"ד השיקומית של ד"ר פילר לפיה לא יזקק התובע לטיפול מיני ו/או טיפול נפשי. בנושא זה מקובלת עלי טענת הנתבעת. ד"ר פילר נחקר בנושא זה והבהיר שאין וודאות שהתובע לא יוכל להקים משפחה, וכן כי קיימת זקפה אצל התובע (עמ' 35). בהסתמך על עדות זו, ובהעדר ראיה אחרת, יש לדחות את תביעת התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה. מזגן אויר: 22.11 התובע טוען כי את מרבית חייו ייאלץ להעביר בביתו, וכדי להקל על סבלו ולשמור על מצבו מפני התדרדרות, הרי שיש לטענתו, לפסוק לו פיצוי בגין התקנת מזגנים ואחזקתם. בנושא זה יש לקבל את עמדת התובע באופן חלקי ביותר. נקודת המוצא היא, שמזגן הוא אביזר המצוי בביתו של אדם על דרך השגרה. משלא נקבע צורך רפואי מיוחד להתקנת מזגן, ו/או מאחר שלא נדרשה התאמה של מזגן מיוחד, אין מקום להורות על פיצוי מיוחד. בעדותו של ד"ר פילר, לא המליץ המומחה על מיזוג אויר, הגם שבמסגרת התשובות שנתן בעת חקירתו הבהיר שלא יזיק אם יהיה מזגן, אך אין בכך צורך חיוני. המומחה הבהיר שמנגנון ויסות החום נפגע בכיוון יצירת החום, באופן שבחורף יצטרך להיות במקום מחומם אך לא נפגעה יכולתו להזיע בחלק גוף עליון ולקרר עצמו במקרה שיהיה חום חיצוני. מאחר שמזגנים יכולים לשמש גם לחום, יש לפסוק פיצוי מסוים לצורך התקנת מתקן חימום נוסף. בנסיבות אלה יועמד הפיצוי על 10,000 ₪. ריפוי בעיסוק: 22.12 בנושא הריפוי בעיסוק ולמרות עדותו של ד"ר פילר, כי אין בפיזיותרפיה לאורך זמן כדי לסייע לתובע, מאחר ששחרור הספזם, הוא כל זמן שהפיזיותרפיה מתבצעת, אחרי הטיפול, הספזם חוזר (עמ' 38 ש' 18-19), יש לפסוק לתובע פיצוי בגין ריפוי בעיסוק כמו גם בגין טיפולי הידרוטראפיה. בנושא זה, יש לקבל טענת התובע, הנתמכת בעדותו של פרופ' שטיינברג, לפיה בגין חומרת פגיעתו והסתגלותו לחיים בכיסא גלגלים, הרי שיש לייחס חשיבות רבה לטיפולים פיזיוטרפיים, וזאת מעבר לאלה הניתנים על ידי המוסד לביטוח לאומי ו/או על-ידי קופת חולים. פרופ' שטיינברג אישר גם שבכל מקרה של שיתוק, גם אם מדובר בשיתוק רפה, חשוב להפעיל את הגפיים בצורה פסיבית על ידי מישהו. פיזיותרפיה, הידרוטרפיה ובכל דרך אחרת, כל הפעלה כזו חשובה מאחר שהתובע ביוזמתו לא יכול לבצען ועקב אי הביצוע יכול להביא להחמרה במצבו. לעניין טענת הנתבעת שטיפולים אלה מכוסים בסל הבריאות, מכוח היותו של התובע חבר בקופ"ח, יש להשיב שנטל ההוכחה לעניין זה, במיוחד בהתייחס להיקף הטיפולים הנתנים במסגרת סל הבריאות, מוטל היה על הנתבעת, והיא עמדה בו באופן חלקי ביותר. בנסיבות העניין, יועמד הפיצוי בגין ראש נזק זה על 80,000 ₪. מנוי לבריכת שיחה לשיקום 22.13 התובע טוען כי בהמלצת מטפליו במסגרת הליך השיקום, עליו לשחות בבריכה. לעניין זה מבקש התובע להסתמך על ע"א 612/84 (מרגלית נ' מרגלית, פ"ד מא(3) 514, 523). כמו כן יש לקחת בחשבון את עלות הליווי של אבי התובע לבריכה, ולפיכך מבקש הוא להעמיד את הפיצוי החודשי על סך 2,550 ₪ ובסה"כ סכום של 155,550 ₪, כאשר סכום זה אינו כולל נסיעות ואינו כולל את התקופה בה שחה עד היום. הנתבעת מדגישה כי לא הוכח הצורך וממילא יש לדחות את התביעה. כפי שהובהר, יש לתת פיצוי בראש נזק זה, מאחר שהצורך בו הוכח. די בנושא זה לחזור ולהפנות לעדותו של פרופ' שטיינברג. לעניין שיעור העלות יש להעמיד את הפיצוי על סכום כולל של 60,000 ₪, תוך הבהרה שנושא הניידות והוצאות נסיעה נלקחו בחשבון בסעיף הרלוונטי. עזרה בלימודים: 22.14 לאור ההישגים הלימודיים ורמת האינטליגנציה של התובע, לא הוכח הצורך בעזרה בלימודים. העזרה העיקרית לה נזקק התובע היא עזרה מבחינה פיזית, וזו נדונה בראש פרק