ערעור על הרשעה - שוד בנק

פ ס ק - ד י ן המערער נמצא אשם לאחר שמיעת ראיות בחמש פרשיות אישום שייחסו לו עבירות שוד, ארבעה מקרים של שוד בנק ומקרה אחד של ביצוע שוד במשרד של חלפן כספים. באחת הפרשיות של שוד הבנק ניסה המערער לשדוד גם לקוח של הבנק אך נמלט לפני שהשלים את עבירתו; ועל-כך הורשע גם בניסיון לביצוע שוד. בית המשפט המחוזי גזר על המערער שש שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי. מלכתחילה הופנה הערעור נגד כל חלקי הכרעת הדין אך במהלך טיעונה לפנינו הודיעה הסניגורית שאת ערעורו נגד הכרעת הדין מגביל המערער לשתי פרשיות האישום הראשונות. ראיה מרכזית להרשעתו של המערער בכל האישומים היתה עדותו של פרדיננד קומיסר. המערער נעצר במהלך ביצוע מעשה השוד האחרון. במועד מאוחר יותר נעצר קומסר על-ידי המשטרה, בגין עבירה אחרת, ומשהובא לחקירה, התוודה מיוזמתו על חלקו בעבירות רבות נוספות שכלל לא נחשד בהן, בכללן עבירות שלפי גרסתו השתתף בביצוען ביחד עם המערער. לאחר שהורשע בדינו ונגזר עונשו, הובא קומיסר כעד תביעה במשפטו של המערער. בית המשפט המחוזי היה ער לכך שקומיסר, לפחות ביחס לרוב האישומים, היה שותפו של המערער לביצוע העבירות, אם במעמד של מבצע-בצוותא ואם במעמד של מסייע. בית המשפט המחוזי האמין לעדותו של קומיסר, ודחה כבלתי מהימנה את גירסת המערער שבה התכחש לאשמות שיוחסו לו. בית המשפט המחוזי בחן ומצא שלעדותו של קומיסר, בגין כל אחד מן האישומים, יש תמיכה ראייתית העולה כדי "דבר לחיזוק" ולפיכך פסק להרשיע את המערער בעבירות. טענתה המרכזית של הסניגורית, בערעור על ההרשעה בשני האישומים הראשונים היא, כי בית המשפט המחוזי שגה בהגדרת מעמדו של קומיסר כשותף לעבירה גרידא. לטענתה, היה על בית המשפט המחוזי לקבוע כי קומיסר הוא עד מדינה, שזכה בטובת הנאה תמורת העדות שמסר במשפטו של המערער, וכפועל יוצא מכך, לקבוע שבהיעדר סיוע לעדותו של קומיסר, אין ראיות מספיקות להרשעת המערער בשני האישומים השונים. הטענה לפיה קומיסר הוא עד מדינה נטענה לפני הערכאה הראשונה. בית המשפט המחוזי דחה אותה ובהכרעת-דינו נימק את דחייתה בנימוקים המקובלים עלינו. עיקרו של דבר הוא שקומיסר מסר את עדותו המפלילה בחקירת המשטרה בלא שהובטח לו דבר בנושא העונש הצפוי לו. אכן נכון הדבר שבסופו של דבר הסכימה התביעה להקלה ניכרת בעונשו של קומיסר, אך בהיעדר קשר סיבתי בין העדות לבין ההקלה, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו שקומיסר איננו עד מדינה. הראיות שהובאו נגד המערער לתמיכת עדותו של קומיסר אמנם לא זיהו את המערער כמבצע העבירה, אלא שעל-פי ההלכה הפסוקה, מטרתו של "דבר לחיזוק" היא לתמוך באמינותה של הגירסה המפלילה, ולא נדרש ממנה לבסס גם את זיהויו של הנאשם. זיהויו של המערער כמבצע העבירות נלמד מעדותו המהימנה של קומיסר. לא למותר להוסיף, כי בפרשתו של האישום השני לא השתתף קומיסר כלל בביצוע העבירה; ובית המשפט קיבל את עדותו, לפיה הודה המערער בפניו כי הוא אשר ביצע את מעשה העבירה. סיכומם של דברים הוא שדין הערעור על ההרשעה להידחות. בערעורה החלופי השיגה הסניגורית המלומדת על חומרת העונש שגזר בית המשפט המחוזי על המערער. איננו סבורים כי העונש שהוטל על המערער חמור יתר על המידה. המדובר, כאמור, בחמישה מעשי שוד ובניסיון שוד, שלביצועם הסתייע המערער באקדח. נראה שבית המשפט המחוזי ראה מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ומטעם זה החליט להסתפק לגביו בעונש מאוזן. אשר על-כן אנו דוחים את הערעור על שני חלקיו. משפט פליליבנקהרשעהשודערעור