סגן הנשיא, השופט חיים פורת: הרקע לערעור .1המערער והמשיבה נשואים זה לזו כדמו"י מאז 26.8.91ולהם שני ילדים קטינים. השלום אינו שורר במעונם של הצדדים זה תקופה ארוכה וכך הגישה המשיבה, ביום 30.10.95, את ההליכים הבאים לבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא: (א) תביעת מזונות ומדור בשמה ובשם הילדים נגד המערער בתיק תמ"ש 1800/.95 (ב) תביעה למשמורת על שני הילדים בשמה ובשם, הילדים נגד המערער בתיק תמ"ש 1801/.95 (ג) בקשה שהגישה המשיבה נגד הורי המערער בתיק המ' 5029/95 (בהליך לוואי בתיק תמ"ש 1801/95, ובו בקשה ליתן צו נגדם להחזיר לה את שני הילדים (המערער קיבל את הילדים לביקור סוף-שבוע ומשלא החזירם היא פנתה אל הוריו, ואלה אמרו לה שבנם יצא לשירות מילואים, והם אינם מוכנים להחזיר את הילדים עד שישוב מן השירות, לכן הוגשה הבקשה נגדם). (ד) בקשה שהגישה המשיבה בשמה ובשם הילדים נגד המערער בתיק המרצה 5030/95 כהליך לוואי בתיק תמ"ש 1800/95 לעיקול רשימת פריטים (דירה, תכולה, מכונית, זכויות במקום עבודת המערער, כספים וחשבונות בנק ומשכורת). .2בקשת העיקול נענתה בחיוב. הבקשה להחזרת הילדים נקבעה לדיון למחרת, ליום 31.10.95, בנוכחות הצדדים (משמע: המשיבה והורי המערער). הדיון בשתי התביעות העיקריות נקבע במזכירות ליום .4.12.95 .3למחרת הופיעו בבית המשפט קמא המשיבה והורי המערער וכן המערער עצמו (אף שהוא עצמו לא הוזמן לשום ישיבה לאותו יום, ושום דיון איתו לא נקבע לאותו יום, אלא, כאמור, ליום 4.12.95). כמו-כן הופיעה, מסתמא לפי הוראות בית המשפט, פקידת סעד מן המחלקה לשירותים חברתיים בא בן-יהודה. .4מן הנחזה בפרוטוקול של בית המשפט קמא הועדו המערער והמשיבה (עדות כל אחד מאלה מפורטת בשלוש וחצי שורות), המערער הסכים בעדותו להחזיר את הילדים למשיבה, והמשיבה העידה שהיא גרה אצל אימה וכי הדירה שבה גרה המשפחה נמכרה, וכל הציוד שהיה בה נארז בידי המערער. לאחר מכן נרשם מפי המערער שהוא מסכים למתן פסק-דין שלפיו יהיו הילדים במשמורת המשיבה, כפוף לכך שפקידת הסעד תיפגש עם בני הזוג ותסדיר את ענייני הסדרי הראייה. פקידת הסעד סיפרה, כי קיבלה תלונות טלפוניות באמצעות אל"י, וגם משכנה, על התעללות המשיבה בילדים. העניין טרם נבדק לעומק, שכן בני הזוג אינם משתפים פעולה. אולם, אין מניעה מצידה שהילדים יהיו אצל המשיבה ויקוים מטעם המחלקה לשירותים חברתיים מעקב אחר התפתחות הילדים ותפקוד האם. לאחר כל אלה ערך בית המשפט קמא פסק-דין, ובו הורה על החזרת הילדים, ופסק בהסכמה שהילדים יהיו במשמורת אימם. פקידת הסעד מונתה להסדיר את הסדרי הראייה בין הילדים לאב. וכן נקבעו כמה עניינים טכניים בקשר לכל אלה. מיד לאחר מכן נערך המשך הפרוטוקול תוך ציון תיק תמ"ש 1801/95, שלא היה קבוע כלל לאותו יום ושלא היה קשור בהחזרת הילדים (קודם לכן נשאו שלושת דפי הפרוטוקול ופסק הדין את מספר התיקים תמ"ש 1800/95 והמ' 5029/95, שהם תיק המשמורת והבקשה להחזרת הילדים). נרשם שבא-כוח המשיבה מבקש להתייחס לעניין המדור (עניין, שכמובן, אינו קשור ואינו שייך לדיון שנקבע באותו יום - החזרת הילדים), כי לאישה אין קורת גג ויש להעביר לה את תכולת