פסק דין המערערת 2 הינה חברה רשומה העוסקת במתן שירותי שמירה מזה שנים. המערער 1 הינו הבעלים והמנהל שלה. בחודש נובמבר 2000 העסיקו המערערים עובד זר, שהינו אזרח ירדני, אשר שהה בישראל שלא כדין (להלן: העובד). בתאריך 28.12.2000 התרחש פיגוע חבלני בקו אוטובוס מס' 51, המוביל מתל אביב לפתח תקוה, באמצעות מטען חבלה. לא היתה מחלוקת על כך כי העובד, שאותו העסיקו המערערים, הוא המחבל אשר ביצע את הפיגוע החבלני הנ"ל. בבית משפט קמא הורשעו המערערים בהעסקה שלא כדין, עבירה על סעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991. ההרשעה התבססה על הודייתו של מערער 1 בשמו ובשם החברה. הצדדים הגיעו בבית משפט קמא להסדר טיעון, מכוחו תטען המדינה לעונש מאסר בפועל שלא יעלה על 4 חודשים, ואילו המערערים, באמצעות הסניגורית אשר ייצגה אותם, רשאים היו לטעון "טיעון חופשי" ולנסות לשכנע את בית המשפט לצמצם ככל האפשר את הענישה. בית משפט קמא (כב' השופט ש' ברוך, ס"נ), הטיל על המערערים את העונשים הבאים: על המערערת 2 קנס בסך 10,000 ₪. על מערער 1 קנס בסך 7,000 ₪ וכן 3 חודשי מאסר אשר ירוצו במתקן כליאה. על ענישה זו הוגש הערעור בפנינו. בפתח הדיון היום בפנינו הודיע הסניגור, כי הערעור מתייחס רק לעונש המאסר שהוטל על מערער 1 ולא לקנסות ששולמו בינתיים. בהודעת הערעור, כמו גם בטיעונו בפנינו, העלה ב"כ המערער את הטיעונים הבאים: המערערת 2 היא חברה העוסקת בתחום מתן שירותי שמירה מזה זמן רב. המערערת סיפקה שירותי שמירה למסעדת "מול הגלים" בחוף הים בראשון לציון. שומר שהועסק מצדם באותה מסעדה נלקח לבית חולים. בעלי המסעדה הם שהציעו למערערים לעשות שימוש בעובד שלהם לצורך שמירה לזמן קצר, עד אשר יצליחו למצוא שומר אחר. העובד עבד באותה מסעדה, ישן בה לעתים, והיה מוכר לבעלי המסעדה. יתרה מזו, גם לאחר שהמערערים הפסיקו להעסיקו בעבודות שמירה, חזר העובד למסעדה והועסק שם. הפיגוע קרה ב-28.12.2000, בעוד שהעובד הועסק על ידי המערערים במהלך חודש נובמבר, דהיינו, חלף כחודש בין סיום העסקתו לבין האירוע החבלני. למערערים לא היה כל קשר וכל ידיעה על הפיגוע. לטענת ב"כ המערערים, אין ספק שבית משפט קמא החמיר עם המערערים, בשל העובדה שהעובד התגלה בסופו של דבר כמחבל. לא היה מקום להחמיר עמם, משום, שכאמור, לא היה להם כל קשר לכך, והם השתמשו בעובד שהיה מוכר לבעלי המסעדה שעליה שמר. עוד טוען ב"כ המערערים, כי למערער אין עבר פלילי, נגרם לו נזק לאחר שרשיון השמירה שלהם בוטל על ידי משרד המשפטים, בעקבות פרשה זו, ומכל הנימוקים הללו גם יחד, הוא עותר כי בית משפט זה יתערב בענישה ויבטל את המאסר מאחורי סורג ובריח. שקלנו את טיעוניו של ב"כ המערערים, אשר טען למרשיו בטוב טעם. לא נראה לנו, כי נוכל להתערב בענישה שהוטלה בבית משפט קמא. מקובל עלינו, כשם שהיה מקובל על התביעה, כי למערערים אין כל קשר עם פעילותו החבלנית של העובד והם לא ידעו עליה. יחד עם זאת, בתי המשפט, בכל הערכאות, לרבות בית המשפט העליון, עמדו זה מכבר על ההיבט הביטחוני שבעבירת השהיה הבלתי חוקית וההעסקה של עובדים זרים בארץ שלא כחוק. מקובלים עלינו לענין זה דבריו של כב' השופט קמא, כי "מעשיהם של הנאשמים, כמו מעסיקים אחרים שמעסיקים עובדים בניגוד לדין בישראל, מהווים כלי ומכשיר בידי אלה המבקשים לפגוע בבטחון המדינה, הם מאפשרים את שהייתם של מי שאינם מורשים לשהות בתחומי המדינה ובכלל זה אלמנטים חבלניים כמו המחבל שביצע בסופו של דבר את הפיגוע, מאפשרים להם מגורים, מקלט נוח, דרכי התארגנות...". המקרה הנוכחי הוא בבחינת המחשה כי האמירות ברוח זו אינן תיאוריה אלא מציאות עגומה, כואבת ומסוכנת. אנו רואים בחומרה מיוחדת את העובדה שהמערערים עוסקים בהספקת שירותי שמירה דווקא. מי שעוסק בעיסוק זה, מתחייבת ממנו זהירות מיוחדת, בכל הקשור בהעסקת עובדים, ובדיקה בשבע בדיקות של כל עובד המועסק מטעמו או על ידו בשירותי שמירה. העובדה היא, כי במקרה הנוכחי, משום שהעסיקו המערערים בשמירה עובד שלא כחוק, התברר בסופו של דבר כי הוא מחבל. אנו ערים לכך שהפיגוע החבלני אירע כחודש לאחר שהעובד לא הועסק יותר על ידי המערערים, עדיין מדובר בחוליה לאורך שהותו הבלתי חוקית בארץ, שתרמה בסופו של דבר את תרומתה לכך שהעובד שהה בארץ עד לביצוע החבלה. התוצאה היא, כי אנו דוחים את הערעור. בשולי הדברים אנו רואים לנכון להעיר את ההערה הבאה: לטענת המערערים העובד הועסק על ידי מסעדה שהמערערים סיפקו לה את השמירה, מסעדת "מול הגלים" בראשון-לציון. בין היתר קבל ב"כ המערערים על כך, שנגד מרשיו הוגש כתב אישום ובדיעבד אף נדון מערער 1 למאסר בפועל, בעוד שנגד בעלי המסעדה לא ננקטו אמצעים כלשהם. נראה לנו, כי מן הראוי היה, במיוחד לאחר אירוע חמור מעין זה, לערוך חקירה מקיפה ולהעמיד לדין כל מי שתרם תרומה כזו או אחרת לשהייתו של המחבל שנתפס בארץ, לכל אורך התקופה שבה שהה שלא כחוק, בוודאי מי שהעסיק אותו תקופה ארוכה, כפי שטוען בפנינו ב"כ המערערים, כדי שלא תיווצר אף מראית פנים של אי מיצוי שווה של הדין. כאמור לעיל, אנו דוחים את הערעור. טרור