האם חובה להדביק פסי החלקה על מדרגות ? בפני תביעת נזיקין שהגיש התובע, מר דוד חי (להלן: "התובע") כנגד הנתבעת בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין תאונה מיום 18.8.93 אשר ארעה בסניף בנק המזרחי המאוחד בנתניה, שעה ששהה בו כלקוח של הנתבעת אצלה ניהל חשבונו. התובע, תאר בכתב התביעה המתוקן בסעיפים 2, 3 שבו את אופן קרות התאונה כדלקמן: "2. התובע יליד שנת 1961, ביקר בתאריך 18.8.93 בבנק (להלן: "יום התאונה") וארעה לו תאונה אשר כתוצאה ממנה נחבל פגיעות גוף חמורות (להלן: "התאונה"). 3. ביום התאונה, עת ירד התובע במדרגות מקומה ב' של הבנק לעבר קומת הקרקע הוא החליק, נפל לאורך המדרגות ונחבל חבלות גוף חמורות". תאור זה יקרא להלן "התאונה". לטענת התובע ארעה התאונה נשוא הדיון כתוצאה מרשלנותה ו/או חוסר זהירותה ו/או מחדלה של הנתבעת ו/או מי מעובדיה הבאה לידי בטוי, בין היתר במעשים ו/או במחדלים הבאים: (א) הנתבעת ניקתה את מדרגות הבנק המובילות מקומה ב' לקומת הקרקע (להלן: "המדרגות") בחומר ניקוי הגורם להחלקה (פוליש וכיו"ב) מבלי להזהיר ו/או להתריע ו/או לתלות שלטי אזהרה על מנת שהמבקרים בבנק יזהרו מהחלקה ו/או, (ב) הנתבעת לא הדביקה שטיחים למדרגות ו/או לא הרכיבה פסי הדבקה על המדרגות על מנת למנוע החלקת המשתמשים במדרגות ו/או, (ג) לא בנתה מעקה אחיזה משני צידי המדרגות אלא אך ורק מצד אחד (צד שמאל של היורד במדרגות) באופן שמי שמחליק במדרגות לעבר צד ימין (כדוגמת התובע במקרה דנן) אין לו במה להאחז על מנת לעצור נפילתו ו/או, (ד) במידות המדרגות נמצאה סטיה מן הנדרש בתקנות התכנון והבניה ובכך יצרה הנתבעת ברשלנותה מדרגות שאינן בטוחות הגורמות לנפילה. בכל האמור, טען התובע, הנתבעת לא נהגה כפי שהנהלת בנק אחרת היתה נוהגת בנסיבות הענין אלא נהגה ברשלנות ובחוסר זהירות. הוסיף וציין התובע כי במעשיה ובמחדליה ביצעה הנתבעת כלפיו גם עולת "הפרת חובה חקוקה" בכך שהפרה החובות המוטלים עליה על פי פקודת הבטיחות בעבודה ובעיקר אלו המתייחסים למדרגות שבבנין. הנתבעת עתרה לדחיית תביעת התובע בציינה כי לא מוטלת עליה אחריות כלשהי לקרות התאונה ותוצאותיה. לטענתה, לא נהגה לא היא ולא מי מטעמה ברשלנות ו/או בחוסר זהירות אלא פעלה כפי שכל אדם ו/או הנהלת בנק סביר היה נוהג בנסיבות הענין. הוסיפה הנתבעת כי לא ביצעה כלפי התובע עולת "הפרת חובה חקוקה" ומבלי לפגוע באמור, טענה הנתבעת כי התאונה ארעה עקב רשלנותו המלאה והבלעדית של התובע, אשר התבטאה, בין היתר, בכך שרץ במהירות במדרגות בצורה רשלנית ומסוכנת, נהג בפזיזות מבלי לשים לב לדרכו. התאונה ארעה, כך ציינה הנתבעת, עקב רשלנותו התורמת של התובע בשעור 100% או בשעור אחר, כאשר נהג בפזיזות וברשלנות שעה שרץ במהירות במדרגות ולא נהג כפי שכל אדם סביר היה נוהג באותן נסיבות. כן עתרה הנתבעת לדחית טענות התובע ככל שנוגע לנזקים שנגרמו לו לטענתו, ולחילופין להיותם של נזקים אלו מוגזמים. ניצבת עתה בפני שאלת האחריות במשפט זה כאשר כל אחד מבאי כח הצדדים טען טענותיו תוך תמיכת גירסתו באסמכתאות. אדון תחילה בשאלה זו, שאלת האחריות. הראיות בדבר הנכות הרפואית והתפקודית וכן נושא הפיצויים יבוא ענינם בשלב מאוחר יותר באם הדבר יתבקש מההחלטה בסוגיה הראשונה. תביעת התובע מושתתת על שתי עילות בנזיקין: הפרת חובה חקוקה ורשלנות. כן טוען התובע כי בנסיבות המקרה חל הכלל בדבר "הדבר מדבר בעדו" ויש להעביר את נטל הראיה לנתבעת. אתייחס תחילה לטענת התובע שענינה "הדבר מדבר בעדו". טענת התובע היא כי בנסיבות המקרה יש להחיל את הכלל בדבר "הדבר מדבר בעדו", ולהעביר את נטל הראיה לנתבעת. הנתבעת טוענת כי לא ניתן להחיל את הכלל בדבר "הדבר מדבר בעדו" במקרה הנדון ונטל ההוכחה מוטל כולו על התובע. חובת הזהירות מכח חיקוק מעוגנת בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) שזו לשונו: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". מכאן שסעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע כי על מנת