תמצית הליכי הדיון בתובענות 1. התובעת הגישה, במקביל, שתי תובענות כנגד הנתבעים. באחת (דמ"ש 22503-11-10) היא עתרה לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצויי פיטורים. מאחר שסכום התביעה בתובענה זו היה נמוך מסכום התביעה המרבי שיכול להידון ב"דיון מהיר" לפי סעיף 31 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, סווגה תובענה זו כ"דיון מהיר". בתובענה השניה (ס"ע 22530-11-10), עתרה התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה שכר עבודה ופיצוי בעד אי-ביטוח פנסיוני. סכום התביעה בתובענה זו היה גבוה מסך התביעה המרבי האפשרי בדיון מהיר, והתובענה סווגה כרגילה. מאחר ששתי התובענות נפתחו כאחת, הן נחשבו כ"תיקים קשורים" זה לזה במערכת הממוחשבת, אך "התיק המוביל" היה תיק דמ"ש 22503-11-10. בשל כך, ההתייחסות לשתי התובענות, היתה כאילו הן אמורות להידון ב"דיון מהיר", אך התייחסות זו היתה שגויה, שכן - כאמור - התובענה השניה לא היתה יכולה להידון כ"דיון מהיר". 2. הצדדים הוזמנו תחילה לישיבת גישור פנימית בבית הדין, אך ישיבה זו בוטלה, שכן הנתבעים הודיעו שהם מתנגדים להליך גישור. לאחר מכן, הועברו התובענות לטיפולי, ובשל הטעות שהיתה באופן ההתייחסות לתובענות המאוחדות, קבעתי אותן ל"דיון מהיר". 3. הנתבעים לא התייצבו לישיבת הדיון המהיר, ובהתאם להחלטה שניתנה באותו יום, הגישה באת כחם הודעה שבה הסבירה כי ההזמנה לדיון הומצאה לה רק לאחר קיומו של הדיון. משכך, קבעתי את התובענות לישיבה נוספת של דיון מהיר. 4. בפתח הדיון וגם במהלכו, ניסיתי להביא את הצדדים להסכמה שתייתר את הצורך בפסיקה לדין. לצערי, הנתבעים התנגדו לכך. שמעתי את עדות התובעת, ולאחר מכן, הודיעה באת כחם של הנתבעים כי היא מבקשת שכתב ההגנה ייחשב כעדות ראשית מטעמם. ב"כ התובעת לא היה מעוניין לחקור את הנתבעים בחקירה נגדית. לאחר תום שמיעת העדויות הגיעו הצדדים להסכמה על כך שהתביעה בענין פיצוי בעד העדר ביטוח פנסיוני לגבי תקופת העבודה בפועל - תסולק בסכום שהיה מוסכם עליהם, סכום שכבר שולם לתובעת. בכל שאר העניינים המהותיים, לא הושגה הסכמה כלשהי. עם זאת, משבתום הדיון התבררה לי הטעות בענין ניהול התובענות, אשר בטעות נוהלו כאילו שתיהן אמורות להידון ב"דיון מהיר", הגיעו הצדדים להסכמה דיונית על כך שלמרות זאת יהיה ניתן להסתפק בדוין שנערך, ולהעביר את התיק למתן פסק דין בהתאם לכך. מהות המחלוקת העובדתית בין הצדדים 5. גורל שתי התובענות תלוי, למעשה, בפתרונה של מחלוקת עובדתית אחת; המחלוקת בשאלה אם התובעת הודיעה לנתבעת מס' 1 (שתיקרא להלן: "הנתבעת") על כך שהיא מתפטרת מעבודתה, או שמא רק הודיעה לה שבכוונתה להתפטר. ההכרעה בשאלה