1. רקע עובדתי התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים להשבתו לעבודה, וכן לתשלום פיצוי בגין השפלה, סבל ועוגמת נפש ואובדן השתכרות בסך - 180,000 ₪ או לחילופין לתשלום פיצוי כספי בשל אובדן הכנסות על סך - 400,000 ₪ ₪. 2. הנתבע 1 הינו סניף בנק הפועלים בדימונה, כאשר הנתבע 2 היה מנהלו של הסניף בתקופה הרלבנטית לתביעה זו. 3. הנתבעת 3 הינה ההנהלה הראשית של בנק הפועלים. בנק הפועלים יקרא להלן "הבנק". 4. הנתבע 4 הינו סניף בנק הפועלים באוניברסיטת בן גוריון, כאשר מנהלתו של הסניף בתקופה הרלבנטית לתביעה זו היתה הנתבעת 5. 5. התובע התקבל לעבודה בבנק הפועלים בתאריך 10.10.82. 6. התובע עבר קורס בנכולים במשך 10 ימים, ולאחר מכן החל לעבוד כבנכול בסניף הנשיאים בבאר שבע עד לתאריך 31.12.84. 7. במהלך השנים 1984 עד 1993 שימש התובע במגוון תפקידים בסניף הנשיאים: ראש צוות בנכולים, אחראי נושא שיווק, ראש צוות בנכולים ללקוחות מוסדיים, אחראי נושא חח"ד ללקוחות מוסדיים ומנהל מדור אשראי. 8. ב- 14.11.93 עבר התובע מסניף הנשיאים לסניף טוביהו בבאר שבע ומונה לאחראי נושא עו"ש. 9. בתאריך 9.2.94 עבר התובע לסניף אוניברסיטת בן גוריון, שם שימש סגן מנהל מחלקת עו"ש. 10. בתאריך 8.4.97 עבר התובע לסניף דימונה, שם שימש בעיקר כבנכול. 11. בתאריך 27.7.00, פנה ב"כ התובע להנהלת בנק הפועלים וביקש, שהתובע ישובץ בתפקיד ההולם את תפקידו, כישוריו, הידע והנסיון שרכש, וכן לקיים את ההבטחה לקדמו לתפקיד מנהל מחלקה, וכן לשלם לו פיצוי בסך - 250,000 ₪ בגין הפסד השתכרות במשך 4 השנים האחרונות ועוגמת נפש (נספח ו' לתצהיר התובע). 12. מר שלמה תמיר - מנהל מח' תפעול ויעל בנימיני - מנהלת מדור משאבי אנוש בבנק הפועלים השיבו לב"כ התובע ביום 20.11.00. במכתב צויין כי לא ניתנה לתובע הבטחה, כי ימונה למנהל מח' עו"ש וכן לא ניתנה לו הבטחה, כי ההעברה לסניף דימונה הינה זמנית ולאחריה יוחזר לסניף האוניברסיטה. עוד צויין, כי בשל תפקודו הלקוי של התובע בסניף האוניברסיטה הוא הועבר לסניף דימונה תוך ששכרו ותנאיו הנלווים כסגן מנהל מחלקה נשמרו. התובע לא שיפר את התנהגותו ורמת תפקודו, ובשל כך קיבל מכתבי התראה רבים, שלא היה בהם פגיעה בכבודו או רצון להשפילו (נספח ז' לתצהיר התובע). 13. בתאריך 29.11.00 קיבל התובע הודעה בכתב על הפסקת עבודתו, בה נאמר, כי בהמשך לשיחה שהתקיימה עימו ב- 29.11.00 תופסק עבודתו בבנק החל מיום 30.11.00 (נספח ח' לתצהיר התובע). 14. התובע הגיש ביום 3.12.00 בקשה לסעד זמני לביטול פיטוריו ובדיון שהתקיים ביום 12.12.00 נמחקה הבקשה (בש"א 4124/00). 15. בקליפת אגוז נציין, כי התובע טוען, כי פוטר ללא מתן זכות שימוע, ללא היוועצות בועד העובדים, תוך שהמניע לפיטוריו היתה התביעה שהגיש לאכיפת זכויותיו. 16. הבנק טוען, כי פיטורי התובע נעשו בהתאם להסדר הקיבוצי שחל על יחסי הבנק והתובע. הפיטורים בוצעו בתום לב, משיקולים ענייניים וסבירים, הקשורים בתפקודו הלקוי של התובע, לאחר שניתנו לו אין ספור אזהרות והתראות. 17. ה כ ר ע ה המניע לפיטורי התובע התובע טוען, כי המניע לפיטוריו היה התביעה שהגיש לבית הדין ביום 16.10.00 , בה עתר להחזרתו לעבודה בסניף האוניברסיטה, ולמינויו לתפקיד מנהל מחלקה. לראיה, מציין התובע, כי כאשר קיבל מכתב מהבנק, בתשובה למכתב בא כוחו טרם הגשת התביעה, לא צויין דבר וחצי דבר על פיטורים ולמרות זאת תשעה ימים לאחר מכן פוטר ללא כל התראה. הבנק טוען, כי את התביעה המקורית מעולם לא קיבל וכי הנימוק היחיד לפיטוריו של התובע היה תפקודו הלקוי. 18. מאחר וטענת התובע מתקשרת לסיום עבודתו מבחינת עיתוי הגשת התביעה, ואילו טענת הבנק מתייחסת לכל תקופת עבודתו של התובע, נבחן את הטענות לפי סדרן הכרונולוגי. דהיינו, קודם נבחן את תפקודו של התובע במהלך השנים, ולאחר מכן נבדוק את הקשר בין פיטוריו למועד הגשת התביעה. 19. מאז התקבל התובע לעבודתו ב- 1982 ובמשך 12 שנים רצופות, עבד התובע בשני סניפים בבאר-שבע - הנשיאים וטוביהו. כפי שניתן לראות מתדפיס אישי של התובע (נ/30) אשר מבטא את תפקידיו במהלך שנים אלו, עולה כי שנתיים לאחר קבלתו לעבודה הפך להיות ראש צוות בנכולים, שנתיים לאחר מכן שימש כאחראי נושא שיווק, עד אשר ב- 1990 הפך להיות מנהל מדור אשראי ושנתיים לאחר מכן אחראי נושא עו"ש. 20. אין ספק, שב- 12 השנים הראשונות, התובע תפקד כראוי, והשינויים בתפקידים מלמדים על התקדמות כלפי מעלה. בנקודה זו ציין הבנק, כי משני מבחנים שעבר התובע - נתוני מרכז ההערכה מ- 1989 ומבחן פילת שביצע התובע שנה לפני כן, עולה כי הכישורים הניהוליים שלו אינם תואמים קבלת תפקיד ניהולי. כך עולה מסיכום ראיון שקיימה הגב' עירית שתיל עם התובע ביום 17.7.91 בנושא קידום התובע. סוכם, כי התובע יעבור מבחן נוסף ובמידה והתוצאות תהיינה טובות תיבדק אפשרות לנסותו כסגן מנהל מחלקה ( נ/46). 