ערעור על הרשעה בהריגה

פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת יהודית צור) מיום 25.6.00 בת"פ 319/99, על פיו הורשע המערער בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן: "חוק העונשין"), וכן בעבירות של נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף לפי תקנה 36(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961- (להלן: "תקנות התעבורה") ונהיגה במהירות בלתי סבירה בהתחשב בנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה. המערער נידון ל7- שנות מאסר מתוכן 5 שנות מאסר בפועל. רשיון הנהיגה שלו נשלל לצמיתות. 2. ביום 29.10.99 נהג המערער במשאית בכביש דו-מסלולי, כאשר בכל כיוון נסיעה נתיב נסיעה אחד, ובין המסלולים חוצץ קו הפרדה רצוף. לפני רכבו של המערער נסע רכב המשמש ללימוד נהיגה (להלן: "רכב הלימוד"), שיצא לנסיעתו לאחר שחנה קודם לכן בצד הדרך. המערער עקף את רכב הלימוד, כאשר הוא סוטה שמאלה ועובר עם כל גלגלי המשאית אל מסלול הנסיעה הנגדי, תוך שהוא חוצה את קו ההפרדה. כאשר הגיע המערער אל מסלול הנסיעה הנגדי בא מהכיוון הנגדי המנוח עודד פרימור ז"ל (להלן: "המנוח") כשהוא רכוב על אופנוע. המנוח, שהבחין במשאית, ניסה לחמוק ממנה וסטה שמאלה בכיוון נסיעתו. המערער, שעדיין לא השלים את העקיפה, חזר אל המסלול הימני ואז התנגש בעוצמה רבה באופנוע, וגרם למותו של המנוח. 3. בית המשפט המחוזי דחה את גרסת המערער, לפיה יצא רכב לימוד הנהיגה משולי הדרך, לנסיעה, בפתאומיות כשהמשאית נמצאת במרחק קצר ביותר ממנו ובמהירות נמוכה יחסית לגרסת המערער, ועל מנת שלא להתנגש ברכב הלימוד לא נותרה ברירה בידו אלא לעקפו ולעבור את קו ההפרדה הרצוף אל המסלול השמאלי. בית המשפט העדיף על פני גרסה זאת את גרסת עדי התביעה (הנוסעים ברכב הלימוד), לפיה עקף המערער את רכב הלימוד כאשר הלה כבר עבר בנסיעה מרחק של כ- 100 - 200 מטר לאחר שעלה משולי הכביש והספיק לפתח מהירות של כ- 60 קמ"ש. בית המשפט קבע, לפיכך, כי העקיפה והמעבר למסלול השמאלי, תוך חציית קו הפרדה רצוף, לא נבעו מהכרח או ממצב של חירום. בית המשפט המחוזי קבע עוד, כי המערער שנהג במשאית ראה את רכב לימוד הנהיגה נוסע לפניו והחליט לעקפו תוך התעלמות מודעת מקו הפרדה רצוף שהיה במקום. לא זו אף זו, המערער בחר לבצע את העקיפה בכביש מסוכן בו יש שני מסלולי נסיעה בלבד, סמוך לפני עקומה בכביש ובמקום בו שדה הראיה חסום (במיוחד לנוסעים במסלול השמאלי). כתוצאה מכך, המערער לא ראה את האופנוע שנסע מולו המסלול הנסיעה הנגדי. כאשר הבחין נהג האופנוע המנוח במשאית הנוסעת מולו, הוא ביקש לחמוק שמאלה, ואולם תוך כדי סטייתו שמאלה חזרה המשאית לפתע למסלול הנסיעה הימני, למנוח לא נותר מרווח זמן כדי לחמוק שוב, ואז אירעה ההתנגשות. על יסוד ממצאים עובדתיים האלו נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו. בערעור שלפנינו טוען המערער טענות הן ביחס לעצם ההרשעה והן ביחס לחומרת העונש. הוא חוזר על הגרסה שהעלה בבית המשפט קמא לעניין נסיבות התרחשות התאונה ומלין על חומרת העונש שנגזר עליו. לטענתו נתמכת גרסתו בממצאיו של בוחן התנועה מטעמו המלמדים כי המקום בו נמצא רכב הלימוד לאחר התאונה מתיישב עם העובדה שהוא היה בתחילת נסיעה בעת העקיפה. המשיבה מבקש לאמץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. 