אר אס די - קטיעה ברגל

פסק דין 1. המערער יליד 1952. למערער נקבעה נכות צמיתה בשיעור 50% בגין קטיעה ברגל ימין בשל מחלת RSD (שמכונה כיום CRPS). כמו כן, למערער נכויות נוספות בתחום הנפשי ובתחום האורטופדי. 2. ביום 28.5.05 הגיש המערער בקשה לפי תקנה 9 בה טען לכאבים קשים ברגל שמאל. ועדה רפואית מחוזית שדנה בבקשתו החליטה ביום 27.6.05, כי בדיון לפי תקנה 9 היא קובעת שקיים קשר בין תלונותיו על כאבים ברגל שמאל לבין נכותו המוכרת, דהיינו קטיעת רגל ימין. זאת בשל כך, שמשקל הגוף נופל על רגל שמאל. נרשם כי קיימים כאבים כרוניים בכף רגל שמאל ללא הגבלה תפקודית. לפיכך, ניתנה למערער נכות בשיעור של 1% בגין כאבים כרוניים ללא הגבלה תפקודית לפי סעיף 35 (4) (א). 3. המערער ערער לוועדה רפואית עליונה שדנה בערעורו ביום 5.1.06 וביום 24.4.06. הוועדה בדקה את המערער, עיינה בצילום כף רגל שמאל שהתבקש על ידה וקבעה: "... ההלוקס ולגוס שנראה הוא מצב התפתחותי בכף הרגל או מולד ולא קשור לשינויי דריכה. כמו כן לא נמצאו סימני CRPS בבדיקה ולא נמצאו הגבלות בתנועות בכף רגל ובקרסול". לפיכך הוועדה המחוזית דחתה את הערעור. 4. המערער שב והגיש בחודש יוני 2006 בקשה להכרה בהחמרת מצב ביחס לפגימה המוסבת ברגל שמאל. 5. ועדה מחוזית דנה בבקשת ההחמרה. בפני הוועדה הוצגו מכתב של ד"ר מלמד וכן מכתב של פרופ' ניסקא. הוועדה בדקה את המערער, עיינה במכתבי המומחים שצירף המערער וקבעה בהחלטה מיום 10.8.06 כך: "...לפי בדיקה פיסיקלית אין שום עדות קלינית להתפתחות תסמונת CRPS ברגל השמאלית. התלונות על כאבים קשורות לתגובה דלקתית באזור בניון שקשורה להלוקס ולגוס. עקב כך הוועדה לא מסכימה עם המכתבים הרפואיים של ד"ר מלמד ושל פרופ' ניסקא שלטענתם קיימת החמרה בהתפתחות תסמונת CRPS ברגל השמאלית". הוועדה קבעה כי לא חלה כל החמרה בכף רגל שמאל והותירה את הנכות בכף רגל שמאל בשיעור של 1%. 6. על כך ערער המערער לוועדה הרפואית העליונה. בישיבת הוועדה הרפואית העליונה הופיע גם בא כוחו של המערער אשר הדגיש קיומם של מכתבי פרופ' ניסקא וד"ר מלמד וביקש לקבוע אחוזי נכות מוגדלים למערער. נשמעו תלונות הנבדק. המערער נבדק בדיקה קלינית וכך נכתב בהחלטת הוועדה בקטע הדיון: "הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר מלמד מ-11.1.06 ושל פרופ' ניסקא מ-16.2.06 וכן במכתבו של ד"ר אייזנברג מ-22.6.06. ד"ר מלמד במכתבו כותב: "נמצא בניון מודלק בשילוב עם הלוקס ולגוס בזווית מתקדמת. ההפרעה גורמת לכאב בכל קדמת כף הרגל עד כדי קושי בדריכה". כותב פרופ' ניסקא: "כאב ורגישות באזור בניון בשל הלוקס ולגוס וכן באזור הבניונט. קיים כאב דפוזי בכל קדמת כף הרגל"... אנו מקבלים את דעתם המקצועית של עמיתנו שתסמונת הכאב נובעת אך ורק מההלוקס ולגוס והבניון. דפורמציה זו הינה התפתחותית ואינה קשורה בשום צורה שהיא על פי הידוע בספרות הרפואית למצב של קטיעה ברגל השניה ושינויי דריכה ברגל הנותרת". הוועדה קבעה, כי ההחמרה בתסמונת הכאב נובעת אך ורק כתוצאה מההלוקס ולגוס ולא כתוצאה מהנכות המוכרת של קטיעת רגל ימין. הוועדה דחתה את הערעור. 