להחיל את טענת "הדבר מדבר בעדו" צריכים להתקים שלושה תנאים: א. התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת את הנסיבות שגרמו לתאונה. ב. הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו. ג. ארוע התאונה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה. על התובע היה להוכיח כי מתקיימים שלושת התנאים הנ"ל ורק אם הוכיח זאת מועבר לנתבעת הנטל להוכיח כי לא התרשלה. התובע לא עמד בנטל להוכיח התנאים המפורטים בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). התובע, לקוח הבנק עובר לקרות התאונה ירד במדרגות הפנימיות שבבנק מקומה ב' לקומת הקרקע ועת שירד במדרגות, החליק נפל ונחבל. התובע העיד, ובעדותו פרט כיצד ובאיזה אופן החליק במדרגות ונפל וזאת לדבריו בשל פגמים במדרגות - היותן חלקות, העדר מעקה, העדר שטיחים ו/או פסי הדבקה וליקויים בבנית המדרגות. עדותו זו מאיינת קיומו של התנאי הראשון לפיו התובע לא ידע מה הנסיבות שגרמו לקרות המקרה שעה שמעיד הוא על אודות נסיבות אלו. התובע תאר בעדותו כיצד לשיטתו קרתה התאונה שעה שהחליק במדרגות הנתבעת ומה היו הנסיבות והגורמים שלטענתו גרמו לתאונה שענינם טיב המדרגות מצבן ובטיחותן. לא זו אף זו - התובע, בנוסף לעדותו המפורטת ותאור הנסיבות והגורמים שלטענתו גרמו לתאונה צרף חוות דעת מומחה בטיחות מטעמו בענין זה, כאשר בחוות דעת זו דן מומחה התובע, ד"ר ביקליס (להלן: "מומחה התובע") בגורמים שלטענתו הביאו לקרות התאונה. בנסיבות אלו לא הוכח קיומו של התנאי הראשון לפיו התובע לא ידע מה הנסיבות שגרמו לקרות התאונה שהרי העיד התובע באופן ברור כיצד החליק ומה הגורמים להחלקתו וכיצד ארעה התאונה לשיטתו ואף הוגשה חוות דעת מומחה בטיחות מטעמו, והמומחה אף העיד ודן בגורמים שגרמו לתאונה, ומשכך הדבר הרי שהתובע יודע כיצד קרתה התאונה ועליו נטל הראיה. התובע הוא זה שידע וחייב היה לדעת את הנסיבות שגרמו לקרות התאונה. במדרגות השתמשו כל עובדי הבנק כולו, וצבור האנשים באי הבנק שהיו זקוקים לשרותי הבנק וביניהם התובע עצמו אשר היה לקוח הבנק כאמור וחשבונו התנהל בבנק מזה תקופה. במדרגות אלו עלו וירדו עשרות אנשים כולל התובע ולא הובאה ראיה כלשהי לפיה ארעה תאונה למשתמשים במדרגות הבנק הפנימיות עד למקרה התאונה נשוא הדיון שארעה לתובע. מכאן שארוע התאונה נשוא הדיון מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שלא נקטה זהירות סבירה. משכך הדבר ומאחר ונסיבות התאונה כפי שפורטו אינן ממלאות אחר הקריטריונים הבסיסיים הנדרשים על מנת להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו" דין טענת התובע לפיה יש להחיל את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן שעל הנתבעת הנטל להוכיח כי לא התרשלה - להדחות וכך אני מורה. שאלת האחריות לטענת התובע מוטלת על הנתבעת אחריות מכח שתי עילות: (א) הפרת חובה חקוקה. (ב) עילת הרשלנות. הפרת חובה חקוקה: בסעיף 5 לכתב התביעה המתוקן טען התובע להפרת חובה חקוקה ע"י הנתבעת אך ורק באשר לפקודת הבטיחות בעבודה וכלשון הסעיף "5. התובע יוסיף ויטען כי במעשיו ו/או במחדליו של הנתבע, כמפורש בסעיף 4 לעיל, ביצעה הנתבעת גם עוולת "הפרת חובה חקוקה" בכך שהפרה החובות המוטלות עליה עפ"י פקודת הבטיחות בעבודה ו/או תקנותיה ובמיוחד סעיפים 55 - 54 לפקודת הבטיחות בעבודה המתייחסים למדרגות שבבנין". מחומר הראיות עולה ברורות, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, כי סעיפים אלו מפקודת הבטיחות בעבודה קויימו במקרה הנדון ולא הוכח ע"י התובע כי אלו לא קויימו ומכאן כי דין טענות התובע לפיהן ביצעה הנתבעת עוולת הפרת חובה חקוקה בכך שהפרה החובות המוטלות עליה מכח סעיפים 55-54 לפקודת הבטיחות בעבודה להדחות וכך אני מורה. התובע לא הוכיח כי הפרה הנתבעת חובה חקוקה אחרת עפ"י פקודת הבטיחות בעבודה ו/או תקנותיה הרלבנטיות לעניננו ולא העלה טענה שכזו. במהלך הדיון בבית המשפט, ואף שלא העלה זאת בכתב תביעתו, טען התובע להפרת חובה חקוקה ע"י