א. מבוא 1. המדובר בתובענה עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), לפיצוי על נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בתאונת דרכים אשר אירעה לו ביום 2/11/2000, בשעה 20:40 או בסמוך לכך, עת חצה, ביחד עם רעייתו, כביש במעבר חציה ברחוב מנחם בגין באשקלון, כאשר רכב מסוג קאיה (להלן: "הרכב), נהוג בידי הנתבע מס' 1, פגע בשניהם (להלן: "התאונה”). 1.1 הנתבעת מס' 2 ביטחה השימוש ברכב שבו נהג הנתבע מס' 1 בפוליסת ביטוח בת תוקף במועד התאונה. 2. התובע נולד באוקראינה בתאריך 27/9/60 והוא נשוי ואב לשני ילדים ילידי 1982 ו - 1992. 3. הנתבעת מס' 2 הכירה בכיסוי הביטוחי ובחבות והמחלוקת בין הצדדים נסובה בטיב ובהיקף נזקיו של התובע בגין התאונה. 4. התובע ורעייתו עלו לארץ רק כשבועיים לפני התאונה ועובר לתאונה טרם השתלב התובע בעבודה כלשהי בישראל. 5. לתובע מונו, בשלבים שונים של המשפט, ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: הד"ר שאול שגיב - בתחום האורטופדי, הפרופ' אבינועם רכס - בתחום הנוירולוגי,הד"ר יפתח סוכנבר - בתחום הפסיכיאטרי ופרופ' דן פליס - בתחום אף אוזן וגרון. 5.1 הצדדים חלוקים בדבר הנכות המצרפית הכוללת של התובע בין היתר בשל העובדה שהמומחה בתחום האורטופדי והמומחה בתחום הנוירולוגי חלוקים בדעתם ביחס לפגיעת התובע במקלעת הברכיאלית וכן טענת הנתבעת מס' 2 (להלן גם "הנתבעת") בדבר קיומה של חפיפה בין הנכות הנוירולוגית שנקבעה לתובע לבין הנכות הפסיכיאטרית שנקבעה אף היא. 5.2 לטעמו של ב"כ התובע, שיעורי הנכות שייקבעו לבסוף אינם רלבנטיים כיוון שמדובר באבדן מוחלט של כושר עבודה (עמ' 21 לפרוט' - דברי עו"ד שמרלינג). 6. לנוכח הפער הניכר בין עמדות הצדדים נשמעו בתיק הוכחות. 6.1 מטעם התובע העידו: הוא עצמו (במהלך מספר ישיבות), רעייתו (במהלך מס' ישיבות), מכונאי ראשי לשעבר בתחנת כח שארגן צוותי עבודה ומנהל תחנות כח שהגיש חוות דעת מומחה לעניין סיכוייו של התובע להשתלב בעבודה בישראל וגובה ההשתכרות האפשרית; מר מוריס אמסלם - מנהל המפעל המוגן באשקלון שבו מועסק היום התובע ומדריך השיקום במקום - מר דוד לוי. 6.2 הצדדים בחרו לחקור את המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי בלבד. 6.3 ב"כ הנתבעים ויתר, כהצעת בית המשפט, כדי לקצר בהליכים שהתארכו, על בקשתו לחקור את החוקרים מטעם חברת הביטוח. 6.4 מכוח אותה הסכמה התקבלו תצהירי החוקרים ללא חקירה. 6.5 במסגרת ראיות ההגנה גם התקבלו, בין היתר, חוות דעת אקטוארית עדכנית ופירוט תשלומים תכופים ששולמו לתובע. ב. חילוקי הדעות העיקריים בין הצדדים 1. לטענת התובע, הוא בוגר מכללה טכנולוגית לחשמל ומטלורגיה, מברית המועצות, בעל תואר הנדסאי מערכות קירור וחום למפעלי התעשיה, שבסמוך לאחר סיום לימודיו במכללה שירת שירות צבאי סדיר בצבא בריה"מ וסיימו בתפקיד סגן מפקד מחלקה. 2. לטענת התובע, עוד בטרם גיוסו לצבא (בגיל 20) הוא עבד תקופה קצרה במפעל מטלורגי בתור מכונאי חדר דוודים ולאחר שחרורו מן הצבא, בשנת 1982, חזר לאותו מפעל בתפקיד טכנאי תחזוקת ציוד במח' הדוודים. 2.1 בשנת 1984 העתיקה המשפחה מגוריה לצפון והתובע התקבל שם לתפקיד טכנאי תחזוקה במחלקת יציקה במפעל התעשיה האוירית בעיר אירקוטסק ובשנת 1987 - עבר לעבוד בנמל של הצי בתפקיד מפעיל דוד באוניה. 2.2 משנת 1989 ועד לעלייתו לישראל, במשך 11 שנה, עבד כמכונאי - אחראי משמרת בתחנת כח דיזל בחברת החשמל של הרפובליקה היקוטית. 3. לטענת התובע, בטרם התאונה הוא היה אדם בעל נחת רוח וחוש הומור, מלא חיים ובעל אינטליגנציה מעל הממוצע, אב מסור שלקח חלק פעיל בחינוך ילדיו;קרא ספרים רבים, התמצא היטב בספרות, תרבות ומדע. 3.1 הישגיו בלימודים היו תמיד מעל הממוצע וניתן ללמוד זאת, בין היתר, מן הציונים בנספח לדיפלומת ההנדסאי. 4. לטענת התובע, בריאותו היתה, עובר לתאונה, תקינה לחלוטין, ללא כל בעיות ויעידו על כך שירותו הצבאי, משלח-ידו, מקום עבודתו והתקדמותו במסגרתו. 5. לטענת התובע, בעת התאונה פגע בו הרכב בעוצמה רבה והוא הושלך אל צידי הכביש, נפל על הקרקע ונגרמו לו חבלות מרובות בכל חלקי גופו - כשהעיקרית והדומיננטית היתה הפגיעה בראשו. 5.1 ואכן, סריקה טומוגרפית של המח, הדגימה פגיעה קשה בעצם הגולגולת, ברקמות המח ובכלי-דם פנים גולגולתיים - בעקבותיה אף עבר ניתוח תוך גולגלתי. 5.2 בהמשך התגלתה הפגיעה בכתף. 6. התובע הועבר, בתאריך 13/11/00, מן המרכז הרפואי סורוקה לבית החולים בית לוינשטיין לצורך שיקום ולאחר שחרורו מן השיקום הוא נתון למעקב רפואי צמוד, ולטיפולים בתחומי הנוירולוגיה, א.א.ג,אורטופדיה, פיזיותרפיה ובדיקות וכן טיפול תרופתי. 7. לטענת התובע, הוא הפך, לאחר התאונה, לשבר כלי, מוגבל בצורה ניכרת בתחום האורטופדי, הנוירולוגי, א.א.ג (ירידה בשמיעה וטנטון), והפסיכיאטרי ונדודי שינה, פגיעה בזכרון ובקוגניציה. 8. לטענת התובע, הוא הפך לאדם בעל אינטליגנציה נמוכה בגבול הנורמה, ואישיותו השתנתה לרעה. 9. לטענת התובע הוא סובל, בעקבות התאונה, גם מגמגום, אשר החמיר בשנתיים האחרונות, בעיות ביחסי מין ועוד ועוד. 10. התובע עותר לפצותו בסך כולל של 3,626,363 ₪ מהם יש לנכות סך של 745,172 ₪ בגין תקבולי מל"ל, תשלומים תכופים ששולמו לו ושכר העבודה במפעל המוגן. 11. הנתבעים טוענים, כי הפיצוי, הנדרש בסיכומי ובתובענת התובע, מצוי הרבה מעבר לסמכות בית משפט השלום ואין בית המשפט יכול לפסוק מעבר לגדר סמכותו ומסכום זה יש לנכות רשלנות תורמת, תגמולי המל"ל ותשלומים ששולמו לנפגע כתשלום תכוף. 12. הנתבעים טוענים, כי נכותו הרפואית של התובע נמוכה מסיכום הנכויות שקבעו המומחים הרפואיים, מן הטעמים שפירטו, ועומדת לכל היותר על 56%. 12.1 לטעמם, נכות רפואית זו איננה משקפת נאמנה את קשיי התפקוד של התובע ולמעשה איננה מונעת ממנו מלתפקד באורח סביר בניגוד לתמונה אותה הוא מנסה להציג בחקירתו ובסיכומיו. 13. לטענת הנתבעים קיימת מגמתיות בתלונותיו של התובע "היורה לכל הכיוונים" על מנת להגדיל את נכותו לזכות בפיצוי גבוה יותר. 13.1 לטעמם, חרף כל התלונות והנכויות שנקבעו לו - לעיתים על סמך ממצאים סובייקטיבים בלבד, משנצפה התובע והוסרט שלא בידיעתו ע"י חוקרים מטעם הנתבעים, התברר כי הוא מתפקד ללא כל מגבלה ניכרת, ומדבר דיבור שוטף ברור ורהוט ללא כל גמגום -בשונה מן התמונה אותה הוא מציג בבית המשפט. 13.2 על כן עותרים הנתבעים שלא ליתן דין "להתנהלותו הלקויה" של התובע, כלשונם. 14. לטענת הנתבעים, לא איבד התובע לחלוטין את כושרו לעבוד ונראה, כי במרכז השיקום הוא מסוגל לבצע עבודות פשוטות, במהלך 4-5 שעות ביום. 15. לטענת הנתבעים, לאור תיפקודו המלא של התובע כיום, לא יכול להיות ספק, כי נכויותיו בתחומי א.