מחלקת החקירות של המכס והמע"מ בחיפה, ניהלה חקירה בדבר חשד להעלמות מס על ידי פלוני, והיא הגישה לבית משפט השלום בחיפה בקשה להצגת חפצים ומסמכים לפי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] - תשכ"ט- 1969, שזו לשונו: "ראה שופט שהצגת חפץ נחוצה או רצויה לצורכי חקירה או משפט, רשאי הוא להזמין כל אדם, שלפי ההנחה החפץ נמצא בחזקתו או ברשותו, להתייצב ולהציג את החפץ, או להמציאו בשעה ובמקום הנקובים בהזמנה". הבקשה הופנתה אל בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "הבנק"), והתייחסה לחשבון מסויים שהתנהל בסניפו ברעננה. הבנק התבקש, להמציא את פרטי בעל החשבון וכן את כל פרטיהם של בעלי זכות החתימה בחשבון וכן את דפי החשבון לשנים 93' עד 95'. ס. הנשיא כב' השופט חרסונסקי, שלפניו הובאה הבקשה, ציוה ביום 12.11.95 על הבנק, "להמציא למחלקת החקירות מכס ומע"מ חיפה את הפרטים הנ"ל תוך 10 ימים מיום מסירת כתב הזמנה זה". (להלן: "הצו"). הבנק מילא אחר הצו, והמציא לחוקרי המס את הפרטים והחומר שביקשו. ביום 29.11.95 פנו שלטונות המכס אל הבנק, וביקשו לקבל ממנו כ- 70 שיקים שנמשכו על החשבון האמור, כמסומן ע"י אנשי החקירות על דפי הבנק שקיבלו בעקבות הצו. השיקים האמורים הומצאו לחוקרים, כמבוקש. ביום 2.1.96 הגיש הבנק לביהמ"ש קמא בקשה (ב.ש. 36/96) שהוכתרה בכותרת: "בקשה לתיקון צו להמצאת מסמכים" בה ביקש לתקן את הצו באופן שיורה למשיבה לשלם לבנק סך - 1,110 ש"ח עבור דפי הפקת דפי החשבון; סעד של - 1,050 ש"ח עבור הפקת צילומי שיקים, וכן ביקש "להתנות את הצו בתשלום על פי תעריף הבנק, עבור המצאת מסמכים נוספים שיידרש בעתיד המבקש להמציא למשיב עפ"י הצו האמור". ולחילופין כל סעד אחר שביהמ"ש ימצא לנכון וצודק בנסיבות העניין. בהחלטה מפורטת וארוכה דן כב' ס. הנשיא חרסונסקי בטענות שהעלו הצדדים בפניו, שנגעו לשאלות של סמכות, לאקונה שבהוראת ס' 43 האמור, פגיעה בזכויות יסוד (זכות הקנין), טענת התעשרות שלא כדין ובתאריך הבנק, ובסופו ש דבר הגיע למסקנות אלה: "מן הראוי הוא שהטל הצו להמצאת המסמכים ואיתורם ע"י הבנק, תלווה בשיפויו ע"י המדינה בגין ההוצאות שהוציא לשם כך, אם לא כן ייפגע קניינו של הבנק ואילו המדינה תתעשר על חשבונו שלא כדין. הצדק מחייב, לפיכך, כי יש לראות בשתיקת המחוקק בס' 43 לגבי תלשום הוצאות לצג ג' משום לאקונה ולא הסדר שלילי, אותה יש למלא תוך היקש מחוקים אחרים ודומים הפוסקים הוצאות לצד ג'... לפיכך, יש לקבל את תביעת הבנק ולפסוק לו הוצאות בגין עלות המצאת המסמכים. יחד עם זה יש לצמצם תשלום הוצאות אלה לעלות הממשית של המצאת המסמכים כלפי הבנק, ולא עפ"י הנקוב על- ידו". על כך מלינה המדינה, והגיש לבימ"ש זה ערעור