הנתבעת שענינה הפרת תקנות התכנון והבניה. נפסק לא אחת כי על הטוען להפרת חובה חקוקה לפרט בכתב טענותיו את אותן חובות חקוקות להן הוא טוען שהופרו. התובע לא עשה כן - ומשכך הדבר צודק ב"כ הנתבעת בטענתו לפיה מנוע התובע מלטעון להפרת חובה חקוקה שענינה הפרת תקנות התכנון והבניה. עם זאת, אף אם אדון לגופו של ענין בטענתו זו של התובע, טענה שלא הועלתה כאמור בכתב תביעתו בדבר הפרת חובה חקוקה בהתאם לתקנות התכנון והבניה אלא הועלתה על ידו לראשונה במהלך שמיעת הראיות בתיק זה, גם אז קובעת אני בקבלי גרסת הנתבעת שהוכחה בפני ולא נסתרה כי הנתבעת לא הפרה חובה חקוקה בהתאם לתקנות התכנון והבניה אלא עמדה הנתבעת במוטל עליה עפ"י תקנות התכנון והבניה כנדרש. סעיף 63 לפקודת הנזיקין זו לשונו: "א. מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו עפ"י כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק... ב. לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני". (ההדגשות שלי א.ט.) התובע, ומומחה הבטיחות מטעמו ד"ר ביקלס מתייחסים לחובות החקוקות בתקנות התכנון והבניה בפרק הדן ב"סדורים מיוחדים לנכים בבנין ציבורי" וטוענים כי הנתבע הפר את הסדורים המיוחדים לנכים בענין זה (לענין מידות המדרגות, התקנת מעקה והיות המדרגות חלקות) וכי הפרת חובות חקוקות אלו, לטעמם, הם הגורם לנפילת התובע (ראה חוות דעת המומחה מטעם התובע עמ' 2 פסקה שניה). לתקנות אלו הקשורות לסדורים מיוחדים לנכים בבנין צבורי והחובות החקוקות בהן שנועדו לטובתם ולהגנתם של נכים, אין רלבנטיות לעניננו שכן אין הן חלות על התובע ולפיכך אין הן מהוות לגביו הפרת חובה חקוקה. התובע אינו יכול להבנות מתקנות אשר אינן חלות עליו. אין חולק כי התובע אינו מוגדר כ"נכה" עפ"י הפרק של תקנות התכנון והבניה הדן בהתקנת סידורים מיוחדים לנכים בבנין צבורי. התובע אינו נכלל בגדר אותם אנשים מוגבלים אליהם מתיחס פרק זה הדן בסידורים מיוחדים לנכים בבנין צבורי, פרק שמטרתו לדאוג לסדור מיוחד לנוחות הנכים בבנין צבורי להבדיל מהדרישות הרגילות שחלות על מדרגות בבנין ציבורי. ד"ר ביקלס, מומחה התובע אישר למעשה בעדותו טענותיה המבוססות של הנתבעת לענין זה בציינו בחקירתו הנגדית: "ש. אתה מצטט תקנות. ת. נכון. ש. אתה יודע למי התקנות האלה מכוונות. ת. תקנות האלה נקראות בשמן תקנות לתכנון ובניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) ולכן מלכתחילה הם מיועדים לצרכי קבלת היתרי בניה. ש. מפנה לסימן ג' לתקנות התכנון והבינה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות). ת. בסעיף ג' מדובר בסידורים מיוחדים לנכים בבנין ציבורי... ש. כלומר רום המדרגות שדרוש עפ"י התקנות הוא מיועד להשתלבות של נכים בצבור. ת. נכון" (ההדגשות שלי א.ט.) מומחה התובע העיד גם, כפי שהעיד התובע עצמו, כי התובע אינו נכה פיסית ולא היה כזה עובר לתאונה. זאת ועוד, הוכח ע"י הנתבעת, בעדותו הכנה והאחראית של קצין הבטחון בסניף הנתבעת, מר יוסף חיים ויזל, עדות בה נותנת אני אמון ושלא נסתרה בראיה ממשית כלשהי, כי בכניסה לבנק הנתבעת ישנה רמפה מיוחדת לשימוש הנכים ובתוך סניף בנק הנתבעת קיימת מעלית המיועדת הן לציבור הנכים והן לצבור בכלל כך שהנתבעת עמדה בדרישות התקנות בענין סדורים מיוחדים לנכים בבנין ציבורי ודאגה לרווחתם. כשנשאל מומחה התובע על קיומם של סדורים אחרים לנכים בבנק כגון כבש או מעלית הודה ואישר בחקירתו הנגדית כי לא בדק נושא זה כלל. הנתבעת הוכיחה, וראיותיה לא נסתרו כי התקנות הרלבנטיות החלות על חדר המדרגות בסניף הנתבעת אלו הן התקנות החלות בדבר חדרי מדרגות בבנינים, המפרטות את הדרישות בהן צריכות המדרגות לעמוד - ואלו הם סעיפים 3.38 ו-3.42 לתקנות התכנון והבניה. עפ"י תקנה 3.42 לתקנות התכנון והבניה החלה בעניננו הרי במהלך מדרגות, פנים או חוץ המכיל יותר מ-3 מדרגות, היה וצד אחד של גרם המדרגות ושל משטח הביניים שלו מתוחם על ידי קיר - יותקן בצידו השני מעקה. החובה להתקין מעקה בצד השני מתחייבת