בית המשפט פסק כי המטרה ביסוד הוראת סעיף 47 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), היא להבטיח כי אדם לא יוחזק במעצר רק מהטעם שלא הצליח להמציא ערובה, מבלי שתינתן הדעת פעם נוספת, על ידי הערכאה השיפוטית, לתנאים שנקבעו, ותמוצנה האפשרויות ליישום ההחלטה. להלן החלטה בנושא סעיף 47 לחוק סדר הדין הפלילי: החלטה 1. בעניין זה אירעה תקלה חמורה, תקלה ממנה יש להפיק לקחים. 2. העורר לא הגיע לדיון במשפטו ב27.5.01-. הוצא נגדו צו הבאה. הצו עצמו הוצא מסיבות ראויות. בצו ההבאה צוין כי מיד עם מעצרו של העורר, הוא יובא לפני אחד משופטי המותב. העורר נעצר ביום 13.6.01 על-פי צו ההבאה, והובא ב14.6.01- לפני אב בית הדין. 3. הדיון ב14.6.01- התקיים בהעדר הצדדים. אין בידי הצדדים, גם היום, פרוטוקול של הדיון האמור ועותק של ההחלטה שניתנה. ניסיונותיו של ב"כ העורר להשיג את הפרוטוקול לא צלחו. יתכן ומדובר בפרוטוקול שהוקלט ולא פוענח. יהא הדבר אשר יהא, על טופס צו המעצר כתוב כי העורר ייעצר עד 12.7.01, וכן מצוין כי ישנה החלטה לשחררו ממעצר. מדיון מאוחר יותר ברור שהעותר יכול היה להשתחרר בהפקדה של 15,000 ש"ח. 4. העורר לא שוחרר כיוון שלא היה בידו סכום ההפקדה. הוא לא הובא בפני שופט. ב5.7.01- הגיש ב"כ העורר בקשה לשחרור. נתבקשו תגובות והעורר הובא ממעצר ביום 12.7.01, במועד שנקבע מלכתחילה לפרשת ההגנה. 5. ב12.7.01- ניתנה החלטה וזו לשונה: "הנאשם עדנאן עבדאללה נעצר עפ"י צו הבאה ואף הובא לבית המשפט מכיוון שלא התייצב לישיבה קודמת בתיק זה. קבעתי כי הנאשם ישוחרר בתנאי שיפקיד 15 אלף ש"ח במזומן, אולם נראה שסכום זה לא הופקד ועל כן נשאר הנאשם במעצר עד היום. נראה כי הנאשם לא הגיע לדיון הקודם בשל רשלנות מכיוון שתלויים נגדו מספר תיקים והוא לא זכר באיזה מהם עליו להתייצב בפנינו, ומתי. יתרה מזו, באחת הישיבות הקודמות, בפני הרכב ברשותו של השופט משאלי, נקבע דיון וכפי שהוסבר לנו, סירב הנאשם לצאת מתאו ולהגיע לבית המשפט. הטענה היתה שאיננו מרגיש טוב, אולם לא היה על כך תיעוד רפואי. בנסיבות אלה, אני רואה את הנאשם כמי שמתחמק מלהגיע לדיון המתנהל נגדו בפנינו ועל כן יש להבטיח את הופעתו בדרך מתאימה. הנאשם היה במעצר כחודש ימים, עד היום, שכן לא גייס את כספי הערובה. אינני רואה מקום להפחית את הסכום האמור, שכן עליו להפקיד סכום שיהיה בו כדי להטיל סנקציה ראויה אם לא יתייצב. עיקר הדברים הוא שאני קובע כי הנאשם ישוחרר בערובה מיד כאשר יפקיד סכום מזומן של 15,000 ש"ח. הנאשם יובא לבית המשפט בפני שופט תורן ביום 26.7.01, אם לא יגייס את כספי הערבות עד אותו מועד." 6. החלטה זו היא נשוא הערר שבפני. 7. בדיון היום, השיב עו"ד זכריה ב"כ המאשימה בתשובה לשאלתי כי מקובל על המאשימה, כי על צו ההבאה האמור חלה הוראת סעיף 47 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996- (להלן - חוק המעצרים). הסעיף האמור דן בתוצאות אי המצאת ערובה. לענייננו חל סעיף 47(ג), לפיו במקרה שלא נקבע מועד להמצאת הערובה, וזו לא הומצאה, יובא העצור בפני שופט תוך 48 שעות מעת מתן ההחלטה. לסעיף זה תחולה גם לגבי צו הבאה וזאת מכוח סעיף 1(ג) לחוק המעצרים, המורה: "הוראות חוק זה יחולו על מעצר ועל עיכוב לפי כל חוק, אלא אם כן נקבעו בחוק הוראות אחרות". על כן, היה צריך להביא את העצור בפני שופט, פעם נוספת, לאחר ההחלטה בעניין שחרור בערובה, קרי ביום 16.6.01. כך לא נעשה. העורר הובא כאמור בפני בית המשפט רק ביום 12.7.01. ב12.7.01- ניתנה, כאמור, ההחלטה נשוא ערר זה, שמשמעותה היא המשך החזקתו של העורר במעצר. 8. נראה לי, כי לאחר שהעורר שהה במעצר (שלא כדין) זמן כה רב בלי שעניינו נבחן שוב על ידי שופט, כמצוות החוק, לא ראוי היה להשאירו במעצר גם אם לא הפקיד את הערובה (והשווה להחלטתה של כב' השופטת דורנר בבש"פ 7721/95 יעקב כהן נ' מ"י פד"י מט(4) 166). המטרה ביסוד הוראת סעיף 47 לחוק המעצרים, היא להבטיח כי אדם לא יוחזק במעצר רק מהטעם שלא הצליח להמציא ערובה, מבלי שתינתן הדעת פעם נוספת, על ידי הערכאה השיפוטית, לתנאים שנקבעו, ותמוצנה האפשרויות ליישום ההחלטה (ראה ב"ש 2066/98 (מחוזי י-ם) חלאילה נ' מ"י (לא פורסם)). 9. לא נראה לי כי ניתנה הדעת במידה הראויה, בדיון שהתקיים ב12.7.01-, לכך שהעורר כבר מצוי במעצר תקופה ארוכה, בלי שהובא בפני שופט, ובלי שנשקלה פעם נוספת יכולתו לעמוד בתנאים. לכך הסכים בהגינותו, גם עו"ד זכריה, ב"כ המאשימה. עוד לפני הדיון יצר עו"ד זכריה קשר עם עוה"ד גוטליב, ב"כ העורר, כדי לקבוע תנאים אחרים לשחרור בערובה. 10. היום, בדיון לפני, הוסכמו התנאים. על-פי המוסכם בין הצדדים, אני מורה כי העורר ישוחרר עוד היום בערבות עצמית של 50,000 ש"ח. עד יום 22.7.01 יפקיד בקופת בית המשפט המחוזי בתל-אביב 1,500 ש"ח, וימציא ערב צד ג' שיחתום על ערבות בסך 20,000 ש"ח. 11. לתקלה שאירעה בעניין זה יש ליתן את הדעת. יש לקבוע מנגנונים מתאימים, שיבטיחו שמשוחרר בערובה, לרבות על-פי צו הבאה, שלא שוחרר עקב אי קיום תנאי ערובה, אכן יובא בפני שופט, בהתאם להוראות סעיף 47 הנזכר. יש לדאוג לסידורים המינהליים ההולמים, כדי לקיים את הוראות החוק. משפט פליליסדר דין פלילי