פיטורים תוך שלילת הודעה מוקדמת 1. התביעה שבפנינו הינה למתן הסעדים הבאים: א. ליתן סעד הצהרתי לפיו ההליך הנחזה להיות פיטורים של התובע נעשה שלא כדין ופיטוריו בטלים גם בשל העובדה שהנתבעת לא הראתה תשתית ראייתית ברמת הוודאות הנדרשת בהאשמות של מעילה והפרת משמעת מחמירה כפי שהטיחה והאשימה את התובע. ב. לחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר ופיצויי הלנת שכר בגין כל התקופה ממועד פיטוריו הנחזים ועד למועד מתן פסק הדין בתיק העיקרי. ג. לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין הנזקים הלא ממוניים שנגרמו לו עקב ההפרה הקשה והחריגה של הסכם העבודה ע"י הנתבעת. ד. לחייב את הנתבעת להתנצל באופן מפורש וברור, על ידי פרסום מכתב התנצלות אשר יופץ בין כל עובדי הנתבעת, ויכלול התנצלות בנוסח המקובל על התובע. 2. רקע הדברים והליכי הביניים בתיק: א. בד בבד עם הגשת התביעה ביום 20/11/02 הוגשה בקשה לסעדים זמניים דחופים כדלקמן (בש"א 6475/02): (1). להצהיר או לקבוע כסעד זמני כי פיטוריו של המבקש ככל שנעשו כאלה בטלים ומבוטלים וכי יחסי העבודה בין הצדדים ממשיכים להתקיים ולא נותקו כלל. (2). להצהיר או לקבוע כי המבקש ממשיך להיות עובד של המשיבה ולפיכך זכאי לקבל את שכרו החודשי מאת המשיבה בצירוף כל המרכיבים, הזכויות ושאר התנאים הנלווים, מדי חודש בחודשו, ובמהלך כל ההליך המשפטי ועד להכרעה הסופית בתובענה. (3). ליתן צו עשה המורה למשיבה להשיב את המבקש לעבודה אצלה לתפקידו הקודם וכמו כן להורות למשיבה להימנע מכל מעשה או פעולה שיש בהם משום פגיעה או הפרעה או מניעה למבקש בהמשך עבודתו ומילוי תפקידיו וזאת עד להכרעה סופית בתביעה כאמור. ב. התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 15/12/02 וביום 30/12/02, הוגשו סיכומים מטעם הצדדים בצו המניעה הזמני וניתנה החלטה על ידי מותב בית הדין שעיקרה: "אנו קובעים כי לכאורה לא נעשה למבקש שימוע כדין ולא הוצגו בפניו כנדרש ובאופן ברור וגלוי העובדות והנתונים שהנתבעת טוענת כי הם עלולים להביא לפיטוריו, ובכך לא ניתנה לו ההזדמנות הראוייה, להשיב על כל טענה, עובדה וראיה שיוצגו בפניו. לפני המבקש לא הונחו תוצאות בדיקת הפוליגרף ולא מוקד הטיעון עימו היה עליו להתמודד. נראה לכאורה כי הליך השימוע קויים "כלאחר יד" מבלי שניתנה למבקש הזדמנות להשיב על כל טענה, ראיה ועובדה אשר לדעת המשיבה מהוות עילה לפיטוריו אלא נראה יותר כיציאת המשיבה ידי חובתה בעצם המפגש עם המבקש והודעה כי הוא צפוי להיות מפוטר, ותוך דקות ספורות לאחר מכן-מסירת מכתב הפיטורים לידיו. את העובדה שהמשיבה בחרה שלא להציג בפני המבקש ראיות כלשהן להוכחת טענותיה כלפיו במהלך הפגישה עמו אישרו העדים מטעמה של המשיבה (גרינבוים והרפז). השופטת נילי ארד, פסקה לאחרונה, לאמור "זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה..." (ע"ע 001027/01 ד"ר יוסי גוטרמן הנ"ל). מגוף כמו המשיבה רמת הציפיות ל "הגינות מוגברת", היא גבוהה, וממילא חובת הגילוי ומיקוד הטענות כנגד המועמד לפיטורים, היא רחבה. בפרשת ד"ר יגיל לוי החליט בית דין זה בהחלטה זמנית על החזרתו של עובד לעבודתו בקובעו לאמור: "התמונה המצטיירת לכאורה, היא חריצת דין טרם הליך השימוע ... השימוע שנעשה לא היה תקין. אנו לא מוכנים לקבל קביעה כי גורלו של עובד יוכרע בגוף ציבורי או דו מהותי באמצעות הטחת האשמות בלתי ממוקדות". (ע"ב 002361/01 בש"א 001805/01 (ת"א) ד"ר יגיל לוי נ' ויצ"ו החלטה מיום 30.5.01 מפי כב' השופט לובוצקי).כאמור, בין אם מדובר בגוף מהותי ובין מדובר בגוף פרטי חובת שימוע אמיתית וראויה צריכה להתקיים. גם מבחינת מאזן הנוחות מוצאים אנו כי נזקו והפסדיו של המבקש עולים לאין ערוך על אלה של המשיבה אם יאושרו בשלב זה פיטוריו. מכל האמור לעיל החלטנו לבטל את פיטורי המבקש. עם זאת, אין בכך כדי לשלול את זכותה של המשיבה ל"רפא את הפגם" באמצעות עריכת הליך שימוע מראשיתו. צו זמני זה יעמוד בתוקפו עד למתן ההכרעה בהליך העיקרי, או עד למתן ההחלטה אחרת לפי המוקדם מבין אלה. הוצאות הליך הביניים יילקחו בחשבון בסיום הדיון העיקרי ובהתחשב עם תוצאותיו. " ג. ביום 23/03/03 הוגשה בש"א 1629/03 שכותרתה "בקשה דחופה לביטול פיטורי המבקש". נימוקי הבקשה הושתתו בין היתר על התנהלותה הפסולה של המשיבה בהפרת צו בית הדין ובאי מילוי אחר הליך שימוע תקין. המבקש טען כי ביום 04/03/03 התקבלה במשרד בא-כוחו החלטת הוועד המנהל של המשיבה המורה על פיטוריו לאלתר וסיום יחסי העבודה החל מיום 04/03/03. פיטורים אלה, כך לטענתו, מהווים הפרה של החלטת בית הדין מיום 02/03/03. כן טען כי התבטאה גישה פסולה של המשיבה לגבי הליך השימוע: חרף העובדה שישיבת השימוע התנהלה באמצעות היועצת המשפטית של טרה היא קויימה גם בנוכחות דני הרפז ויהודה גרינבוים שחרצו את גורל המבקש עוד קודם לכן. הוועד המנהל לא השתתף בישיבת השימוע. האשמותיו של הוועד המנהל נותרו בעינן