21. בראיון נוסף שקיימה הגב' שתיל עם התובע ביום 21.11.91 הודע לתובע, כי יערוך מבחן ניהולי נוסף, ומבחן זה יהיה מכריע לגבי כישוריו לניהול. במידה והתובע לא יעבור את המבחן ישובץ בקורס אשראי בכיר או בקורס יועצי השקעות (ת/1). 22. תוצאות המבחן שנערך לתובע ב- 11/91, הראו כי התאמתו לתפקיד ניהולי היא מתחת לממוצע בעוד שהתאמתו לתפקיד מקצועי היא מעל לממוצע (נ/47). כפי שניתן לראות, התובע קיבל בפועל תפקידים מקצועיים בכירים ובעלי אחריות בתחום האשראי (מנהל מדור אשראי) ובתחום העו"ש (אחראי נושא עו"ש). 23. הפרק השני בעבודתו של התובע בבנק החל עם העברתו לסניף האוניברסיטה. התפקיד אליו התקבל היה סגן מנהל מחלקת עו"ש בנסיון ולאחר חצי שנה קיבל קביעות בתפקיד זה (עדות התובע עמ' 6 שורות 18-28). לקראת קבלת מינוי הקבע ערך מנהל הסניף, מר מוטי צדיק, שיחה עם התובע (נ/1) . בשיחה זו הסביר מר צדיק לתובע, כי הוא מודע לקשיים שהיו לתובע בתחילת הדרך בהשתלבות במח' עו"ש וכן להתקדמות שחלה בתפקיד התובע. כמו כן, עדיין היו קיימים נושאים שבהם התובע צריך לשפר בנושא הניהולי והביצועי. התובע הסכים עם מר צדיק. השיחה הסתיימה בכך בהמלצתו של מר צדיק על מינוי של קבע לתפקיד סגן מנהל מחלקה ועל פי המשך תפקוד התובע, יישקל נושא ניהול המחלקה. 24. בתאריך 2.10.94 התמנתה הגב' רוזליה איסקובן כמנהלת הסניף לאחר ששימשה לפני כן סגנית מנהל הסניף. התובע טוען בתצהירו בסעיף 10, כי הגב' איסקובן הבטיחה לו שבתום שנה ממינויו כסגן מנהל מחלקה יתמנה לתפקיד מנהל מחלקה. הגב' איסקובן הכחישה זאת בתצהירה בסעיף 5 וטענה, ,כי אמרה לתובע שאינו מתאים לתפקיד מנהל מחלקה, מאחר ואינו מסוגל לנהל צוות עובדים. יחסי האנוש שלו לקויים והוא אינו עומד במטלות המקצועיות המוטלות עליו. עוד ציינה הגב' איסקובן, כי ביום 1.1.95 מונתה הגב' סיגן כהן כסגנית המנהל, שתפקידה העיקרי היה ניהול מח' עו"ש (סעיף 8 לתצהיר). 25. התובע טוען בתצהירו, כי הגב' איסקובן התחמקה מקיום הבטחתה, כי ימונה למנהל מחלקה, והתייחסה אליו באופן מחפיר, תוך שפגעה בסמכויותיו ולא נתנה גיבוי להחלטותיו (סעיף 12 א-ד לתצהיר התובע). 26. לנוכח עדותה של הגב' איסקובן ומכתבו של המנהל הקודם, מר צדיק, ברור לנו, כי מי שדיבר עם התובע על מינויו לתפקוד מנהל מחלקה היה רק מר צדיק כעולה מ-נ/1. אין לנו ספק, כי התפקיד לא הובטח לתובע. מר צדיק מציין מפורשות בסיכום השיחה מיום 16.8.94, כי "עם סיום הקורס שבו הוא נמצא ולפי תוצאות מרכז ההערכה והמשך התפקוד שלו בתקופה הקרובה נשקול נושא ניהול המחלקה". מר צדיק דיבר רק על האפשרות שהתובע יתמנה בכפוף להמשך התפקוד ותוצאות מרכז ההערכה. מר צדיק לא הבטיח כל תפקיד לתובע. קל וחומר שהגב' איסקובן שהחליפה את מר צדיק לא הבטיחה זאת לתובע. מכל מקום גם התובע מודה שלכל היותר ניתן היה להמליץ עליו אך לא למנות אותו ומי שממנה זו הנהלת הבנק (עמ' 14 שורות 20-24). 27. לדעתנו, בנקודה זו, בה הבין התובע ממנהלת הסניף, כי לא ימונה לתפקיד מנהל מחלקה, החלה ההתדרדרות בתפקוד התובע. כפי שנראה מהתלונות עליו והשיחות שהיו עימו, שלא ניתן לראות בתלונות אלו משום התנכלות, שעה שהתובע עצמו מודה בחלק מהדברים שיוחסו לו. 28. בתאריך 15.8.95 כתבה הגב' איסקובן לתובע על ארוע מיום 14.8.95 בו סירב התובע לשרת לקוחות שהמתינו בתור בטענה שהוא מטפל בדו"ח יתרות חובה. הגב' איסקובן התרתה בתובע, שאם יחזור על מעשיו ינקטו כנגדו אמצעים משמעתיים (נ/2). התובע הודה בעדותו, כי קיבל את המכתב (עמ' 16 שורה 11-12). 29. בתאריך 2.5.96 קיבל התובע מכתב נזיפה שני מהגב' איסקובן. במכתב צויין, כי התובע לא מטפל בגבייה . ב- 2.5.96 בישיבת הצוות המטפל באשראי, ציין התובע כי אינו מעוניין להיות אחראי על צוות הבנכולים והוא יעשה מה שמתאים לו (נ/3). 30. התובע כתב בתשובה למכתב זה, למר רוני לשצינסקי - מנהל אזור הנגב, וביקש לקבול על כך שהגב' איסקובן פוגעת בשמו הטוב והופכת אותו לגורם צרות וזאת בשל מערכת יחסי עבודה קשה עימה (נספח ב' לתצהיר התובע). 31. מר לשצינסקי השיב לתובע ביום 7.5.96 וציין, כי חלוקת המטלות לעובדי הסניף הינה באחריותה הבלעדית של מנהלת הסניף ועל כן עליו להישמע להוראות המנהלת. מר לשצינסקי כתב, כי הוא רואה בחומרה רבה אי ביצוע הוראות הניתנות לו ומתן דוגמא אישית לא ראויה לבעל תפקיד ניהולי בכיר בסניף ( נ/4). 