7. המערער טוען, כי אין הכרה פוזיטיבית של העדר קשר סיבתי בין הדפורמציה ברגל לבין הפגימה המוכרת. כל שקבעה הוועדה שדנה בתקנה 9 לטענתו היתה קביעת קשר בין תלונות על כאבים לבין נכות מוכרת בשל משקל הגוף שנופל על רגל שמאל. עוד טוען המערער כי הוועדה הרפואית מדרג ראשון לא הציגה בפני המערער את דרך מחשבתה, דהיינו שהמערער איננו לוקה בתסמונת CRPS ובכך לא אפשרה למערער לטעון בהקשר זה. אלא שערעור זה מתמקד על התנהלות הועדה הרפואית העליונה, ובקשר אליה בלבד. במועד הערעור לועדה הרפואית העליונה כבר ידע המערער על דרך החשיבה של הועדה מדרג ראשון והיתה פתוחה בפניו הדרך לטעון ככל שימצא לנכון. 8. ברור כי הועדה המחוזית מצאה בבדיקה קלינית כי אין המערער לוקה בתסמונת CRPS ברגל שמאל. הועדה הרפואית העליונה לא רשמה מפורשות כי לפי בדיקתה אין תסמונת של CRPS ברגל שמאל, אך ציינה במסקנתה כי היא מסכימה עם קביעת הועדה מחוזית מ-10.8.06, באופן כללי. הועדה הרפואית העליונה מצאה לנכון לנמק את מסקנותיה לכך שאין קשר בין ההחמרה לבין הנכות המוכרת בין היתר בכך שלדבריה, גם פרופ' ניסקא וגם ד"ר מלמד קובעים כי תסמונת הכאב ברגל הינה אך ורק ממצב ההלוקס ולגוס. (ראו עמ' 2 בפרטיכל, "אנו מקבלים את דעתם המקצועית של עמיתנו שתסמונת הכאב נובעת אך ורק מההלוקס ולגוס והבניון"). אלא שעיון במכתבי פרופ' ניסקא וד"ר מלמד, מראה שאין הם סבורים כך. (ראו במכתב פרופ' ניסקא התייחסות "לנ"ל יש תסמונת כאב כרונית מתקדמת של כף הרגל" ובמכתב ד"ר מלמד "נראה על פי הבדיקה והכרת החולה שלפנינו מצב בו מערכת הכאב משופעלת בשל המחלה הבסיסית CRPS"). אם אכן הועדה הרפואית העליונה, אשר קבלה את מסקנתה, נימקה זאת, בין היתר, בהסתמכות על מכתבי ד"ר מלמד ופרופ' ניסקא, הרי שנימוקה בענין זה איננו מעוגן בעובדות. (וראו לצורך השוואה קביעת הועדה המחוזית מיום 10.8.06 שם היא מציינת כי ד"ר מלמד ופרופ' ניסקא טוענים שקיימת החמרה בהתפתחות תסמונת CRPS ברגל שמאל). 9. אני סבורה שיש מקום להחזיר את הדיון לועדה, על מנת שתציין פוזיטיבית ובמפורש האם על סמך בדיקתה קיימים ממצאי תסמונת CRPS ברגל שמאל של המערער, ויפורטו הנימוקים למסקנות הוועדה לגבי טענת ההחמרה, באשר הן. 10. המערער בקש להחזיר את הדיון להרכב אחר של ועדה. לא מצאתי לנכון להעתר לבקשה. חברי הועדה הינם רופאים מקצועיים שמקיימים בדיקה רפואית מחודשת לגופו של ענין. חזקה שעבודתם נעשית במומחיות ובמקצועיות, מבלי שיראו עצמם מחוייבים להחלטתם הקודמת. דבר שבשגרה הוא שבית המשפט המחוזי מחזיר לעיתים דיון בעניינו של המערער להבהרה לועדה הרפואית העליונה ואין בכך כדי לפסול מטעם כלשהוא את חברי הועדה מלהמשיך ולדון בענין. וראו לענין זה בדרך אנאלוגיה - שהרי דיני פסלות שופט חלים גם מקום בו מדובר בגופים מעין שיפוטיים (ע"א 2367/04 מידן נ. ועדת הערעורים). ההלכה הנוהגת בגופים השיפוטיים היא כי אין לפסול שופט מלשוב ולדון באותו ענין אם הובא שנית בפניו עקב התערבות ערכאת ערעור. נפסק כי החזרת התיק לאותו שופט שדן בו בסיבוב הראשון מקובלת, ואיננה פוסלת את השופט כל עוד לא נקבע אחרת (ע"א 4186 פלוני נ. פלוני, ס' 5 לפסק הדין ופסקי הדין המצוטטים שם). וראו גם רע"א 5761/07 פלוני נ. משהב"ט קצין התגמולים "איני רואה צורך ומקום להורות על הרכב אחר כפי שעתר המבקש, מאין כל סיבה להטיל דופי בועדה ולהניח כי לא תהא פתוחה למלוא הדיון הנחוץ...". 11. לפיכך יוחזר הדיון לועדה באותו הרכב, כמפורט בס' 9 לעיל. 12. המזכירות תחזיר את התיק הרפואי לידי ב"כ המשיב. קטיעת איבררגליים