הדירה. הוא ביקש לתקן את כתב התביעה ולהוסיף עתירה לחייב את המערער בתשלום שכר דירה. נרשם מפי המערער שהוא מציע לשלם דמי שכירות לחודש בסך 400דולר, ובית המשפט חייב את המערער בהחלטה שנתן על-אתר בתשלומים חודשיים של 400דולר בשקלים בעבור שכירת דירה מיום שתישכר. לאחר מכן נחזה מהפרוטוקול, כי הצדדים החליפו דברים על-אודות תכולת הדירה, הם הסכימו על דרך חלוקתה ומיד ניתנה החלטה נוספת שאישרה את חלוקת התכולה לפי הסכמת הצדדים. עולה מהפרוטוקול שנערך לאחר מכן משא ומתן על-אודות תשלום מזונות, והמערער הציע תשלומי מזונות למשיבה ולילדים, אשר באת-כוח המשיבה הסכימה להם. בהתאם לכך נתן בית המשפט קמא פסק-דין, ובו אישר את ההחלטות הקודמות (על אודות תשלום שכר דירה וחלוקת התכולה) כפסק-דין סופי והוסיף חיוב מזונות לפי הסכומים שצוינו קודם לכן, ובכך נסתיים הדיון בכל התיקים. הערעור .5הערעור הוגש על כל אותן החלטות ופסקי-דין שניתנו, כמצוין לעיל, נגד המערער, אשר, לטענתו, לא הבין כלל מה מתרחש, הוא לא קיבל שום כתב-תביעה ושום הזמנה, אלא נלווה לדיון אל הוריו אשר הוזמנו ביום 31.10.95, משמע ביום הדיון, לבוא לבית המשפט באותו יום לדיון כדי להחזיר את הילדים, ומצא את עצמו יוצא עם פסקי-דין סופיים הכוללים מזונות, שלדעתו אינם מאפשרים לו כל מחיה, עם הכרעות לעניין משמורת וסדרי ראייה לא-ברורים, והכול, בלי שהוזמן לשום דיון ובלי שאופשר לו להגיש כתבי הגנה, להביא ראיות, לסכם טענות ולנהל משפט כהלכתו. המערער הוסיף וטען בערעור, שהופעל עליו לחץ כבד מנשוא, וכי הוא נאלץ להביע הסכמתו בלי שהבין למה הסכים. הוא לא היה מיוצג, ובית משפט קמא לא שעה לטענתו, שכבר הגיש הליכים קודמים בבית הדין הרבני ושהדברים לא נרשמו בפרוטוקול. לא אופשר לו להגיש תלושי משכורת או לטעון לחוסר סמכות, ועוד. .6מאחר שפסקי הדין כללו הכרעות בנושא משמורת ובנושא מזונות, יש צורך בערעור בהרכב של שלושה שופטים (סעיף 10לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה- 1995להלן: "החוק"), לכן קוים לפניי דיון מקדמי בערעור לפי תקנה 445לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בתקווה שתהא הסכמה בלא צורך בדיון של ממש המטריח הרכב של שלושה שופטים; שכן לכאורה הדיון בבית משפט קמא היה פסול מיסודו וראוי לביטול, אולם, בא-כוח המשיבה עמד על תקינות הדיון ועל תקפות פסקי הדין שניתנו. .7באת-כוח המערער הבהירה, כי ערעורה מוסב על כל ההחלטות ופסקי הדין, אף שציינה בהודעת הערעור כי הערעור הוא על ההכרעות בתמ"ש 1801/95 (תיק משמורת) והמרצה 5029/95 (הבקשה להחזרת הילדים), אם כי בנימוקי הערעור נטען גם למזונות בתמ"ש 1800/95, משום שמרשה לא קיבל כל תביעות, והיא לא ידעה על כמות ההליכים שננקטו. לפיכך, הודיעה שהיא מתקנת את הודעת הערעור כמוסבת לגבי פסקי הדין וההחלטות בשני התיקים של בית המשפט קמא: 1800/95ו-.1801/95 .8בתיקו של בית-משפט קמא לא מצאתי אישור כלשהו על המצאת הזמנות לדיון או על מסירת מסמכים למערער. כאשר ביקשתי הבהרות מבא-כוח המשיבה השיב, כי דאג להזמין אף את המערער עם הזמנת הוריו. אולם, כאשר ביקשתי לראות את אישורי ההמצאה הציג אישור המצאה רק