החלטה 1. נגד העורר הוגש ביום 12.6.2000 כתב אישום בבית משפט השלום בבאר שבע בגין עשרה אישומים של קשירת קשר לביצוע פשע, מסירת הודעה כוזבת על עבירת פשע וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על פי המפורט בכתב האישום העורר נהג לפעול ביחד עם אחרים במטרה להונות את חברות הביטוח, וכדי להוציא מהן דמי ביטוח כוזבים: אנשים שונים פנו אליו, היו מוסרים לו את רכבם, הוא היה מעבירו לעזה, שם היה אמור למכור את הרכב בעצמו או באמצעות אחר. לאחר מכירת הרכב, היה אמור בעליו להודיע לחברת הביטוח על גניבתו וזאת כדי לזכות בדמי הביטוח. העורר התקשר לצורך כך עם אחד, עופר שמואל, שקיבל מן העורר את כלי הרכב, היה אמור להיכנס איתו לרצועת עזה, להעבירו שם לקושר אחר, ולקבל ממנו את התשלום עבור מכירת הרכב. העורר לא ידע, כי עופר שמואל הוא שוטר, הפועל כסוכן סמוי, אשר הביא לתפיסתו של העורר. עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו, ובית-משפט השלום (השופט ג' טהר לב) נעתר לבקשה. העורר הגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (השופט י' טימור), אך זה דחה את הערר. גם בפני הערכאות דלמטה וגם בפניי לא כפר העורר בכך שקיימות ראיות לכאורה (בכלל זה גם צילומי וידאו), הקושרים את העורר לפרשה. כמו-כן, העורר, שבתחילה הכחיש קשר לפעילות, שינה טעמו, ומסר הודעות מפורטות לאחר שחזה בראיות אלה. בפניי העלה בא-כוח העורר טענות שהעלה בפני הערכאות דלמטה, אשר בהן יש לדעתו כדי להצדיק שחרור מרשו. על-פי הטענה, העורר שודל על ידי סוכן משטרתי לעבור עבירה עשר פעמים, כאשר יכול היה להסתפק בשידול כזה לגבי מכונית אחת או שתיים בלבד; לעורר אין עבר פלילי, הוא אמנם הורשע בהחזקת כמות גדולה של קנבוס שלא לשימוש עצמי, אולם לטענת בא-כוחו, אין לעבירה זו השלכה על ענייננו, שכן מדובר בעבירה שנעברה בטרם נחשף בפרשה שלפנינו, ושם הסכימה התביעה לשחרר את העורר בערובה, אף שידעה על מעורבותו במעשים נשוא כתב האישום שבענייננו; חלקו של העורר בפרשה אינו גדול; שותף בביצוע העבירות הללו, שוחרר ממעצר, ואין להפלות בין השניים; ולבסוף, כי שירות המבחן המליץ על חלופת מעצר. בא-כוח המדינה טען, כי אין להורות על שחרורו של העורר. ראשית, ציין, כי אמנם היה סוכן משטרה מעורב בפעילות, אך אין מדובר בהדחה. הוא הוסיף, כי לא ניתן היה לחשוף את העורר בגין מקרה בודד, שכן היה מדובר בכמה רשתות פעילות שהיה צריך לגלות, וזו הסיבה בגינה לא נתפס העורר אחרי מקרה אחד או שניים. כמו-כן הוסיף, כי החל מינואר שנה זו החל העורר "להתפרנס" מפעילות עבריינית - תחילה גניבות רכב ואחר-כך עבירות סמים, ועל-כן טען שמתקיימת סכנה שיעבור עבירות נוספות. 2. בהעדר מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, כל שנותר הוא לבחון קיומה של עילת מעצר כנגד העורר. אכן, אין מדובר כאן בעבירות המקימות כשלעצמן חזקת מסוכנות, אולם במקרה דנן, מתקיימות נסיבות, אשר מצדיקות את המשך המעצר. אין מדובר כאן במי שנכשל באופן חד-פעמי, אלא במי שפעל לכאורה באופן עקבי ומתמשך, בפעילות מאורגנת עם אחרים, לצורך ביצוע עבירות רכוש בהיקפים גדולים. בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 272, אמרנו: "מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש, פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויות היסוד של יחידיה ובנסיבות מסויימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה... עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור." גם בנסיבות עניינו של העורר קמה עילת מעצר כנגדו. לכך יש להוסיף כי בהתחשב בהרשעתו בנסיון עבירה שבוצעה במקביל לעבירות שהן נושא האישום, לא שוכנעתי, כי החלופה שהוצעה על-ידי בא-כוחו תוכל להבטיח תחליף שישיג את מטרת המעצר. 3. לטענת העורר ביחס לעובדה ששותפו לפעילות העבריינות שוחרר ממעצר, אכן סברתי שיש בכך קושי, אולם שוכנעתי לבסוף כי בין עניינו של העורר לעניינו של שותפו קיימים הבדלים, בעיקר משמעותית העובדה שבאותה תקופה התדרדר העורר לעיסוק עברייני והורשע עקב כך בהחזקת למעלה מקילוגרם קנבוס שלא לשימוש עצמי. 4. העורר נתון במעצר כבר תקופה לא קצרה, ומשפטו טרם החל להתברר; לפיכך, לפני שנתתי את החלטתי ביקשתי שתובא בפניי רשימת מועדים שתיקבע לשמיעת תיק זה, וזאת כדי לוודא שמשפטו של העורר יסתיים בקרוב. רשימה כזו הועברה אליי, ועולה ממנה, כי נקבעו בתיק עתה ארבע ישיבות לשמיעתו עד לתאריך 10.12.2000. יש לקוות, שניתן יהיה לקדם את המשפט במועדים שנקבעו. אם לא יסתיים המשפט עד תום חודש דצמבר, יוכל העורר לפנות בבקשה לעיון מחדש במעצרו. הונאהמעצר