32. התובע השיב למכתב זה ביום 13.5.96. התובע כתב, כי אינו מערער על סמכותה של מנהלת הסניף להטיל מטלות על הכפופים לה. הוא ערער על זכות המנהלת להתנכל לו באופן אישי ולאיים על עתידו המקצועי, תוך שהיא מטילה עליו מטלות קנטרניות וקטנוניות, שכל מטרתן להפוך אותו לפקיד זוטר ( נספח ג' לתצהיר התובע). 33. בתאריך 8.9.96 זומן התובע לברור במנהלת האזור אצל מר רוני עובדיה. הוא זומן לברור בעקבות תלונות מנהלת הסניף על התנהגותו, שלא הולמת תפקידו כסגן מנהל מחלקה. בין השאר צויין, כי התובע לא עוזר לחברים בעבודה, "ראש קטן", מסירות נמוכה, יציאה מחוץ לכתלי הסניף ללא רשות, עימותים עם חברים לעבודה, זלזול בלקוחות ועוד. התובע טען שאין לו בעיות מקצועיות אך הוא מסכים שיש לו בעיה קשה ביחסי אנוש ולטענתו אין הכל באשמתו. לתובע הובהר, כי אינו יכול לזלזל במנהל הסניף בנוכחות עובדים ולא לציית להוראות. סוכם כי התובע יחזור לסניף, ישוחח עם המנהלת ויפתח דף חדש (נ/5). התובע הודה בחקירתו הנגדית, כי האמור בתרשומת לפיה אישר, כי יש לו בעיה ביחסי אנוש הוא נכון (עמ' 17 שורות 22-23). 34. התובע כתב ליו"ר הועד הארצי ביום 20.9.96 כי הוא מבקש את התערבותו המיידית של הועד, לאחר שמנהלת הסניף מתנכלת אליו, משפילה אותו ומרוקנת את כל תפקידיו מכל תוכן ( נספח ד' לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית אמר התובע כי יו"ר הועד לא קיבל אותו לשיחה והועד לא עזר לו (עמ' 16 שורות 18-24). 35. בחלוף חודש מפגישתו הקודמת עם מר עובדיה, זומן התובע שוב תוך שהוצע לו לעבוד לסניף דימונה בהגדרת התפקיד הנוכחית שלו. התובע ביקש לפרוש תוך קבלת פיצויים בסכום של כ- 300 אלף ₪. בקשה זו נדחתה. התובע ביקש לבדוק אפשרות, שאם יעבור לדימונה יוחזר תוך חצי שנה עד שנה לסניף בבאר-שבע. מר עובדיה הודיע לתובע שלא יקבל הבטחה כזו. התובע ביקש שהות של מספר ימים על מנת לשקול את ההצעה. בתאריך 28.10.96 הודיע התובע למר עובדיה כי הוא דוחה את ההצעה (נ/6). בחקירתו הנגדית סיפר התובע, כי מר עובדיה הבטיח לו בעל-פה שתוך שנה יוכל לעבור חזרה לבאר שבע (עמ' 18, שורות 15-20). לכך אין כל תימוכין ועל כן נשארת איפוא התרשומת בכתב, ממנה עולה מפורשות כי לא הובטח לתובע כי יחזור לאחר חצי שנה או שנה לבאר שבע. 36. ביום 4.11.96 כתבה הגב' איסקובן למר לשצינסקי וביקשה לפתור את בעיות המשמעת של התובע. הגב' איסקובן הביאה שלוש דוגמאות מפי העובדים בסניף; יועצת ההשקעות, הגב' רונית ברדה פנתה לתובע שיבצע הפקדת מזומנים ללקוח וזאת בשל תור שהיה בקופות נענתה על ידי התובע, כי הוא באמצע קריאת עיתון. הקופאית הראשית, הגב' יפה חג'ג שמה לב כי התובע סופר באיטיות כסף מזומן ובמשך 4 פעמים. כאשר הלקוח העיר לו על כך התובע אמר לו כי הוא בלבל אותו לכן עליו לספור שוב. הגב' לילי לוזון , המשמשת כמזכירה העבירה שיחות לברור יתרה לתובע אך הוא סירב לענות. מאוחר יותר התובע אמר לה, כי עליה לשמור איתו על יחסים טובים אחרת ימרר לה את החיים. הובאו דוגמאות נוספות על עובדים שאותם התובע קילל בנוכחות לקוחות, ועל לקוחות שהתלוננו על יחסו אליהם (נ/7). התובע בחקירתו הנגדית הכחיש את כל הדברים, שיוחסו לו במכתבה של מנהלת הסניף. 37. על התנהגות התובע התלונן גם מנהל מח' הביטחון באוניברסיטה. בתאריך 11.12.96 כאשר עזב את הבנק ויצא בשער הצפוני של האוניברסיטה, התובע התבקש למסור פרטים, אך הוא הסיט את הרכב לכיוון המאבטח ופגע בברכו, ואף איים להכותו. רק לאחר שלא אפשרו לתובע לצאת, הוא מסר את פרטיו לקצין התורן (נ/8). התובע לא זכר את הארוע ואמר, כי יכול להיות שמדובר בארוע שולי, שבעקבותיו פנו למנהלת הסניף, והיא אמרה להם להתלונן ( עמ' 21 שורות 19-20). 38. התובע הועבר לסניף דימונה בתחילת חודש מרץ 97'. אין צורך להכביר מילים על הרקע לכך. מערכת היחסים העכורה שהיתה לתובע עם עובדי הסניף באוניברסיטה והמנהלת לא אפשרו את המשך עבודתו של התובע בסניף. התובע כאמור הודה ביחסי האנוש הגרועים שהיו לו . ברורה לנו גם אכזבתו שלא מונה למנהל מחלקה. אך היו אלו מעשיו ומחדליו, שהמיטו זאת עליו. מתקשים אנו לראות בתלונות הרבות שנצברו על התובע, הן של המנהלת, הן של העובדים משום התנכלות. חלק מכישוריו ראויים של מנהל, הם גם היכולות להבין שיש מקרים שבהם לא מדובר במחילה על כבוד, אלא בעזרה שהיא מחוייבת. דומה שגם היחס של התובע לעמיתיו לא הקל על שהותו במקום ונראה היה שהפיתרון של העברת התובע למקום אחר היה בלתי נמנע. 39. התובע הועבר לסניף דימונה לתפקיד בנכול, אך בתנאים של סגן מנהל מחלקה כפי שהיו לו בסניף באר שבע. אין ספק שמבחינת הבנק עלותו של התובע לא הצדיקה את העסקתו כבנכול אלא