פלילי וערעור אזרחי, אשר הורינו כי ידונו יחד. המשטרה היא הגוף המרכזי המוסמך על פי חוק לערוך חקירה בנסיבותיה של עבירה במטרה לגלות את העבריין ולאסוף חומר ראיות מספיק לשם הבאתו לדין, כאמור בסעיף 3 לפק' המשטרה המטיל עליה לעסוק "במניעת עבירות ובגילוין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין...". סמכויות דומות מוקנות לגופים אחרים כגון רשויות מס- הכנסה (סעיף 227 וסעיף 135 לפקו' מס הכנסה). ובענייננו מדובר בפועלות חוקר מע"מ שהוסמך על פי הוראות פרק ט"ו של חוק מס ערך מוסף תשל"ו- 1975, "לדרוש מכל אדם למסור לו ידיעות הנוגעות לענין ולאפשר לו לעיין במסמכים ובדוגמאות הנוגעים לעניין ולצלמם". (סעיף 108(א)(1) לחוק מע"מ), "לחקור כל אדם" (סעיף 109(א)(3)), "לדרוש מאדם שיתייצב לפניו, בעצמו או ע"י נציגו, ימסור לו את כל הפרטים הדרושים... ויביא לבדיקה פנקסים ומסמכים שהדורש רואה בהם צורך" (סעיף 109(א)(4)). ובנוסף לכך "יהיו לו סמכויות של שוטר למניעת עבירות או לגילוין וסמכויות של קצין משטרה בדרגת מפקח לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול על הודעה שרשם". (סעיף 109(ב) לחוק מע"מ). על מנת להעמיד עבריינים לדין, יש צורך בחקירה ובאיסוף ראיות. המחוקק הקנה לאנשי המשטרה סמכויות רבות לצורך זה, והסמכות שבסעיף 43 אינה אלא אחד מן האמצעים שנמסרו לחוקרים לצורך איסוף ראיות. כל קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה וכל שוטר שהוסמך לכך, רשאים לחקור כל אדם המכיר לפי הסברה את כל עובדותיה ונסיבותיה של כל עבירה. הנחקר חייב להשיב נכונה על כל השאלות המוצגות לו פרט לכאלה שהתשובות עליהן מעמידות אותו בסכנת אשמה פלילית. (סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)). החוק אינו קובע חובת התייצבות בתחנות המשטרה , לפי דרישת השוטר (בג"צ 965/97 יצחק דגני נ' שר המשטרה ואח', פ"ד לו 1 עמ' 337, בעמ' 366). בעבירות על פקודת מס הכנסה, כמו בעניננו, "רשאי פקיד השומה להזמין כל אדם שיש לו קשר עסקי עם הנישום והיכול, לפי דעתו, להעיד בעניין ההכנסה שיתייצב לפניו ולחקור אותו בשבועה או שלא בשבועה, ולדרוש מאדם כאמור למסור לו מסמכים הנוגעים לאותה הכנסה..." (סעיף 135(ב* לפקודת מס הכנסה). דרישה כאמור יכול החוקר להפנות גם כלפי הבנק, ואז יהא על פקיד הבנק להתייצב כדרוש במשרדי החקירות, ולהביא עימו לשם את החומר המבוקש. במקרה המתאים יכול להינתן צו חיפוש המופנה אל בנק, אנשי המשטרה יגיעו אליו, יערכו חיפוש, והחומר שברשותו ייתפס ויירשם, כאמור בס' 42 ו- 72 לפקודה. הלכים אלה, שיש עימם אי נוחות רבה, אפשר לחסוך, שעה שהם מופנים כלפי צד ג', שאין חושדים בו ברצון להעלים ראיות, ובמיוחד