רק כאשר רוחב המדרגות עולה על 2.5 מטרים. בעניננו, אין מחלוקת כי מצד אחד של המדרגות המובילות מקומה ב' של הבנק לעבר קומת הקרקע, המדרגות בהן ירד התובע, היה מעקה ומצדן השני היה קיר (לענין זה הוצגו אף תמונות המעידות על כך). מומחה התובע, ד"ר ביקלס, ציין בעדותו כי מדובר במדרגות שרוחבן 98 ס"מ ועל כך אין חולק (עמ' 25 לפרוט'). לפיכך אין חובה חקוקה להתקין מעקה נוסף בגרם מדרגות זה, כך שהנתבעת לא הפרה כל חובה חקוקה בנדון. באשר למידות הרום והשלח - עפ"י תקנה 3.38 לתקנות התכנון והבניה החלות בעניננו - רום המדרגות לא יעלה על 17.5 ס"מ ושלח מדרגות לא יפחת מ-25 ס"מ. צודקת הנתבעת בטענתה לפיה בגרם המדרגות נשוא הדיון גם אם נלך לשיטת נתוני הרום והשלח שבדק מומחה התובע (מידת רום 17 ס"מ ומידת שלח 28 ס"מ) נמצאים אנו בגדר התחום המצויין בתקנות. נסיון התובע באמצעות המומחה מטעמו לקעקע מדידות שביצע חוקר הנתבעת לא צלח. ראשית יצויין כי החוקר מטעם הנתבעת מדד את המדרגות בסמוך לקרות התאונה ובמצבן כפי שהיה אז ונתוניו תואמים המציאות שהיתה, עובר לקרות התאונה, בעוד אשר מומחה התובע בדק את המדרגות בשנת 1999 כ-6 שנים לאחר קרות התאונה נשוא הדיון, כך שחלפה תקופה ממושכת מאז האירוע ועד בצוע המדידה על ידו וכשנשאל מומחה התובע לענין זה השיב: ש" אם אני אומר לך שמדדו את רום המדרגות סמוך למועד הארוע ורום המדריגה היה 15.5 ס"מ מה תגיד על כך. ת. אני בדקתי במקום 17 ס"מ, אבל יתכן שבין מועד התאונה לבין הביקור שלי היות ויש שם שטיח אז יכול להיות שעשו איזה שינוי כך שאיני יודע מה הוא, כך שאני לא יכול לחלוק עליך או לאשר את מה שאתה אומר". (ההדגשה שלי א.ט.) מכל מקום, כפי שכבר צויין לעיל הרי בין כך ובין כך גם מדידות חוקר הנתבעת וגם מדידות מומחה התובע הינן בגדר תחום דרישות התקנות החלות ומכאן שהנתבעת לא הפרה כל חובה חקוקה בענין זה. התובע טען כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה גם בכך שהמדרגות לטענתו היו חלקות וגרמו להחלקתו ונפילתו. התובע תמך טענתו זו בחוות דעת המומחה מטעמו ד"ר ביקלס ולפיה נהוג במקומות ציבוריים להדביק לאורך שפות המדרגות פסים המונעים החלקה. בחקירתו הנגדית של מומחה התובע הוברר מפורשות מפי מומחה התובע עצמו כי פסים למניעת החלקה אינם מחוייבים עפ"י התקנות. ומכאן כי לא הפר הנתבע חובה חקוקה אף לענין זה. לסיכום פרק זה יאמר כי איני מוכנה לסמוך במקרה זה על חוות דעת מומחה התובע ד"ר ביקלס, חוות דעת שנערכה בחודש אפריל 1999 כשש שנים לאחר התאונה (התאונה מיום 18.8.93) שעה שמומחה התובע עצמו אישר בעדותו כי אין הוא יכול לדעת מצב הדברים המדוייק ביום התאונה שכן לא היה במקום ובהחלט יתכן שהיו שינויים מאז התאונה ועד יום מתן חוות דעתו. זאת ועוד, כפי שהוכח התייחס מומחה התובע בחוות דעתו ובעדותו לתקנות תכנון ובניה הדנות בענינם של נכים - סדורים מיוחדים לנכים בבנין ציבורי, בעוד אשר הוכח שהתובע אינו נכה לענין זה, דהיינו מומחה התובע אישר למעשה כי התיחסותו לתקנות התכנון והבניה בחוות דעתו אינה רלבנטית למקרה נשוא הדיון. כאמור קצין בטחון מטעם הנתבע, מר יוסף חיים ויזל העיד ועדותו לא נסתרה כי בכניסה לבנק ישנה רמפה מיוחדת לשימוש נכים ובתוך הבנק ישנה מעלית כך שקיימים הסדורים הנדרשים לנכים ואין הם צריכים לעלות ולרדת במדרגות סניף הבנק. הוכח כי הנתבעת עמדה בדרישת תקנות התכנון והבניה לענין המדרגות הפנימיות ולא סטתה מדרישת תקנות אלו. עוד יאמר כי לענין נסיבות התאונה ציין מומחה התובע בחוות דעתו כי מול התובע שירד במדרגות עלתה נכה כשהיא נעזרת במאחז היד הנמצא משמאל ליורד במהלך המדרגות וכי במצב זה לא היה התובע יכול לאחוז במאחז היד השמאלי ובכך לא יכול היה ליצב את גופו. קובעת אני בקבלי גרסת הנתבעת שהוכחה בפני כי לא רק שאין חובה במקרה הנדון להתקין מעקה בשני הצדדים הכל כפי שפורט בפסה"ד קודם לכן, אלא שמומחה התובע הזכיר בחוות דעתו את נושא האשה "הנכה" כביכול כדי שיוכל להתייחס לכאורה לתקנות הדנות בענינם של נכים אף שכאמור אין לכך כל רלבנטיות כלפי התובע, שכן לא מדובר בחיקוק שנועד להגנתו כפי שכבר צויין. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית הודה ואישר למעשה מומחה התובע כי התובע מעולם לא דיבר איתו על נכה שעלתה במדרגות והעיד לענין זה כדלקמן: "אצלי כתוב בתרשומת שהלכה זקנה. נכון שלא רשום אצלי שהוא אמר כביכול הלכה זקנה נכה אלא רק זקנה" (ראה עדות מומחה התובע). מכאן שמומחה התובע כשציין בחוות דעתו נושא אשה "נכה" כביכול לא דייק שכן דבר שכזה לא נאמר לו ע"י התובע כפי שהודה בעצמו. מומחה התובע, אשר נתן חוות דעתו בשנת 1999 כאמור כ-6 שנים לאחר קרות הארוע נשוא הדיון אף לא יכול היה לאמר מהיכן נפל התובע מאיזו מדרגה ו/או כיצד נפל. לשאלה "הוא הראה לך בדיוק על איזה מדרגה נפל" השיב "לא". לשאלה "לא ענין אותך באיזה מדרגה בדיוק הוא אומר שנפל" השיב: "איני יודע ויתכן ששאלתי אותו אבל זה לא רשום בפני ולכן אני לא יכול להשיב" (עמ' 25 לפרוט'). לשאלה "האם הוא סיפר לך שבסוף הנפילה הוא נתקל בארון חשמל" השיב "לא ידוע לי על דבר כזה". לשאלה " הוא סיפר לך שהתגלגל עד סוף המדרגות" השיב "כן". ומשנשאל "ולא סיפר לך דבר בענין ארון החשמל" השיב "לא". העולה מהאמור כי מומחה התובע לא ידע היכן עמד התובע עובר לתאונה, כיצד נפל, מאיזו מדריגה ואף לא ידע כי התובע טוען שנפגע בארון החשמל שהיה מול המדרגות ושבו נתקל כביכול. יודגש כי משנשאל מומחה התובע אודות סבירות התקלות התובע בארון החשמל בסוף נפילתו השיב כי לאור העובדה שארון החשמל משוקע בקיר, לא תיתכן פגיעה מהארון אלא אם כן דלת ארון החשמל פתוחה. יש בדברים אלו כדי לתמוך בממצאי חוקר הנתבע. עוד יודגש כי התובע לא סיפר למומחה מטעמו דבר בענין היות המדרגות חלקות כביכול. לשאלה "הוא סיפר לך שהמדרגות חלקות" השיב "האמת היא שלא שאלתי אותו. הוא גם לא סיפר לי דבר כזה, כי אם היה מספר לי זה היה רשום בתרשומת שלי ולא רשום בתרשומת שלי דבר שכזה". (ההדגשות שלי א.ט.) אף שכך הדבר, מצא לנכון מומחה התובע לקבוע בחוות דעתו את ענין הצורך כביכול בהתקנת פסים למניעת החלקה וקבע ממצאים לענין חלקות המדרגות מבלי שקבע ממה הן עשויות. יחד עם זאת אישר מומחה התובע בחקירתו הנגדית כי אין חובה חקוקה להתקנת פסים למניעת החלקה. מכל הטעמים האמורים איני מוכנה לסמוך על חוות דעת מומחה התובע בעניננו. ב. עוולת הרשלנות: באשר למבחנים לתחולת עוולת הרשלנות נפסק לא אחת כי כאשר מתעוררת שאלת האחריות בעולת הרשלנות בנזיקין על בית המשפט לבחון שלוש שאלות: א. האם קיימת חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק, שאלה זו נבחנת ביחס לשני היבטים: 1. קיומה או העדרה של חובת זהירות מושגית. 2. קיומה או העדרה של חובת זהירות קונקרטית. ב. האם המזיק הפר את חובת הזהירות הקונקרטית החלה עליו. ג. האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. חובת זהירות מושגית: חובה זו הינה נגזרת משפטית, הבאה לאתר את ערכי החברה העומדים זה מול זה ושוקלת אותם זה מול זה ולצורך כך ראה ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון פד"י לט' (1) 113, 130 מפי כב' השופט ברק כתוארו אז: "...משמעותה היא איתור הערכים והאינטרסים הנאבקים על הבכורה, מתן משקולות לערכים ולאינטרסים אלה, ושקילתם במאזניים של צורכי החברה. בסוגיות שונות הערכים והאינטרסים הרלוונטים הם שונים, ומשקלם היחסי שונה". וכן ראה ע.א.145/80 ועקנין שלמה נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז' (1) 115, 113: "...