להורי המערער ולר שם המקרקעין (על אודות עיקול הדירה), ולא היה בידו אישור המעיד על הזמנת המערער או על המצאת כתבי בית-דין למערער, חרף חיפושיו. בנסיבות אלה אין הוכחות ואיני מוכן לקבל את הצהרת באת-כוח המשיבה כאילו הזמין את המערער. אין כל ראיה לכך. לנוכח חילוקי הדעות בין הפרקליטים על מה שהתרחש או שלא התרחש, איני מוכן להסתפק בהצהרת פרקליט בניגוד להצהרת חברו בהיעדר ביסוס. כאמור, עצם הצגת אישורי המצאה להורים והיעדר אישור המצאה למערער אומר "דרשני". .9בתום הישיבה קבעתי בהחלטה בגדר סמכותי לפי תקנה 445(ב), שהערעור מוסב על כל ההחלטות ופסקי הדין, משמע בכל התיקים של בימ"ש קמא (ולא רק בתמ"ש 1801/95) והוריתי לבאי-כוח הצדדים לסכם טענותיהם בכתב. ההכרעות בערעור פסלות הדיון מן הפן המשפטי הצר .10לדעתי, רק הדיון בבקשה לעיקול הזמני והבקשה להחזרת הילדים היו תקינים; כל השאר, היינו הדיונים בתביעות עצמן, היו פסולים וממילא כל ההחלטות ופסקי הדין שניתנו בהם ראויים לביטול, אם אינם בטלים מעצמם כנוגדים כל דרך דיון הוגנת ונאותה. ממושכלות היסוד שאין מקיימים דיונים נגד נתבע אשר לא הומצאו לו כתבי תביעה (או בקשה) ולא הוזמן לדיון. העובדה שהזדמן באקראי או לתומו לאולם המשפטים (במקרה דנן הוא נלווה להוריו לדיון שהם היו המשיבים בו ואליו הם הוזמנו) אינה משנה דבר בנדון זה. "המצאת כתב התביעה כחוק היא המקנה לבית המשפט את הכוח להשתמש בסמכותו ולדון בתביעה" (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995) בעמ' 227, פיסקה 180). .11זאת ועוד. אפילו נמסרו למערער כתבי התביעה (וכאמור, דעתי כמפורט לעיל שהדבר לא הוכח ולא נתקיים), הרי ברור ואין על כך מחלוקת, כי הדיון בתביעות לא נקבע אלא ליום .4.12.95 לכן, נוכחותו של המערער באולם בית המשפט לא היתה נוכחות כדי לקיים דיון בתביעות. טרם חלף המועד להגשת הגנות ותצהירים נגדיים, לא היתה שהות סבירה להספיק ולהיוועץ בפרקליט ולא היתה כל היערכות לא בראיות ולא בטיעון, כדי להצדיק קיום דיון מאולתר כפי שקוים בכל התיקים. אין בפרוטוקול של בית המשפט קמא ולו מילה אחת שהוסבר למערער, כי אינו חייב להסכים לדיון באותו יום, וכי זכותו להגיש כתבי טענות, להביא ראיות, לסכם טענות, לקיים את הדיון במועד שנקבע ולהיות מיוצג בידי פרקליט. העובדה שהמערער הסכים או הציע הצעות אינה משנה בנדון זה. הדברים נעשו תחת מורא בית המשפט (ואיני אומר שבית המשפט הפחיד או איים, אלא מכוח יראת הכבוד שהאדם "הרגיל" רוחש לבית המשפט וחושש שלא להשיב תשובות לשאלות שבית המשפט שואל אותו). פסקי הדין וההחלטות השונות היו למעשה "מחטף", ואין לעודד דיונים כאלה בשום פנים ואופן; הם נוגדים כל עקרונות של קיום דיון הוגן ונאות והם פסולים. הייתי מוכן לראות חריג במקרה ששני הצדדים מיוצגים בידי פרקליטים המודעים לכתבי הטענות, ואלה מסכימים להקדמת דיון, תוך קיום דיון לגופו של עניין בישיבה שנועדה לבירור בקשה לסעד זמני. אולם, אין להרחיב חריג זה למקרה המתואר לעיל לגבי אדם שאינו בקיא בזכויותיו, אינו מיוצג, בעוד שהצד שכנגד מיוצג, אדם שלא הגיש כל כתבי הגנה, תצהירים נגדיים וראיות, וקרוב לוודאי שגם לא קיבל