פסק-דין השופטת א' חיות: 1. המערער הורשע בעבירות של נשיאה והחזקת נשק, יריות באזור מגורים, איומים והחזקת נכס חשוד, ונגזרו עליו שלושים ושישה חודשי מאסר בפועל, שניים עשר חודשי מאסר על-תנאי, וכן הופעל לגביו במצטבר מאסר על-תנאי בן שמונה חודשים. האירוע שבמרכז כתב-האישום, התרחש בחנות המכולת של המתלוננים, אליה הגיע המערער כשהוא נושא אקדח. אקדח זה נגנב ימים ספורים קודם לכן מדירתו של שוטר בחיפה. במהלך ויכוח שהתפתח בין המערער ובין המתלוננים בעניין חוב כספי של המערער, הכה המערער פעמיים על הדלפק, שלף את האקדח וכיוון אותו לעבר פלג גופו התחתון של המתלונן. לאחר מכן, יצא מן החנות אך בטרם עזב את המקום במכוניתו, עצר וירה מספר יריות לעבר חנות המכולת. יומיים קודם לאותו אירוע, פגש המערער את המתלוננת במקום אחר בעיר חיפה ובאותה הזדמנות קילל אותה ואיים כי ידקור אותה, כשזו פנתה אליו בבקשה כי ישלם את החוב. 2. הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש. בא-כוחו של המערער מדגיש כי המערער סובל מבעיות נפשיות אשר לגביהן אף הוגשה חוות-דעת רפואית בפני בית-משפט קמא. בא-כוח המערער מוסיף ומציין כי המערער היה נחרץ בעמדתו לפיה יש לסיים את הדיון בפני בית-משפט קמא בישיבה אחת, ובכך מנע, שלא בטובתו, את האפשרות לקבלת תסקיר של שירות המבחן בעניינו. לדעת בא-כוח המערער ראוי כי תסקיר כזה יוגש ולו בשלב הערעור, נוכח הפרעת האישיות שממנה סובל המערער, נוכח התמכרותו לתרופות פסיכיאטריות ועל-מנת שבית-המשפט יבחן את כל ההיבטים הצריכים לעניין לצורך הכרעה בערעור. 3. לא מצאנו כי יש מקום להיעתר לבקשה שהעלה בא-כוח המערער בעניין קבלת תסקיר שירות המבחן. הנתונים הרלוונטיים הנוגעים למערער, כמו גם הבעיות הנפשיות שמהן הוא סובל, מפורטים כדבעי בחוות-הדעת הרפואית שהוצגה מטעמו, וחוות-דעת זו עמדה לנגד עיני בית-משפט קמא בעת שגזר את הדין. לאחר שבחנו את מכלול הטענות שהעלה המערער ולאחר שבחנו אף אנו את חוות-הדעת הפסיכיאטרית, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בעונש אשר נגזר על המערער, שכן העונש ראוי והולם את המעשים החמורים בהם הורשע המערער, ואין הוא נוטה לחומרא כלל וכלל. הערעור נדחה. מקרי ירי