כהאשמות שווא והראיות שנטענו בעלמא נותרו אותם ראיות. המשיבה מנגד טענה כי החלטת בית הדין מיום 02/02/03 קויימה ככתבה וכלשונה. על פי החלטה זו היתה למשיבה היכולת לקיים שימוע נוסף על מנת להכשיר את הפגם בו לקה השימוע הקודם על פי החלטת בית הדין. המשיבה תיאמה עם ב"כ המבקש מועד לעריכת שימוע נוסף והתחשבה בבקשתו לשינוי הגורם שיערוך את השימוע כדי למנוע טענה של חריצת דין מראש. בין הצדדים היו חילוקי דעות באשר למועד השימוע וכן חילוקי דעות בדבר הגורמים שהתייצבו לשימוע ויהיו נוכחים בו עד שלבסוף בתאריך 13/02/03 בשעה 11:30 התייצבו הגורמים המוסמכים בישיבה שכללו גם את חבר וועד העובדים ויו"ר וועד העובדים, היועצת המשפטית של המשיבה ויועציה המשפטיים החיצוניים. המבקש וב"כ לא התייצבו לישיבה ואזי הוחלט על דחיית ישיבת השימוע ליום 19/02/03 לשמיעת המבקש. גם לשימוע זה לא התייצב המבקש, אך בא-כוחו הופיע לישיבה. השימוע נוהל על ידי עו"ד חמו יפה שהינה שלוחתו של הוועד המנהל ומהווה גורם מוסמך על ידו. ההחלטה אמורה היתה להינתן על ידי חברי הוועד המנהל לאחר שיעודכן על ידי היועצת המשפטית, יירשם פרוטוקול מסודר ותתקבל לבדיקה ועיון כל הראיות שיוגשו על ידי המבקש. בסוף ישיבת השימוע הביע וועד העובדים את העמדה כי לאור הממצאים שהוצגו בפניו אין הוא מתנגד לפיטורי המבקש. עמדה זו הובאה והועלתה על הכתב כדלהלן: "וועד העובדים דוגל בהוצאת אנשים שמעלו באמון מהמפעל. אם יש חשש כבד למעילה באמון, הוועד לא יכול לתת יד להשאיר את העובד במפעל. לפי הראיות שראינו אין אנו יכולים להתבצר בדעה כי מודגשוילי לא יפוטר, במיוחד לאור בדיקת הפוליגרף שכבר נעשתה, ולא משנה לעניין זה אם ידענו עליה מראש או לא. במקביל אני אומר בעניין הליך הפוליגרף, כי הוא היה פגום מבחינתו, שכן יידעו אותי בעניין הפוליגרף אחרי שנעשה. הועד רוצה כי יושרש הליך לפיו תתקבל הסכמה של הועד לפני שליחה לפוליגרף. יחד עם זאת, רק ההליך בעניין זה היה פגום, כאשר לאור הראיות שראינו, מכיוון שיש חשש למעילה באמון, אנו לא יכולים לעמוד מאחורי מודגשוילי. אם בי"מ יקבע, כי מודגשוילי לא גנב נעשה מאמצים להחזירו, אבל לפי מה שראינו ושמענו עד היום, ועד העובדים לא יכול להתנגד לפיטורים. " המשיבה באמצעות הוועד המנהל בחנה את טענות המבקש, שקלה את מכלול הנסיבות והגיעה למסקנה שיש לפטר את המבקש וכך עשתה. הצדדים התייצבו בפני בית הדין ביום 28/04/03 והודיעו כדלקמן: "ב"כ הצדדים: מבקשים שבית הדין יתן החלטה על פי החומר המצוי בבש"א 1629/03. הצדדים לא מבקשים לבצע חקירות ולא מבקשים לסכם " בית הדין נתן החלטתו ביום 20/05/03 שבסופה הוחלט על ידנו כדלקמן: "לא מצאנו כל פגם בהליך השימוע ובהחלטה בדבר פיטורי המבקש מעבודתו ואין בפנינו מצב משפטי או עובדתי שיצדיק את התערבותינו בהליך הנ"ל כמבוקש על ידי העותר. כבר נפסק כי יש לתת את הדעת לנסיבות המקרה הספציפי תוך שתיעשה שקילה ראויה של מאזן הנוחות והמידתיות (ראה כלל ההפניות לפסיקה שפורטו בהחלטה בתיק בש"א 6475/02). בחינת שני אלה מעלה כי במקרה הנדון יש ליתן משקל נכבד למשבר האמון החריף שנתגלה בין המבקש לבין המשיבה, לאור הממצאים שהיו בידיה ואשר בגין כך פוטר המבקש, ולא יהא זה נכון ומעשי בשלב זה לכפות על המשיבה להחזיר אותו לעבודה. לא למותר לציין, כי ב"כ המבקש, בהגינותו ציין בסעיף 5 לתגובתו על תשובת המשיבה כי אינו שולל פשרה בתנאים שציין שם. מכל האמור לעיל אנו קובעים כי אין מקום להתערב בהחלטתו של הוועד המנהל לעניין הליך פיטוריו של המבקש ובקשתו לביטול הפיטורים נדחית. " 3. ביום 10/11/03 הגישו הצדדים בקשה שכותרתה "בקשה משותפת מטעם הצדדים למתן פסק דין" בזו הלשון: "1. ביום 2.2.03 ניתנה החלטתו הראשונה של בית הדין הנכבד בבקשה לסעדים זמניים שהוגשה על ידי התובע, במסגרתה בוטלו פיטורי התובע, זאת מבלי לגרוע מיכולתה של הנתבעת לבצע הליך פיטורים נוסף. 2. החלטת בית הדין הנ"ל ניתנה בהתאם לחומר הראיות של הצדדים, כדלקמן: 2.1. מטעם התובע - תצהירו של התובע וכן תצהיר מטעם רוני יצחק. 2.2. מטעם הנתבעת- תצהיר מטעם יהודה גרינבוים, מנהל מחלקת משלוחים, תצהיר מטעם דני הרפז, מנהל משאבי אנוש, תצהיר מטעם שי צאלון, מנהל אזור חולון, בת ים, אשדוד ואשקלון בטרה. 3. במסגרת הדיונים שהתנהלו במסגרת ההליך הזמני ביום 15.12.02 וביום 30.12.02 נחקרו העדים מטעם התובע, וכן עדי הנתבעת (להלן: ההליך הראשון). 4. לאחר ביצוע הליך שימוע נוסף, לאחריו הוחלט על פיטורי התובע, הוגשה על ידי התובע ביום 24.3.03 בקשה נוספת לביטול פיטורים. 5. העובדות העולות מן הבקשה נתמכה בתצהיר נוסף מטעם התובע, כאשר מטעם הנתבעת הוגשה תגובה לבקשה הנוספת לביטול פיטורים, תוך תמיכת העובדות העולות מן התגובה בתצהירה של עו"ד אורית יפה-חמו, היועצת המשפטית של המשיבה (להלן: ההליך השני). 6. ביום 20.5.03 ניתנה החלטת בית הדין הנכבד על סמך הבקשה והתגובה הנ"ל, לאחר שהצדדים ויתרו על זכותם לחקור את המצהירים ולסכם בכתב את טענותיהם הנוספות. 