גוף ציבורי, באמצעות הזמנה להציג חפץ, על פי ס' 43 הנ"ל. מסביר י. קדמי בספרו על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון, עמ' 333- 332: "יש ו"חיפוש ותפיסה" אינו הליך המתאים והיעיל לגילויו ותפישתו של חפץ, כגון: כאשר המדובר בחפץ אשר מלכתחילה יש בסיס להנחה, שהמחזיק בו יסרב למסרו - אם מכוח חסיון לו הוא טוען, אם על מנת למנוע נזק לעצמו אם ימסור חפץ העלול להזיק לאחר ואם מכל סיבה אחרת - לא צו מפורש של בית המשפט... בפועל, איפוא, דין "ההזמנה" בהקשר זה כדין "צו תפישה" (ללא חיפוש), שתכליתו לקדם ולמנוע "עימות" בין המחזיק לבין הגורים המבקש את הצגת החפץ: ואם נוצר "עימות" להכריע בו בדרך של דיון בפני בית המשפט... הבקשה מוגשת בכתב וניתן לתמוך תוכנה בתצהיר. הבקשה נידונה, בדרך כלל, בשלב הראשון, בנוכחות המבקש לבדו. ביקש המחזיק בחפץ, לאחר שנודע לו דבר ההזמנה והוא מסרב להעתר לה ללא שמיעת השגותיו, לקיים דיון נוסף, על מנת שתהיה לו ההזדמנות להציג את השגותיו - ייעתר בית המשפט לבקשתו, ויקיים דיון משלים בפני שני הצדדים. אפשר ומלכתחילה יתייצבו שני הצדדים - המבקש והמחזיק - בפני בית המשפט, ויבקשו הכרעה בשאלה אם המחזיק "חייב" למסור את החפץ אם לאו. במסגרת דיון, שבו לוקחים חלק גם המבקש וגם המחזיק, ניתן לקיים הבירור הדרוש בשאלת קיומו של חסיון לו טוען המחזיק וכן ליתן את הדעת לחששותיו של המחזיק שמא ינזק עקב הצגת החפץ". וכן השופט ד"ר עמירם בנימיני בתיק ב.ש. (שלום תל אביב) 4911/96 סלקום ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 19.12.96: "דבר אחד איננו יכול להיות שנוי במחלוקת: אם החוק הסמיך את בית המשפט להתיר לאנשי הרשות (לניירות ערך - ש.ב.) להכנס לחצרים, לערוך חיפוש ולתפוש מסמכים - הרי שלא יתכן כי כוונתו היתה לשלול מבית המשפט את הסמכות הפחות דרסטית של הוצאת צו דרישה להצגת מסמכים לפי בקשת הרשות, בלא שיהיה צורך בחיפוש ותפיסה: שאם לא תאמר כן, יהיו בתי המשפט מחויבים להורות בכל מקרה על חיפוש ותפיסה פיסית של מסמכים אצל המחזיק, גם כאשר ידוע בדיוק מה הם המסמכים שמחפשים. והם נמצאים בידי גוף ציבורי. תוצאה זו איננה מתקבלת על הדעת". במקרה דנן, מילא הבנק אחר הדרישה, ואף נעתר לפנית החוקרים להמציא את השיקים הדרושים, ורק לאחר מכן פנה לבית המשפט קמא וביקש לתקן את הצו, בכך שיותנה בהוצאות המשקפות את העלויות על פי תעריף הבנק. הוא אף מבקש החלטה מחייבת מראש לגבי העתיד. אין מקום לדיון ולפניה כזאת, לבית המשפט, לאחר מילוי הצו והמצאת הדרוש. בשלב זה כבר סיים בית המשפט שנתן את הצו, את תפקידו. די בנימוק זה, כדי להצדיק את קבלת הערעור, ואת ביטול החלטתו של בית המשפט קמא. אין צורך לקבוע קביעה כללית