כתבי תביעה ואם קיבל - לא הספיק כאמור לעשות בגינם דבר. הדיון באותו יום לא נקבע כלל לעניין המופנה כלפיו אלא כלפי הוריו; משמע, הוא לא יכול היה להעלות על הדעת כי יישפט הוא עצמו באותו יום ובהיקף עניינים כה נרחב כפי שצוין לעיל. ההיבט המיוחד של דיני המשפחה ובית המשפט לענייני משפחה .12כל דברי הביקורת דלעיל נכונים לכל הליך, אף שאינו מתייחס לדיני משפחה ואינו מתנהל בבית-משפט לענייני משפחה. אולם, משהתקיים דיון פגום ומהיר, כאמור, דווקא בבית המשפט לענייני משפחה, הדברים פגומים פי כמה וכמה. בית המשפט לענייני משפחה הוקם בעקבות דו"ח הוועדה לבחינת יישום דיני המשפחה, מדצמבר 1986, בראשות השופט א' שנבוים ז"ל. הדו"ח מפרט את הייחוד אשר בדיני המשפחה, הדיון וההכרעה בהם לעומת ענפי משפט אחרים. להלן קטעים מן הדו"ח בעמ' 18-.19 "בבואנו להציע דרכי פעולה לפתרון הבעיות הנזכרות לעיל, ראינו לנגד עינינו את המצב בארצות בהן הוקם בית-משפט למשפחה, המבוסס על העקרונות הבאים: .1כל סכסוך שהצדדים המעורבים בו הם בני זוג או ילדיהם, מעיד על קרע ברקמה המשפחתית. הוא רק סימפטום המעיד על מחלה עמוקה יותר ולכן מחייב טיפול כולל, להבדיל מהכרעה בודדת בבעיה אשר הובאה לבית המשפט. אין לטפל בסכסוך בבעיה פלונית בעניני משפחה כאילו היה תביעה כספית או קנינית רגילה, אלא כחלק ממכלול רחב שמטרתו הכרעה בסכסוך המשפחתי הכולל. לעיתים קרובות, הבחירה בדרך משפטית כלשהיא, או בחירה בהליך משפטי כזה או אחר, היא פונקציה של שיקולים אסטרטגיים וטקטיים של בני הזוג במאבקם על רכוש המשפחה, על החזקת ילדיהם והתרת קשר הנישואין ביניהם. במקרים רבים ההליך המסוים שנבחר אינו מבטא את הסכסוך האמיתי והוא נבחר כדי להשיג מטרות אחרות, רחוקות יותר, שענינן במשבר המשפחתי בכללותו. גם מבחינה זו לא יהיה זה מן הראוי להשקיף על הבקשה המובאת לפני בית המשפט בבדידותה אלא כקצה הקרחון של הקרע במשפחה או כאחת החוליות של שרשרת המאבק בה. זאת ועוד, גם אם ההליך המשפטי שנפתח מבטא מצוקה אמיתית במישור הנדון (מזונות למשל) הרי השלכות הדיון ותוצאותיו עשויות להיות מרחיקות לכת מעבר לחיוב הכספי. כל הכרעה שיפוטית בתחום זה מן הראוי שתקח בחשבון את ההתפתחות הצפויה, את התוצאות העשויות לנבוע מהכרעה במגזר הצר על בני הזוג וילדיהם ואת ההשלכות הצפויות ממהלך הדיון ותוצאותיו. במהלך בירורה של תביעה כלשהי בעניני משפחה בבית המשפט או בבית הדין, נפרשת ממילא היריעה כולה. בני הזוג מעלים טענות תביעה והגנה שיסודן באופי הצדדים, בהתנהגותם במהלך החיים המשותפים, באפשרויות הכלכליות והרכושיות העומדות לרשות כל אחד מהם וכיוצא בזה. לאור תפיסה זו, אין טעם ותכלית בניהול התדינויות בכל הליך והליך באופן נפרד. .2אין לנתק את הצד הטיפולי מן הצד המשפטי... בדיון בעניני משפחה לא תמיד נדרשת הכרעה משפטית כבסכסוך רגיל; לעיתים קרובות נדרש טיפול והבאת הצדדים לידי הסדר משותף..." אמירות ברוח הדברים דלעיל ניתן למצוא בשפע בשלושת העשורים האחרונים בספרות העוסקת בדיני משפחה ובדרכי יישומם בכל רחבי העולם המערבי. הדו"ח דלעיל אינו אלא סיכום עקרונות אשר היו מקובלים מאז שנות ה- 70בעולם הרחב ואשר הביאו להקמת בתי-משפט לענייני משפחה, או מחלקות לענייני משפחה בבתי-משפט קיימים, מתוך הדגשת דרכי הטיפול המיוחדים במקרים אלה שלא כמקובל בהליכים אזרחיים רגילים. רק באחרונה (באוקטובר 1995) פורסם מאמר נוסף ברוח הדברים דלעיל משל השופט . Nigel fricker q.cשם המאמר: "family law is different" פורסם ב: . 