א.ג ואורטופדיה אינן תפקודיות ולמעשה הנכות התפקודית היחידה היא זו הנוירולוגית - כאשר רמת המשכל, יכולותיו השכליות לרבות הזכרון וההבנה לא נפגעו כלל. 16. הנתבעים מעלים טענות רבות כנגד שני עדי התביעה עליהם מנסה התובע להעריך את פוטנציאל השתכרותו, בבחינת עדויות סברה ושמיעה והערכות והשערות חסרות בסיס. 16.1 לטעמם, הוא היה משתכר, לכל היותר, שכר מינימום, כמו עולים רבים אחרים ולחילופין סך של 5,000 ₪. 17. לטעמם של הנתבעים, סך נזקי התובע בגין התאונה איננו מגיע לגובה תגמולי המל"ל שקיבל וממילא, "נבלעת" התביעה. ג. הנכות הרפואית 1. לטעמו של התובע, שיעור נכותו הרפואית בגין התאונה הוא צירוף הנכויות הרפואיות שהעניקו לו ארבעת המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט (להלן ולעיל: "המומחים" או "המומחים הרפואיים") עפ"י תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשל"ז - 1956, (להלן: "תקנות המל"ל או "התקנות"). 1.1 לטעמו, נכותו הרפואית המשוקללת, בהתאם להוראות תקנה 11(ב) לתקנות עומדת על שיעור של 78.7% ובאם תתקבלנה טענותיו לגבי טעות אריתמטית בחישוב שערך הפרופ' פליס - היא תגיע ל - 83.2%. 1.2 יחד עם זאת, לאור המחלוקת עם הנתבעים בנדון, הוא סבור שבירור שיעור הנכויות השונות הינו חסר תועלת, שכן הפגיעה הכוללת בכושר השתכרותו היא כה משמעותית עד כי לנכויות הרפואיות משמעות רק לעניין קביעת פיצוי על נזק לא ממוני. 2. כאמור, סבורים הנתבעים, כי המומחה הרפואי בתחום האורטופדי שגה בהעניקו לתובע 40% נכות, לאור קביעתו של המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגי כי אין נזק בפלקסוס הברכיאלי; קיימת חפיפה בין הנכויות שנקבעו בתחומים הנוירולוגי והפסיכיאטרי וכן הם מעלים טענות כנגד שיעור הנכות בתחום א.א.ג, למרות קביעות המומחה. 3. לטעמם של הנתבעים, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה, לכל היותר בשיעור 56% ואם תתקבל טענתם ביחס לכפל הנכות בתחום הפסיכיאטרי תעמוד הנכות הרפואית המשוקללת על 44.5% בלבד. 4. בעניין הנכות הרפואית, ההלכה היא כי מסקנות המומחה אינן באות במקום מסקנותיו של בית המשפט ומלאכת הסקת המסקנות החורצת את גורל השאלות השנויות במחלוקת מסורה באופן בלעדי לבית המשפט אשר יכריע אלו דברים לקבל ואלו לדחות כולל בשאלות רפואיות (ע"א 409/84 מ.י. ואח' נ' עו"ד ד"ר שגב ואח' פד"י מ (3) 706; יעקב קדמי: על הראיות - מהדורה 1999, חלק שני, עמ' 557 - 561). 5. יחד עם זאת נקבע, למשל בע"א 193/88 חב' יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח', תקדין-על 90(2) 532, 553 כי: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן, עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן". 6. בתחום האורטופדי קבע לתובע, המומחה הד"ר שגיב שאול, אחוזי נכות רפואית כדלהלן: 6.1 40% עפ"י סעיף 31 (1 א-2) לתקנות, בגין פגיעה חלקית בפלקסוס הברכיאלי. 6.2 10% בגין פריקה של המפרק אקרומיוקלביקולרי עם הגבלה בתנועות הכתף עפ"י סעיף 39 (3) לתקנות. 6.3 מאחר ולטעמו עיקר נכותו של התובע נובעת מן הפציעה בראשו ומן פגיעה הנוירולוגית המלווה, המליץ הד"ר שגיב על מינוי רופאים מומחים בתחומים אלו. 7. בתחום הנוירולוגי קבע לתובע, המומחה הפרופ' אבינועם רכס, אחוזי נכות כדלהלן: 7.1 10% עפ"י סעיף 29(5) (ב) ( II ) לתקנות, בגין פגיעה בינונית בעצב הפנים. 7.2 25% עפ"י סעיף 34 ג-ד (מותאם) בגין תסמונת מוחית לאחר חבלה עם הפרעות קוגניטיביות מוכחות במבחנים. 8. הפרופ' רכס ציין, בחוות דעתו, כי בתאונה נגרם לתובע נזק משמעותי לגולגולת לרבות דימום תת עכבישי, דימום תת-קשתי ושברים בבסיס הגולגולת, קונטוזיות דימומיות תוך מוחיות ובנוסף היה צורך בניתוח קרניוטומיה לניקוז ההמטומה התת-קשתית. 8.1 הפרופ' רכס נעזר בפסיכולוג קליני ונוירופסיכולוג שערך לתובע שורה ארוכה של מבחנים ובכלל זה להערכת תפקודים בתחומים שונים וכן הערכת אינטליגנציה. 8.2 ממצאי הבדיקות רוכזו בדו"ח נוירו פסיכולוגי שצורף לחוות הדעת. 8.3 בנסיבות אלה, אימצתי את קביעותיו של הפרופ' רכס בעניין אחוזי הנכות הרפואית - בשלמותן. 9. כמו כן, המליץ להעמיד את התובע לבדיקת רופא א.א. גרון ופסיכיאטר. 10. במסגרת חוות דעתו גם התייחס הפרופ' רכס לחוות הדעת של הדר' שגיב וציין כי הוא חולק על ממצאיו הקליניים בכל הנוגע לפגיעה בפלקסוס, תוך שהוא קובע כי בנוסף, בדיקת EMG עדכנית שנעשתה לבקשתו במיוחד כדי לקבוע נזק אפשרי בפלקסוס הראתה כי אין נזק כזה. 10.1 "בדיקת מוליכות עצבית (דו"ח מה - 11/9/03) הראתה כי אין כל עדות לנזק בפלקסוס הברכיאלי וכי נמצאת רק הפרעה שרשית קלה בגובה 8-C מימין". 10.2 על כן, אין לדעתו מקום לנכות בשל פגיעה בפלקסוס הברכיאלי. 11. הנתבעים סבורים כי הד"ר שגיב טעה בקביעת אחוזי הנכות בגין פריקת המפרק, שכן תקנת 39 (3) לתקנות מקנה רק 5% נכות.- 12. עוד סבורים הם, כי יש לאמץ את קביעתו של הפרופ' רכס לפיה "אין פגיעה וממילא גם אין נכות בשל פגיעה בפלקסוס הברכיאלי". 13. התובע לא התייחס, בסיכומי תשובתו, לטענת הטעות בקביעת אחוזי הנכות בגין פריקת המפרק והמחלוקת גם לא באה לידי ביטוי בחקירתו של המומחה בבית המשפט. 14. אכן סעיף 39(3) לתקנות מקנה רק 5% נכות, אולם ההתייחסות בו היא ל:"נקע של עצם הבריח...ללא הגבלה בתנועות". 14.1 המומחה מציין במפורש, כי קבע את אחוזי הנכות בנושא זה "בגין פריקה של המפרק אקרומיוקלביקולרי עם הגבלה בתנועות כתף". 14.2 על כן סביר להניח כי מדובר ב"התאמה" של הסעיף למימצאים שמצא המומחה במקום. 14.3 על כן נחה דעתי, כי בגין פגיעה זו נגרמו לתובע אכן 10% נכות רפואית. 15. אשר לקביעתו של הד"ר שגיב בדבר פגיעה חלקית בפלקסוס הברכיאלי, הוצגו למומחה שאלות הבהרה והוא אף נחקר באריכות בבית המשפט. 15.1 בתשובותיו לשאלות ההבהרה בנושא, ביחס לפערים בממצאים בינו לבין הפרופ' רכס, ציין המומחה את הממצאים הדומים והוסיף, כי בין היתר, כי "זמן רב חלף בין בדיקתי שלי לבדיקתו של פרופ' רכס וייתכנו כמובן הבדלים ושינויים בין בדיקותינו והתרשמותינו גם לאור הזמן שחלף וגם מהבדלי הערכה של ממצאי הבדיקה הקלינית ובדיקות העזר". 15.2 יחד עם זאת, ציין המומחה, כי מעיון במסמכים ניתן לראות, שחלק מפגיעותיו של התובע לא תמיד אובחנו וכן כי גם רופאים נוספים התרשמו מפגיעה בפלקסוס הברכיאלי. 