החלטה 1. המבקש הועמד לדין בבית משפט זה במסגרת ת"פ 278/02 והמשיבה (המאשימה) ייחסה לו עבירות של החזקת נשק, הובלת נשק וסחר בנשק, עבירות לפי הסעיפים 144(א) + 29, 144(ב) + 29 ו- 144(ג) + 29 לחוק העונשין תשל"ז1977- (להלן-"החוק"). המאשימה עתרה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו במסגרת ת"פ 278/02 הנ"ל, ובהחלטתי מיום 12/06/02 נעתרתי לבקשה והוריתי על מעצרו כמבוקש (ב"ש 3093/02). ערר שהוגש על החלטתי האמורה בפני בית המשפט העליון נדון בפני כבוד השופט טירקל ונדחה על ידו (בש"פ 5124/02). עתה לפני בקשתו של המבקש לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל. 2. המבקש השתית את בקשתו על כך שלמן מעצרו בקשר לפרשה זו (26/05/02) ועד היום הוא נתון במעצר ומשפטו טרם החל להתברר לגופו. המבקש טען כי אמנם יש לו הרשעות קודמות אך אלה אינן הרשעות קודמות בקשר לאותו סוג של עבירות שבהן הוא מואשם כאן אלא בגין עבירות רכוש "והמדובר בעבירות ישנות מאוד". על שום כך עתר המבקש לקבל את בקשתו ולהמיר את מעצרו בחלופת מעצר, היינו, מעצר בית בתנאים מגבילים בביתו, כאשר אשתו היא זו שתפקח עליו שלא יפר את תנאי שחרורו. 3. המשיבה מתנגדת לבקשה. 4. התיק העיקרי (ת"פ 278/02) נקבע מלכתחילה בפני כבוד השופט שפירא, אשר קבע שלושה מועדים לשמיעת הראיות, היינו בימים 08/01/03, 12/01/03 ו- 14/01/03. ואולם, בשלב מאוחר יותר דן כבוד השופט שפירא בהליכי גישור בעניינם של שני שותפיו של המבקש לדבר עבירה. על שום כך הגישה המשיבה הודעה לבית המשפט אשר הביאה לידיעתו של השופט שפירא את דבר הצורך להעביר את שמיעת הראיות בתיק העיקרי בפני שופט אחר וביקשה כי יקבעו מועדים סמוכים ככל האפשר. ואמנם שמיעת התיק הועברה לכבוד השופט עמית שבפניו התקיימה היום ישיבה שבה קבע שני מועדים לשמיעת הראיות, היינו ביום 13/02/03 משעה 09:00 עד שעה 18:30 וביום 24/02/03 משעה 09:00 עד שעה 18:30. ב"כ המאשימה טען בפני היום כי "היה נסיון לקבוע מועד שלישי וחברי לא היה פנוי באותו יום". 5. א. לאחר ששקלתי את טענותיהם של ב"כ הצדדים ואת מכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה. ב. טענתו של הסניגור המלומד היא כי אין ספק שמשפטו של המבקש לא יסתיים בתוך תשעת החודשים הקבועים בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996- (להלן- "חוק המעצרים"). ועל שום כך, לדבריו, מן הראוי שבית המשפט יורה כבר עתה על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר. אכן המחוקק קבע בסעיף 52 לחוק המעצרים כי חלוף זמן ניכר מעת מתן החלטת המעצר הינו עילה לבקש מבית המשפט עיון חוזר בהחלטת המעצר. ואולם, גם אם טרם החל משפטו של המבקש, אין לפרש את דברי המחוקק בסעיף 52 לחוק המעצרים כאילו עצם חלוף הזמן מהווה עילה אוטומטית לשחרורו של המבקש ממעצרו. סבורני כי השתלשלות העניינים שתוארה לעיל מלמדת על כך שלמשיבה לא היה כל חלק בהתמשכות ההליכים. בית המשפט (כבוד השופט שפירא) קבע מועדים לשמיעת הראיות על פי יומנו. המבקש לא עתר לשחרורו מן המעצר בשל המועדים שנקבעו על ידי כבוד השופט שפירא. בקשתו הוגשה רק לאחר שהתברר שהתיק הועבר לשופט אחר. ואולם, גם העובדה שהתיק הועבר לשופט אחר לא גרמה לשינוי משמעותי בנסיבות העניין. זאת, משום שבית המשפט (כבוד השופט עמית) קבע לתיק העיקרי שתי ישיבות ארוכות במיוחד, מן השעה 09:00 ועד השעה 18:30 בכל פעם ועל כן שתי ישיבות אלה יכול שתשקלנה כנגד שלוש ישיבות "רגילות" שנקבעו בעבר על ידי כבוד השופט שפירא. ג. אשר לטענתו של הסניגור המלומד, עו"ד בדר אלדין אגבאריה, על כך שעברו הפלילי של המבקש הינו "בתחום אחר לחלוטין", היינו בתחום עבירות הרכוש, אין לי אלא לחזור על דברים שכתבתי בהחלטתי מיום 12/06/02 כשציינתי שבנסיבות העניין אין הצדקה להורות על חלופת מעצר. ציינתי שם כי - "(...) מדובר בנאשם בעל עבר פלילי, אמנם בתחום הרכוש, אך נראה לכאורה, לאור המיוחס לו בכתב האישום הנוכחי, כי הנאשם "עלה במדרגות הפשע" ועתה עבר לעסוק בעניינים חמורים יותר". כאן יש לציין כי הסניגור המלומד של הנאשם שייצג את המבקש בדיון בבקשת המעצר הבהיר בפתח הדיון כי מוסכם עליו, מבלי להודות בראיות שבידי המאשימה, כי בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום וכי מתקיימת בענייננו עילת מעצר. ד. לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין יש הצדקה להורות על שחרורו של המבקש מן המעצר כמבוקש. סבורני כי יפים לכאן דברי כבוד השופט טירקל בהחלטתו בבש"פ 5124/02, שניתנה במסגרת הערר על החלטת המעצר בעניינו של המבקש, לאמור: "(...) בפרשה הנדונה מדובר בעסקה מתוכננת שבה השתתפו (...) מספר אנשים. העורר לא שיתף פעולה בחקירתו, הכחיש הכל, לא סיפק הסבר ולא מסר מה מקור הנשק. מקובל עלינו כי מעשי עבירה בנשק - ובמיוחד סחר בנשק - מעידים על מסוכנות. וכבר אמרתי כי "על מחזיק הנשק המבקש לפדות עצמו מן הכליאה להביא טעמים כבדי משקל שיצדיקו חלופה למעצר", שאם לא כן "נשאר החטאת רובץ לפתחו" (בש"פ 2262/99 ארפינו נגד מדינת ישראל (...). מסוכנות זאת אי אפשר להפיג על ידי חלופה במעצר". ה. אכן, איש לא ידי לא יתקע כי משפטו של המבקש יסתיים בתוך תשעת החודשים הקבועים בסעיף 61 לחוק המעצרים. ואולם, סבורני כי העובדה שהמחוקק קבע את שקבע בסעיף 61 לחוק המעצרים, כשלעצמה, אינה צריכה להוות שיקול באשר לשחרורו של הנאשם-המבקש כאשר תקופת תשעת החודשים טרם חלפה. לכשתגיע העת, ואם המאשימה תמצא לנכון להגיש בקשה מתאימה בפני בית המשפט העליון, יתן בית המשפט העליון את דעתו לסוגיה זו. ממילא, על כן, אין מקום לעניין זה בשלב הנוכחי. 6. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. מעצרנשקעבירות נשקהובלות