בכיר יותר אך כאמור, בנסיבות בהן הועבר התובע, ברור היה הקושי לשבץ את התובע בתפקיד עם אחריות כלשהי. מר תמיר, אשר שימש כמנהל מח' תפעול בבנק מאז 2000 ולפני כן שימש כמנהל סניפים, הודה בחקירתו הנגדית, כי במקרה של התובע יתכן והיה עדיף לפטרו. מבחינה זו ברור, כי פיתרון זה היה קל ולא מידתי בהתחשב בויתקו ובנסיונו של התובע. על כן, המקרה הצדיק פתיחת דף חדש. 40. ניסים חיון, אשר שימש כמנהל סניף דימונה, ציין בתצהירו, כי הדגיש בפני התובע, כי אם יוכיח את עצמו בעבודתו יוכל להתקדם מאחר וחבל לבזבזו בתפקיד בנכול ( סעיף 3 לתצהיר). בחקירתו הנגדית ציין מר חיון, כי אמר לתובע בראיון הראשון, כי אינו מתכוון לקרוא את תיקו האישי וכל שביקש מהתובע שיוכיח את עצמו (עמ' 18 -19 לישיבה מיום 1.12.03). התובע מונה כחבר בועדת הייעול של הסניף (נ/11) וכן הוטל על התובע לטפל בגביית חובות ( עמ' 25 שורות 11-12). 41. לא נקפו מספר חודשים והתובע חזר לדפוס התנהגותו המוכר מסניף האוניברסיטה. מטלות שהוטלו עליו לא בוצעו, וכאשר התבקש להושיט יד ולפתוח קופה בשל עומס לקוחות סרב לעשות כן. מנהל הסניף, מר חיון כתב לתובע ביום 7.1.98 על חמישה מקרים בהם לא עמד במטלות או שלא נענה להן כלל: התובע לא דיווח באופן יומי לסגן מנהל הסניף על הטיפול בחשבונות הגבייה ראשונית, לא הוציא תדפיסים לחשבונות מעוקלים לפי בקשת אחראית העו"ש, לא פתח קופה לפי בקשת סגן מנהל הסניף ובפעם אחרת לפי בקשת אחראית העו"ש בשל עומס שהיה באותו זמן. עוד צויין במכתב, כי התובע מטיל דופי בחבריו בצורה לא הוגנת וללא הצדקה ( נ/12). המכתב הוקרא לתובע ביום 20.1.98 והתובע ביקש לא לשלוח את המכתב תוך שקיבל חלק מהעובדות, שצויינו במכתב והבטיח להשתפר. בפגישה נוספת שהתקיימה ב- 21.1.98 בה נכחו גם אחראית העו"ש,וסגן מנהל הסניף, ציינו כל הנוכחים, כי לתובע יש בעיה בהספק, הוא אינו מקבל מרות, לא מבצע הוראות ועוזב את הסניף ללא ידיעת הממונים עליו. התובע אמר שהוא מבצע את המוטל עליו, הוא מרגיש מטורטר ולא שופטים אותו על ביצועיו אלא על אי תפקודו. ב- 22.1.98 סוכם, כי התובע ישפר את דרכיו ויפתח בנכול כל אימת שיתבקש ויבצע את הוראות הממונים עליו. בשלב זה הוחלט כי המכתב מיום 7.1.98 לא ישלח (התרשומת סומנה כ- נ/13). 42. חולפים להם החודשים, ומתברר כי התובע אינו מקפיד בדיווחי הנוכחות שלו ויוצא מוקדם ללא אישור. בעניין זה עוסקת התרשומת שערך מנהל הסניף ביום 13.11.98 (נ/14), מכתבי הממונה עליו מ- 28.11.98 (נ/16) ומכתב התראה שני מיום 11.12.98(נ/17). בתרשומת שערך מנהל הסניף, צויינה תגובת התובע למעשים אלו. התובע ציין שהוא מספיק אחראי להחליט אם הוא צריך להקדים את יציאתו. על כך נאמר לו, כי בכל מקרה הוא צריך את אישור הממונים עליו. אשר לאי דיוקים ברישומי הנוכחות, התובע סיפר, כי בהפסקת הצהריים נאלץ להשאר כיוון שנתבקש על ידי הממונים עליו. הדבר לא אושר על ידי הממונים, אך סוכם, כי מאחר והתובע מטפל בגבייה בשעות אלו, ההפסקה תוכר כעבודה רצופה כאשר יוצגו 10 חשבונות עליהם עבד התובע ( נ/14) . מ- נ/15 - מכתבו של יוסי מלול - מנהל מח' עסקים למנהל הסניף עולה כי התובע סרב לבצע העברת 3 פקודות ללקוח עסקי. מ-נ/16 - מכתבו של הממונה עליו מר מיכאל מלכה, לפיו חל כפיון בהספק בעבודת התובע והוא אינו מקבל את מרות הממונים עליו. תלונות אלו סוכמו במכתבו של מנהל הסניף מיום 11.12.98 (נ/17) בו ניתנה לתובע התראה נוספת, תוך ציון שאם התובע יחזור על מעשיו ינקטו כנגדו אמצעים משמעתיים לרבות פיטורים. 43. בתאריך 5.5.99 כתבה הגב' אסנת סבאג למנהל הסניף על ארוע בו התובע הפסיק לקבל לקוחות בלי תאום עימה ועסק בגבייה. כאשר נוצר בשל כך לחץ בקופות, ביקשה ממנו לקבל לקוחות והוא טען, שאין לחץ, התמרמר ש"עושים ממנו יו יו" וזאת עשה בקול רם בנוכחות לקוחות ועובדים. בסוף היום התובע ישב בחוסר מעש והעביר אליה את כל חומר הגבייה (נ/18). 44. ב- 10.5.99 קיבל התובע מכתב התראה, בו צויינה ההיסטוריה של הליקויים בתפקודו בסניף האוניברסיטה ובדימונה, תוך ציון שאם התובע יחזור על מעשיו, ינקטו נגדו אמצעים משמעתיים לרבות פיטורים (נ/19). 45. בתאריך 12.5.99 נפגש התובע עם מר לשצינסקי במנהלת אזור הנגב. התובע נשלח למנהלה בעקבות הפרות משמעת חוזרות. התובע טען, שאין לו מוטיבציה מאחר ותפקידו נחות מתפקידו בעבר ובנוסף עליו לנסוע מב"ש לדימונה. הובהר לו כי ניתן לו סיכוי נוסף להוכיח עצמו בסניף דימונה והפרות המשמעת מוכיחות, כי התובע לא השכיל להשתמש בהזדמנות שניתנה לו. צויין, כי הפרת משמעת נוספת תביא לפיטוריו מהבנק ללא התראה נוספת ( נ/20). 