15.3 עוד הוסיף, כי "לעניות דעתי, חולה שנחבל חבלת ראש קשה וחבלה בכתף ימין (ועל כך אין עוררין), ללא חבלה נוספת בזרוע , במרפק, או באמה ובבדיקתו נמצאה פגיעה עצבית ושרירית רב מוקדית, פגיעה אולנארית פגיעה חלקית בדלטואיד ופגיעה חלקית בתוספס... סובל מפגיעה חלקית בפלקסוס הברכיאלי...". 15.4 במסגרת חקירתו הנגדית בבית המשפט, לאחר שהוצג בפניו סרטון המעקב שהוסרט ע"י חוקרי חברת הביטוח,הסכים המומחה, כי השיתוק של הפלקסוס הברכיאלי , הוא חלקי בלבד ובצורה קלה: "ש: בשיתוק של פלקסוס הברכיאלי אפשר לומר שהוא בצורה חלקית קלה? ת: בצורה חלקית. ש: אבל קלה? ת: כן". (עמ' 129 לפרוט' ש' 22-25). 15.5 יחד עם זאת, קבע המומחה, עוד קודם לכן, כי "גם פגיעה חלקית בפלקסוס הברכיאלי המתבטאת בחולשה של כח גס,המתבטאת בהפרעה תחושתית ביד ימין, היא פגיעה משמעותית, בוודאי אצל איש שהוא ימני ביסודו....". (עמ' 129 ש' 15-17). 15.6 המומחה נטה להתבצר בעמדתו חרף הנצפה בסרטון, תוך שהוא מפנה שוב ושוב, למראהו ותנועותיו של התובע באולם. 15.7 כאשר הופנה המומחה לנוסח סע' 31 (2) (א) ( I )שעניינו שיתוק של קבוצת השורשים (פלקסוס) בצורה קלה ומעניק 20% נכות, הוא מנסה להסביר מדוע לא התבסס עליו בקביעת אחוזי הנכות: "נתתי 40 אחוז על הפלקסוס הברכיאלי. השאלה היא האם היה עלי להתייחס לסעיף 31 (1) או 31(2) לסעיף א ( I ) או סעיף א ( II ). הערכה שלי היא שהנכות שלו משתקפת בסעיף א ( II ) ולא ב א ( I ) אף על פי שאני מסכים שייתכנו חילוקי דעות לגבי הגדרת סעיף הנכות בין א ( I ) ל א ( II ). מאידך, לא שיקללתי בחוות דעתי שום מגבלה בעמוד שדרה מותני...לשאלת בית המשפט מדוע באמת לא שיקללתי שום מגבלה בעמוד שדרה מותני, אני משיב שאני חושב שעיקר פגיעתו היא ב פלקסוס הברכיאלי והפגיעה בעמוד השדרה, אם בכלל, היא שולית לחלוטין ולכן גם לא נתתי עליה אחוזי נכות...".(עמ' 129 לפרוט' ש' 31-28). 15.7.1 בהמשך הכחיש המומחה שדיבר על שיתוק חלקי בצורה קלה וטען, כי מדובר בשיתוק בצורה בינונית. 15.8 ב"כ התובע מבקש מבית המשפט להתעלם ממסקנותיו של הפרופ' רכס בעניין זה, מאחר שבקביעותיו חרג לטעמו מגבולות מינויו וסמכויותיו. 16. אכן, יתכן שהפרופ' רכס חרג מתחומי מינויו כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי, אולם הפסיקה קבעה, לא אחת ,כי בית המשפט איננו יכול להתעלם ממידע מסוג זה שהובא בפניו, גם אם נקבע ע"י מומחה רפואי בחריגה ממסגרת מינויו. 17. וזאת יש לזכור: בדיקתו של הפרופ' רכס מאוחרת לבדיקתו של הד"ר שגיב וקביעתו אף נתמכת בממצאי בדיקת EMG עדכנית. 18. יחד עם זאת, לא יכולתי לאמץ את קביעתו הפסקנית של הפרופ' רכס לפיה, אין כלל נזק בפלקסוס. 18.1 משמעות קביעה כאמור היא, כי חלק ניכר מתלונותיו של התובע מפוברקות והוא מתחזה - וזו לא הייתה התרשמותו של בית המשפט מן התובע. 18.2 זו גם איננה התרשמות לנוכח אופי הפגיעה, מנגנון החבלה וממצאי בדיקות הרופאים שבדקו את התובע לאורך השנים. 19. סביר הרבה יותר להניח, והדברים אף נרמזים בסיכומי הנתבעים (סע' 44), שממועד בדיקתו של הד"ר שגיב, עובר למועד בדיקתו של הפרופ' רכס ועד למועד התיעוד בסרטון, חלה הטבה במצבו של התובע בתחום זה- עובדה שהד"ר שגיב לא הוציא מכלל אפשרות (עמ' 128 לפרוטוקול ש' 20 -26). 19.1 יצויין, כי גם בבדיקת המוליכות העצבית, עפ"י הזמנת פרופ' רכס, נמצאה הפרעה בצד ימין. 20. הנני קובע איפוא, כי לתובע נגרמה אכן פגיעה חלקית בפלקסוס הברכיאלי ולאור השיפור מתאים מצבו למוגדר בס' 31 (1) (א) I לתקנות ומאחר ומדובר בצד ימין - היא מקנה לתובע 20% נכות רפואית. 21. בתחום הפסיכיאטרי קבע הד"ר יפתח סוכנבר לתובע 20% נכות לפי סעיף 34 ג' לתקנות, בגין קשיי הסתגלות עם שינויים אפקטיביים דיספוריים כתוצאה מפגיעתו בתאונה. 22. הד"ר סוכנבר היה מודע לעובדה, כי לתובע נקבעו 25% נכות נוירולוגית עפ"י סעיף 34 ג-ד (בהתאמה) ומדובר באותו סעיף בתקנות. 22.1 על כן הוא מציין, במפורש, כי נכות זו שנקבעה על ידו הינה בנוסף לנכות הנוירולוגית שקבע הפרופ' רכס. 23. הד"ר סוכנבר מעריך, כי הפרוגנוזה לעתיד תלויה בגורמים רבים - שרק חלקם תלויים בנבדק והואיל וקשה לחזות ולכמת גורמים אלו, יש לראות בנכות שקבע - נכות צמיתה. 23.1 יחד עם זאת, בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, מציין המומחה, כי קיים סיכוי שלאחר הסתגלות והתאמת החיים של התובע למצבו החדש, עשוי לחול שיפור במצבו הנפשי. 23.2 כאשר נשאל מדוע לא הסתפק בקביעת נכות זמנית, השיב שלא ניתן לערוך בכל פעם הערכה מחדש. 24. עוד מציין הד"ר סוכנבר, כי התובע יזדקק לטיפול של פסיכולוג שיקומי לתקופה של לפחות שנתיים, ובשפה הרוסית, בתדירות של אחת לשבוע, כשעלות פגישה טיפולית מסוג זה בשוק הפרטי בין 250 ל 400 ₪, לפני מע"מ. 24.1 טיפול זה מומלץ - לטעמו- בכל מקרה, כדי למנוע החרפה. 25. לטעמם של הנתבעים, מדובר, למעשה, בכפל נכות עם הנכות שנקבעה בתחום הנוירולוגי, שכן שני המומחים מתחומים אלו, קבעו את נכויותיו של התובע על בסיס אותה תקנה. 25.1 לחילופין, הם טענו כי מדובר בכל זאת בנכות זמנית. 26. הנתבעים טוענים, כי התובע מנסה להאדיר את פגיעתו וליצור מצג שווא באשר למצבו הבריאותי והתפקודי לפני התאונה ובעקבותיה ובין היתר, הוא טוען, למעלה מ 4 שנים לאחר התאונה, לגמגום ודיבור מקוטע, למרות שכעולה מחוות דעתו של הפרופ' רכס, הוא "מרצה טענותיו בצורה שוטפת" "אין הפרעות בתפקודי שפה" וכן אין אזכור בחוות הדעת של הפרופ' פליס והד"ר שגיב לגמגום הנטען או לבעיית דיבור כלשהן. 27. לטעמם של הנתבעים, הראיה הטובה ביותר לכך שטענת הגמגום היא טענת סרק, הינה קלטת המעקב ותצהירי החוקרים וכאשר התובע הוסרט בלא ידיעתו ונתבקש להדריך את החוקרת כיצד להגיע ליעדיה, הוא עשה זאת בדיבור שוטף וברור - ומעבר לכך כל מילה מיותרת. 28. אשר לנושא הגמגום, לא מצאתי בחוות דעתו של הד"ר סוכנבר התייחסות ספציפית לתופעה זו, בוודאי לא קביעת אחוזי נכות בגינה. 28.1 כל שכותב המומחה בחוות דעתו ביחס לדיבור מתייחס לאיטיותו :"דיבורו ותשובותיו איטיות" ( סעיף 41 לחווה"ד הפסיכיאטרית). 28.2 על כן אין נפקות לטענת הנתבעים בדבר "התחזות" של התובע. 28.3 יצוין, כי התובע עצמו איננו קושר באופן חד משמעי את טענת הגמגום לפגיעה בתאונה ומודה כי הגמגום החל, ככל שהחל, בארבע שנים לאחריה. 28.4 עוד יצוין, כי בחוות דעתו של הפרופ' רכס מצויין במפורש כי "אין הפרעות בתפקודי השפה" (פרק "בבדיקה"). 29. לעומת זאת סבורני, כי צודקים הנתבעים בטענותיהם, כי הנכות הנפשית שנקבעה לתובע ע"י הד"ר סוכנבר חופפת לנכות הנוירולוגית שנקבעה לו ע"י הפרופ' רכס - וזאת למרות קביעתו של הד"ר סוכנבר, כי "נכות זו הינה בנוסף לנכות הנוירולוגית שקבע פרופ' רכס" ( סעיף ז (4) לחוות הדעת הפסיכיאטרית). 