זו תביא להכרעה בשתי התובענות, וזאת בשל האמור להלן: א. טענתה של התובעת היא שלאחר שהיא הודיעה לנתבעת על כוונתה העתידית להתפטר (בלא שנתנה הודעת התפטרות מפורשת), גילתה התובעת שהיא הרה, ולפיכך, חזרה בה מכוונתה להתפטר וביקשה להמשיך לעבוד, אך אז סרבו הנתבעים להמשיך להעסיק אותה. סרוב זה, לטענת התובעת, מהווה פיטורים, ומאחר שמדובר על פיטורים בזמן הריון - הרי שיש לראות את התובעת כמי שהמשיכה לצבור זכויות כעובדת עד תום 60 ימים לאחר חופשת הלידה, וכי על כן היא זכאית לפיצויי פיטורים שיחושבו עד מועד זה, וכן לשכר עבודה ולפיצוי בשל העדר ביטוח פנסיוני בעד התקופה שמאז הפסקת העבודה בפועל ועד תום 60 ימים לאחר חופשת הלידה. ב. לעומת זאת, טענת הנתבעים היא כי התובעת הודיעה לנתבעת על התפטרותה. בשל כך, הנתבעים כבר נערכו לתקופה שלאחר ההתפטרות, ומשהתובעת הודיעה להם כי היא מעוניינת לחזור לעבודה, כבר לא היה צורך בהעסקתה. על כן, טוענים הנתבעים, כי הם אינם חייבים לשלם לתובעת פיצויי פיטורים וכי אין מקום לראות את יחסי העבודה כאילו הם נמשכו עד תום 60 ימים שלאחר חופשת הלידה. בשל ההבדל הכספי הניכר בין התוצאות האפשריות, הבדל שתלוי כולו בהכרעה במחלוקת עובדתית אחת על דברים שנאמרו בעל פה, בלא שיש ראיה אובייקטיווית אחת שתוכל להכריע בין הגרסאות על הדברים המדוייקים שנאמרו, היה ראוי - לדעתי - שהצדדים לא ישאירו זאת להכרעה שיפוטית, שאין כל וודאות שהיא תגיע לתוצאה שמשקפת את אשר אכן היה. אולם, כל נסיונותי לגשר בין הצדדים, באופן שיוכל להביא לפשרה בין הצדדים או להסמכה לפסיקה לפשרה, שתביא בחשבון את הסיכויים של כל אחד מהצדדים - נתקל בהתנגדות מצד הנתבעים, כך שאין מנוס ממתן פסק דין זה, לדין. צר לי על כך. 6. להלן בפסק דין זה, אציין תחילה את העובדות שאינן (או שכמעט אינן) שנויות במחלוקת, ולאחר מכן - אכריע במחלוקת העובדתית, שבה יש כדי לגזור את גורל התובענות. אלה העובדות שאינן או שכמעט אינן שנויות במחלוקת 7. הנתבעים הם בני זוג, תושבי גבעת אלה. הם הורים לילד - מעין. 8. התובעת, תושבת מגדל העמק, החלה לעבוד במשק ביתם של הנתבעים בחודש נובמבר 2006. תפקידיה של התובעת היו מגוונים; הכנת ארוחת צהריים, כיבוס כבסים, הבאת מעין מהגן, לקיחתו לחוגים, ולעתים - גם עריכת קניות. עם זאת, אין חולק שהתפקיד העיקרי של התובעת היה טיפול בבנם של הנתבעים, מעין. 9. התובעת היא אם לפעוטה, שבזמן העבודה אצל הנתבעים עוד לא היתה במוסד חינוכי כלשהו בשעות הבוקר. עבודתה של התובעת אצל הנתבעים, בוצעה - כנראה - החל משעות הצהריים. 