46. בתאריך 26.5.99 נערכה פגישה בנוכחות התובע, מנהל הסניף, סגנו ומנהלי מחלקות כאשר בפגישה סוכמו שעות העבודה של התובע, נוהלי נוכחות והעדרות , ונוהלי עבודה (נ/21). 47. מר לשצינסקי כתב ביום 8.6.99 לגב' רונית שפירא באגף משאבי אנוש בהנהלה הראשית, כי ועד העובדים הסכים לפיטורי התובע לאחר אי תפקודו בסניף האוניברסיטה, אולם מר לשצינסקי ריחם עליו ונתן לו סיכוי נוסף בסניף דימונה. התובע סרב לקבל אחריות למעשיו ותמיד האשים את מנהלי הסניף או את העובדים (נ/22). 48. בתאריך 17.10.99 כתב מנהל הסניף למנהל אזור הנגב (נ/25) כי התובע לא משפר את דרכיו. צורפה תלונתה של הגב' סבאג, בה צויין, כי התובע עזב את הסניף טרם סיים את כל מטלותיו, ביניהן מעטפות תיבת שירות ללא ביצוע (נ/23) ומכתבו של סגן מנהל הסניף מר הרפנס, בו צויין ,כי התובע מדפיס את שעות הנוכחות ללא קשר לפעילות המתבצעת בפועל (נ/24). 49. בתאריך 16.1.00 כתב מנהל הסניף לתובע מכתב שכותרתו - התראה חמורה ובו התייחסות למעשי התובע וביניהם אמירה מעליבה לסגן מנהל הסניף "אני הודעתי לך שלא אגיע ואתה תסתדר, התייצבות לעבודה לאחר שהציג אישורי מחלה, ניהול שיחה פרטית בנוכחות לקוחות, התעסקות בהכנת דוח אישי, במקום במטלות שחולקו בין כל העובדים (נ/26). 50. על שלושה ארועים נוספים בהם התובע לא נענה להוראות הממונים עליו, או לא ביצע המוטל עליו, כתב מנהל הסניף מר חיון, למר תמיר ביום 6.2.00 ( נ/27).בעקבות כך נשלחה התראה נוספת לתובע ממנהל האזור ( נ/28). 51. מנהל הסניף החדש מר משה מטיאש, כתב ביום 4.5.00 למר יעל בנימיני במנהלת אזור הנגב, כי תפוקתו של התובע כבנכול מגיעה ל- 60% לעומת בנכול אחר בסניף. לדעת עובדים אחרים בסניף, תפוקתו הנמוכה של התובע אינה נובעת מחוסר יכולת אלא מתוך כוונה לגרום לשרות לקוחות לקוי. מר מטיאש סיפר, כי הוא ראה את התובע עוזב את מקומו כדי לצאת להפסקת אוכל, שעה שהיה עומס לקוחות. התובע פוגע בבנכולים אחרים ובשיחה שניהל עימו - אמר לו התובע, כי תפוקתו הנמוכה אינה דבר חדש, "זה נמשך 3 שנים, זה הקצב שלי, אני לא יכול לשנות אותו" (נ/33). 52. בתאריך 11.5.00 התלונן מנהל הסניף מר מטיאש על התובע בקשר לאמירתו ללקוח שהוא חוצפן והוא לא יתן לו שירות, והתעלמותו משיחת טלפון שביקשו להעביר לו תוך שהוא מנהל שיחה פרטית (נ/34). 53. תלונה נוספת נרשמה לגבי התובע ב 6.6.00 עת ביקש סגן מנהל הסניף מר שלמה הרפנס, כי התובע ירשום את שמו בהזרמות מנהליות של פתיחת עיקולים וסגירתם, השיב התובע במילים "הלאה הלאה" והמשיך בשלו ( נ/36, נ/35). 54. בתאריך 18.7.00 התקיימה פגישה במנהלת האזור בנוכחות התובע, יו"ר הועד האזורי, ומר תמיר. הפגישה זומנה על מנת לתת לתובע הזדמנות נוספת. התובע אמר בפגישה זו ש"דף חדש" מבחינתו והזדמנות נוספת הם החזרתו לתפקיד סגן מנהל מחלקה או דומה לו. מר תמיר הבהיר לו שאם יוכיח עצמו בתפקיד בנכול, ומנהל הסניף ימליץ, ידונו בכך. התובע הודיע שאין בכוונתו לשנות דבר וימשיך לתפקד ולהתנהג כפי שימצא לנכון. התובע ביקש שיוחלט בעניינו מהר ואם יחליטו לפטרו יילחם כנגד החלטה זו. יו"ר הועד האזורי ציין באותה פגישה, כי הסיכום שהיה בועד הארצי הוא ש"דף חדש" פרושו בתפקידו ולא בתפקיד אחר (נ/37). 55. נראה היה שבשלב זה, התובע הבין, כי סיום עבודתו בבנק קרוב מתמיד, ועל כן פנה לעו"ד, אשר פנה בשמו לבנק ביום 27.7.00 וביקש, כי התובע ישובץ בתפקיד סגן מנהל מחלקה, לקדמו לתפקיד מנהל מחלקה, וכן לשלם לו פיצוי בסך - 250,000 ₪ בגין הפסד השתכרות ב- 4 השנים שחלפו וכן בגין עוגמת נפש ( נספח ו' לתצהיר התובע). 56. בתאריך 20.9.00 קיבל התובע התראה ממנהל האזור, מר גרפינקל ומנהל מח' תפעול, מר תמיר עקב העלבונות שהתובע הטיח בעובדת עינת חיות האחראית עליו ומשמשת כממלאת מנהל מחלקת תפעול וזאת בנוכחות עובדי הסניף ולקוחותיו (נ/38). 57. בתאריך 15.11.00 התקבלה תלונה של לקוחה על התובע בה צויין, כי הוא מטפל בלקוח במשך חצי שעה, לאחר מכן הוא שותה, או אומר שהמחשב מפסיק לפעול (נ/40). 58. מנהל התפעול בסניף מר יעקב זגורי התלונן על התובע ב- 22.11.00 כי לאחר סגירת הקופה סרב לעדכן את תיק היעדים האישיים בטענה שהוא עושה זאת רק במסגרת שעות העבודה, כאשר מדובר היה בשעה 13:15 (נ/43). ב- 24.11.00 סירב התובע להפקיד שיקים מאחר וטען, כי לא יספיק לעשות זאת עד השעה 13:00 שעה שהוא צריך לצאת (נ/42). 59. התובע קיבל תשובה על מכתב בא כוחו ביום 20.11.00 ובו נדחו כל טענות התובע לפיהן הובטח לו כי יקבל מינוי של מנהל מחלקה וכי העברתו לסניף דימונה היא זמנית. עוד הוזכר במכתב, כי התובע לא משפר את התנהגותו ותפקודו ( נספח ז' לתצהיר התובע). 