4No 33family and conciliation courts review vol .414- 403pp( 1995,october) (המחבר הוא שופט ב- circuit courtביורקשייר אנגליה, ומרבה לכתוב בדיני משפחה). במאמר מודגש השוני המאפיין את דיני המשפחה לעומת ענפי משפט אחרים והשוני בגישה הנדרשת משופטים ועורכי-דין העוסקים בתחום זה. למשל, ברוב סוגי המשפטים פוסק שופט על יסוד עובדות שהתרחשו בעבר ומחליט בזכויות ובחובות בהתאם. בדיני משפחה חותך השופט גורלות ומחליט, במקרים רבים, החלטות שבני הזוג אמורים להחליט אותן בעצמם כדי להתוות את דרכי חייהם בעתיד. על כן, חייב השופט לשקול את מעשיו והכרעותיו מתוך ציפייה אף לעתיד ולהשפעת הכרעותיו על התנהגות בני המשפחה ודרך החיים שלה ושל יחידיה ב עתיד (ראה עמ' 403- 404במאמר). .13בתי המשפט "הרגילים" אינם ערוכים להתמודד בצורה מרוכזת עם כל בעיות המשפחה. כך הוחק בארץ בעקבות המלצות ועדת שינבוים, חוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995, המדגיש את הייחוד ביישום דיני המשפחה. השופטים נועדו להיות בעלי ידע וניסיון מקצועי בתחום זה (סעיף 2(ג) בחוק). תיקיה של משפחה אמורים להתרכז ולהידון בידי שופט אחד (סעיף 6), כך תובטח ראייה גלובלית של כל סכסוך. ליד בית המשפט אמורה לפעול "יחידת סיוע" (סעיף 5), אשר תסייע לבית המשפט בתחומים הלבר-משפטיים מלבד הסיוע שניתן ושראוי לקבל משירותי הרווחה המקומיים. .14עיון בפרוטוקול של בית המשפט קמא מעיד על התעלמות מכל אותם עקרונות שביסוד הקמתם של בתי המשפט לענייני משפחה; בנסיבות שלפנינו אין כל התעניינות בעברה של המשפחה ובפניה לעתיד לבוא. יש רישום שהבעל רוצה בגירושין בעוד שהאישה אינה רוצה בכך, אך אין כל רמז לניסיון לבדוק ולהתחקות אחר נסיבות המשפחה ולניסיון להגיע לפתרון שיאפשר לבני הזוג להשלים או להתגרש, אין כל בחינה אם השלמה או גירושין הם הפתרון. פקידת הסעד אישרה כי הגיעו תלונות על התעללות האם בילדים, והדבר טרם נבדק לעומקו. אולם, אין כל ניסיון מצד בית המשפט להתעניין בעניינים אלה, למשל, על דרך הזמנת תסקיר מפורט. די בנסיבות אלה כדי להביא למסקנה חד-משמעית והיא, שאסור היה לסיים את עניין המשמורת באותו יום ואסור היה להתחמק מקביעת סדרי ראייה בדוקים ושקולים, אף שהוחלפו כתבי טענות כהלכה ונקבע דיון לאותו יום. לא היתה כל תמונה בדוקה על חלוקת המשאבים הכלכליים במשפחה, על היקף ההכנסות וההוצאות, על אפשרויות המגורים ביחד או לחוד. למעשה, לא היה מאומה אלא כתבי תביעה בלבד, המפרטים מדרך הטבע את העובדות מנקודת מבטה של התובעת בלבד. הפתרונות שסיפק בית המשפט אינם גלובליים אלא מהווים התמודדות צרה עם בעיות ספציפיות, כל אחת בפני עצמה (שכר דירה, מזונות האישה, מזונות הילדים, המשמורת, סדרי הראייה), בלא כל התאמה בין הפתרונות החלקיים, בלא כל אינטגרציה ממשית (להבדיל מאינטגרציה