אחר. יחד עם זאת, מאחר שיתכנו מצבי היעדרות באחוזים הגבוהים מן המקובל, יש לפסוק סכום גלובלי למקרה שהתובע יידרש להשלמת החסר. לא נוצר כל צורך ייחודי המצדיק פסיקת פיצוי בגין מחשב. גם מחשב הוא אביזר שבימינו כל אדם ישיגו ללא קשר למגבלה רפואית. הפיצוי בגין עזרה בלימודים יועמד על 10,000 ₪. סך כל הפיצוי בגין מיכשור ואביזרים נילווים עומד על - 522,000 ₪. כלל הפיצוי: 23. אובדן השתכרות 878,275 כאב וסבל 200,286 עזרת צד ג' 2,625,504 עזרת בית 164,546 דיור 200,000 ניידות 473,191 מכשור ואביזרים נלווים 522,000 סה"כ 5,063,802 ₪. ניכויים: תשלומים תכופים: 24. לעניין תשלומים תכופים, ינוכו אלה מכלל הסכום הפסוק, ובלבד שאם שכ"ט עוה"ד ששולם בגינם, היה פחות מ- 13%, יחולו הכללים שנקבעו בפס"ד מזל ששון (ע"א 841/02 מזל ששון ואח' נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, סעיף 3 של פסה"ד, ניתן ביום 12/2/04. טרם פורסם - אתר האינטרנט של ביהמ"ש העליון). כלומר, לכלל הפיצוי ייווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%. מן הסכום הנ"ל יופחתו התשלומים התכופים ששולמו כולל שכ"ט עו"ד, משוערכים בהפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניכויי תגמולי המל"ל: 25. על פי חוות הדעת האקטואריות שהוגשו לתיק מיום 21/7/03, יש לנכות את התשלומים שיפורטו להלן, לעניין קצבת נכות כללית הופחת הסכום הנמוך, לאור אחוז הנכות התפקודית שנקבעה בפסק הדין: קצבת ילד נכה כולל לימודים מגיל 14 - 361,343 קצבת נכות כללית מלאה - 335,315 ואם יקבע כי התובע איבד 75% מכושר העבודה, יש להוסיף 17% לסכום הגמלאות וסה"כ הניכוי (או 392,313) קצבת ניידות עד גיל 18 על פי חוו"ד מיום 7/9/03 333,433 קצבת ניידות מגיל 18 ועד לתוחלת החיים 595,631 סה"כ הניכוי 1,625,722 ₪ כמו כן, יש להוסיף קצבת שירותים מיוחדים ליום 21/7/03 בסך 200,272 מאחר שנפסק פיצוי מעבר לנקוב בחווה"ד של ד"ר פילר. ובסה"כ 1,825,994 ₪. סכומים אלה משוערכים להיום מגיעים לסכום של 1,838,763 ₪. סכום הפיצוי לאחר ניכויי תקבולי המל"ל נכון למועד מתן פסק הדין עומד על - 3,225,039 ש"ח התוצאה: 26. אשר על כן, אני מורה כמפורט להלן: א. לסילוק חוב התביעה בתיק, לרבות תביעות המיטיבים למיניהם, ולרבות הוצאות רפואיות של התובע בקופ"ח ובבי"ח בגין התאונה, עד היום, יועמד הפיצוי המגיע לתובע על סכום של 3,225,039 ש"ח על סכום זה ייווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%. התוצאה שתתקבל היא סכום הפיצוי. ב. מסכום הפיצוי יופחתו התשלומים התכופים ששולמו לתובע, על-פי האמור בסעיף 24 של פסק הדין. היתרה שתתקבל היא הסכום הפסוק. ג. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, לידי בא כוחו, את הסכום הפסוק למועד מתן פסק הדין. כמו כן תחזיר הנתבעת את סכום האגרה ששולם על-ידי התובעים בתיק זה, אם שולם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן תישא במלוא יתרת האגרה המתחייבת. ד. מן הסכום הפסוק יופחת שיעור שכה"ט המגיע בשיעור של 13% (להלן: הסכום הפסוק נטו). בהיות התובע קטין, יפקידו באי-כוח התובע , סכום שאינו פחות מ- 85% מן הסכום הפסוק נטו בחשבון חיסכון סגור על שם התובע מס' 1, עד הגיעו לגיל 18 וההפרש שיתקבל, יועבר לידי הורי הקטין. יתרה זו כוללת גם את חלקם של ההורים כמיטיבים. ההשקעה תבוצע ע"י ב"כ התובע, בחשבון חסכון נושא ריבית, לאחר התייעצות עם פקיד בנק מוסמך, על פי שיקול דעתם של ב"כ התובע. כל השקעה אחרת של כספי הקטין, צריך שתקבל אישור של בית המשפט, לרבות הודעה תואמת לאפוטרופוס הכללי. קיצור תוחלת חייםתוחלת חיים