10. באוגוסט 2010, תכננה התובעת שבתה הפעוטה תתחיל לשהות, בשעות הבוקר, במעון לפעוטות (ייתכן שהיא גם רשמה את בתה למעון). בשל כך, שעות הבוקר היו הופכות לשעות פנויות אצל התובעת. על כן, עלתה אצל התובעת המחשבה למצוא עבודה לשעות הבוקר, כולל עבודה שלא תאפשר המשך עבודה אצל הנתבעים. 11. התובעת יידעה את הנתבעת בענין מחשבה זו. הדבר היה כנראה בערך ביום 10/8/10. (המהות המדוייקת של הדברים שנמסרו לנתבעת, היא זו ששנויה במחלוקת בין הצדדים, ואדון בכך להלן). 12. הנתבעת ביקשה מהתובעת להמשיך לעבוד עד סוף אוגוסט 2010, והתובעת הסכימה. 13. לאחר השיחה האמורה בין התובעת לבין הנתבעת, רשמו הנתבעים את בנם, מעין, לצהרון, לתקופה שהיתה אמורה להתחיל ביום 1/9/10. 14. ביום 22/8/10, או בסמוך לפני כן, התברר לתובעת שהיא בהריון. 15. ביום 22/8/10, התובעת לא הגיעה לעבודה. לגרסת התובעת הדבר היה מאחר שהבינה כי היא לא צריכה לבוא באותו יום, בשל חופשה צפויה של הנתבעת. הנתבעים מכחישים גרסה זו, אך איני רואה צורך להכריע בשאלת הסיבה המדוייקת של אי-התייצבות התובעת לעבודה ביום 22/8/10. מכל מקום, בין התובעת לבין הנתבעת התקיימה שיחת טלפון ביום 22/8/10. בשיחת טלפון זו, הודיעה התובעת לנתבעת על כך שהיא גילתה שהיא בהריון. בנוסף, אמרה התובעת שבשל ההריון, היא חוזרת בה מכוונתה לחפש עבודה לשעות הבוקר, והיא מעוניינת להמשיך לעבוד אצל הנתבעים. הנתבעת ביקשה מהתובעת לדבר על כך עם נתבע מס' 2 (שייקרא להלן: "הנתבע"). 16. ביום 23/8/10 - התייצבה התובעת לעבודתה כרגיל. לאחר מכן - היא כבר לא עבדה. היא המציאה לנתבעים אישורי מחלה על התקופה שמיום 24/8/10 ועד סוף חודש אוגוסט 2010. 17. ביום 1/9/10 או בסמוך לפני כן, שוחחה התובעת עם הנתבע וביקשה לחזור לעבודה ולהמשיך לעבוד. הנתבע טען בפני התובעת כי היא כבר התפטרה וכי לפיכך הנתבעים רשמו את מעין למעון ועל כן - אין צורך בעבודתה. הוא לא הסכים לכך שהתובעת תחזור לעבוד. 18. ביום 4/10/10, שלח בא כחה של התובעת מכתב אל הנתבעים, ובו הוא העלה את הטענה שהתובעת הודיעה לנתבעים על כוונתה להתפטר מחמת הרעה בתנאי העבודה. 19. הנתבעים הגיבו על המכתב באמצעות באת כחם, במכתבה מיום 18/10/10, שבו הועלתה גרסת הנתבעים. התובעת כתבה בכתב ידה הערות על מכתב ב"כ הנתבעת, והערות אלה הוגשו לתיק. המחלוקת העובדתית העיקרית בין הצדדים וההכרעה בה 20. כאמור לעיל, המחלוקת העובדתית העיקרית בין הצדדים היא בשאלה מה בדיוק אמרה התובעת לנתבעת בעת שיידעה אותה על כוונתה למצוא עבודה לשעות הבוקר. האם התובעת הודיעה באופן מפורש על התפטרותה הצפויה, או שמא - רק סיפרה על הכוונה למצוא מקום עבודה אחר שאולי יחייב את הפסקת עבודתה אצל הנתבעים. 