7. בישיבת קדם משפט מיום 8.7.03 שהתקיימה בנוכחות הצדדים במסגרת התיק העיקרי, הודיע התובע, כי לא קיימות לו ראיות נוספות, אשר בכוונתו להגיש במסגרת התביעה העיקרית דנן, מעבר לראיות שהוגשו במסגרת ההליך הזמני. 8. עוד בהתאם לדיון הנ"ל, על הנתבעת היה להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמה, מעבר לראיות שהוגשו על ידה בהליך הזמני, עד ליום 1.10.03. 9. ואולם, לאחר בחינת חומר הראיות המונח בפני בית הדין הנכבד מטעם הנתבעת, ונוכח הודעת התובע על אי הגשת ראיות נוספות על ידו מעבר לאלה שהונחו בפני בית הדין הנכבד במסגרת ההליך הזמני כולו כאמור, הוחלט על ידי הנהלת הנתבעת על אי הוספת ראיות מטעמה בהליך העיקרי. 10. נוכח האמור, הוסכם בין הצדדים, מבלי לגרוע ו/או לוותר על טענות כלשהן מטענות הצדדים, ולשם ייעול ההליך העיקרי, על הסתמכות כל אחד מן הצדדים על חומר הראיות שהוגש על ידו במסגרת ההליך הראשון, לרבות סיכומי הצדדים, וכן החומר שהונח בפני בית הדין הנכבד במסגרת ההליך השני, היינו הבקשה הנוספת לביטול פיטורים, והתגובה לבקשה מטעם הנתבעת, לרבות ובמיוחד תצהירי הצדדים. 11. יחד עם זאת, על מנת להשלים בפני בית הדין הנכבד את מלוא טענות הצדדים, הוסכם בין הצדדים על הגשת סיכומים קצרים בהיקף של לא יותר מ- 5 עמודים על ידי כ"א מן הצדדים. 12. אשר על כן, מבוקש בזאת מבית הדין הנכבד, כי ייתן פסק דין בתביעה העיקרית על בסיס חומר הראיות וסיכומי הצדדים אשר הונחו בפניו במסגרת ההליך הראשון והשני, ולאחר הגשת סיכומים קצרים על ידי הצדדים: על ידי התובע, תוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה בבקשה זו על ידי בית הדין הנכבד, ועל ידי הנתבעת, תוך 30 יום ממועד קבלת סיכומי התובע. 13. לחילופין, מבוקש בזאת מבית הדין הנכבד על מתן צו להגשת סיכומים ו/או כל צו אחר, כפי שיראה לו לנכון, לשם פרישת מלוא טענות הצדדים בפני בית הדין הנכבד בטרם קבלת פסק הדין. 14. מן הדין ומן הצדק להיענות לבקשה. " ביום 16/12/03 נתן בית הדין את החלטתו כדלקמן: "התובע יסכם תוך 30 יום ממועד קבלת עותק החלטה זו. הנתבע יסכם תוך 30 יום ממועד קבלת סיכומי התובע.....". הצדדים הגישו סיכומים משלימים בהתאם להודעתם ולהחלטת בית הדין. עד כאן ההליכים הפרוצידורליים בתיק זה. 4. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: א. הנתבעת הינה אגודה שיתופית בע"מ העוסקת בין היתר בייצור ושיווק של מוצרי חלב . ב. התובע הועסק כעובד שכיר אצל הנתבעת בין השנים 1988 ועד 1996 מועד בו פוטר, והחל עבודתו שוב מ- 1.10.97 עד לקבלת מכתב פיטורים ביום 27.10.02 שנוסחו מובא להלן:   מחלקת משאבי אנוש 27/10/02לכבוד, מודגשוילי אפרים הנדון: פיטורין מהעבודה לאחר השימוע שנערך לך היום 27/10 בנוכחות מנהל המחלקה וועד העובדים הרינו להודיעך על פיטוריך מהעבודה. הסיבה לפיטורין-הפרת משמעת חמורה שיש בה כדי מעילה באמון.בטרה רואה מעשיך בחומרה שאין למעלה ממנה ולא נותרה לטרה ברירה אלא להורות על פיטוריך מהעבודה. הפיטורין ייכנסו לתוקף היום-27/10/02, מיד עם מסירת מכתב זה יבואו לידי סיום יחסי עובד מעביד. עליך לבצע עוד היום טופס "טיולים", להחזיר לטרה כל ציוד הנמצא ברשותך כולל מפתחות המחסן וכד'. גמר חשבון ייערך בנפרד.ו העתק: יהודה גרינבאום ועד העובדים תיק אישי   ג. על היחסים בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם ביום 18/12/00.   הסכם זה נחתם בין הנתבעת לבין הסתדרות העובדים ונציגות עובדי הנתבעת, והוא מסדיר את יחסי העבודה בנתבעת. סעיף 69.1 להסכם אומר כדלקמן: "הפר העובד את חובותיו, ביצע עבירת משמעת או מעילה באמון, תוכל הנהלת טרה לנקוט בהליכים כמפורט להלן: 69.2 ואלה האמצעים האפשריים: 69.1.1 ...... 69.2.5 פיטורים תוך שלילת הודעה מוקדמת או חלקה, ופיטורים תוך שלילת פיצויי פיטורים או חלקם. " התובע פוטר בטענה של "הפרת משמעת חמורה שיש בה כדי מעילה באמון" (ראה נוסח מכתב הפיטורים שהובא לעיל). ד. מעמד התובע בהסכם הקיבוצי הינו של "עובד ותיק".   5. גרסת התובע (ראה תצהירו): א. בלילה שבין 21/10/02 ו- 22/10/02 עבד התובע במשמרת לילה ונתבקש ע"י אחראי משמרת במחלקת משלוחים מר אייל אהרון בשעה 06:00 יום 22/10/02 להתייצב במשרדו של מר יהודה גרינבוים, המשמש כמנהל מחלקת השיווק אצל הנתבעת. מר גרינבוים האשים את התובע כי זה האחרון העמיס למשאיתו של המחלק ששמו רוני יצחק "יותר סחורה ממה שכתוב בתעודת המשלוח" וכמו כן האשים אותו בגניבה של מוצרים ודרש כי יתייצב במכון פוליגרף כתנאי להמשך עבודתו אצל הנתבעת. התובע התייצב כבר למחרת היום במכון הפוליגרף כאשר מצבו הרגשי והנפשי סוערים ביותר לאחר שעבד לילה קודם, מבלי שהיה סיפק בידו לברר את האשמות המיוחסות לו ותחת איום הממונים עליו. התובע מעולם לא הסכים במפורש או מכללא לבדיקת הפוליגרף וממילא לא חתם על מסמך המעגן הסכמה כאמור והוא ניגש לבדיקה מחשש שאם לא יעשה כן יפוטר לאלתר.   