טכנית על דרך של איחוד החלטות) והתייחסות לפתרון גלובלי ומקיף אשר מרכיביו מותאמים זה לזה ומאפשרים חיים לכולם בעתיד. המקרה לא התאים לסיום על-אתר ובדרך שהדבר נעשה, הדיון כמות שנערך, החמיץ את ההזדמנות לעזור למשפחה לפתור את בעיותיה ולהתמודד במשבר שאליו נקלעה, כפי שמצופה מבית משפט לענייני משפחה. .15אפילו בהסכמותיו של המערער אין להיתלות, כפי שציינתי לעיל ולנוכח פן נוסף מיוחד לדיני המשפחה. ידוע, והדברים מופיעים רבות בספרות, כי בני זוג הנמצאים במשבר נישואין אינם מתפקדים במיטבם ואינם מפעילים שיקול-דעת סביר ונכון. המשבר משפיע נפשית על שניהם, ולא בהכרח באותה צורה. בשלבים הראשונים של המשבר, אין, למעשה, בשלות נפשית להגיע להסכם גירושין; הסכמות שניתנות או שאינן ניתנות במקרים רבים אינן שקולות אלא מושפעות ממצבו הנפשי המיוחד של בן-זוג זה או אחר. כך, למשל, נעשים הסכמים גרועים (גם אם הם תקינים על פי העקרונות הקבועים בדיני החוזים הכלליים) ונוצרים גירושין גרועים, הגורמים להימשכות משפטי הגירושין גם לאחר שבני הזוג ביצעו את אקט הגירושין הפורמלי. ראה למשל: A process for implementing:בdivorce counselling-post" richard k. Grana;(1983-1982) 702- . 687J. Fam l 21"the role of seperate but joint parents Bargaining in" , robert h. Mnookin and lewis kornhouser .(1979) 997- . 950Yale l.j 88" the case of divorce:וthe shadow of the laws מצופה שהשופט העוסק בדיני משפחה יהיה מודע למצבים אלה ויתעניין ברקע הסכסוך, בדרכי הטיפול שבוצעו או שלא בוצעו, יקבל תמונה על הפרופיל המשפחתי, ורק אחר כך, ובעזרת גורמי הטיפול המתאימים, יוכל להציע הצעות קונסטרוקטיביות לשני בני הזוג בשאלה כיצד להתמודד במשבר, לצאת מתוכו, או להקל על ההתמודדות עימו. קבלת הסכמות מבן זוג שאינו מיוצג, בישיבה הראשונה שאליה הוא מופיע בבית המשפט בלי שהוא מודע לנושאי הסכסוך שהועלו לדיון, ובלי שהוא יודע מה עומד להתרחש באותה ישיבה, סותר את כל העקרונות דלעיל. על כן, ייתכן מאוד, כפי שאכן טוען המערער, כי נתן הסכמות בלתי שקולות לחלוטין לעניין תשלומים של מדור ומזונות עד "ששכח" מה היקף יכולתו ומצא עצמו בלא משאבים כספיים מספיקים לעצמו. אותה שעה לא היו לבית המשפט שום נתונים בדוקים (במספרים) על-אודות הכנסותיו של המערער, ולכן היה בקבלת ההסכמות מן המערער משהו שאינו הוגן (הגם שבוצעו לא במכוון, ואיני מייחס לבית-משפט קמא כל כוונות רעות), גם אם מבחינת דיני החוזים ההסכמות היו אולי תקינות. ההליך לא היה הליך לאישור הסכם, שבו בית המשפט אינו מקבל אינפורמציה רחבה על המשפחה וההסכם הוא בדרך כלל גלובלי, אלא הליך משפטי שבו נדרש בית המשפט לפסוק בשורה של נקודות שנויות במחלוקת, וכזאת לא ניתן היה לעלות במועד ובנסיבות שבהן ניתנו פסקי הדין. מידה טובה היא לסיים משפטים בלא דחיות רבות מדי, אולם אין להפריז בכיוון הנגדי - לסיים דיונים קודם זמנם. אחרית דבר .16התוצאה היא, שההחלטות ופסקי הדין שנתן בית המשפט קמא (למעט הטלת העיקול והציווי להחזרת הילדים כסעד זמני) כולן פגומות, הן מן הבחינה הכללית ובייחוד מן ההיבט של דיני המשפחה ודרכי הדיון