קצבת נכות לתושב מזרח ירושלים פתח דבר 1. המערער, יליד שנת 1964, נפגע ביום 23.3.02 בתאונה קשה. על פי החלטת המוסד לביטוח לאומי נקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור של 100%, החל מיום 23.3.02. תביעת המערער לקצבת נכות כללית, שהוגשה למוסד לביטוח לאומי, נדחתה על ידי המוסד מן הטעם, שאי הכושר של המערער נוצר בעת שלא היה תושב ישראל. בבית הדין האזורי בירושלים התבררה תביעת המערער כנגד החלטת המוסד. על פי קביעת בית הדין, במועד בו איבד המערער את כושרו להשתכר, הוא לא היה תושב ישראל (השופט אייל אברהמי; בל 10958-07). על כך הערעור שלפנינו, בו טוען המערער כי היה תושב ישראל, בין במועד היווצר אי הכושר, בין במועדים שלפניו, כמו גם באלה שלאחריו. הנה כי כן, השאלה העומדת לפנינו במסגרת הערעור הינה, האם התקיים במערער התנאי לזכאות לקצבת נכות לפי הוראת סעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, לפיו אי כושרו של המבוטח להשתכר נוצר בעת שהיה תושב ישראל. 2. גרסת המערער כפי שהוצגה בבית הדין האזורי היתה, כי במועד קרות התאונה בחודש מרץ 2002, התגורר בשכירות בשכונת עיסאוויה שבתוך תחום ירושלים. לפי דבריו, באותה עת, מיום 1.1.02 ועד 19.6.07, גר בבית הני דרי. גם לפני כן התגורר לדבריו בתוך תחום ירושלים. לטענתו, מאז 1.1.95, שהוא מועד נישואיו, ועד 31.12.01, התגורר בשכירות בבית גיסו (בעל אחותו), עבאד פתאח קניבי, בשכונת שועפאט שבירושלים. את גרסתו ביקש המערער להוכיח בעדותו הוא, כמו גם באמצעות שורה של עדים שהעידו מטעמו בבית הדין האזורי, ובהם המשכירים וקרובי משפחה. לפי עמדת המוסד לביטוח לאומי, המערער לא התגורר בירושלים במקומות כפי שטען. אין מחלוקת כי להורי המערער נכס בשכונת הדואר שמחוץ לתחום ירושלים, וכי לפחות הוריו התגוררו שם בשנות ילדותו. פסק הדין של בית הדין האזורי 3. בפסק הדין עמד בית הדין האזורי על כך, כי נוכח מעמדו של המערער כפי שעולה מתעודת הזהות שבידו, על המוסד לביטוח לאומי, הטוען כי אין המערער תושב, מוטל הנטל להוכיח טענתו. בית הדין עמד על כך כי עיקר החקירות שערך המוסד בנוגע לשאלת תושבותו של המערער התנהלו בשנת 2005, כשלוש שנים לאחר המועדים הרלוונטיים. בית הדין ציין את טענות המערער בדבר נזק ראייתי שנגרם לו עקב עריכת החקירות באיחור, ואת טענת המוסד בדבר פרטים חסרים שמסר לו המערער אודות מקומות מגוריו, שהקשו עליו עריכת חקירה במועדים קודמים. כמו כן עמד בית הדין על טענת המערער לפיה המוסד לא הגיש את כל ההודעות שהיו בידיו, לרבות חקירה שבוצעה בשנת 2003, כמו גם על תגובת המוסד כי כל החומר שבידיו גולה למערער, וכי החקירה משנת 2003 לא הייתה רלוונטית. בית הדין ציין כי ככל שנגרם נזק ראייתי כתוצאה מן המועד המאוחר שבו בוצעו החקירות, הרי ששני הצדדים אחראים לו. בית הדין סקר את כלל חומר הראיות שהוצג לפניו, וציין את התרשמותו כי גרסת המערער באשר למגוריו אינה מהימנה. בקשר לכך קבע בית הדין כי: "מההודעות שגבו חוקרי הנתבע מהתובע במשך השנים וכן ממסמכים שכתב התובע כמו גם מעדויות העדים והודעותיהם, מתברר כי התובע נהג לשנות גרסתו באשר למקומות מגוריו באופן שיטתי. התנהלות זו של התובע מעידה על כי התובע מגלה טפח ומסתיר טפחיים