ב. ביום 27/10/02 זומן התובע אל מנהל משאבי אנוש אצל הנתבעת מר דני הרפז. בשלב מסויים נתבקש להיכנס לחדר כאשר נכחו בחדר באותה עת יהודה גרינבוים ונציג וועד העובדים מר מנשה (יו"ר וועד העובדים) ואייל אהרון (אחראי משמרת במחלקת משלוחים). משנכנס לחדר נשאל מה יש לו להגיד להגנתו מבלי שהוצגה בפניו ולו ראשית ראיה שיש בה כדי לבסס את האשמות שהוטחו בו ומבלי שהוצגו בפניו תוצאות בדיקת הפוליגרף או ראיות כלשהן אחרות המבססות את האשמות שהוטחו בו. בהיעדר "ראיה" להתמודד עמה השיב התובע כי לא ברור לו במה מאשימים אותו, לא גנב דבר מהנתבעת ושירת אותה במסירות במהלך כל תקופת עבודתו בה. עם סיום דבריו נתבקש לצאת מהמשרד וכעבור כ- 5 דקות נקרא שוב פנימה ונמסר לידיו המכתב שכותרתו "פיטורין מהעבודה" שהובא לעיל אשר לטענת המבקש הוכן מבעוד מועד. התובע טוען כי פיטוריו נעשו שלא כדין בניגוד להסכם הקיבוצי. הוא לא מעל באמון הנתבעת ולא ביצע עבירת משמעת בגינה רשאית היתה לפטרו תוך שלילת זכויותיו. אין הפיטורין יכולים להיחשב כפיטורין כדין אלא כפוף להוכחה שאינה משתמעת לשתי פנים כי התובע הפר את חובותיו. תוצאות בדיקת הפוליגרף צריכות להיפסל על הסף או להילקח בערבון מוגבל זאת נוכח הנסיבות בהן נבדק התובע, וסערת הנפש בה היה מצוי נוכח טיב האשמות שהוטחו נגדו, דבר שגרם לו ל- 100 אחוזי נכות נפשית ואשפוז במוסד אברבנל וגם נוכח היעדר הסכמה מפורשת של שני הצדדים להגשת תוצאות הבדיקה. {לעניין זה ראה הלכת ביאזי ואח' נ' אברהם לוי פ"ד מב' (1) 446}. עוד טוען התובע בהמשך כי בתלונה שהוגשה נגדו במשטרה לא נמצא דבר. 6. גרסת הנתבעת (ראה תצהירי העדים מטעמה): א. מזה מספר חודשים תוצאות הבדיקות המדגמיות של התוצרת שנערכו מדי יום אצל הנתבעת העלו כי קיימים חוסרים משמעותיים של תוצרת במחסנים. החוסרים הללו העלו את חשדה של טרה כי התוצרת נלקחת על ידי מי מעובדיה או מחלקיה שהינם בעלי גישה לסחורה וכי מתבצעות גניבות של תוצרת ע"י גורמים פנימיים בטרה. בראשית חודש 10/02 דיווח אחד העובדים בטרה ליהודה גרינבוים שהינו כאמור מנהל מחלקת המשלוחים, כי הבחין בתובע שנותן מס' רב של ארגזים המכילים מוצרים בעלי ערך כספי גבוה במיוחד למחלק עצמאי בשם רוני יצחק בהחבא וללא שהובא לידיעת הנתבעת כי יש לחייב את חשבונו של רוני יצחק בגינן. תפקידו של התובע התבצע בעיקרו בעת האחרונה בתוך משרדי הנתבעת, בעבודה על מחשבי המחסנים, תוך שהוא לא נדרש לצאת ולבצע בדיקות פיזיות בעצמו בשטח העמסת המשאיות עת המחלקים באים להעמיס את הסחורה. ב. בלילה שבין 21/10 ל- 22/10 עבד התובע במשמרת לילה במסגרת תפקידו כמתאם עמדות במשרדים ביחד עם מבקר כמויות נוסף שהיה אחראי לביצוע פיזי של הביקורת במשאיות המחלקים. אחראי המשמרת היה מר אייל אהרון. כאשר הגיע רוני יצחק למחסן ע"מ להעמיס את הסחורה למשאית יצא התובע עצמו לשטח המשאית ואמר למבקר הכמויות אלכסנדר לפידוס - אחראי על בדיקת כמויות הסחורה שעל המשאית-כי יחליף אותו. במסגרת זו עדכן המבקר את התובע כי כבר בתחילת הבדיקה ראה שיש לרוני יצחק כמות רבה של ארגזי חלב מעבר לכמות הנקובה בתעודת המשלוח. בתגובה לכך ענה לו התובע שלא יצמצם את הכמויות שעל המשאית בהתאם לכמויות שבתעודת המשלוח, ושהוא כבר "ידאג לזה". התובע ערך כביכול בדיקה של משאיתו של רוני יצחק וחתם על תעודת המשלוח. התובע חתם על תעודה זו של רוני יצחק לאחר שאישר והפיק את התעודות במחשב, דבר המנוגד באופן מוחלט לנוהלים בנתבעת לפיהם מבקר אחד מקליד ומפיק תעודות והאחר מבצע את הבדיקה הפיזית. לאחר שהתעורר החשד, אחראי המשמרת בדק עם אנשי המחסן את מס' ארגזי התוצרת שהכין כל צוות לרוני יצחק. מבדיקה זו עלה כי מס' הארגזים שהוכנו היה ככמות אשר נתבקשה בתעודת ההזמנה, ולא כפי שהופק בתעודת המשלוח. לאחר חיפוש שנעשה אחר תעודת ההזמנה המקורית, היא נמצאה זרוקה ומקומטת לאחר שהושלכה ע"י המבקש, שהפיק באותו יום את התעודה לרוני יצחק. לאחר ביצוע הבדיקה ותשאול צוות המחסנים, הורה אחראי המשמרת למנהל איזור החלוקה של רוני יצחק, מר שי צאלון לעצור את משאיתו של רוני יצחק ולבדוק פיזית את כמות הסחורה על המשאית. כמות הסחורה אשר נמצאה ע"י מנהל איזור החלוקה היתה גדולה במידה רבה מהכמות שנרשמה בתעודת המשלוח. ג. לאור מעשי התרמית הללו החליט אחראי המשמרת לערב ולידע את הגורמים המוסמכים על מנת לברר את המעשים ולפיכך הוא עדכן את מנהל המחלקה שקרא את התובע לשיחה שנערכה בבוקרו של יום 22/10/02 עם מנהל המחלקה ואחראי המשמרת. באותה שיחה הסביר מנהל המחלקה לתובע כי הוא נחשד בביצוע מעשים (ביחד עם רוני יצחק) שמהווים תרמית חמורה והפרת משמעת ומעילה באמון. התובע הגיב בשאגות זעם ובמתקפה מילולית תוך שהוא טוען לחפותו מבלי ליתן תשובה עניינית לגופם של דברים ומבלי לתת הסבר מניח את הדעת בנוגע להבדל החריג בין כמויות הסחורה בפועל לבין הכמויות הנקובות בתעודת