60. התובע זומן לפגישה ב- 29.11.00 בהנהלת הבנק, שם הודע לו על פיטוריו ( נספח ח' לתצהיר התובע). 61. לא בכדי הבאנו באריכות ובפירוט רב את כל השתלשלות העניינים, תוך אזכור כל התלונות המתועדות על התובע וזאת במטרה לשקול ולבחון לעומק את טענות התובע לפיהן מדובר בהתנכלות, ובפניות יזומות לעובדים וללקוחות על מנת שיתלוננו עליו. גם אם יש שמץ של אמת בטענות אלו של התובע, הצברן של התלונות מעורר רושם שהוא מעבר להתנכלות, או תלונות יזומות. מדובר בדפוס התנהגות שהתובע מודה בחלקו כפי שכבר היה עוד בברור שהתקיים בזמן עבודתו בסניף האוניברסיטה ( נ/5). לתובע יש בעיה ביחסי אנוש הן עם העובדים עימו, הן עם הממונים עליו. דבר זה משליך על יכולתו לקבל מרות, ועל תפקודו הכולל. כפי ששנינו קודם חוסר יכולתו של התובע להבין, כי היה חשוב יותר להענות לבקשת הממונים עליו ולהראות כי הוא מוכן להרתם לעזרה, מאשר לתפוס את האוטובוס לב"ש, שמגיע כל חצי שעה . 62. אין ספק שהמעבר מתפקיד של סגן מנהל מחלקה לתפקיד של בנכול היה כרוך בפגיעה בכבודו של התובע. אך הברירה הקלה שעמדה בפני הבנק היתה פיטורי התובע. הבנק העביר את התובע מסניף לסניף ומתפקיד לתפקיד לא בשל רצון לפגוע בו, אלא בשל מחדליו ומעשיו, שכאמור הצדיקו פיטורים. הבנק העדיף לתת שוב ושוב הזדמנויות לתובע תוך אזכור התנאי שאם יוכיח את עצמו בתפקיד בנכול יתקדם. גם יו"ר הועד הארצי הסכים לכך והדברים הובהרו בנ/37. 63. התובע טוען, שבתפקידו כבנכול לא יכול היה להוכיח את עצמו מאחר ולא היה מיומן לכך בהתחשב בנסיונו המועט בתפקיד זה, ובהתחשב בכך שרוב המשמשים בתפקיד זה היו צעירים שיכלו להגיע להספקים גבוהים. מתקשים אנו לקבל טענה זו, בהתחשב בכך שגם אם לא היה לתובע נסיון בתפקיד בנכול, הרי היה לו את כל הזמן שבעולם בסניף דימונה לרכוש זאת. התובע בחר מראש להרים ידיים ולא לנסות להתאמץ. התובע סבר שאם יראה שאינו מתאים לתפקיד בנכול יקבל תפקיד אחר ההולם את ויתקו ומעמדו, אך לא כך היה. יש לזכור גם, שהתלונות כנגד התובע לא היו רק על הספקים אלא גם על איטיות מכוונת, שיחות ארוכות עם לקוחות. דבר זה לא קשור להספק, אלא לרצון מכוון לחבל בעבודה, לפגוע בעבודת חבריו לסניף ובשרות ללקוחות. 64. נראה היה שניסו לבוא לקראת התובע בסניף דימונה ולתת לו כמה שיותר עבודות שאינן עבודה של בנכול, אך גם בהן התובע הכזיב ולא שעה לאפשרויות שניכרו על דרכו. 65. התובע החליף מספר מנהלים בסניף האוניברסיטה ובסניף דימונה. הגב' איסקובן, מר אוזן, ומר מטיאש התלוננו על התובע כל אחד באותם נושאים: אי קבלת מרות, יחס פוגע ומעליב לחבריו, התייחסות לקויה ללקוחות. בנסיבות אלו ברור, כי ההתראות הרבות מספור שקיבל התובע, היו מעשה של חסד שבא להיטיב עם התובע , אך הוא בחר לדחות זאת. 66. דומה, שתגובתו של התובע בשיחת הברור האחרונה שנערכה עימו ב- 18.7.00 לימדה עד כמה אין תוחלת להתראות שניתנו לו עד כה. התובע הודיע באופן חד משמעי שאין בכוונתו לשנות דבר והוא ימשיך לתפקד כפי שימצא לנכון (נ/37). תגובה שכזו שאין בה אלא הזמנה לפיטורים מיידיים מצד כל מעביד סביר, לא הביאה גם הפעם לפיטוריו לאלתר. 67. נזכור גם שבכל המכתבים מאז 11.12.98 (נ/17) הותרה התובע,כי המשך התנהגותו יביא לפיטוריו ( נ/19, נ/20, נ/26, נ/28, נ/38). מכאן, שפיטוריו של התובע ביום 29.11.00, היו סבירים, ראויים ומוצדקים בנסיבות העניין. מכאן, שהבנק גילה אורך רוח כלפי התובע, באופן ראוי להערכה, ובמקום לפטר את התובע באין ספור הזדמנויות קודמות, בחר להבליג ולאפשר לו להמשיך לעבוד. 68. טענות התובע לפיהן, פיטוריו קשורים לתביעה שהגיש ביום 16.10.00 לא הוכחה כלל ועיקר. אין בידי התובע אישור מסירה של כתב התביעה לבנק ומבחינה זו עד להגשת הבקשה לצו מניעה זמני, לא ידע הבנק על התביעה. נכון הוא, שבמכתב התשובה שקיבל התובע ב- 20.11.000 אין כל אזכור לאפשרות של פיטורין, שהיתה קיימת כל הזמן ושצויינה במפורש במכתבי ההתראה שנשלחו לתובע. אך אפשרות זו הפכה להיות מעשית בשני שלבים. כאשר התובע הודיע, כי אין בכוונתו לשפר את התנהגותו בפגישה ב- 18.7.00 (נ/37) וההתראות הנוספות שהמשיכו להגיע בקשר להתנהגות התובע ב- 20.9.00 (נ/38) וב- 15.11.00 (נ/39) ב- 27.11.00 (נ/41) . אלו הביאו להיגדשות הסאה. הפיטורים ב- 29.11.00 היו איפוא עניין שהיה תלוי ועומד בחלל האויר, גיבושו בתאריך זה, היו פועל יוצא של אי התאמה בולטת ובעיות משמעת מצד התובע. 