במוסרו כתובות שונות חליפין במטרה להעלים את מקום מגוריו האמיתי". בית הדין ציין, כי כשהתבקש המערער להבהיר סתירות בין גרסתו כפי שהובאה לפני בית הדין, לבין דברים שנמסרו בשמו במועדים אחרים, הוא השיב כי אין ליתן אמון בדברים שנמסרו בשמו במועדים קודמים, מאחר שאינו יודע קרוא וכתוב. לעניין זה ציין בית הדין כי " לא ניתן לקבל התחמקות גורפת זו מאחריות על כלל הדברים שנאמרו ונכתבו מטעמו של התובע. בחלק מהמקרים אכן יש ליתן לכך משקל בשים לב לנסיבות העניין, אולם אין הדבר נכון .... בייחוד בהתייחס לכתבי בי דין שהציג הנתבע, שכן אף אם אומנם לא כתב התובע את הדברים בעצמו, חזקה שהאמור בכתבי בי דין שהגיש הינו מפיו ובידיעתו...". בית הדין ניתח בהרחבה את מסכת הראיות שהוצגה לפניו בקשר למגורי המערער במהלך תקופות שונות בחייו. כך, לרבות בקשר לטענת המערער כי מעולם לא התגורר בבית הוריו בשכונת הדואר, יחד עימם ועם אחיו; כי היה שם רק "אורח", וכי מקום מגוריו הקבוע היה עם אחיו הנכה בשועפט, מאז שנת 1980 עת היה בן 16 שנים. בית הדין מצא את גרסתו בקשר לכך בלתי מהימנה. כך גם בנוגע לטענתו בדבר מגוריו בשועפט בסמוך לאחר נישואיו הראשונים, ובתקופות מאוחרות יותר. בקשר לטענת המערער בדבר מגוריו בבית הני דרי החל מינואר 2002, היא התקופה הרלוונטית ביותר לדיון, ציין בית הדין את טענת המערער כי שכר את בית הני דרי ועבר לגור בו בחודש ינואר 2002 לאחר שיפוצים שארכו כיומיים. בית הדין הפנה לעומת זאת לעדות בעל הבית מר הני דרי, שהוא עד ניטראלי, שמסר בהודעתו לחוקר המוסד כי המערער לא התגורר באותה עת בדירה, כי אם רק ביקר בה, לכל היותר פעם בחודש, כאשר בפועל עבר לגור בדירה עם אימו רק מחודש יולי 2002, לאחר התאונה. בעדותו בבית הדין אישר העד את הדברים שמסר בהודעתו. אף הוצגה לבית הדין צריכת החשמל בדירה, שהייתה נמוכה ביותר בחודשים שלפני יולי 2002, ועלתה משמעותית לאחריו. חיזוק נוסף למסקנה כי המערער לא התגורר בפועל בדירה לפני יולי 2002, מצא בית הדין בקיומם של שני סטים של חוזי שכירות לתקופות שונות. סט אחד של חוזים מינואר כל שנה, החל מחודש ינואר 2002, וסט שני מחודש יולי 2002, ובכל חודש יולי בשנה שלאחר מכן. כמו כן מצא בית הדין לייחס משקל מיוחד לכך שבמסמכים שהוצאו בזיקה לתאונה שעבר המערער בחודש מרץ 2002, לא ציין המערער את הדירה בעיסאוויה כמקום מגוריו, כי אם את הדירה בשועפט, בה לפי גרסתו כבר לא התגורר באותו מועד. כך צוינה כתובתו בשועפט בגיליון סיכום מחלה מיום 24.6.02, וגם בטופס התביעה שהגיש לביטוח הלאומי לדמי תאונה, נרשמה כתובתו כ"שועפט ירושלים". על סמך כל האמור קבע בית הדין כי המערער לא התגורר בתקופה השנויה במחלוקת בתחום ישראל, ועל כן נדחתה התביעה. עיקר הטענות בערעור 4. לטענת המערער, הוא שהה בישראל עת אירעה התאונה, ומעולם לא עזב את הארץ לצורכי מגורים. לדבריו, נגרם לו נזק ראייתי נוכח העובדה שהמוסד ערך את חקירותיו בקשר לתביעתו רק בשנת 2005, בעוד שהיה עליו לעשות זאת קודם לכן. כמו כן טוען המערער לקיומה של חקירה משנת 2003, שהייתה בידי המוסד, התומכת בגרסתו, והיא הועלמה מבית הדין על ידי המוסד. לדבריו "העלמת מסמכים מעיני בית הדין קמא לא רק שלא משליך אור על המחלוקת