המשלוח. באותה שיחה נאמר לתובע כי עליו ועל רוני יצחק להיבדק במכון פוליגרף והיה ומבדיקה זו יעלה כי בינו לבין גניבת תוצרת מהנתבעת אין ולא כלום יחזור לעבודתו ובזה תיסגר הפרשה מבחינת הנתבעת. התובע הסכים באופן ברור ומוחלט לאופן עריכת הבדיקה ואף התעקש לבצעה על מנת להוכיח חפותו. גם יו"ר ועד העובדים לא הביע התנגדות לעריכת הבדיקה והיה מעורב בכל ההליך של סיום עבודת התובע. לתובע הוסבר מהם חשדות הנתבעת כנגדו וכנגד מר רוני יצחק ותואם עמו מועד הבדיקה. ממצאי בדיקת הפוליגרף העלו כי המבקש אינו דובר אמת כפי שגם ממצאי בדיקת הפוליגרף של רוני יצחק העלו תוצאה זו. עם קבלת תשובות בדיקת הפוליגרף ביום 23/10/02 כינס מר הרפז (מנהל משאבי אנוש בטרה כאמור) את יו"ר ועד העובדים וכן את אחראי המשמרת והציג בפניהם את כל הממצאים. יו"ר הועד ענה באופן חד משמעי כי אין הוא מתנגד לפיטורי התובע וזאת לאחר שיבוצע למבקש שימוע כדין ותישמע תגובתו ויתן הסבריו לפני שתתקבל החלטה בעניינו. לאחר שהודע לתובע על ישיבת שימוע שנערכה ביום 27/10/02 עודכן התובע שוב בנוגע לממצאים שקיימים בידי הנתבעת, וזאת לאחר שעשתה זאת הן בעל פה והן בשיחות הטלפון שהתקיימו והודיעה לו הנתבעת בישיבת השימוע שהתקיימה ביום 27.10.02 כי היא תובעת לדעת את גרסתו לפרשה שכן היא שוקלת לסיים העסקתו לאור הממצאים. בישיבת השימוע ענה התובע לטענות שהועלו נגדו כי אין הוא מעוניין להגיב לגופם של דברים ולמעשה אין בכוונתו להגיב כלל ולא הזים את ראיותיה המוצקות של הנתבעת. אז הוחלט כי עבודתו תסתיים לאלתר וזאת נעשה לאחר התייעצות נוספת עם יו"ר ועד העובדים.   ד. מכתב הפיטורים נחתם ונמסר לתובע לאחר ביצוע השימוע ולאחר שהתקיימה התייעצות נוספת. לאור חומרת הממצאים הוגשה תלונה למשטרה.   ה. הנתבעת טענה כי הפיטורים היו תקינים, נערך לתובע שימוע, התובע סיים עבודתו בנתבעת ביום 27/10/02 ולכן מדובר ב"מעשה עשוי" ובקשת התובע לוקה בשיהוי בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב. 7. בתיק בש"א 6475/02 הוגשו תצהירים במהלך הליך הביניים כדלקמן: הוגש תצהירו של התובע, תצהירו של מר רוני יצחק מטעמו (שהיה מחלק של קו חלוקה בנתבעת), תצהיר של מר יהודה גרינבוים (ששימש בתפקיד מנהל מחלקת משלוחים בנתבעת), מר דני הרפז (ששימש בתפקיד מנהל משאבי אנוש בנתבעת), מר שי צאלון (המשמש בתפקיד של מנהל איזור חולון, בת-ים, אשדוד ואשקלון. באיזור נמצאים 14 קווי חלוקה בין היתר קו החלוקה של רוני יצחק) וכן תצהירה של גב' אורית יפה חמו (ששימשה בתפקיד יועצת משפטית בנתבעת והיא זו שתיאמה עם התובע מועד לעריכת שימוע). המצהירים (למעט המצהירה אורית יפה חמו) נחקרו על תצהיריהם. 8. לאחר ששמענו טענות הצדדים, ועיינו בחומר המצוי בתיק וסיכומי ב"כ הצדדים, אנו פוסקים כדלקמן: א. לעניין השימוע: בפן הפרוצדורלי של הליך השימוע, הרי שאנו חוזרים על החלטתנו בתיק בש"א 1629/03 שבה קבענו לתובע כי נערך לתובע שימוע כדין וקובעים שהנתבעת יצאה ידי חובתה לעניין אופן ביצוע השימוע כמתחייב מההסכם הקיבוצי ועל פי ההלכות הנוהגות בנושא זה. ב. הפלוגתא היסודית בה עלינו להכריע כפי שהוגדרה על ידי ב"כ התובע בסיכומיו הינה: האם על פי הראיות שהוצגו בפני בית הדין היתה הנתבעת רשאית לפטר את התובע בעילה של "מעילה באמון" ו"הפרת משמעת חמורה" תוך שלילת זכויותיו של התובע לקבלת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. כאמור, חלה על הנתבעת חובת הוכחה מוגברת להוכחת הנסיבות העובדתיות המקימות לה זכות לפטר את התובע בעילה של מעילה באמון והפרת משמעת חמורה כאמור בהסכם הקיבוצי. אנו קובעים כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוגבר המוטל עליה, כאמור לעיל, ונימוקינו יובאו בהמשך. ג. נסקור להלן את הפסיקה הדנה בנטל הוכחת עבירה פלילית בהליך אזרחי, משקלו המוגבר של נטל זה וביטויה המעשי של הפסיקה האמורה בהקשר ליחסי עובד-מעביד: (1). הנטל להוכיח כי העובד עבר אחת או יותר מן העבירות אשר בגינן רשאי מעביד לשלול חלקית או באופן מלא את תשלום פיצויי הפיטורים של העובד , מוטל על כתפי המעביד הטוען לביצוען. אין העובד נדרש לאורכו של ההליך לשכנע כי הוא לא זה שעבר את העבירה שנטענה כנגדו על ידי המעביד. בית הדין לעבודה עמד על סוגיה זו, באומרו: "מעביד הטוען כי בנסיבות פיטורים אין לשלם פיצויי פיטורים או שיש להפחיתם חייב להביא טענתו זאת במסגרת ד' אמות של סעיף 16 לחוק או לבקש את בית הדין להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 17 לחוק וכאמור אין לדרוש מהעובד שהוא יוכיח כי לא התקיימו התנאים לשלילת זכותו." (דב"ע ל/6-3 שמואלי ואח' - שרייר, פד"ע א 69, 74). הנטל להוכיח כי עובד גנב או מעל בתפקידו רובץ על המעביד הטוען לביצועם של המעשים האמורים {דב"ע נה/60-3 אנואר חמיד נ' יעקב הלמן, עבודה ארצי, כרך כח (2) 197; דב"ע ל/6-3 אליהו שמואלי ויעקב פורר נ' שושנה שרייר, פד"ע א 69; דב"ע