בית המשפט מתחשב בצורך להבטיח חופש פעולה מזה ובצורך להגן על הרכוש והגוף מזה. הוא מתחשב בסוג הנזק ובדרכי התרחשותו. הוא לוקח בחשבון את השפעת פסיקתו על דרכי התנהגותם של הבריות בעתיד. הוא שוקל את המעמסה הכספית אשר תוטל על סוג מסויים של מזיקים או ניזוקים בעקבות החלטתו. שיקולים אלה ואחרים מתאזנים בכור הכרתו השיפוטית של בית משפט תוך שהוא שוקלם במאזן צדק ועל פיהם הוא קובע את היקפה וגבולותיה של חובת הזהירות המושגית". ומן הכלל אל הפרט, במקרה דנן התובע טען כי האחריות מוטלת על הנתבעת הן כמי ששטח הבנק בחזקתה ו/או בבעלותה והן כמי שפקח על תחזוקת שטח הבנק ותיחזוקו. מצאתי לאמץ טענותיו אלו של התובע שהרי נקבע לא אחת בפסיקה כי מוטלת אחריות בנזיקין על המחזיקים ו/או הבעלים במקרקעין. בעניננו, ניתן להסיק ממערכת היחסים שבין התובע, לקוח של הנתבעת שבסניפה ניהל חשבונו עובר לתאונה מיום 18.8.93, לבין הנתבעת שהינה בנק המזרחי המאוחד בע"מ שניהלה בסניפה את חשבון התובע שהוא לקוחה, וזיקתה של הנתבעת למקום ארוע התאונה בסניפה בנתניה, שאכן מתקיימת חובת זהירות מושגית. אין ספק שהתובע נמנה על הקטגוריות של האנשים שלגביהם חבה הנתבעת, כאוחזת במקרקעין שבהם ארעה התאונה וכמפעילת המקום המפקחת על אחזקתו ותיחזוקו, בחובת זהירות מושגית כאמור כלפי התובע. חובת זהירות קונקרטית: השאלה הנוספת היא אם קיימת חובת זהירות קונקרטית. (לענין זה ראה ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש - פד"י ל"ז (1) עמ' 113 - להלן: "פסק דין ועקנין"). בפסק דין ועקנין נקבע - "חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים כאלו. סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת עפ"י אמות מידה אוביקטיביות, המגולמות באמירה כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיובת הענין" (שם עמ' 131). "חיי יום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע כענין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת..." "ענין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות, אכן, מי שהולך בדרך, או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק" (שם עמ' 126 - ההדגשות שלי א.ט.) "אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, היא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" (שם עמ' 126, 127). לפיכך, כשבאים לבחון האם קיימת במקרה הנדון גם חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעת כלפי התובע, יש לברר לאיזה סוג של סכנה יש לסווג את המקרה הקונקרטי נשוא התובענה? האם מדובר בסכנה רגילה או בסכנה בלתי רגילה - כלשונו של כב' השופט דב לוין בע.א.417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם פד"י לח' (1) 72. לאחר שנקבע כי חובת הזהירות הקונקרטית כחובת הזהירות המושגית נקבעת עפ"י מבחן הצפיות אומר בית המשפט העליון: "הפעלה ראויה של מבחן הצפיות מחייבת הבחנה בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק שכן רק בגין הסכנה האחרונה מוטלת חובת זהירות קונקרטית (שם עמ' 76). בסעיף 3 לכתב התביעה המתוקן תאר התובע את התאונה כך: "ביום התאונה, עת ירד התובע במדרגות מקומה ב' של הבנק לעבר קומת הקרקע הוא החליק, נפל לאורך המדרגות ונחבל חבלות גוף חמורות". משכך, עלי לבחון האם הוכיח התובע האמור לעיל, היינו טענתו לפיה המדרגות לא היו בטוחות כנדרש ובשל כך ארעה התאונה. (א) חלקות המדרגות: התובע טען כי הנתבעת התרשלה בכך שניקתה את מדרגות הבנק בחומר ניקוי הגורם להחלקה (פוליש וכיו"ב) מבלי להזהיר ו/או להתריע ו/או לתלות שלטי אזהרה על מנת שהמבקרים בבנק יזהרו מהחלקה. כן טען כי הנתבעת לא הדביקה שטיחים למדרגות ו/או לא הרכיבה פסי הדבקה על המדרגות על מנת למנוע החלקה. טענת התובע לפיה כביכול עובר לתאונה ניקתה הנתבעת את מדרגות הבנק בחומר ניקוי הגורם להחלקה (פוליש וכיו"ב) לא הוכחה כלל ע"י התובע, ולמעשה הועלתה טענה זו על ידו כהשערה בלבד כפי שציין הוא, התובע, עצמו, בחקירתו הנגדית. לשאלה "אמרת לחוקר ששמו חומר ניקוי על הרצפה?" השיב "לא נכון שאמרתי לחוקר. החוקר שאל אותי אם היה חומר על הרצפה ואמרתי לו שאני לא יודע ואין לי מושג, אני לא מבין בחומרי ניקוי. אני רק יודע להגיד שהרצפה היתה חלקה אבל אני סתם מעלה השערות שאולי עשו שם בבוקר פוליש או אולי משהו אחר". (ההדגשה שלי א.