אלא פועלת לחובתו של המערער". המערער חולק על קביעת בית הדין האזורי כי בהיותו מודע לחקירה משנת 2003, הוא יכול היה להגיש אותה. לדבריו, בית הדין היה אמור לבקש את החקירה משנת 2003. לטענתו, המוסד הוא שמגלה טפח ומסתיר טפחיים, בכך שאינו מגיש חקירות שמסקנותיהן אינן תומכות בו. על כן טעה בית הדין כשקיבל חקירות משנת 2006 שלוש שנים לאחר האירוע. לדברי המערער, המוצגים שהוצגו בבית הדין, לרבות ספח תעודת הזהות שהגיש, מראים כי הוא תושב מיום 1.3.02 דהיינו, לפני מועד התאונה. אף חיוביו בדמי ביטוח על ידי המוסד ממועדים שלפני התאונה מוכיחים את דבר היותו תושב. המערער חתום על חוזי השכירות השונים, והייתה זו אימו ששבה וחתמה על חוזה שכירות בחודש יוני 2002, לאור העובדה שחששה כי "החודשים אשר לא שהה בהן בבית החולים ולא בביתו המושכר ילכו לשווא, לכן חתמה עם המשכיר חוזה מחודש 06/02 דהיינו להרוויח עוד שישה חודשי שכירות". לטענת המערער בית הדין טעה כשנתן אמון בעדויות חוקרי המוסד הרוצים להשביע את רצון שולחיהם, ועדויותיהם נגועות בחוסר דיוק. כמו כן, המערער אינו יודע קרוא וכתוב והוחתם כי קרא את עדותו. אף המשכיר הני דרי הוחתם כי קרא את ההודעה, אף שחלקים ממנה כתובים בעברית. 5. לטענת המוסד, הטענות שבערעור מכוונות כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין הנסמכות על התרשמותו הישירה מן העדויות והראיות. המוסד תומך בקביעותיו של בית הדין האזורי, ולטענתו אין כל הצדקה להתערב בהן. על פי החלטת בית דין זה שניתנה במהלך דיון "קדם ערעור", צירף המוסד לסיכומיו שהוגשו בכתב, העתק מן החקירה שערך בשנת 2003, עליה נסמך המערער במידה רבה בטיעוניו. בקשר לכך מציין המוסד, כי החקירה בה מדובר הייתה חקירה של אחי המערער, ממנה לא ניתן ללמוד הרבה על מקום מגוריו של המערער. ב"כ המוסד מציינת בסיכומיה כי בחקירה שנערכה בשנת 2003 מוסר אחיו של המערער כי המערער מתגורר עם אימו בעיסאוויה. לטענת המוסד, לכל היותר ניתן ללמוד מן ההודעה על מצב הדברים מחודש יולי 200 ולאחריו, ולא על מועדים קודמים. 6. בתשובה לסיכומי המוסד ובקשר להעתק ההודעה שמסר אחי המערער, שצורף לסיכומים, מביע המערער את מורת רוחו מ"התנהלותו הבלתי אחראית" של המוסד, "המקדיש סעיף אומלל אחד לעניין זה שאין ללמוד ממנו מאומה על החקירה שהתנהלה בשנת 2003, למעט חקירה אחת המחזקת טענת המערער שהתגורר בישראל עת האירוע". כמו כן נטען, כי בהודעה שצורפה כלל לא מצוין כי המגורים בעיסאוויה הם אך מחודש יולי 2002. לו החקירה משנת 2003 בשלמותה הייתה מוצגת בפני בית הדין קמא התמונה הייתה מתבהרת ופסיקתו של בית הדין קמא הייתה שונה. דיון והכרעה 7. במסגרת דיון "קדם ערעור" הסכימו הצדדים, כי פסק הדין בערעור יינתן על ידי המותב על סמך הטענות שבכתב הערעור, ועל יסוד השלמות בכתב שיגישו הצדדים. פסק הדין ניתן איפוא על ידי המותב על פי הסכמת הצדדים. 