29.1 ראשית, שתי הנכויות נקבעו על בסיס אותו סעיף בתקנות; סעיף 34 ג, כאשר הד"ר סוכנבר קובע 20% נכות והפרופ' אבינועם רכס 25% על בסיס סעיפים 34 (ג) ו (ד) מותאם. 29.2 סעיף 34 -כותרתו:"הפרעות פסיכו נוירוטיות " כאשר ס.ק. (ג)- עניינו "... סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה" וס.ק. (ד) - עניינו "...סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". 29.3 הפרופ' רכס קבע את הנכות, עפ"י סעיף זה, בגין "תסמונת מוחית לאחר חבלה עם הפרעות קוגנטיביות מוכחות במבחנים", לאחר שהתרשם, בין היתר, כי "בהערכה נוירו פסיכולוגית נמצאה ירידה משמעותית בתפקודו כמפורט בדו"ח העדכני מיום 8.10.03" (הערכה נוירו פסיכולוגית - ח.ח.) לרבות שינויי אישיות עקב חבלה". 29.4 הד"ר סוכנבר קבע את הנכות לאחר שהתרשם, עפ"י בדיקתו (ממצאים סובייקטיביים ואובייקטיביים), מ"תפקודים קוגנטיביים, ריכוז לטווח בינוני וארוך פגום...חשיבה איטית ומהוססת...קלקולציה איטית אך שמורה... קושי ואיטיות בתהליכי חשיבה...". 29.4.1 על כן קבע, כי התובע "סובל מקשיי הסתגלות עם שינויים אפקטיביים- דיספוריים ומתח כתוצאה מפגיעתו". 30. המסקנה היא, כי הנכות הנפשית שנקבעה לתובע נבלעת בנכות הנוירולוגית שנקבעה על בסיס אותו סעיף בתקנות. 31. אשר לנכות בתחום אף אוזן גרון, נקבעו לתובע 27% נכות משוקללת בהתאם לפירוט כדלהלן: 31.1 10% - לפי סעיף 72 (1) (5) (ג) מותאם, לתקנות המל"ל - בשל ליקויי שמיעה. 31.2 10% - לפי סעיף 72 (4) (ב) (1) מותאם, לתקנות המל"ל - בשל פגיעה בחלק הוסטיבולרי בצורה קלה. 31.3 10% - לפי סעיף 72 (4) (ד) (2) מותאם, לתקנות המל"ל, בגין רחש תמידי באוזניים (טנטון). 32. לטענת התובע, נכותו עקב הפגיעה במנגנוני א.א.ג, לרבות הפונקציה הוסטיבולרית , מסתכמת ב 50% : 20% בגין ליקויי שמיעה ; 20% בגין הפגיעה בצורה קלה בחלק הוסטיבולרי באוזן הפנימית ו 10% - בגין החבלה האקוסטית עם רעש תמידי באוזניים בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור. 33. בכך מתבסס התובע על תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידו,במסגרתן אישר כי אפשר לקבוע לו שיעור נכות של 20% בשל הפגיעה בחלק הוסטיבולרי באוזן הפנימית ו 20% בגין ירידת כושר השמיעה בשיעור של 40 דציבל בממוצע בתדירויות הדיבור. 34. הנתבעים טוענים, כי התפקיד שמילא התובע במהלך שירותו הצבאי וכן עבודתו הממושכת בתחנות כח היו כרוכים בחשיפתו לרעש מזיק - כעולה אף מחוות דעתו של מר יוחנן קרמר מטעמו, והם אולי שפגעו באוזניו ובשמיעתו של התובע. 34.1 על כן יש לייחס את נכותו של התובע בתחום זה, או לפחות את חלקה הארי, לבעיותיו מעובר לתאונה וללא כל קשר אליה. 35. סבורני כי יש לדחות, בעיקרן, את השגות שני הצדדים על קביעותיו של המומחה: 35.1 יתכן שירידת כושר השמיעה של התובע עשויה להתאים ל 20% נכות עפ"י הטבלה שבסעיף 72 (1) לתקנות. 35.2 כך גם בגין הפגיעה בחלק הוסטיבולרי באוזן הפנימית והמומחה אישר בתשובותיו כאמור כי "אפשר לתת לו 72 (4) (ב) (2)". 35.3 יחד עם זאת, משתמע מחוות דעתו של המומחה, שלקח בחשבון שחלק מן הנכות יש לייחס לעברו של התובע - וכך הוא מציין בפרק הסיכום והמסקנות בחוות דעתו: "...אמנם מהתבוננות בבדיקות שמיעה סימטריות אלו קיימת אפשרות של ליקוי שמיעה קודם, כתוצאה מחשיפה לרעש המזיק בעת עבודתו כטכנאי חשמל. אולם, מאידך, לאור הסיפור הברור של שבר בבסיס הגולגולת והעצם הטמפורלית עם שיתוק היקפי של העצב השביעי לא ניתן להימנע מלתמוך באפשרות כי ירידת השמיעה ממנה סובל מר סולודוחה , היא תוצאה של חבלה בגולגולתו. בהקשר זה יש לומר שלא קיימות בדיקות שמיעה טרם עליתו ארצה...". 35.4 המומחה לא זומן לעדות וממילא לא ניתן היה לחקרו בשאלה זו. 35.5 מכל מקום, בשל הספק בשאלה זו, נחה דעתי כי יש לקבוע לתובע 10% נכות בלבד בגין ליקויי השמיעה ו 10% בלבד בגין הפגיעה בחלק הוסטיבולרי באוזן. 36. בכך יש מענה גם לטענות הנתבעים שהרי הוצגו למומחה שאלות הבהרה בנדון, כאשר הנתבעים מכוונים לייחס כל הנכות או לפחות מרביתה - למצבו של התובע טרם התאונה - והוא השיב חד משמעית: "במקרה שלפנינו, בדיקת השמיעה בספי השמיעה של הולכת עצב תואמת את העקומה האופיינית לירידה בשמיעה בעקבות חבלת ראש חמורה - ירידה תחושתית עצבית...כמו גם ממצאי EMG תואמים את המצופה...פגיעה בשמיעה עקב חבלה מסוג זה יכולה להתאפיין בפגיעה בכל מערכת השמע כולל עצב השמיעה ממרכזי השמיעה בקורטקס". 37. בהתאם לפסיקה "...אם עלה ממכלול הראיות, שמסקנה בחוות דעת רפואית הושתתה על עובדה שגויה, רשאי בית המשפט לסטות ממנה" (ע"א 2541/02 לנגר נ.יחזקאל, דינים עליון כרך ט"ו, 613). 38. לא מצאתי עובדות שגויות בחוות הדעת הרפואית מטעמו של הפרופ' פליס וכן לא מצאתי כל סיבה בולטת לעין (כלשון הפסיקה) שלא לאמץ את ממצאי חוות דעתו של המומחה בתחום א.א.ג. 39. על כן אימצתי את חוות דעתו של המומחה בתחום א.א.גרון במלואה. 40. נכויותיו של התובע, בגין התאונה, מסתכמות איפוא בשיעורים כדלהלן: 40.1 20% בתחום האורטופדי בגין פגיעה בפלקסוס הברכיאלי . 40.2 10% בתחום האורטופדי בגין פריקת המפרק. 40.3 10% בתחום הנירולוגי בגין פגיעה בינונית בעצב הפנים. 40.4 25% בתחום הנוירולוגי (והנפשי) בגין תסמונת מוחית לאחר חבלה עם הפרעות קוגניטיביות. 40.5 10% בתחום א.א.ג בגין ליקויי שמיעה. 40.6 10% בתחום א.א.ג בגין פגיעה בחלק הוסטיבולרי באוזן. 40.7 10% בתחום א.א.ג. בגין הטנטון. 41. בנסיבות אלה, השיעור המעוגל של הנכות הרפואית המשוקללת עומד על 65.17, 66%. ד. הנכות התפקודית , אבדן כושר עבודה והשתכרות 1. לטענת התובע, הוא איבד, בעקבות התאונה, את כושרו לעבוד כמעט באופן מוחלט ונכותו התפקודית הינה 100%. 1.1 לטעמו, אין לו כל אופציה לעבוד בעבודה כלשהי ולהשתכר מעבר ל"תמריץ" הסמלי (120 ₪ לחודש) המשולם לו כעת במפעל המוגן. 2. התובע מסכם את רשימת המגבלות התפקודיות שלו כדלהלן: 2.1 פגיעות קוגניטיביות והתנהגותיות קשות, אשר משמעותן, בנוסף לקוגניציה לקויה, גם אי התאמה סוציאלית; 2.2 כאבים, חולשה ומגבלות משמעותיות בתפקוד הגפה העליונה הימנית. 2.3 רעש תמידי באוזניים, סחרחורות וירידה משמעותית בכושר השמיעה, לרבות בתדירויות הדיבור; 2.4 כאבים ומגבלות בתנועה ע"ש מותני, המלווים בצליעה וקושי בהליכה או עמידה ממושכות; 2.5 התקפי כאבי ראש וסחרחורות חזקים ספוראדיים. 