ט.) קובעת אני בקבלי גרסת הנתבעת המהימנה עלי ושלא נסתרה בראיה ממשית כלשהי לפיה לא היה במדרגות מפגע של חומר ניקוי ו/או רטיבות (פוליש וכיו"ב) אשר גרם להחלקת התובע. קצין הבטחון של הנתבעת, המשמש בתפקידו שנים רבות, העיד ואני נותנת אמון בעדותו, על סדורי הנקיון בבנק ולפיהם שטיפת המדרגות בבנק נעשתה מידי יום בחומרי ניקוי רגילים וזאת עם סיום שעות העבודה בבנק, וכי עבודות הנקיון אינן מתחילות קודם שהבנק ריק מלקוחות. עוד ציין קצין הבטחון בתצהיר עדותו כי לא נעשתה בבנק החלקת פוליש במדרגות. בעדותו בבית משפט לשאלה "כשכתוב מידי יום בסעיף 5 באיזה שעות?" השיב "בשעות ערב, כאשר נגמרת קבלת קהל בסביבות שעה 18:30, , 19:00 ואפילו מאוחר יותר... לא להתחיל לעבוד לפני שגומרים את העבודה". לשאלה "אתה מציין בסעיף 5 שמעולם לא נעשתה החלקת פוליש במדרגות". השיב "נכון, לשאלתך על סמך מה אני אומר זאת, אני הוא זה שמזמין פוליש ואני יודע מה הם עושים". גם העדה פרומה הרבסטמן פקידת הבנק העידה כי את הבנק שוטפים בערב. עדה זו אשר עדותה מהימנה עלי ללא כל סייג והתרשמותי ממנה היתה חיובית, ציינה כי המדרגות עובר לקרות התאונה היו יבשות, נקיות ולא חלקות. עדויות אלו לא נסתרו. לא זו אף זו - לא רק שהתובע "סתם מעלה השערות" כדבריו בעדותו, ואין לו מושג בחומרי ניקוי, אינו יודע כלל אם עשו פוליש או לא או בכלל אולי עשו משהו אחר, כפי שהעיד בעדותו אלא שהתובע בעדותו אף ציין שאין הוא יודע גם אם הרצפה היתה חלקה וכדבריו בעדותו: "אני לא יודע אם הרצפה היתה חלקה, אני רק יכול להגיד שהרצפה היתה משיש ואני רק אומר שהכל אפשרי" (עמ' 32 לפרוט' - ההדגשה שלי א.ט). מכאן - שהתובע עצמו מעיד שאינו יודע אם הרצפה חלקה אלא שלדבריו הרצפה היתה משיש והכל אפשרי - זאת ותו לא. גם בכך מעלה התובע השערות בלבד בציינו "שהכל אפשרי". גם טענת התובע בעדותו לפיה "הרצפה היתה משיש" - אף היא לא הוכחה. התובע לא הביא ראיה כלשהי להוכחת טענתו מאיזה חומר עשויות המדרגות. מומחה התובע אף הוא לא התיחס לכך בחוות דעתו. לא הוכח, איפא, כי המדרגות היו עשויות משיש, מה גם שעצם העובדה שמדרגות כלשהן עשויות משיש אין בה כשלעצמה כדי להוכיח רשלנות הנתבעת. זאת ועוד, חוקר מטעם הנתבעת אשר בדק את המדרגות בסמוך לאחר התאונה ציין בתצהירו כי המדרגות עשויות מוזייקה לא חלקה והן נקיות ויבשות. בעדותו לשאלה "מפנה אותך לנ/7 A למה אתה מתכוון במוזייקה?" השיב: "למדרך המדרגות שעשוי מוזייקה". (ישיבת ום 25.1.01 - ההדגשה שלי א.ט.) מכאן, שלא רק שהתובע לא הוכיח טענתו לפיה המדרגות היו עשויות שיש אלא שהוכח כי המדרגות לא היו עשויות שיש אלא מוזייקה לא חלקה. טענת התובע לפיה התרשלה הנתבעת בכך שניקתה המדרגות בחומר ניקוי הגורם להחלקה (פוליש וכיו"ב) לא הוכחה, אין בה ממש דינה להדחות וכך אני מורה. כך גם נדחית טענת התובע לפיה התרשלה הנתבעת שלא נקטה "במדיניות משפטית רצויה" בכך שלא הדביקה שטיחים למדרגות ו/או לא הרכיבה במדרגות פסי הדבקה. קובעת אני בקבלי גרסת הנתבעת שהוכחה בפני, ולא נסתרה בראיה ממשית כלשהי ע"י התובע והמומחה מטעמו, כי אין ולא מוטלת חובה על הנתבעת להדביק שטיחים על המדרגות וכך גם אין ולא מוטלת חובה על הנתבעת להרכיב פסי הדבקה על המדרגות. מומחה התובע אישר בחקירתו הנגדית טענת הנתבעת לפיה פסים למניעת החלקה אינם מחוייבים עפ"י התקנות וכך הדבר לגבי שטיחים בכלל. קובעת אני, כפי שכבר צויין, כי פסי הדבקה בקצות המדרגות אשר אמורים כביכול למנוע החלקה - אינם נדרשים עפ"י התקנות. אוסיף ואומר כי לגבי יעילותם של פסים אלו למניעת החלקה כביכול חלוקות הדעות וכפי שציינה כב' השופטת ולנשטיין בת.