וההתמודדות במשברים במשפחה, כפי שפורט לעיל. יש בדיון התעלמות מוחלטת מעקרונותיו של דו"ח ועדת שינבוים ומן הספרות הבינלאומית הענפה העוסקת בבתי-משפט לענייני משפחה וביישום דיני המשפחה. .17לאחר סיום כתיבת חוות-דעתי קראתי את חוות-דעתו של חברי הנכבד, השופט ע' זמיר ורצוני להוסיף, כי דבריו מקובלים לחלוטין אף עליי. .18על כן אני מציע לקבל את הערעור, לבטל את פסקי הדין וההחלטות של בית-משפט קמא מיום 31.10.95(למעט ההחלטה להחזיר את הילדים לאם, כסעד זמני), ולהחזיר את התיקים לבית המשפט קמא, כדי שידאג שהמערער יקבל את העתקי התביעות, יוכל להגיש כתבי הגנות ויקוים דיון כהלכתו, הכולל הזמנת תסקיר סעד. אני מציע לחייב את המשיבה לשלם את הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך-דין בסך 000, 3ש"ח, בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מירבית על כל אלה עד התשלום למעשה. השופט עמוס זמיר: מסכים אני לתוצאה אליה הגיע חברי הנכבד, סגן הנשיא השופט ח' פורת. ברצוני להוסיף הערה אחת: ייתכן שלנגד עיני השופט קמא הנכבד עמדה ההוראה האמורה בסעיף 8(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995, ובתקנה 258ב(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- .1984סעיף 8(א) לחוק הנ"ל קובע: "בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין... ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק" (הדגשה שלי - ע' ז'). תקנה 258ב(ג) לתקנות הנ"ל קובעת: בית המשפט רשאי לסטות מהוראות שבפרקים אחרים שבתקנות אלה, ולנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק (הדגשה שלי - ע' ז'). אם חשב בית המשפט קמא שעל ידי "קיצור הדרך" שנעשה בדיון שנתקיים לפניו, היה משום סטייה מסדרי-דין, ושזו היתה הדרך הטובה לעשיית משפט צדק, כי אז טעות קמה תחת ידו. תקנות הדיון (ובעיקר, בעניין מסירת כתבי בית-דין לבעל-דין, בעניין האפשרות ומתן מועד להגשת כתב הגנה מצידו ובעניין תצהירים נגדיים ועוד) נוצרו כדי "לחיות בהן" וכדי לאפשר לבעל-דין, ולכל בעלי הדין שהם צדדים בתובענה, לקיים דיון הוגן ונאות, ולאפשר לכל אחד מהם את "יומו בבית המשפט". מנעת מבעל-דין את הזכות הראשונית לקבל את "יומו בבית המשפט", מנעת ממנו משפט צדק. כוונתם של המחוקק ושל מחוקק המשנה, בחוקקם את סעיף 8(א) לחוק ואת תקנה 258ב (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, היתה שלא לבטל במחי יד אחת את כל תקנות סדרי הדין, שברובן נוצרו כדי לאפשר קיומו של דיון משפטי הוגן, הולם ושווה בערכאות השיפוטיות, אלא לאפשר לבית המשפט לענייני משפחה, שהוא בית משפט מיוחד, ושעניינו מיוחד (כפי שכבר עמד על כך חברי הנכבד, סגן הנשיא השופט פורת), אף לסטות מהכללים הנ"ל (ולא לבטלם), כאשר הנושא המיוחד הנדון לפניהם מחייב, מבחינת עשיית משפט צדק, לסטות מהם כאמור. השופטת סביונה רוטלוי: אני מצרפת דעתי לחוות הדעת של חבריי הנכבדים, סגן הנשיא השופט פורת והשופט זמיר, ומסכימה לתוכנם. לפיכך, נפסק כמפורט בפסקה 18בחוות-דעתו של סגן הנשיא השופט ח' פורת. ניתן והודע היום, 31.3.96, במעמד הצדדים.קטיניםצוויםחטיפת ילדים (אמנת האג)