3. לטענת התובע, בשל המגבלות הפיסיות אין באפשרותו, כמעט כלל, לעבוד בכל עבודה אשר כרוכה במאמץ פיסי ולו מעט, או עבודה בעמידה ובשל המגבלות הקוגניטיביות אין באפשרותו , כמעט כלל, לעבוד בכל עבודה הכרוכה בתקשורת עם אנשים ו/או דורשת קשב וריכוז ו/או עבודה הכרוכה במצבי לחץ ו/או בתנאי מזג אוויר בלתי נוחים ו/או בחשיפה לרעש ו/או שמש ו/או הכרוכה בעבודה עם מכונות מסוכנות ו/או בקרבתן. 4. לטענת התובע, נשללה ממנו האפשרות לרכוש השכלה כלשהי ו/או לעבור הכשרה מקצועית שתאפשר לו להשתכר מעבודה. מגבלות תקשורתיות , ליקויי שמיעה או הפנמה של חומר חדש ואי ידיעת השפה העברית מקשים עליו עד מאד ואינם מותירים לו כל סיכוי למצוא תעסוקה בשוק העבודה בישראל או בכל מדינה אחרת. 5. התובע מפנה להליכי הנכות הכללית במל"ל, במסגרתם הוכר כנכה ונקבעה לו דרגת אי כושר לעבודה בשיעור 84% בגינה גם משולמת לו קצבת נכות כללית מכסימלית. 6. התובע מציין כי עשה כל שביכולתו ע"מ להשתקם ,במלאו בקפידה את הוראות הרופאים בכל הנוגע לטיפולים ועם היווצרות האפשרות לכך, החל בהליכי שיקום במרכז לשיקום מקצועי באשקלון, בו הוא ממשיך עד עצם היום הזה. 7. התובע מפנה לעדויותיהם של מדריך השיקום הממונה עליו, מר דוד לוי, מנהל מרכז השיקום מר מוריס אמסלם, והמסמכים הרלבנטים, לפיהם הוא נמצא בלתי כשיר לעבודה בשוק הפתוח ו/או בתחנה מוגנת במפעל רגיל, אלא רק למפעל מוגן ואף זאת בכפוף לתקופת הסתגלות במרכז שיקום. 8. לטעמם של הנתבעים, כאשר בוחנים את מהלך התאוששותו של התובע מן הפגיעות תוצאת התאונה, ובשים לב למצבו התפקודי היום - אין , ואף לא היה בנכותו כי למנוע ממנו לשוב למעגל העבודה בהתאם למגבלותיו ובין היתר, הוא יכול להשתלב בעבודות שאינן דורשות מיומנויות מיוחדות כגון : שומר (בודק תיקים) בסופר, שומר (בודק תאי מטען) בחניון, מכוון מכוניות בחניון וכיו"ב - עבודות המבוצעות ע"י פנסיונרים ואינן מצריכות ידע או השכלה או ניסיון קודם - אך הוא , מסיבותיו השמורות עמו, לא עשה כל מאמץ שהוא להשתלב בעבודה כלשהי, למרות שמצבו התפקודי מאפשר לו לעשות כן ולו באופן חלקי. 9. הנתבעים מכנים את עדותו של מר דוד לוי כ"עדות מגמתית", אך מפנים לעובדה שמאז שנת 2005 עובד התובע כ 4.5 שעות ביום, כשהוא מבצע עבודות פשוטות כגון הכנת כבלים מאריכים, הכנת גופי תאורה, תקע ושקע, אריזות למיניהן. 10. לטענת הנתבעים, אמנם נקבעו לתובע "נכויות מן היקב ומן הגורן" כהתנסחותם בסיכומים, אך כאשר בוחנים כל רכיב ורכיב מן הנכויות שנקבעו בנפרד, עולה כי לחלק מהנכויות אין השלכה תפקודית - כך לגבי הנכות הנוירולוגית בעצב הפנים וכך לגבי הנכות בגין ליקויי השמיעה והטנטון. 11. על כן סבורים הנתבעים, כי שיעור נכותו התפקודית של התובע נמוך בהרבה משיעור הנכות הרפואית ומאחר והנכויות בתחומי א.א.ג ואורטופדיה המוטלת בספק - אינן תפקודיות- השאלה היחידה בעניין תיפקודיותו של התובע מתייחסת לנכויות הנוירולוגית והפסיכיאטרית החופפות, וביחס לנכות הפסיכיאטרית ייתכן שאכן חל שיפור במצבו של התובע מאז הבדיקה וכתיבת חוות הדעת, לאחר שהסתגל למצבו ולאורח חייו החדש. 11.1 לטעמם של הנתבעים, מנת המשכל של התובע לא נפגעה כלל בעקבות התאונה. 11.2 לטעמם, סרט המעקב מוכיח שאין לפגיעות השפעה ניכרת על תיפקודיותו של התובע - ואין לקבל את המגמתיות המאפיינת את התנהלותו במטרה להאדיר את נזקיו ומגבלותיו. 11.3 לטעמם, לא מילא התובע אחר חובת הקטנת הנזק המוטלת עליו כנפגע ואין לו אלא להלין על עצמו. 12. הקשר בין הנכות הרפואית , הנכות התפקודית וכושר ההשתכרות תואר בפסה"ד המנחה בע"א 3049/03 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פד"י נ"ב (3) 792, 800- 801: "...הנכות התפקודית באה להצביע על מידת הפגיעה שיש בנכות הרפואית. היא באה להצביע על מידת ההגבלה בדרך כלל שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע...יש כמובן חשיבות למידת ההשפעה של הנכות על יכולתו של התובע להמשיך לעבוד במקצועו, ובקביעת הפסד כושר ההשתכרות ינתן לכך ביטוי. ראוי אף להביא בפני בית המשפט ראיות למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודות מסוימות, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע". 13. ההלכה היא, כי בדר"כ משקפת הנכות הרפואית נכונה את הנכות התפקודית (ע"א 3049/93 הנ"ל- בעמ' 799), אך מתקיימים חריגים בהם ניתן לסטות מהלכה זו. 14. יחד עם זאת, "הלכה פסוקה היא, שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אבדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו; יש והפגיעה בגופו של הניזוק אינה חמורה כלל, אך בגללה אין הוא מסוגל עוד לעסוק במקצועו הקודם ולהיפך, ייתכן והפגיעה היא חמורה, אך בכל זאת מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו ללא הגבלה". (ע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פד"י ל"ב (3) 589). 15. נכות תיפקודית של הנפגע תלויה בנסיבות רבות ובין השאר: בגילו, אופי עבודתו, מצבו הרפואי לפני הפגיעה, אופי הפגיעה, היכולת להתרגל למצב החדש, מצב שוק התעסוקה ועוד. 16. כאמור, לא התרשמתי כי התובע מתחזה. 17. יחד עם זאת, למרות הפגיעות הקשות בתאונה, הצגתו כמי שנכותו התפקודית 100% והוא איבד לחלוטין את כושר העבודה ואת כושר ההשתכרות, היא מרחיקת לכת ביותר. 18. הראיה היא, שהתובע מתפקד בכוחות עצמו, כמעט בלי עזרה, משרת את עצמו במשך שעות ארוכות כשהוא לבדו; יורד עם הכלב ומטייל לפחות מאות מטרים מביתו, בעת הצורך נסע לרוסיה ולאוקראינה כדי לטפל בהוריו החולים; עובד מידי יום במרכז השיקום במשך 4-5 שעות ולעיתים חוזר הביתה בכוחות עצמו, ועפ"י סרט המעקב נצפה מתפקד בצורה נאותה, גם בחוץ, ללא בעיה נראית לעין. 19. גם בנושא ההשתכרות לא ניתן לומר כי פוטנציאל ההשתכרות של התובע מתמצה בסך של 120 ₪ לחודש המשולם לו במפעל המוגן, שכן סכום סמלי זה משולם לו על סמך ובתוספת לגימלת המוסד לביטוח לאומי ומדובר בסך כולל העולה, נכון לשנת התאונה , על הסך של 3,000 ₪. 19.1 מבחינה זו ולאור עדויות הממונים על התובע במפעל המוגן, המציינות את המוטיבציה שהוא מגלה בעבודה, לא ניתן לקבוע כי התובע נמנע או לא עשה די להקטנת נזקיו. 20. נחה איפוא דעתי, כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור 66%, הזהה לנכות הרפואית. ה. הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד 1. אומדן הפסדי ההשתכרות של התובע אמור להשוות בין השכר אותו עשוי היה התובע להרוויח אלמלי הפגיעה בתאונה, לבין גובה השתכרותו לאחר התאונה. 