א.514/87 ד"ר ריקרדו ברץ נ' בנק הפועלים בעמ' - פס"מ תשנ"א (ג) עמ' 293 בעמ' 300 הרי "לגבי יעילותם למניעת החלקה הכל מסכימים כי לגבי גבר הנועל נעליים עם עקב רחב, פסים כאלה מועילים להמעיט סיכון החלקה בקצה המדרגות. אך לעומת זאת, עקב גבוה של אשה עלול דוקא להיתפס באותו פס, ולגרום לנפילת האישה. יתכן ובמקרה הנוכחי המצאת פס כזה - כפי שאמנם הותקן במדרגות לאחר מעשה - עשוי היה למנוע מעידתו של התובע, אך לאור השיקולים בעד ונגד התקנה כזאת, לא נראה לי לקבוע כי הנתבע התרשל כאשר לא התקין אותם מלכתחילה". כך בעניננו, לא רק שלא הוכח ולמעשה אין חולק כי פסים כאלה אינם נדרשים עפ"י התקנות אלא שיעילותם למניעת החלקה מוטלת בספק רב, ולא נראה לי לקבוע כי הנתבעת התרשלה בכך שלא התקינה אותם. התקנת מעקה נוסף טענת התובע לפיה הנתבעת התרשלה בכך שלא התקינה מעקה נוסף במדרגות אף היא דינה להדחות וכך אני מורה. כפי שכבר פורט בהרחבה בפסה"ד (בפרק הדן בהפרת חובה חקוקה) הרי שלגרם המדרגות היה מעקה בצד אחד וקיר מצידו השני ועל כך אין חולק. מדובר במדרגות שרוחבן הוא 98 ס"מ ולפיכך אין כל חובה חקוקה להתקין מעקה נוסף בגרם מדרגות שכזה כך שהנתבעת לא רק שלא הפרה חובה חקוקה כלשהי אלא שפעלה בהתאם לחוק ועמדה בדרישותיו. אי קיום מעקה נוסף לא שימש גורם לנפילה וגם לא יכול היה למנוע את תוצאות הנפילה אשר לטענת התובע קרתה החלקתו מיד בתחילת גרם המדרגות וכהרף עין. מידות המדרגות - סטיה מהנדרש בתקנות התכנון והבניה טענת התובע לפיה במידות המדרגות נמצאה סטיה מן הנדרש בתקנות התכנון והבניה ובכך יצרה הנתבעת ברשלנותה מדרגות שאינן בטוחות הגורמות לנפילה נדחית אף היא מהטעמים שפורטו בהרחבה בפסק הדין (בפרק הדן בהפרת חובה חקוקה). עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותה של עדת הנתבעת גב' פרומה הרבסטמן. עדותה היתה כנה, רצינית, אחראית ומדוייקת. נחה דעתי כי זכורים היו לעדה זו כל פרטי התרחשות אירוע התאונה וניתן לסמוך על גרסתה. גב' הרבסטמן העידה כי ראתה את התובע רץ במדרגות סניף הבנק, נופל ונתקל בארון החשמל. הוסיפה וציינה העדה כי עובדת של הבנק הביאה לו מים, והתובע קם והלך לדרכו ובכך הסתיים האירוע וכדבריה "אני ראיתי אותו רץ למטה, והוא רץ במדרגות, זה מה שאני ראיתי וזה מה שאני מספרת... אני ראיתי את התובע רץ על המדרגות, לא יכולה להצביע לך על נקודה מסוימת, אני רק ראיתי אותו רץ על המדרגות. זה מה שאני יודעת...". לשאלה "האם יתכן שראית את התובע באמצע הנפילה שלו" השיבה: "לא, אני ראיתי אותו רץ, אז אני חוזרת ואומרת שהוא רץ ואח"כ ראיתי אותו נופל, ופקידה שישבה לידי הביאה לו מים" ובהמשך ציינה "כשאני אומרת שהתובע רץ אז אני חוזרת ואומרת שהוא רץ, אני לא יכולה לומר בדיוק כמה הוא רץ, אני רק אומרת לך שרץ זה רץ" (עמ' 36, 37 לפרוט'). באשר להשפעת הריצה על סיכוי הנפילה במדרגות העיד מומחה התובע ולשאלה "נכון שאם רצים במדרגות הסיכוי ליפול הוא גדול יותר?" השיב "בודאי". (עמ' 25 לפרוט'). מעדיפה אני עדותו הכנה והאחראית של עדת הנתבעת גב' הרבסטמן באשר לאופן התרחשות התאונה על פני עדות התובע בה העלה הוא השערות בלתי מבוססות וגרסאות שונות שלא עלו בקנה אחד זו עם זו, עדות רצופה באי דיוקים וסתירות מהותיות בה אין אני נותנת אמון. קובעת אני בקבלי גרסת הנתבעת שהוכחה בפני כי נקטה הנתבעת בכל אמצעי הזהירות הסבירים הדרושים על מנת למנוע סיכונים סבירים מהתובע ומבאי סניף בנק הנתבעת. לסיכום, המקרה הוא מצער כי לתובע נגרמו חבלות רציניות למדי אך לעיצומו של ענין לא הוכח כי המקרה, אירוע התאונה, קרה בשל רשלנותה ו/או הפרת חובה חקוקה כלשהי של הנתבעת ו/או מי מעובדיה. כבר היו דברים מעולם שאנשים החליקו ו/או מעדו ונפלו גם במדרגות תקינות לחלוטין כבעניננו. כך גם איתרע מזלו הרע של התובע והוא נפל במדרגות הבנק אלא שלא הוכח ע"י התובע בראיה ממשית כלשהי שההחלקה ו/או המעידה או הנפילה היו פועל יוצא של מחדל או רשלנות כלשהי מצד הנתבעת. במקרה דנן נקטה הנתבעת בכל אמצעי הזהירות הסבירים הדרושים על מנת למנוע סיכונים סבירים מהתובע ומכל באי סניף הבנק הנדון. לפיכך, דין תביעת התובע להדחות וכך אני מורה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט כשסכום ההוצאות ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. פסק הדין ישלח בדאר רשום לבאי כח הצדדים בצירוף אישורי מסירה כדין. תאונות נפילהנפילה במדרגותמדרגותשאלות משפטיותתאונות החלקה