פסק-דין השופטת ד' ביניש: המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(2) לחוק העונשין, וכן ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274 בצירוף סעיף 25 לחוק הנ"ל. בעקבות הרשעתו בעבירות אלה גזר עליו בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' ענבר) עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי של 12 חודשים. הערעור שלפנינו מופנה כנגד גזר הדין והטענה המרכזית המועלית בו היא כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער מעבר לרמת הענישה המקובלת בעבירות מן הסוג שהורשע בהן, וכן כי העונש שנגזר עליו מחמיר עימו ביחס לחבריו שנידונו בגין מעורבותם באותה פרשה עצמה. על פי העובדות בהן הודה המערער החליטו הוא ושלושה אחרים (להלן: חברי החוליה(, לפעול נגד יהודים וכוחות הבטחון בעיר העתיקה, וזאת על רקע מותו של תאמר קאשור. במסגרת התארגנותם, החליטו חברי החוליה לזרוק בקבוקי תבערה לעבר "בית יורי" ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים, בכוונה לפגוע ביהודים המתגוררים במקום, ובהמשך לקשר שקשרו, אכן השליכו שלושה מחברי החוליה, שהמערער לא היה ביניהם, בקבוקי תבערה לעבר אותו בית, שהתנפצו והתלקחו בסמוך לכניסה. בפרט אישום זה הורשע המערער בעבירת הקשר. לפי האישום השני, כחודש ימים לאחר הארוע המתואר, קשרו חברי החוליה קשר לידות בקבוקי תבערה מגג מסגד בירושלים לעבר כוחות הבטחון העוברים בסמוך למקום. על פי התכנית, סוכם כי תחילה יידו חברי החוליה אבנים לעבר כוחות הבטחון, ולאחר מכן, עם הגעת כוח התגבורת, יידו חברי החוליה את בקבוקי התבערה לעבר שוטרי מג"ב שבכוח. במסגרת הקשר אכן הכינו חברי החוליה בקבוקים אותם מילאו בבנזין, וסגרו בפיסות בד כדי שישמשו כבקבוקי תבערה. ובהתאם לתכנית, עלו לגג המסגד כשהם מצויידים בבקבוקי התבערה, תחילה יידו אבנים, המתינו לכוח התגבור, ולאחר מכן השליכו לעבר הכוחות שהגיעו למקום את בקבוקי התבערה. בשל אישום זה הורשע המערער בנסיון לחבלה חמורה ונסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. חברי החוליה נידונו בהליכים נפרדים, ועל כל אחד מהם נגזר עונש שונה. אחד מחברי החוליה בשם זכריה חזינה, נידון בבית המשפט המחוזי ל-4 שנות מאסר בפועל אשר בערעור בבית משפט זה הופחתו והועמדו על 30 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי, ואחד אחר בשם ראמי רשק נידון בבית המשפט המחוזי ל-20 חודשי מאסר בפועל וכן עונש מאסר על תנאי. בגוזרו את דינו של המערער היו בפני בית המשפט העונשים שנגזרו על האחרים, הן העונש המחמיר של 4 שנים, והן העונש המקל של 20 חודשי מאסר בפועל. בגזר דינו המנומק התייחס בית המשפט קמא לנסיבותיו של המערער שלפנינו, ולעבירות שהורשע בהן, ולמידת מעורבותו בביצוען, ביחס לחבריו. בית המשפט הביא בחשבון כי למערער הרשעה קודמת משנת 1990, עבירה של הנחת חומרי חבלה בכוונה לגרום מוות, ובגינה נידון בבית משפט צבאי ל-27 חודשי מאסר בפועל. כן נתן בית המשפט דעתו לנסיבות האישיות של המערער, לחרטתו, ולהסבר שנתן לפיו ביצע את העבירות כדי לנסות לנקות את שמו לאחר שבשכונתו הופצו כרוזים כי הוא סייען של כוחות הבטחון. בית המשפט ציין את הנסיבות לחומרה ובהן כי העבירות בוצעו לאחר תכנון מוקדם, בחבורה ולאחר קשירת קשר, ובשתי הזדמנויות נפרדות, ונוכח כל אלה, ובשים לב לעברו של המערער, גזר עליו כאמור, 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל. העונש שנגזר על המערער אינו חמור יתר על המידה, בתיתנו דעתנו לעובדה שהיה במעשיהם של המערער וחבריו כדי לסכן חיי אדם. התארגנות שנועדה להשלכת בקבוקי תבערה מסכנת חיים, ולפיכך מצדיקה היא תגובה עונשית הולמת ומרתיעה. על אחת כמה וכמה כך, כאשר ההתארגנות עוברת משלב קשירת הקשר לביצוע מעשי. בדרך נס, לא נגרמו פגיעות ואבדות בנפש, כתוצאה מיידוי האבנים ומהשלכת בקבוקי התבערה מגג המסגד לעבר שוטרי מג"ב. שקלנו את טענתו של בא-כוח המערער, עו"ד ג'ואד בולוס, לפיה נפגע בגזר הדין שהוטל על מרשו העקרון של אחידות הענישה באופן המצדיק התערבותנו להקל בעונש אך לא מצאנו כי יש לקבלה. מלאכת גזירת הדין מחייבת שקילה מדודה של כל מקרה ונסיבותיו, הן נסיבות העבירה והן נסיבות העבריין. כבר אמרנו לא אחת כי בית המשפט ישווה לנגד עיניו עונשיהם של אנשים המעורבים באותה פרשה, כדי שלא להטיל עונשים שרירותיים ומפלים בין עבריינים שנסיבותיהם שוות או דומות. אולם אחידות זו אינה מחייבת שוויון מתמטי וזהות בעונשים. בית המשפט אשר גזר את עונשו של המערער ראה לנגד עיניו את עונשיהם של שותפיו לעבירה, ואף על פי כן ראה להבחין בין המערער לאחרים. הסנגור המלומד הדגיש בטיעוניו את העונש של 20 חודשי מאסר, אשר לפי טענתו, היו גם העונש ההולם שיש להטיל על מרשו. בחנו את הנסיבות המתייחסות למערער, ואת העונש שנגזר על שותפיו, ולא ראינו כי מצדיקים הם התערבות מצידנו להקל עמו. ראמי רשק הנ"ל, אשר נידון ל-20 חודשי מאסר צעיר מהמערער בשנים רבות, ומעורבותו בפרשה שלפנינו, היא הסתבכותו הראשונה בפלילים. המערער בן 31 בעת שנגזר דינו, ובעברו כאמור הרשעה בעבירה מאותו סוג. גם אם נביא בחשבון כי הרשעתו הקודמת היתה בגין מעשה שביצע בהיותו קטין, הרי אין לבטל את משמעותה כנסיבה לחומרה. כאשר מדובר בעבירות של התארגנות שנועדה לפגוע בחיי אדם ובשימוש בבקבוקי תבערה וחומרים פוגעניים המסכנים חיים, יש לתת ביטוי לחומרת המעשים בעונש. העונש שנגזר על המערער בשים לב למכלול הנסיבות, לא החמיר עימו באופן המצדיק התערבותנו. אשר על כן דין הערעור להדחות. משפט פליליקשירת קשר לביצוע פשע / עווןערעורפשע