8. לאחר שעיינו בפסק הדין שבערעור, בטענות הצדדים, ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו לפי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. טענות המערער מכוונות בעיקר כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין, וכנגד התרשמותו מן העדים. בקביעות מעין אלה ערכאת הערעור לא תתערב אלא במקרים חריגים, ומקרה זה אינו נמנה עליהם. על האמור נוסיף הערות אחדות כמפורט להלן. 9. במידה רבה מתמקד המערער בטענותיו בערעור במה שהוא מכנה "החקירה משנת 2003", אותה לדבריו העלים המוסד במכוון מבית הדין. מטיעוני המערער בערעור יש קושי להבין למה מכוונות טענותיו. בכל זאת התבקש המוסד לביטוח לאומי במסגרת דיון ה"קדם" שקוים בערעור, לצרף לסיכומיו במסגרת הערעור חומר חקירה משנת 2003. ואומנם, על פי ההחלטה, צורף לסיכומי המוסד בערעור העתק מהודעה שמסר מר קווסמי אחמד, שהוא אחי המערער, ביום 20.8.03. מן הדברים שבהודעה עולה כי המערער איננו מושא אותה חקירה. בין השאר, הנחקר נשאל שם על מקומות מגוריהם של בני משפחתו. באשר למערער מציין שם הנחקר כי הוא מתגורר בעיסאוויה בשכירות, וכי אימו מתגוררת עימו. צודק המוסד בטענתו כי לאמירה זו אין משמעות לנושאים שבמחלוקת בערעור, ולו מן הטעם שהתייחסותו של הנחקר הינה למועד שבו נמסרה הודעתו דהיינו 20.8.03. מועד זה הינו מחוץ לגדר המחלוקת, ואין בו כדי להעיד על היותו של המערער תושב עיסאוויה בחודש מרץ 2002, במועד בו איבד את כושרו להשתכר. 10. בסיכומיו בערעור טוען המערער כנגד המוסד, שלא צירף את כל חומר החקירה הנוסף הקיים בעניינו, ושלא הוגש לבית הדין האזורי. המערער אינו מבהיר לאיזה חומר חקירה מכוונים דבריו. מסיכומים שהגיש בא כוחו הקודם של המערער בבית הדין האזורי למדנו לדעת, כי במהלך חקירה נגדית של חוקר המוסד בבית הדין האזורי, "התברר" כי קיים חומר חקירה נוסף שלא הוגש על ידי המוסד. מתשובת המוסד בסיכומיו בבית הדין האזורי עולה כי כל החומר היה לפני המערער, וכל מה שלא הוגש לא היה רלוונטי. בית הדין האזורי קיבל עמדה זו של המוסד, ואין כל סיבה וטעם להתערב בה. כל זאת שעה שהמערער אינו מבהיר במסגרת הערעור מדוע, ככל שאומנם הועלמו ממנו או מבית הדין מסמכים רלוונטיים, לא עמד על גילויים של המסמכים עוד במהלכו של הדיון, כשהתברר לו כדבריו, עצם קיומם. 11. לא למותר הוא לציין כי בדיון שהתקיים בבית הדין האזורי לא ידע המערער להסביר מדוע נחתמו 2 סטים של חוזי שכירות לדירה בעיסאוויה, בעוד שבטיעון בערעור מבקש המערער לשכנע בטיעון עובדתי לעניין זה. עוד יש לציין כי ההודעה שמסר המשכיר הני דרי לחוקר המוסד, נושאת שבעה עמודים כתובים בשפה הערבית. בשלוש שורות אחרונות מתייחסים החוקרים בעברית למונה החשמל שבמקום. בכך אין כדי לשלול מתוקפה המשפטי של ההודעה שנכתבה בערבית, נחתמה במקום על ידי מוסרה, ואף אושרה על ידו בעדותו בבית הדין. יצויין כי המערער עצמו נחקר בבית הדין אודות חתימתו על ההודעות שנגבו ממנו. התברר כי על גבי אחת מהן לפחות מצוין כי הוקראו לו הדברים שנרשמו מפיו. מכל מקום, התשתית העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי מבוססת על מכלול שלם של ראיות שנפרשו לפניו, ועל התרשמותו הבלתי אמצעית מן העדים, ובמיוחד מן המערער. למותר הוא להוסיף ולהכביר מילים על חוסר האמינות שמצא בית הדין האזורי בעדות המערער, ובגרסתו כפי שהוצגה לפניו. סוף דבר 12. דין הערעור להידחות. נוכח העובדה שמדובר בערעור שמתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. קצבת נכותירושליםמזרח ירושליםנכות