תש"ן/119-3 עתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן עמי, פד"ע כב 303}. (2) בטרם נדון במידת ההוכחה הנדרשת לצורך הוכחת ביצוע עבירה פלילית בהליך אזרחי, נציין כי קיימת חשיבות רבה לעמידה דווקנית על מידת ההוכחה הנדרשת בסיטואציה הממזגת בין הפן הפלילי להליך האזרחי. יש להדגיש ולזכור כי סנקציה חריפה מופעלת בעקבות הוכחת ביצועה של עבירה פלילית בהליך האזרחי. אין מדובר בסנקציה פלילית, ועם זאת, מדובר בסעד "אזרחי" כעין עונשי, אשר בנתינתו כנגד העובד , נשללת ממנו זכות סוציאלית המוקנית לו על פי חוק מגן קוגנטי. לפיכך, עלינו לוודא כי מעביד הטוען לביצוע עבירה פלילית על ידי עובדו, יעמוד בנטל ההוכחה המיוחד הנדרש במקרים אלו בטרם נפסוק סנקציה כה קשה כנגד העובד . (3) בית המשפט העליון, בפסק הדין בעניינו של זיקרי,קבע את ההלכה לעניין מידת ההוכחה הנדרשת לצורך הוכחת ביצוע עבירה פלילית בהליך אזרחי. בתי הדין לעבודה אימצו את הלכת זיקרי ואף פיתחו אותה במערכת היחסים העדינה המתקיימת בין עובד למעבידו. בית המשפט העליון קבע, כי מידת ההוכחה הדרושה לטענה של עבירה פלילית במשפט אזרחי, היא מידת הוכחה מוגברת, אותה העריך השופט בך כמידה שבין 80%-70% של וודאות: "עמדת בא-כח המערער היא, כי המשיבה, בטוענה בהגנתה, שהמערער תבע את כספי הביטוח לאחר שביים את ההתפרצות לחנותו ואת מעשה הגניבה מתוכה, מיחסת למערער למעשה ביצוע עבירות פליליות אחדות, לרבות עבירת המירמה. מכאן, שעל פי ההלכות שנקבעו בפסיקה, המשיבה יכולה להצליח בהגנתה זו רק באם יעלה בידה לבסס את טענתה ואת חשדה במידה העולה על מאזן ההסתברות כנהוג במשפטים אזרחיים. לשון אחר: לטענת המערער אין המשיבה יוצאת ידי חובתה אם תצליח לשכנע את בית המשפט בשיכנוע של 51% בלבד בדבר חוסר תום הלב של תביעת המערער. אפילו אינה נדרשת הוכחה של קרוב ל100%, היינו הוכחה למעלה מכל ספק סביר, כמקובל במשפטים פליליים, הרי מן הדין לפחות לקבוע נטל הוכחה בדרגת-ביניים של כ%80%-70 לגבי אותם מקרים בהם מתבסס צד במשפט אזרחי על טענה המיחסת לצד היריב ביצוע עבירה פלילית." {ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ (1) 592, 594}. אין לראות בחובת ההוכחה המוגברת יצירת מידת הוכחה שלישית בין מידת ההוכחה הנדרשת בהליך הפלילי לבין זאת הנהוגה בהליך האזרחי. כשמה כן היא, מידת הוכחה מוגברת ותו לא, אשר בסולם מידות ההוכחה הקיימות כיום מוצבת היא אחרי מידת ההוכחה על פי מאזן ההסתברות, הנהוגה בהליך אזרחי, ולפני מידת ההוכחה שמעבר לספק סביר הנהוגה בהליך הפלילי. מכל מקום, אין לקבוע "מבחנים קבועים" בעניין דנן. הפסיקה אימצה את הגישה הגמישה, לפיה כל עניין ייבחן לגופו ומידת ההוכחה הדרושה תיקבע על פי האינטרסים המוגנים בסכסוך נשוא הדיון. לעניין הראיות הדרושות לצורך עמידה בנטל ההוכחה המוגברת, קבע בית המשפט העליון מפי השופט בך, כלל לפיו יש להיזקק לראיות כבדות משקל הנמדדות בהתאם למידת ההוכחה הנדרשת לצורך הוכחת ביצוע עבירה פלילית בהליך אזרחי: "...הצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים" (ע"א 475/81 זיקרי הנ"ל). הכלל לפיו נדרשות ראיות כבדות משקל לצורך עמידה בנטל ההוכחה המוגברת אינו מופעל בכל מקרה בו מייחס צד א' לצד ב' ביצוע עבירה פלילית: כלל זה יופעל באותם המקרים בהם מדובר בטענות המייחסות ליריב ביצוע עבירות רציניות המטילות עליו סטיגמה ושיש עימן משום קלון (ע"א 475/81 זיקרי הנ"ל). כמו כן, יש להחיל את הכלל האמור רק במקרים הבאים: (א) כאשר נושא התביעה האזרחית מייחס לנתבע מעשה שיש בו משום עבירה פלילית, כגון תביעה בגין מרמה; (ב) כאשר התובע מצליח להוכיח את תביעתו העיקרית והנתבע מעלה טענת הגנה המייחסת לתובע ביצוע עבירה פלילית (ע"א 475/81 זיקרי הנ"ל). סייג נוסף להחלת הכלל, כאשר טענת הנתבע, המייחסת לתובע עבירה פלילית, מכוונת לעורר ספק בדבר עצם קיומן של העובדות, המהוות מרכיב חיוני של התביעה גופא (ע"א 475/81 זיקרי הנ"ל). (4) סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 קובע: "בית הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות אלא בדיון על פי סעיפים 24 (ב) ו-26(ב)." בית הדין לעבודה מאמץ את העקרונות הבסיסיים של דיני הראיות, אך הוא רשאי להגמישם ככל שהדבר דרוש לעשיית צדק ואינו פוגע לדעת בית הדין בחקר האמת. לעניין מידת ההוכחה שתונהג בהליכים המתנהלים בבית הדין, אימץ בית הדין את ההלכה לפיה, בסכסוך בענייני עבודה אשר בסמכותו תונהג בדרך כלל מידת הוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, ואילו לצורך הוכחת ביצוע עבירה בהליך המתנהל בבית הדין, הן בית המשפט העליון והן בית הדין הארצי פסקו, כי לא די בהוכחה על פי מאזן ההסתברות כנדרש בהליכים אזרחיים המתנהלים בבית הדין, אלא דרושה מידת הוכחה מוגברת, על מנת לשכנע את בית הדין בעצם קיום העבירה (דב"ע נה/60-3 אנואר חמיד נ' יעקב הלמן, עבודה ארצי, כרך כח (2) 197). בית הדין הארצי עמד על כך, באומרו: "מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים כאשר פיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה" {דב"ע לו/1-3 יגאל הלמן - יוסף וישנגרד , עבודה ארצי, כרך ט (2) 131; דב"ע מז/4-3 שרה שלפי ואח' - "אגד", פד"ע כ"ט 56, 49}. ד. ומהכלל אל הפרט : כאמור, מתייחסים אנו אך ורק לדיון שהתקיים בפני בית הדין בסעד הזמני ולתצהירים אשר הוגשו וזאת בהתאם להסכמת הצדדים שהובאה לעיל. תצהיר ועדות התובע: התובע בעדותו בפנינו, סתר את האמור בסעיף 9 לתצהירו כאילו מעולם לא הסכים, במפורש ו/או במכללא, לבדיקת הפוליגרף: בעדותו (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 15/12/02 שורות 20-19) אישר התובע כי הסכים לבדיקת הפוליגרף. מאידך גיסא, הנתבעת לא הוכיחה כי הוסכם על ידי התובע שתוצאות הבדיקה בפוליגרף יחרצו את דינו- להמשך העסקתו בנתבעת או לפיטוריו לאלתר. לעניין זה נאמנים עלינו דברי התובע בפסקה 2 בסעיף 19 לתצהירו לפיהם לא נדרש ליתן הסכמה מראש ואף לא נתן הסכמה כזו לכך שתוצאות בדיקתו בפוליגרף יקבעו אם ימשיך לעבוד בנתבעת או יפוטר. בהתחשב באמור לעיל, כמו גם בעובדה שאין ממצאי בדיקה בפוליגרף נחשבים כראיה בדוקה ואמינה באופן מוחלט וחד משמעי להיות הנבדק דובר אמת או שקר, איננו מייחסים לתוצאת בדיקתו של התובע בפוליגרף משקל כלשהו לעניין נטל ההוכחה שעל הנתבעת להרים בעניינו וכמבואר לעיל. גם אם היתה עדותו מבולבלת, הרי שאנו מייחסים זאת בעיקר למצבו הנפשי אשר מצא ביטוי גם בפרוטוקול הדיון (ראה עמ' 8 שורה 11) וכפי שהתרשמנו באותה עת. איננו מוצאים בתצהיר התובע ובעדותו בפנינו משום ראיות התומכות בגרסת הנתבעת באופן שניתן יהיה לומר כי זו רמת הוכחה המוגברת שנדרש מהנתבעת. (אין בדברים אלה כדי לשלול טענת הנתבעת לאי-סדרים אך לא עד כדי מרמה וגניבה בעבודתו של התובע אצלה). תצהירו ועדותו של מר רוני יצחק: הנתבעת לא סתרה באופן חד-משמעי את עדותו של רוני יצחק לעניין כמויות סחורה - עודפת במשאיתו; למשל טענתו של העד כי החזיק במשאית סחורה של "תנובה" ביחד עם סחורה של הנתבעת לא נסתרה על ידי זו האחרונה, ואין כל משמעות לעובדה שכאשר נחקר בחקירה נגדית הוטחה בפניו הטענה שהדבר אסור (חלוקת סחורה של תנובה) . לא זה היה נושא הדיון המשפטי, לא זו היתה הפלוגתא הרלבנטית למשפט ולכן גם אין לכך כל רלבנטיות ונפקות בענייננו (ראה עמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 30/12/02). גם בהמשך עדותו נחקר רוני יצחק בשאלה איזה סחורה פרק ממשאיתו בבית אבות בחולון - והנתבעת לא הביאה ראיות לסתור את טענתו שהוא סיפק לבית האבות מוצרי חלב של הנתבעת וגם של "תנובה". אם לא די בכך, הרי שבמכתבה של היועצת המשפטית של הנתבעת יש משום הודאה בכך שזו ידעה כי רוני יצחק מכר סחורות מתחרות במקביל למכירת סחורות הנתבעת. תצהירו של מר יהודה גרינבוים: בפרק ה סעיף 52 תחת הכותרת "האירוע נשוא החשדות" מציין העד כדלקמן: "בלילה שבין 21/10/02 לבין 22/10/02, עבד המבקש במשמרת לילה, במסגרת תפקידו כמתאם עמדות במשרדים. באותה משמרת עבד המבקר כמויות נוסף, אלכסנדר לפידוס (ההדגשה לא במקור - א.ע.) שמו, והוא אחראי היה לביצוע הפיזי של הביקורת במשאיות המחלקים. אחראי המשמרת באותו לילה היה אייל אהרון (ההדגשה לא במקור - א.ע.) (להלן: אחראי משמרת) ". בסעיף 59 נאמר כדלקמן: "לאור זאת בסביבות השעה 22:00, לאחר שכבר הועמסה הסחורה על משאיתו של רוני יצחק ונסע הוא לחלק את הסחורה, החל אחראי המשמרת (אייל אהרון - א.ע.) לברר מי בדק את הסחורה שהועמסה על משאיתו של רוני יצחק והאם קיים פער בין כמות התוצרת שניתנה לו בפועל לבין הכמות התוצרת בה חוייב". בסעיף 60.1 : "כאשר הגיע רוני יצחק למחסן על מנת להעמיס את הסחורה על המשאית, יצא המבקש עצמו לשטח המשאית ואמר למבקר הכמויות, אלכסנדר לפידוס, האחראי על בדיקת כמות הסחורה של המשאית כי יחליף אותו". בסעיף 60.2 בתיאור בתצהיר שוב אוזכר דו שיח בין המבקר לבין התובע ובהמשך יצויין כי לאחר מכן אף העיד אותו מבקר כי ראה בנוסף מספר רב של כדים של שמנת מתוקה ולא כפי שנכתב בתעודת המשלוח, 2 כדים בלבד. ובסעיף 60.6 מוזכר אחראי המשמרת (אייל אהרון - א.