2. לטעמו של התובע, הובאו בפני בית המשפט ראיות לכך שאלמלי התאונה ציפה לו עתיד בטוח מבחינה תעסוקתית ובכלל זה, הוא יכול היה למצוא עבודה כהנדסאי, הדומה לזו בה עסק בארץ מוצאו ולצידה שכר טוב העולה על השכר הממוצע במשק. 3. התובע היה בעל הכשרה נוספת במכונאות מנועי בעירה פנימית וב 11 שנה שקדמו לעלייתו ארצה, עבד בתחנת כח בינונית לייצור חשמל בהספק של 18 מגאוואט ובמסגרת תפקידו עסק בתחזוקה שוטפת של המנועים והגנראטורים ובזמן המשמרות פיקד על צוות תחזוקה שמנה 5 עובדים. 3.1 תחנות הכח עליהן העידו עדי התביעה איגור קורן ויוחנן קרמר - הן בסדר גודל דומה. 4. התובע מדגיש, כי בארץ מוצאו השתכר פי 5 מהשכר הממוצע במשק ובישראל מרוויחים העובדים המועסקים במערך התיפעולי בתחנות כח פרטיות כ 9,000 ₪ לחודש ואחראי משמרות - כ 12,000 ₪ לחודש. 4.1 מר קורן העיד, כי החל לעבוד באשקוגן בשנת 98', בשכר של כ 7,500 ₪ נטו; אחרי שנה הגיע ל 8,500 ₪ נטו ואחרי שנה או שנה וחצי טיפסה משכורתו ל 12,000 ₪ - 13,000 ₪ נטו. 4.2 נתונים דומים לגבי שכר עובדים מסר גם המומחה, מר יוחנן קרמר. 5. התובע סבור שאמור היה להרויח בשנת עבודתו הראשונה - 110% מן השכר הממוצע במשק (8,472 ₪ למועד הגשת הסיכומים) בשנתיים שלאחר מכן - 130% מן השכר הממוצע במשק ובתקופה שלאחר מכן - 150%. 6. על כן הוא סבור שיש לפצותו, בעבור הפסד השתכרותו בעבר - ס"ה 99 חודשים עד לחודש ספטמבר 2009 - בסך של 24,078 ₪ ובגין הפסדי השתכרות בעתיד, לפי שכר של 150% מן השכר הממוצע במשק - סך של 1,657,147. 7. הנתבעים סבורים, כי התובע טוען בסיכומיו, בעלמא, לבסיס שכר העולה על השכר הממוצע במשק וזאת בהתבסס על שני עדים מטעמו, אשר נדרשו לצורך הערכת פוטנציאל השתכרותו, מבלי שנתוניו האישיים יילקחו בחשבון, מבלי שהעדים הכירו את התובע ואת כישוריו, מבלי שיהיו קווים משותפים בינו לבין מי מן העדים, מלבד היותם עולים מבריה"מ כשהעדות מלאה בעדויות סברה ושמיעה ונסמכת על הערכת והשערות אשר אין להן מקום בענייננו. 8. לטעמם של הנתבעים, נסיבותיו המיוחדות של התובע, אשר נפגע בתאונה שבועיים בלבד לאחר עלייתו ארצה, מבלי להספיק להשתלב במסגרת כלשהי, יוצרת מצב לא רגיל כאשר באים לקבוע את בסיס השכר אותו הוא עתיד היה להשתכר אלמלי התאונה. 9. הנתבעים טוענים לקיומו של שיעור אבטלה גבוה בישראל בשנים האחרונות ובעקבותיו עליה באחוז הפיטורים וקושי במציאת עבודה; המשבר הגדול בענף ההיי-טק בתחילת שנות ה - 2000 וקשייה של העליה שנקלטה אז, בהשוואה לגל העליה בראשית שנות ה- 90. 9.1 מעבר לכך הם סבורים, כי בשנתיים הראשונות לעלייתו, לא היה התובע עובד בשל תהליך ההתאקלמות, למוד השפה וחיפוש עבודה. 9.2 ממילא - אומרים הם - קיבל התובע מענקים בגין תקופה זו, ממשרד הקליטה והעליה בסך כולל של 50,746 ₪ ולפיכך נראה כי לא נגרם לו כל נזק בתקופה זו, ואין מקום לפצות בגינה. 10. הנתבעים מפנים לעובדה המצערת, אך הידועה לטעמם, כי עולים חדשים רבים בעלי תארים מתקדמים ופוטנציאל גבוה, לרבות מהנדסים ומדענים, אינם עובדים במקצועם בארץ ונאלצים להתפרנס מעבודות שאינן תואמות את כישוריהם והשכלתם - כגון ניקיון, קופאיות, רוכלות, שמירה, אבטחה וכיו"ב. 10.1 בין היתר מפנים הנתבעים לפסיקה המדגישה את הקושי למצוא עבודה הולמת בגילאי 40, לאור קשיי השפה והעדר לימודים בארץ. 11. על כן סבורים הנתבעים, כי התובע היה משתלב, כדוגמתם של עולים רבים אחרים, במקצוע שאינו דורש השכלה מיוחדת ושכרו היה נע סביב שכר המינימום. 12. על כן מציעים הנתבעים לערוך את חישוב הפסדי השכר עפ"י בסיס שכר הדרגתי עד לתקרה של 5,000 ₪ בגיל 50. 13. לחילופין, הם מציעים לחשב את הפסדי השכר בהתאם לבסיס שכר מדורג שתקרתו - גובה השכר הממוצע במשק. 14. סבורני כי שני הצדדים הגזימו - לכאן ולכאן - בהערכת פוטנציאל ההשתכרות של התובע ובאמדן הפסדי השתכרותו מאז נפגע בתאונה ועד לתום תקופת העבודה. 15. אמנם, כפי שנקבע בע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ' מ.י משרד החינוך והתרבות, פד"י מ"ז (1), 802, 822, בלשונו הציורית של כב' השופט (כתוארו אז) חשין: "בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמים אנו בעינינו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הוטל עלינו לגלות את צפונות העתיד - עתיד שיהיה ועתיד שלא יהיה- ואנו לא נביאים ולא בני נביאים". 15.1 למרות זאת, ראוי במקרה זה לבסס את החישוב על הנחות סבירות, כדי להימנע מחישוב גלובלי. 16. בענייננו, כיוון שהתובע נפגע טרם נקלט בשוק העבודה בישראל, זהה מנגנון חישוב הפסדי שכרו לעבר ולעתיד, למעט, כמובן, ההיוון לעתיד. 17. לא התרשמתי, כי תקופת ההתאקלמות של עולים בישראל היא בת שנתיים ובגילו ובנתוניו של התובע, שעלה לישראל בגיל 40 בלבד, כשהוא בעל משפחה, לא נראה שהיה נמנע מלצאת לעבודה מעבר לתקופת השהייה באולפן. 17.1 בגילאים אלו, גם השהיה באולפן קצרה יחסית, חודשים ספורים. 18. מעדויותיהם של עדי התביעה מר קורן ומר קרמר, הגם שלא הכירו אישית את התובע, התרשמתי כי התובע לא היה מתקשה במציאת עבודה בתחנת כח, שכן, בהבדל ממהנדסים או טכנאים אחרים, היתה לו מיומנות ספציפית וניסיון קודם רב - בנושא תחנות כח, מכונאות מנועי בעירה פנימית, ונושא תחנות הכח התפתח מאוד בשנות ה - 2000 ועד היום, תוך פתיחתו ליוזמות פרטיות. 19. לא מצאתי הבדל מהותי בנסיבותיו האישיות והמקצועיות של מר איגור קורן לבין אלה של התובע אלמלי נפגע בתאונה ו"עובד מקביל" היא דרך לגיטימית להוכחת פוטנציאל השתכרות של התובע. 19.1 אמנם, מר קורן עלה לישראל בגין 32, אולם גם גילו של התובע, במועד עלייתו, 40, הוא גיל צעיר ופורה וצפויות לו עוד 27 שנות עבודה עד לפרישה. 19.2 מאידך, השכלתו ונסיונו של התובע בנושא תחנות כח מרשים יותר מהשכלתו ונסיונו של מר קורן עובר לתחילת עבודתו. 19.3 מר יוחנן קרמר הוא מנכ"ל תחנת כח, בעל ניסיון ניהולי רב שנים בתחום, אשר שפך אור -בחוות דעתו ובעדותו - על נושא תחנות הכוח, על הביקוש וההיצע להנדסאים וטכנאים בתחום ועל המהפך אותו עבר הנושא מאז שנת 1997. 20. מר קרמר ציין - ועדותו זו לא נסתרה - כי עד היום סובל הענף ממחסור מתמיד בכח אדם מיומן ומנוסה והמשאב העיקרי לכח האדם הוא מאגר המהנדסים, ההנדסאים והטכנאים - עולי חבר העמים. 20.1 בין היתר ציין מר קרמר - וגם עובדה זו לא נסתרה - כי בתחום זה מועסקים גם עובדים מבוגרים וידוע לו לפחות על מקרה אחד בו מועסק בתחנת כח, בעל מקצוע לאחר גיל פרישה. 20.2 את הנסיבות הללו השלים מר קורן, שעסק, בין היתר, בגיוס עובדים חדשים לתחנת אשקוגן. 21. מר קורן סיפר, כי שוחח עם התובע ועיין במסמכים אודות השכלתו ונסיונו. 