כי מי שהוציא הוצאות במילוי אחר צו להצגת חפצים, זכאי או אינו זכאי, להשבת ההוצאות שהוציא לשם כך. בדרך כלל, פרט לחריגים, יש למלא אחר הצו תוך נשיאה בהוצאות, שברוב המקרים הן צנועות. כך לא רק בהמצאת מסמך, אלא גם בהפקתו מרישומי המחשב. הנוהג הוא כי הצו מוצא במעמד צד אחד, בלא שנשמע דברו של מי שנגדו הופנה הצו. הצו מופנה אליו, אף שאין הוא יעד החקירה ואיננו צד להליך הפלילי שלצורך קיומו התבקש הצו. אך נמנע הצו הוא בגדר "בעל דין", לצורך פגיעה שנפגע מן הצו, וזכותו להשיג עליו ואף לערער אליו: בש"פ 658/88 מחמוד סארי חסן נ' מדינת ישראל, פד"י מה(1) עמ' 670 וכן: ע"פ (חיפה) 651/95 גדי צירינסקי נ' כב' השופט עמירם שרון ואח', מיום 9.10.96. ראינו, כי יש בידו לפנות לבית המשפט שהוציא את הצו לשם קיום "דיון משלים", כלשונו של השופט קדמי, במעמד שני הצדדים, כדי להשמיע את השגותיו לענין הצו, כגון בטענת חיסיון. אפשר לכלול בדיון כזה גם השגה הנוגעת להוצאות, כחלק מטענה כי הצו מכביד יתר על המידה, או פוגע במי שאליו הופנה מעבר למידה הנדרשת. המבקש זאת צריך לזכור כי אפשר שבית המשפט יבטל את הצו, ואז תצטרכנה רשויות התביעה לבצע את החיפוש והתפיסה של החפצים בעצמן, אמנם על חשבונן, אך הנמנע עשוי להיפגע מקיום החיפוש בחצריו ולעיתים גם מפגיעה במוניטין שלו ובפרטיותו. במקרה שלפנינו מדובר בחפצים שהם מסמכים המופקים ממחשב הבנק. הבנק הוא תאגיד בעל איפיונים ציבוריים, הוא גוף מעין ציבורי, אף אם הוא התאגדות פרטית. ר' ע"א 3414/93 שמחון און נ' מפעלי בורסת היהלומים (1965) בע"מ, תקדין כרך (3 95) עמ' 739. עובדי הבנק הם עובדי ציבור, והם חבים חובת נאמנות לציבור. (השווה: ע"פ (חיפה) 176/96, 171/96 ראובן מזרחי נ' מדינת ישראל, מיום 9.1.97; ע"פ (חיפה) 359/96 משה ונונו נ' מדינת ישראל, מיום 10.10.96). במררה הרגיל על הבנק ועל עובדיו, כמתחייב מכך, למלא אחר צוי בית המשפט להציג מאילו מסמכים, להפיקם ממחשביהם, ולהמציאם כנדרש, ועליהם לעשות כל זאת על חשבונם. אילוץ המשטרה לערוך חיפוש בבנק או במאגרי מידע שבשליטתו הוא בלתי רצוי, בזבזני, ומחזיק לבנק וללקוחותיו. המקרה דנן אינו מיוחד במינו או חריג, הדורש "דיון משלים", או שיש עימו הכבדה מעבר לנדרש, על הבנק. מכאן: שיש לדחות את טענת הבנק המבקש כאילו יש לזכותו בהוצאות עקב מילוי הצו. מן הנימוקים הנ"ל אני מציא לחברי לקבל את ערעורי המדינה, לבטל א החלטת בית המשפט קמא, ולחייב את המשיב לשלם למערערת את הוצאותיה בסך של 5,000 ש"ח ומע"מ. ס. הנשיא מ. לינדנשטראוס: אני מסכים. השופט ח. פיזם: אני מסכים הוחלט כאמור בספק דינו של כב' השופט ש. ברלינר. ניתן היום, 27.03.1997, והודע. משפט פלילימסמכיםסדר דין פלילי