69. לסיכום פרק זה, נציין כי הוכח בפנינו ללא כל צל של ספק, כי פיטורי התובע נעשו ממניעים ענייניים וסבירים הקשורים בתפקוד הלקוי של התובע. הוכח בפנינו, כי ניתנו לתובע אין ספור הזדמנויות להוכיח את עצמו, על מנת שיוכל לצאת מההתדרדרות הקשה בה נמצא ולחזור למצב הקודם בו דרכו היתה סלולה מעלה, אך הוא מיאן ועמד במריו. כמו כן, לא הוכח, כי הפיטורים היו קשורים בהגשת התביעה על ידי התובע, או ממניעים של התנכלות או חוסר תום לב. 70. פיטורי התובע נעשו גם בהתאם להוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות הסתדרות החלים על יחסי העבודה בבנק, לפיהן פיטורי עובד אפשריים בשל תפקוד לקוי או הפרת משמעת בעבודה (סעיף 1 (א) לפרק 16 לחוקה). עוד נזכיר, גם את סעיפים 4 - 5 - 6 לפרק 16 (נ/44): "4. עובד שיפר את המשמעת בעבודה או לא יציית להוראה מפורשת של המוסד ו/או נציגיו המוסמכים, לאחר שניתנה לו באותה שנה אזהרה בכתב, יפוטר מן העבודה. 5. עובד שלדעת הממונים עליו פגע בציבור הפונה אליו, לאחר שהוזהר בכתב על התנהגות דומה, יפוטר מן העבודה. 6. מוסד רשאי לפטר עובד מחמת הזנחה בעבודה, בתנאי שניתנו לעובד לפחות שתי אזהרות בכתב בגין הזנחותיו, בשנים-עשר החודשים שקדמו למתן הפיטורים." גם לפי סעיפים אלו פיטורי התובע מוצדקים וראויים בהתחשב בהפרות המשמעת המרובות, ליקויים שנפלו בשירות התובע את הלקוחות, ובהזנחת עבודתו. 71. העדר שימוע אין חולק, כי לתובע לא נערך שימוע בטרם פיטוריו. התובע הוזמן לשיחה אצל מר תמיר, תוך שלא קיבל התראה מהו תוכן השיחה, ובשיחה הודע לו על פיטוריו. מסכימים אנו עם התובע, כי היה זכאי להשמיע את טענותיו בטרם יוחלט על פיטוריו. זכות זו של העובד למצות את ההזדמנות להזים את הטענות שהועלו כנגדו ולנסות לשכנע את המעסיק לחזור בו מן ההחלטה, אף מתעצמת ומתגברת לנוכח חומרתן של טענות המעסיק. ראה: ע"ע 355/99 לורה לינדר - ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה, עבודה ארצי כרך לג, 14, 35. יתרה מכך, על-פי עדותו של מר תמיר, שערך את השיחה עם התובע, הוא קיבל הנחיה מאגף משאבי אנוש בבנק, להודיע לתובע על פיטוריו. על כן יש להניח כי גם מכתב הפיטורים היה מוכן עוד בטרם הפגישה. 72. לדעתנו העדר זכות הטיעון מהווה פגם בהליך הפיטורים שאינו מאיין את ההליך עצמו. ראה: דב"ע נה/272-3 עומר עבד אלחמיד עדווי נ' מועצה מקומית כפר טורעאן (לא פורסם). בג"צ 118/80 מנחם גרינשטיין נ' הפרקליט הצבאי הראשי,פ"ד לה (1),239, 246. זהו המקרה בו לפי תורת הבטלות היחסית, אין מקום להורות על ביטול הפיטורים והחזרת התובע לעבודה, בעיקר משום שהתובע ידע תקופה ארוכה כי התלונות נגדו רבות וכי הוא מועמד לפיטורים במקרה שתהיינה תלונות נוספות נגדו. ראה: דב"ע נו/3-31 מדינת ישראל - ארנון בונה, עבודה ארצי כרך כט, 1, 232. 73. זאת ועוד. על המעביד מוטלת חובה מוגברת לנהוג בתום לב בהליך השימוע ולתת זמן ראוי להגיב עליו, אם נימוקי הפיטורים לא היו ידועים לעובד קודם למועד השימוע. אך במקרה שלפנינו, בהתחשב בשיחות הרבות שנערכו עם התובע, במכתבי ההתראה הרבים שקיבל, ברור כי ההחלטה על פיטוריו לא נפלה עליו בהפתעה, אלא המדובר בטענות שנטענו כנגדו זה מכבר והנתבעים העמידו אותו על חומרתן וזה מכבר, והיה סיפק לתובע להתייחס אליהם גם בעבר. בהתחשב בשיחות הרבות שנערכו עם התובע, במכתבי ההתראה הרבים שקיבל, ברור, כי ההחלטה על פיטורי התובע לא נפלה עליו בהפתעה. השיחה האחרונה שנערכה עם התובע ב- 18.7.00 שמטרתה היתה שוב פתיחת דף חדש, נתקלה במיאון מוחלט של התובע. התובע מצוטט, כי הוא מבקש שיחליטו במהירות לגבי עתידו, תוך שהוא ער לקיומה של אפשרות הפיטורים (נ/37). 74. שימוע נועד לתת הזדמנות לעובד להתייחס לטענות המועלות כלפיו, ובמידת הצורך לנסות לשנות את כוונת המעסיק לפטר את העובד . לתובע ניתנו די הזדמנויות שהוא אף ניצלן לצורך התייחסות לטענות המועלות כנגדו. התובע הרחיק לכת והודיע באופן מתריס, כי אין בכוונתו לשפר את התנהגותו. בכל אלו יש כדי להפחית ממשקלו של הפגם שנפל בהעדר השימוע. דבר זה נשקל הן לצורך הסעד של אכיפה שאינו ראוי במקום בו קבענו כי הפיטורים נעשו ממניעים ענייניים, ודבר שיקל לעניין הפיצויי הכספי - שאף הוא אינו ראוי כאשר ברור לנו, שהעדרו של השימוע לא פגע בתובע. 75. בשולי פרק זה נציין, כי הבנק טען בסיכומיו, כי הטענה בדבר העדר שימוע מהווה הרחבת חזית ואין להתייחס לה, באשר לא הופיעה בכתבי הטענות של התובע. מצאנו, כי אין ממש בטענה זו, שעה שבפלוגתאות שניסחו הצדדים, הופיע פלוגתא אם התובע פוטר בחוסר תום לב. סבורים אנו, כי החובה של מעביד לנהוג בתום לב כלפי עובד מקפלת בתוכה גם את זכות לשימוע בטרם פיטורים. על כן, לא מדובר בהרחבת חזית כנטען על ידי הבנק. 76. התייעצות עם ועד העובדים התובע טוען, כי פיטוריו נעשו ללא שנוהל משא ומתן עם ועד העובדים. התובע נתלה בעדותו של מר אמזלג, עובד הסניף בדימונה שהיה חבר ועד ובעדותו אישר כי לא ביקשו ממנו הסכמה של ועד העובדים לפיטורי התובע ( עמ' 7 לישיבה מיום 1.12.03). 