21.1 מר קרמר קובע בחווות דעתו, במפורש, כי בגילו של התובע (40), בהתאם להשכלתו - הנדסאי ונסיונו מעל 10 שנים בתחום ייצור האנרגיה, ניתן לקבוע בוודאות כי היה מוצא במהירות תעסוקה הולמת במקצועו ללא קושי והיה מתקדם, בעבודה זו, לתפקידים ניהוליים. 22. אין ספק, כי בתחילת דרכו בישראל היה התובע משתכר פחות מן השכר הממוצע במשק ובחודשים הראשונים היה שוהה באולפן. 22.1 יחד עם זאת, לאור אי הבהירות, הינחתי כי במהלך השנים היה התובע משתכר שכר ממוצע ובשנים אחרונות היה מגיע לתפקידים ניהוליים - ושכרו היה עולה מעבר לשכר הממוצע במשק. 23. על כן ייערך החישוב, לאורך כל תקופת העבודה, עפ"י השכר הממוצע במשק. 24. מאידך, יש להפחית מן השכר שהיה צפוי, את פוטנציאל ההשתכרות של התובע לאחר פגיעתו והתרשמותי היא, שלא יצליח להגיע לשכר בגובה שכר המינימום, אלא רק ל - 75% מסכום זה. 25. החישוב ייעשה למועד עריכת חישובי התובע, דהיינו, לחודש ספטמבר 2009. 26. לאור האמור לעיל הנני קובע, כי הפסדי שכרו של התובע, בגין התאונה, הם כדלהלן: 26.1 לעבר - עד לחודש 9/2009 שכר ממוצע במשק בניכוי מס הכנסה ובהפחתת 75% משכר המינימום. 477,031.50 ₪ = 99 (7706-2887.50). 26.2 לעתיד - עד גיל 67 שכר ממוצע במשק בניכוי מס הכנסה ובהפחתת 75% משכר המינימום ומקדם היוון 167,28726. 806,073.66 ₪ = 167,28726 ^ 4818.50 ו. הוצאות רפואיות ונסיעות 1. לתצהיר העדות הראשית צירף התובע דו"ח על הוצאות העבר בסך כולל של 29,664 ₪ משנת 2000 ועד לשנת 2005 - אליו הוא מפנה בסעיף 29 בתצהירו. 2. לגבי השנים 2006-2009 עותר התובע לפצותו בסכום גלובלי של 10,000 ₪. 3. אשר להוצאות רפואיות בעתיד מפרט התובע את העלויות הכרוכות בכך, לרבות טיפול של פסיכולוג שיקומי בהמלצת המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטריה, מכשיר שמיעה, ניידות והוצאות בגין רכישת תרופות. 3.1 הנתבעים טוענים, כי התובע נוקב בסכומים ללא כל תשתית ראייתית, באשר להוצאות הרפואיות שהוציא ושעתיד להוציא לטענתו בגין התאונה. 4. הנתבעים מבהירים כי התובע צירף קבלות בודדות בלבד, המעידות על הוצאות בסכומים זעומים ולטעמם, מאחר והוא מנהל את התביעה מאז שנת 2002, הוא איננו יכול להישמע בטענה שלא ידע שעליו לשמור קבלות. 5. לטעמם של הנתבעים, התובע איננו זקוק וממילא גם איננו מקבל, מזה זמן רב, טיפול רפואי כלשהו, מלבד אולי טיפול תרופתי קבוע, אותו הוא מקבל בסבסוד של קופת החולים. 5.1 על כן הם תוהים על הסכום הנקוב, בראשי נזק אלו, בסיכומי התובע: 383,494 ₪. 6. עוד תוהים הנתבעים, כיצד דורש התובע לפצותו בגין הוצאות נסיעה בעתיד בסכום גבוה מן ההוצאות בעבר, שכן, אין חולק, לטעמם, שבתקופת ההחלמה הראשונית, בשנתיים הראשונות, מבוצע עיקר הטיפולים, השיקום, התרופות והנסיעות. 6.1 הם גם מזכירים כי לתובע אין בעיית ניידות ותוהים מדוע איננו יכול לעשות שמוש בתחבורה הציבורית. 7. משלא הוכיח התובע לטעמם, ראשי נזק אלו, שהם בגדר נזק מיוחד, באמצעות קבלות או אישורים מתאימים, עותרים הנתבעים לדחות תביעתו באותם ראשי נזק - לעבר ומשיגים על הסכומים הנתבעים לעתיד. 8. בהתייחס לדרישות למימון הטיפול הפסיכולוגי ומכשיר השמיעה, טוענים הנתבעים, כי לא יעלה על הדעת שהתובע יסתמך על המלצות בחוות דעת המומחים ו/או על תשובותיהם לשאלות ההבהרה אשר ניתנו לפני למעלה מ - 5 שנים והתובע, מצידו, לא עשה דבר וחצי דבר, ליישומן. 9. אשר להוצאה הנדרשת עבור מכשיר השמיעה עד לגיל 85, מוסיפים הנתבעים, כי בעיות השמיעה של התובע - מקורן, אם בכלל, בעברו הצבאי והתעסוקתי בברית המועצות טרם עלייתו ארצה - ואין על הנתבעים לממנן. 10. הנתבעים מציעים לפצות את התובע, בגין העבר בלבד -תקופת ההחלמה לטעמם - בסך של 10,000 ₪. 11. אכן, הוצאות רפואיות בעבר כמו הוצאות נסיעה בעבר - הן נזק מיוחד וככזה הוא חייב להיות מפורט "ברחל בתך הקטנה". 11.1 "'נזק מיוחד' חייב להיטען במפורש וכמפורט, הוא טעון הוכחה מדוייקת - ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנתו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד, חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו הנזק, אלא גם אם היקפו או שיעורו...".(ע"א 379/74, 525/74 אסבסטוס נ. פזגז פד"י ל(3) 281, 284). 12. מנקודת ראות זו צודקים הנתבעים בציינם, כי התובע צירף רק אסמכתאות בודדות להוצאות הנטענות לעבר. 12.1 משהוגשה התביעה בשנת 2002, לא ברור מדוע התובע, כמפורט בסעיף 29 לתצהיר העדות הראשית מטעמו, לא שמר את מרבית הקבלות והאסמכתאות להוצאות הנטענות. 13. יחד עם זאת, די אם הצביע התובע על קיומו של נזק בעבר או על אפשרות קיומו בעתיד, כדי שיזכה בפיצוי מתאים, ודי באפשרות להעריך את שיעור הנזק מתוך העדויות כדי שאפשר יהיה להעניק פיצויים לפי הערכה זו ולפוסקם באופן גלובלי (קציר, עמ' 857-863). 14. אשר לצרכים לעתיד, גם אם התובע לא יישם עד היום המלצות מהמלצותיהם, אין בכך כדי להפקיע זכותו ליישמן, כל עוד לא נדחו ההמלצות ע"י בית המשפט. 14.1 כך הדבר לגבי הטיפול הפסיכולוגי המוצע וכך - לגבי מכשיר השמיעה. 15. אשר לבעיית השמיעה, המלצותיו של המומחה בתחום א.א.ג מקובלות על בית המשפט וכמפורט לעיל לקח המומחה, הפרופ' פליס, בחשבון את האפשרות לרקע קודם בתחום זה עוד מחו"ל. 16. יחד עם זאת, צודקים הנתבעים בציינם, כי חוק ביטוח בריאות ממלכתי מאפשר קבלת טיפול רפואי במסגרת קופות החולים, בכפוף להשתתפות עצמית זעירה. 16.1 במסגרת הביטוחים המשלימים, ניתן לקבל טיפולים פסיכולוגיים בהשתתפות עצמית נמוכה יחסית. 17. על כן, משהוכח קיומו של נזק רפואי בחוות דעת המומחים ובחקירתו של המומחה בתחום האורטופדי, די באפשרות להעריך את הנזק מתוך הראיות - כדי שהתובע יהא זכאי לפיצוי בגין ראשי נזק אלו. 18. יחד עם זאת, קבעה הפסיקה לא אחת, כי: "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה, עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות".(ע"א 2596/92 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' תק - על' 95(1) 576). 18.1 הוכחת הקטנת הנזק, המוטלת על הנפגע, מחייבת אותו להקטין את הנזק ע"י היזקקות לשירות הזול יותר ולא להצמד לטיפול פרטי. 19. המומחה בתחום הפסיכיאטריה קבע, בחוות דעתו מיום 24.6.04, כי התובע "היה זקוק לטיפול של פסיכולוג שיקומי לתקופה של לפחות שנתיים מהיום ...בתדירות של אחת לשבוע.עלות פגישה טיפולית מסוג זה בשוק הפרטי נעה בין 250 ל - 400 ₪ לא כולל מע"מ". 19.1 אין כל אינדיקציה שטיפולים אלו נחוצים ויועילו גם היום, כשש שנים(!) לאחר ההמלצה ולא הובאה בפני בית המשפט כל ראיה על כך. 20. המומחה בתחום א.