ע.) ונאמר כך: "לאחר ביצוע הבדיקה ותשאול צוות המחסנים, הורה אחראי המשמרת למנהל איזור החלוקה של רוני יצחק, מר שי צאלון, לעצור את משאיתו של רוני יצחק ולבדוק פיזית את כמות הסחורה על המשאית. כמות הסחורה אשר נמצאה על ידי מנהל אזור החלוקה היתה גדולה במידה רבה מן הכמות שנרשמה בתעודת המשלוח. אציין כי בשיחה שנערכה בין רוני יצחק לבין גורם בכיר בהנהלה בטרה טען רוני יצחק, כי מנהל האזור, מר שי צאלון, התבלבל בספירה". כפי שצויין לא הובאו לעדות ואף לא הוגשו תצהירים מטעמם של מר אלכסנדר לפידוס ואייל אהרון. לא למותר לציין שעדים אלה היו בהישג יד של הנתבעת ולא היתה כל מניעה מלהביאם לעדות בהליך העיקרי, וניתן לקבוע כי משהנטל על הנתבעת הוא נטל מוגבר, שומה היה עליה להביא עדים אלה. התצהיר והעדות של גרינבוים בכל הנוגע להשתלשלות העניינים מלמדים על כך שהעובדות עליהן העיד באו לידיעתו מעובדים שכלל לא הובאו להעיד, ומדובר בעדות שמיעה שבנסיבות המקרה המיוחד כפי שצויין לעיל איננו יכולים לייחס לה כל משקל. יצויין עוד שרבות מה"עובדות" שציין גרינבוים בתצהירו, נסתרו בעדויות אחרות מטעם הנתבעת כגון: העובדה שגרינבוים הצהיר כי לפני השעה 22:00 הבחין המבקר סשה בפערים בין כמויות הסחורה שבתעודת המשלוח לבין אלו שעל הרמפה- כאשר ידוע שהתעודה הוצאה בשעה 02:16. ועוד: גרינבוים הצהיר שאייל אהרון הורה לשי צאלון לעצור את משאיתו של רוני יצחק ולבדוק פיזית את כמות הסחורה (60.6 לתצהיר) ואילו שי צאלון העיד (בעמ' 31 שורה 16 לפרוטוקול) שיהודה התקשר אליו, העיר אותו, והורה לו לבדוק את משאיתו של רוני יצחק. אותו צאלון אינו מזכיר בתצהירו את אייל אהרון בעניין זה של הוראה לבדוק את משאיתו של רוני יצחק. וסתירה תמוהה נוספת לעדות גרינבוים מצויה בשאלת המשך העסקתו של עובד (לא התובע) שנדרש להיבדק בפוליגרף וביקש דחייה: בעמ' 20 שורות 8-7 לפרוטוקול מספר גרינבוים כי אותו עובד הועבר מתפקידו, ואילו הרפז מעיד (בעמ' 38 שורות 10-8 לפרוטוקול) שהעובד ".... בינתיים ממשיך בעבודה באותו תפקיד..." . תצהירו ועדותו של שי צאלון: עד זה הוא אשר ספר, לכאורה, את מוצרי החלב במשאיתו של רוני יצחק, ומצא את הפער בין המלאי שם לבין הרישומים בתעודת המשלוח. אולם בחקירתו הנגדית הודה צאלון כי "... לא ספרתי 300 ארגז, אני לא הרמתי 300 ארגז" (עמ' 34 לפרוטוקול). אם כך, כיצד נייחס אמינות לספירת המוצרים על ידי צאלון, כפי שהיא "מצוטטת" על ידי גרינבוים? ועוד: צאלון הצהיר כי עלה על משאיתו של רוני יצחק בשעה 08:30 וסיים הספירה בשעה 08:54 אך לא היה בפיו הסבר לעובדה שרוני יצחק חילק סחורה בבית האבות בחולון בשעה 08:39 (נספח ב' לתצהיר). ממילא, אף אין זהות בין הזמנים שנקב כאמור לעיל (סך הכול 24 דקות) לבין האמור בסעיף 21 לתצהירו, כי שהה במשאית "מספר דקות" בלבד ואף זאת באמתלה של בדיקת הקירור. הייתכן?? ואם אפילו זו היתה האמתלה, כיצד "ספר בסתר" את הסחורה שעל המשאית, מבלי שיצחק רוני ירגיש בכך למרות שהיה כל הזמן איתו על המשאית - כפי שהעיד צאלון בעמ' 32 שורה 5 לפרוטוקול? אף מעדותו של צאלון אין הנתבעת יכולה להקים ראיות במשקל מוגבר, כנדרש ממנה. תצהירו ועדותו של דני הרפז: גם עד זה הביא בעדותו עובדות ונתונים שעמדו בסתירה לראיות ועדויות אחרות: אם כי דבריו, ידע בשעה 06:30 בבוקר ביום 22/10/02 שעל המשאית הועמסה סחורה עודפת לעומת הסחורה שהוזמנה (עמ' 39 לפרוטוקול הדיון) יש "להזכיר" לו שהבדיקה, אליבא דצאלון, נערכה רק בשעה 08:30 בבוקר. במקום אחר (עמ' 37 לפרוטוקול הדיון) העיד שידע זאת בשעה 08:00. ועוד: אם בתצהירו טען הרפז שהוא עדכן את יו"ר הועד בנוגע לאירועי הלילה עוד בטרם נשלח התובע לבדיקת הפוליגרף- הנה בעדותו בפנינו העיד שעדכן את יו"ר הועד רק ביום 23/10/02 ואחרי שהיו בידו של הרפז תוצאות הבדיקה של הפוליגרף. סתירה נוספת הובאה בניתוח עדותו של גרינבוים אל מול דברי הרפז. גם בעניין עדותו של הרפז יש לזכור שלא הוא האיש שספר את הסחורה אל מול תעודות משלוח והזמנות - ולעניין זה של כמויות מדובר בעדות שמיעה מכלי שני או שלישי ולא מידיעתו האישית של הרפז. ה. סוף דבר: על פי כל הראיות, העדויות והתצהירים שהביאו הצדדים בפנינו, אנו קובעים שהנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר מעשים או מחדלים של התובע שייחסה לו. משאלה פני הדברים, ומאחר שמועד הפיטורים היה 04/03/03 קובעים אנו שהתובע זכאי לשכר ולכל התנאים הסוציאליים עד למועד זה. באשר לפיטורים, הרי שלאור מצבו הרפואי-הנפשי של התובע כעולה מן החומר שהוצג בפנינו וכן לאור העובדה שניתוק יחסי עובד מעביד כפי שנעשה על ידי הנתבעת ממילא גרם לקרע וחוסר אמון הדדי שאינם ניתנים עוד לאיחוי, ממילא נכון עשה בא כוחו כשציין בסעיף 19 לסיכומיו כי אין הוא מבקש עוד סעד של ביטול הפיטורים והחזרתו של התובע לעבודה. ו. הנתבעת העלתה בכתב ההגנה טענות לקיזוז אולם מאחר שלא הביאה ראיות כלשהן להוכחת נזקים שטענה לקיומם עקב מעשים או מחדלים של התובע - תביעת הקיזוז נדחית במלואה. ז. חרף העובדה שהנתבעת לא הוכיחה אשמתו של התובע הרי שהליך הפיטורים היה תקין ולפיכך אין מקום לפסוק פיצוי הנתבע על ידי התובע בסעיף 1.ג. לפסק הדין. אנו סבורים כי בנסיבות כפי שהיו במקרה שלפנינו הדרך שנקטה בה הנתבעת שעה שחשדה בתובע- לאור הממצאים שהיו בידיה בתקופה הרלבנטית, די היה בהם כדי להביא לסיום העסקתו של התובע בנתבעת. ח. כל צד ישא בהוצאותיו. ניתן ביום 13 באוקטובר, 2004 (כ"ח בתשרי תשס"ה) בהעדר הצדדים. נ.צ. - ברכה זיגלמן נחתם ביום 18/10/04 נ.צ. - זאב פוטרמן נחתם ביום 18/10/04 אהובה עציון , שופטת אב"ד הודעה מוקדמתפיטורים