החלטה ביום 27.6.1962 הורשע המבקש, על-ידי בית-דין צבאי מחוזי, בעבירת רצח ובעבירת שוד ונידון לעשרים שנות מאסר. ביום 10.7.1962 הגיש המבקש ערעור על פסק-הדין, לבית הדין הצבאי לערעורים, אך מקץ שלושה ימים הודיע לבית-הדין כי הוא חוזר בו מערעורו; וערעורו נמחק. בשנת 1997, כעשרים ושלוש שנים לאחר שחרורו מן המאסר, פנה המבקש לנשיא בית-הדין הצבאי לערעורים בבקשה לעריכת משפט חוזר בעניינו, ולחלופין - כי יוארך לו המועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית-הדין הצבאי המחוזי. לצורך הדיון בבקשות אלו מונה נשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כבוד השופט אורי גורן, כממלא-מקומו של נשיא בית-הדין הצבאי לערעורים. לאחר דיון פסק ממלא מקום הנשיא, ביום 24.7.2003, לדחות את בקשותיו של המבקש, הן לעניין עריכתו של משפט חוזר והן לעניין הארכת המועד להגשת ערעור. בבקשתו שלפנינו עותר המבקש למתן רשות-ערעור לבית-המשפט העליון על החלטתו של ממלא מקום נשיא בית-הדין הצבאי לערעורים. בבקשתו נטען, כי לגישתו נתונה לו זכות לערער על ההחלטה, ואך מחמת הספק, שמא נזקק הוא לנטילת רשות, בחר לפנות בבקשת רשות ערעור. בתגובת התובע הצבאי הראשי לבקשה נטען, כי ההחלטה שניתנה בעניינו של המבקש אינה יכולה להוות נושא לערעור לבית-משפט זה. למבקש, כנטען, אין זכות לערער עליה, ואף הדרך לערער עליה ברשות אינה פתוחה לפניו. אנו סבורים כי עמדת המשיב בדין יסודה. סעיף 440ט(א) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, מורה כי- "פסק-דין של בית-הדין הצבאי לערעורים, שניתן בערעור על פסק-דין של בית-דין צבאי, ניתן לערעור לפני בית-המשפט העליון, אם נתקבלה רשות לכך בפסק-הדין, או מאת נשיא בית-המשפט העליון או מאת משנהו." ההחלטה, שעליה מבקש המבקש להשיג לפני בית-המשפט העליון, אינה מקיימת את התנאי המוקדם לבקשת רשות ערעור. היא אינה בגדר "פסק-דין של בית-הדין הצבאי לערעורים, שניתן בערעור על פסק-דין של בית-דין צבאי", אלא בגדר החלטה לפי סעיף 448 לחוק השיפוט הצבאי (לעניין הבקשה לעריכת משפט חוזר) ולפי סעיף 427 לחוק הנ"ל (לעניין הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור), והחלטות כאלה אינן באות בגדרו של סעיף 440ט(א) לחוק (השוו: רע"פ 1535/01 התובע הצבאי הראשי נ' אל"מ רחמים כהן, תק-על 2000 (4) 53). בא-כוח המבקש חתר לשכנענו, כי ההחלטה האמורה מקימה לו זכות ערעור לפי סעיף 415(3) לחוק השיפוט הצבאי, בשל היותה בגדר "החלטה אחרת המסיימת את הדיון בערכאה ראשונה", ולמצער מקנה לו מעמד לבקשת רשות ערעור בהתאם לסעיף 456 לחוק, המורה כי "ההוראות בדבר ערעור על פסקי-דין צבאיים חלות גם על פסק-דין שניתן במשפט חוזר". באף אחת מן הטענות הללו אין, לדעתנו, כל ממש; שהלוא ההחלטה נשוא דיוננו איננה בגדר "החלטה המסיימת את הדיון בערכאה הראשונה", ואף לא בגדר פסק-דין של בית-דין צבאי במשפט חוזר. יתרה מזאת, אף אחת מהנחותיו (המוטעות) האמורות של המבקש, בדבר סיווגה של ההחלטה, אינה מקימה בסיס להגשת בקשתו לקבלת רשות-ערעור לבית-משפט זה. מטעמים עיקריים אלה הננו מחליטים לדחות על הסף את הבקשה. משפט פליליצבאהרשעהערעוררצח