א. גרון קבע, בתשובותיו לשאלות ההבהרה מתאריך 4.6.09, כי התובע יזדקק למכשיר שמיעה במחיר בין 4,000-8,000 ₪ ויצטרך להחליפו כל 3 שנים לערך. 20.1 התובע ערך, במסגרת סיכומיו, חישוב מתמטי ללא היוון כפול. 21. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע, בגין ראשי נזק אלו לעבר סך של 20,000 ₪ ולעתיד, בחישוב גלובלי, סך של 100,000 ₪ . ז. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 1. התובע מבקש להעריך את תרומתם הרבה של בני משפחתו ובראש ובראשונה - רעייתו, בטיפול בו ובשיקומו. 2. התובע מפנה, בין היתר, לתצהירה ולעדותה של רעייתו - המספרת, בסעיף 6 לתצהיר, כיצד סייעה לתובע בלימודי השפה העברית ובסעיף 10 - על ההתלוויות וההסעות לרופאים או למוסדות למיניהם. 3. התובע מותיר לשק"ד בית המשפט את קביעת סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה. 4. הנתבעים טוענים, כי התובע מתפקד בחיי היומיום בצורה אבסולוטית, ללא כל עזרה; ולאחר התאונה טס פעמיים לאוקראינה דרך רוסיה כדי לסעוד את הוריו. 5. הנתבעים מפנים לקלטת המעקב שתיעדה לטעמם, התנהלות עצמאית של התובע, המטייל בעיר, חוזר מן העבודה לעיתים ברגל, מוריד את הכלב וכיו"ב. 6. לפנים משורת הדין הם מציעים לפצות, בגין העזרה שהושיטה הרעיה לתובע, במהלך תקופת ההחלמה הראשונית, בסך של 20,000 ₪. 7. גם עזרת צד ג' לעבר היא ראש נזק מיוחד המחייב הוכחה "ברחל בתך הקטנה" - ולעניין זה לא הובאו ראיות חותכות. 8. שני תנאים מצטברים נקבעו בפסיקה לצורך פיצוי בראש הנזק של עזרת בני המשפחה: א. שמדובר בעזרה ובהיקף החורג מגדר העזרה שאדם יכול לצפות לו מבני המשפחה בעת צרה. ב. שלמושיט העזרה נגרמו הפסדים ו/או הוצאות בגין אותה עזרה. 9. בע"א 918/86 בן חמו נ' אטדגי נקבע, בין היתר, כי "מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת, על כך יש להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זאת, הן בדבר העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה....' 10. בת.א. (ת"א) 1269/85 אמסלם נ. לוי, פ"מ תשנ"ג (א), 232, 256 נקבע, כי: "קושי גרידא לביצוע פעולות להבדיל מחוסר יכולת איננו מצדיק פסיקת פיצוי בגין עזרת צד ג'. הקשיים מקבלים ביטוי בפסיקת כאב וסבל..." 11. יחד עם זאת, משהוכח הצורך בטיפול או באביזרים רפואיים כלשהם, ההלכה היא כי הנטל להוכיח כי את הטיפולים והאביזרים הדרושים לו יכול הניזוק לקבל מקופת החולים, מוטל על המזיק (ע"א 557/95 סהר נ' אלחדד, פד"י נ"א (2) 724). 12. אין ספק, כי התובע נזקק לעזרת בני המשפחה בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, לאור הפגיעות החמורות, האשפוזים, הצורך בבדיקות, בנסיעות לרופאים, לטיפולים וכיו"ב. 12.1 סביר גם להניח, כי היתה זו עזרה שחורגת מן העזרה המושטת לבן משפחה שנפגע בתאונה רגילה. 13. אלא שהתנהלותו של התובע לאחר תקופת ההתאוששות וההחלמה אינה מצריכה עזרה כה מרובה, מאחר והתובע מתנהל עצמאית, דואג כנראה לענייניו ולצרכיו הבסיסיים ומעבר להשגחה מתמדת כנראה של בני המשפחה וליווי עם או בלי הסעות, אין צורך בעזרת זולת משמעותית. 14. בהעדר נתונים מפורטים הנני מעריך את שוויה של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסך של 40,000 ₪, מחייב את הנתבעים לשלמו לתובע. ח. הפסדי פנסיה 1. התובע עותר לפצותו גם בגין ההפסד פנסיה בשיעור 70% מן השכר הצפוי שלו, בהיוון כפול בסך של 476,577 ₪ כפי שנקבע בפסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 837/93 (מחוזי חיפה) סלוביק נ' המגן חב' לביטוח בע"מ תק' -מה 2000(2) 68 534, אשר אושר בבית המשפט העליון (ע"א 185/01 וערעור שכנגד המגן חב' לביטוח נ' גבי סלוביק ואח' תק - -על' 2002(1)450). 2. הנתבעים מתנגדים לפיצוי בראש נזק זה וטוענים, כי מחישוב הפסד ההשתכרות של התובע לא נוכו תשלומים לפנסיה ולכן סכום הפנסיה מגולם בסכום הפסדי ההשתכרות של התובע, בין אם היה זכאי לפנסיה ובין אם לאו. 3. לטענת הנתבעים, לא ברור כלל אם התובע היה מוצא עבודה וגם אם היה מוצא - האם מעבידו היה מפריש לו סכומים עבור הפנסיה. 4. לפיכך, בנסיבות העניין, גם לא מתקיימת ההנחה שלפיה לתובע היתה זכאות לפנסיה. 5. הנתבעים מפנים לפסה"ד בת"א (חיפה) 549/00 עזבון המנוח דוביצקי וולדימיר ז"ל נ' אסדי רזקאללה, מיום 26/1/06 (פורסם ב"נבו"). 6. סבורני, כי הדין, בנושא זה, עם הנתבעים: 6.1 חישוב הפסדי השכר לעיל לעבר ולעתיד לקח בחשבון משכורת שנוכה ממנה מס הכנסה בלבד ולא תשלומים לפנסיה. 6.2 על כן, מגלם הפיצוי גם את מרכיב הפנסיה בשכר. 6.3 יתרה מכך, מאחר ולא ידוע היכן היה התובע עובד, כלל לא ברור אם, במקום עבודה זה, היו מופרשים ע"י המעביד סכומים לצורך, הבטחת פנסיה - וידועה, לצערנו, המציאות של התעלמות מעסיקים מהוראות החוק בנושא זה - כל שכן בתחילת העשור. 7. על כן, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי פנסיה (וזכויות סוציאליות) מעבר לפיצוי לעיל בגין הפסדי שכר עקב התאונה. ט. כאב וסבל בהתחשב בשיעור הנכות הרפואית שנקבע לעיל, 66% ובמס' ימי האשפוז של התובע (37) עומד הפיצוי בגין כאב וסבל על הסך של 152,406 ₪, לחודש 9/2009 שהוא מועד החישוב בסיכומי התובע. י. סמכותו העניינית של בית המשפט מבחינה סכום הפיצוי לאור סכום הפיצוי שנפסק לתובע, אין צורך להדרש לשאלה, עליה הרחיבו ב"כ הצדדים בסיכומיהם, האם מוסמך בית המשפט לפסוק לתובע פיצוי העולה על 2.5 מליון ₪. י"א סוף דבר 1. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 1,595,511.16 ₪, בהתאם לפירוט כדלהלן: 1.1 הפסד השתכרות לעבר - 477,031.50 ₪. 1.2 הפסד השתכרות לעתיד - 806,073.66 ₪. 1.3 הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר - 20,000 ₪. 1.4 הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד - 100,000 ₪ . 1.5 עזרה צד ג' - לעבר ולעתיד- 40,000 ₪. 1.6 כאב וסבל - 152,406 ₪. 1,595,511.16 ₪. 2. לסכומים המפורטים בס.ק. 1.1, 1.3, ו - 1.6 יתווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 15/9/09 ועד ליום התשלום בפועל וינוכו מהם סכומי תגמולי המל"ל והתשלומים התכופים ששולמו לתובע ע"ח הפיצוי המגיע לו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועדי תשלומם לתובע. 3. כמו"כ ישאו הנתבעים בהוצאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועדי הוצאתן ועד לתשלום בפועל. 4. הנתבעים ישלמו גם שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מן הפיצוי שנפסק בצירוף מע"מ כדין. 5. זכות ערעור - בתוך 45 יום. ניתן היום, ט' אלול תש"ע, 12וגוסט 2010, בהעדר הצדדים. חיים חדש, שופט תאונת דרכים