77. אלא שהתובע הודה בחקירתו הנגדית, כי הוא יודע שהועד הסכים לפיטוריו (עמ' 35 שורות 7-9). מבחינה זו מדובר בהודאת בעל דין. יתרה מזו צויין בעבר, כי הועד כבר הסכים לפיטוריו כאשר עבד התובע בסניף האוניברסיטה, ולמרות זאת חמלו על התובע וביקשו לתת לו סיכוי נוסף (נ/22). 78. על כן, בנסיבות אלו ובשל הודאת התובע, אנו קובעים, כי פיטורי התובע נעשו בהסכמת הועד העובדים. 79. מכתב הפיטורים אין חולק, כי מכתב הפיטורים לא מגלה את הטעמים לפיטורי התובע ( נספח ח' לתצהיר התובע). אולם גם כאן סבורים אנו, כי יהיה זה חוסר תום לב מצד התובע לטעון, כי לא ידע מדוע פוטר. עם שרשרת מתועדת של תלונות, התראות ואיומים בפיטורים, אין לנו ספק, כי את שברור ומובן לא צריך לזעוק. יחד עם זאת, ראוי היה ,כי הנימוקים המרכזיים ירשמו בקצרה, עם כל הצער שבדבר שיכול להיגרם בשל כך לתובע. אולם, גם בכך איננו מוצאים משום פגם המאיין את הליך הפיטורים או מזכה את התובע בפיצוי כלשהו. 80. פיצוי ממוני ולא ממוני התובע עתר לתשלום פיצוי בגין אובדן הכנסה שנגרם לו בשל אי קידומו לתפקיד מנהל מחלקה. כפי ששנינו קודם, התובע לא הוכיח, כי הובטח לו קידום לתפקיד מנהל מחלקה. לכל היותר צויין על ידי מנהל סניף האוניברסיטה, מר צדיק, כי בהתאם להמשך תפקוד התובע ישקל נושא ניהול המחלקה. על המשך תפקוד התובע, אין צורך להרחיב עוד, וברור, כי לא הוכיח את התאמתו לתפקיד מנהל מחלקה. מכאן, שאינו זכאי להפרשי שכר. 81. התובע טוען, כי הבנק יזם תוכנית פרישה לפיה קיבלו פורשים מרצון פיצויים מוגדלים בשעור 280% שעה שהתובע פוטר וקיבל פיצויי פיטורים בשעור 100%. כפי שעלה מעדותו של מר תמיר (עמ' 38 לישיבה מיום 1.12.03) תוכנית עידוד הפרישה היתה ב- 1998 והיתה פתוחה בפני כל עובד שרצה בכך. לא הוכח, כי התובע ביקש לפרוש באותו מועד ולא ניתן לו. וודאי שאין להאשים את הבנק שביקש להמשיך ולהעסיק את התובע ולא להוציאו לפרישה. אין גם חולק שתנאי הפרישה האלה לא היו רלבנטיים בעת שפוטר. על כן הפיצוי בראש זה נדחה. 82. התובע עתר גם לפיצוי בגין עוגמת הנפש וההשפלה שנגרמו לו. בפסיקה נקבע, כי באופן עקרוני, אין מקום לפסוק בגין עגמת נפש ביחסי עבודה, שכן מעצם טבעם יש בהם יסוד מתמיד של חיכוך והתנגשות ולעיתים קרובות נגרמים צער ומתח לאחד מהצדדים לחוזה העבודה. פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש נתונה לשיקול דעתו של בית הדין ועליו לנהוג בריסון במקרים כאלו, כך שרק במקרים קשים וחריגים ייפסק הפיצוי הנדון. ראה: דב"ע ל"ה/33-3 יצחק כהן נ' שופרסל, עבודה ארצי כח (1), 39. דב"ע נג/99-3 משרד החינוך - מ"י נ' דוד מצגר, פד"ע כו 563. דב"ע מד/107-3 הלפרט מלכה נ' סמינר לגננות ולמורות "בית יעקב", עבודה ארצי יח (1)38. ע"ע 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל ואח', פס"ד מיום 24.6.04 (טרם פורסם). 83. לאחר שקבענו, כי פיטורי התובע נעשו ממניעים ענייניים, בסבירות, בהגינות ובתום לב, הרי שגם אם נגרמה לתובע עוגמת נפש עקב העברתו לסניף דימונה, לתפקידו כבנכול, ובכלל זה, חוסר קידומו, הרי שלאחר שהוכח שכל אלו קרו בעטיו של התובע, אין הוא יכול להלין אלא על עצמו. גם הפגמים שנפלו בהעדר השימוע, ובמכתב הפיטורים, אין בהם לדעתנו כדי לזכות התובע בפיצוי כלשהו בהתחשב בהתנהגותו הלקויה של התובע. 84. התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 5 הנתבעים 2 ו- 5, היו מנהלי סניפי הבנקים בהם עבד התובע בתקופות הרלבנטיות לתביעה זו. התובע טען, כי חבותם האישית של הנתבעים 2 ו- 5 עולה ממעשיהם העולים כדי חריגה מסמכות, או פעולות עצמאיות הנובעות מנקמנות אישית או מבססים ביצוע עוולות באופן אישי. התובע לא פירט טענה זו בסיכומיו, ולא הביא כל ראיה להוכחתה. נציין שגם אם התובע היה מביא ראיה טובה להוכחת טענה זו, ספק בעינינו אם ניתן היה לתבוע נתבעים אלו בבית הדין לעבודה. 85. על כן, התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 5 נדחית. 86. סוף דבר התביעה נדחית. בשל הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, שאמנם לא הצדיקו את קבלת התביעה, מצאנו שלא לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים. ניתן היום ט"ז באלול, תשס"ד (2 בספטמבר 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. נציג עובדים נציג מעבידים אילן סופר - ש ו פ ט גב' גילה קליין מר ליאון מיוני העברת תפקיד בעבודה