החלטה 1. זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' אלון) על פיה נעצרו העוררים עד לתום ההליכים נגדם. 2. העוררים, אב ובנו, ומחמוד באשי הנאשם עמם, מואשמים בעבירות של חטיפת אדם לשם חבלה, קשירת קשר לפשע, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לשוטרים. העוררים חשדו בווליד עבאסי (להלן: "המתלונן") כי רצח את אחיו של עורר 1 בחברון, ולפיכך קשרו קשר עם באשי לחטוף את המתלונן ולחבול בו. במסגרת קשר זה, באשי קבע להיפגש עם המתלונן בבאר שבע כדי לחלוק עמו מנת סם. כשהמתלונן הגיע למקום, ארבו לו העוררים ועמם אנשים נוספים, והכוהו במוטות עץ ובברזלים וגררו אותו למכוניתם, בה נהג עורר 2. הם נסעו בפראות ברחובות העיר תוך אי ציות לרמזורים ותוך סיכון רב לבטחונם של נוסעים, הולכי רגל וכלי רכב. שוטרים דלקו אחרי מכוניתם וסמנו להם לעצור, אולם עורר 2 לא ציית להוראותיהם והמשיך בנסיעה תוך סיכון השוטרים ורכב המשטרה. לאחר המרדף, נתנו העוררים למתלונן לצאת מהרכב, ושלמו לבאשי תמורה עבור מעורבותו בהשגת המידע על המתלונן. 3. בית המשפט המחוזי קבע כי בחומר החקירה ישנן ראיות לכאורה להרשעת העוררים ומפרט את עיקריהן. הוא מצא כי נשקפת מהם מסוכנות הצדיקה את מעצרם עד תום ההליכים. זאת, לאור אופיים האלים של מעשי העבירות המיוחסים להם ובמאפייניהם כמעשים מאורגנים, שיטתיים ומתוכננים. מסוכנות זו מתחזקת גם לאור נסיעתם הפראית והמסוכנת ברחובותיה הראשיים של באר שבע תוך סיכון ישיר ומיידי של חיי אדם ונסיון לפגוע בשוטרים שניסו לעוצרם. כן מצא חיזוק למסוכנות העוררים בקיום הרשעות קודמות לשניהם. הוא מצא כי אין חלופת מעצר העשויה להתאים לנסיבות מקרה זה. 4. בדיון בערר התמקד בא כוח העוררים בטיעונו בהיבטי עילת המעצר וחלופת המעצר. הוא ציין כי המתלונן, החשוד לדבריו ברצח אחיו של העורר 1, מרצה עתה עונש מאסר של 6 חודשים והוא עתיד להיות מוסגר לרשות הפלשתינית בחשד לביצוע עבירת רצח. לטענתו, עובדות אלה מאיינות את מסוכנותם של העוררים כלפי המתלונן, המצוי בלאו הכי במשמורת חוקית, ומכאן שראוי להיזקק לחלופת מעצר, והוצעה על ידו חלופה ספציפית. 5. נתתי דעתי למכלול נסיבות הענין ובאתי לכלל מסקנה כי אין להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי לפיה על העוררים להיות מוחזקים במעצר עד תום ההליכים. הצדק עם קביעת הערכאה הדיונית כי קימות ראיות לכאורה כנגד העוררים לגבי שתי מערכות העבירות בהן הם מואשמים - מעשי החטיפה של המתלונן והאלימות הקשה שהופעלה כלפיו, והנסיעה המסוכנת ברחובות העיר תוך סיכון חיי אדם, ותוך איום ישיר על שלומם של גורמי אכיפת החוק שניסו לעוצרם. אין ספק כי שתי מערכות העבירות כאחת מעידות על מסוכנותם הרבה של העוררים, ודי היה בכל אחת מהן כדי להצביע על כך. על אחת כמה וכמה כך הוא בהצטברותן של העבירות אלה לאלה. מסוכנות זו פועלת כלפי הציבור הרחב,וכלפי המתלונן כפרט. העובדה בלבד כי בשלב זה מצוי המתלונן במשמורת למשך מספר חודשים אינה מאיינת את הסכנה לשלומו, שהרי אין לדעת בבירור מתי ישוחרר ואם יוסגר לרשות הפלשתינית, ואם אמנם יוצא מהישג ידם האפשרי של העוררים, בין במישרין ובין בעקיפין, באמצעות אחרים. מסוכנות העוררים מתחזקת גם לאור עברם הפלילי שהוא רחוק מלהיות זניח. במכלול נסיבות אלה נכון החליט בית המשפט המחוזי כי אין מנוס ממעצרם של העוררים, וכי חלופת מעצר, ככל שתהא, אינה יכולה להשיג את מטרת המעצר. לאור האמור, הערר נדחה. מעצרחטיפהמשפט פלילי