4. לא מצאנו מקום לקבל את טענות המערער. לעניין ההרשעה, מעוגנות קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעדויות ובראיות שבאו לפניו. בית המשפט התרשם ממהימנותם של העדים השונים וקבע כי גרסתם של שלושת נוסעי רכב הלימוד ראויה לאמון. נטייתה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות מסוג זה היא בדרך כלל מצומצמת. לא מצאנו מקום לקבל את טענת המערער, כי מיקומו, הנטען, של רכב הלימוד לאחר התאונה מפריך את גרסת עדי התביעה. טענה זאת אינה מביאה בחשבון נתונים כגון הבדלי המהירות שנוצרו בין רכב הלימוד לבין המשאית ואת העובדה הנטענת בעדויות התביעה בדבר האטה במהירות רכב הלימוד קודם להאטת המשאית. בנסיבות אלו, אין אני מוצא עילה להתערב בהרשעות המערער. 5. אשר למידת העונש: בבואו לגזור את דינו של המערער, התייחס בית המשפט המחוזי לנסיבותיו החמורות והקשות במיוחד של המקרה, ולעובדה שהמערער חצה קו הפרדה רצוף, כאשר שדה הראיה שלו היה חסום, סמוך לפני עקומה בכביש. בית המשפט הביא בחשבון שיקוליו את העובדה כי המערער נהג ברכב כבד ומסוכן ואת העובדה שלמערער גיליון הרשעות בגין 60 עבירות תעבורה, מקצתן בעבירות של נהיגה לא זהירה לרבות מקרה נוסף של חצית קו הפרדה רצוף. בית המשפט המחוזי הדגיש את הצורך להטיל עונשים חמורים ומרתיעים, במקרים מסוג זה על מנת להילחם בתופעה רחבת ההיקף של תאונות דרכים המתרחשות כתוצאה מזלזול בחוק ואי אכפתיות של נהגים. לצד השיקולים האמורים, התייחס בית המשפט המחוזי גם לנסיבות אישיות של המערער התומכות בהקלת עונשו, כגון גילו של המערער, עובדת היותו בעל משפחה החי חיים נורמטיביים וכן העובדה שהתנצל בפני משפחת המנוח. כן, התייחס בית המשפט המחוזי לאמור בתסקיר שרות המבחן שנערך בעניינו של המערער. אכן העונש עונש חמור הוא, והוא סמוך יותר לרף העליון של הענישה, אולם לא מצאתי כי מידת ההחמרה שננקטה עם המערער מצדיקה התערבות של ערכאת ערעור. הקלה בעונש אינה מוצדקת במקרה זה והיא עשויה להתפרש כמסר שגוי על כל הנובע מכך. ולעניין זה יפים דברי השופט י' טירקל ברע"פ 2842/96 כחלון ויקטור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם): "הקלה בעונש, על ידי השוואתו לעונשים קלים יותר שהוטלו במקרים אחרים, ואפילו דומים, עלולה לפגוע בתפקיד החשוב שממלאת הענישה במאמץ לצמצם את עבריינות התנועה ואת תאונות הדרכים. הקטל הנורא בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את לבנו ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים. משמעות הדברים היא שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המירביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות. צר לי על כך, אולם דומני שאיש לא יחלוק שהשעה צריכה לכך". אשר על כן, הערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחה. ש ו פ ט השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' ריבלין. משפט פליליהריגההרשעהערעור