21. כפי שכבר הערתי, קשה לדעת מה בדיוק נאמר בשיחה בעל פה בין התובעת לבין הנתבעת. אין גם לשלול את האפשרות שהדברים שנאמרו לא היו ברורים לחלוטין, ושהיתה אף איזו אי-הבנה בין שתי המשתתפות בשיחה. אולם, משמוטל עלי להכריע במחלוקת לגופה, נראה לי שיש סבירות רבה יותר באפשרות שהתובעת אכן הודיעה באופן מפורש על התפטרותה, מאשר באפשרות שהתובעת הודיעה רק על כך שהיא שוקלת אולי להתפטר אם היא תמצא עבודה חדשה שלא תאפשר את המשך העסקתה אצל הנתבעים. הטעמים לדעתי זו, יפורטו בסעיפים 22-24 להלן. 22. התובעת אינה חולקת על כך שלאחר אותה שיחה, הנתבעת ביקשה ממנה להמשיך לעבוד עד סוף החודש (אוגוסט 2010), והתובעת הסכימה לכך. העובדה שהנתבעת ראתה את עצמה מחוייבת לבקש את המשך עבודתה של התובעת עד סוף אוגוסט 2010, מלמדת שהנתבעת הבינה שבלא בקשה זו, התובעת תעזוב את עבודתה עוד לפני כן. אם התובעת היתה מודיעה לנתבעת רק על אפשרות עתידית להתפטר, סביר להניח שהנתבעת לא היתה רואה את עצמה כמי שצריכה לבקש את המשך העבודה. 23. בסעיף 8 למכתבה של ב"כ הנתבעים מיום 19/10/10, טענה באת כחם של הנתבעים כי התובעת לא התכוונה לתת לנתבעים הודעה מוקדמת כדין. בתגובתה בכתב יד על האמור בסעיף זה, כתבה התובעת, כך: "לגבי הודעה מוקדמת אכן היתה, כי ב-10 הודעתי שאני עוזבת רק אחרי החופשה של בעלת הבית בתאריך 22/8 ואז היא ביקשה שאני יעבוד עד סוף החודש ואכן הסכמתי". מדברים אלה ניתן להבין שהתובעת עצמה גרסה שבשיחה עם הנתבעת ביום 10/8/10, היא נתנה הודעה מוקדמת ואף מסרה מועד לעזיבת העבודה עם התפטרותה ("אחרי החופשה של בעלת הבית", ב-22/8/10). לאחר שהנתבעת ביקשה שהתובעת תמשיך לעבוד מעבר לכך, עד סוף החודש - התובעת הסכימה. אם היה מדובר רק במסירת מידע על האפשרות העתידית להתפטר - לא היתה צריכה להיות סיבה שהתובעת תודיע כבר באותה שיחה שהעזיבה תהיה ב-22/8/10, אחרי החופשה הצפויה של הנתבעת. 24. גם העובדה שהנתבעים רשמו את בנם לצהרון החל מתחילת שנת הלימודים (לאחר שהתובעת הסכימה לעבוד עד סוף אוגוסט), עשויה ללמד שלא דובר רק על אפשרות עתידית של מציאת עבודה אחרת, אלא דובר על הודעת התפטרות ממשית. 25. על כן, כאמור, סביר יותר שבשיחה מיום 10/8/10 התובעת מסרה הודעה חד-משמעית על כך שהיא תתפטר מעבודה, מאשר שהיא רק דיווחה באופן מעורפל על אפשרות שהיא תפסיק לעבוד. משכך, אני קובע כי התובעת הודיעה על התפטרותה. תחילה היא מסרה מועד התפטרות שייכנס לתוקפו במהלך אוגוסט. לאחר מכן, היא נאותה לבקשת הנתבעת, להמשיך לעבוד עד סוף אוגוסט 2010. גורל התובענות 26. משקבעתי כי התובעת התפטרה מעבודתה, נראה שנגזר גורלן של שתי התובענות להידחות. התובעת התפטרה, והודיעה על כך באופן חד משמעי. התפטרות זו תופסת גם אם לאחר מכן התברר לתובעת שהיא הרה, והיא ביקשה לחזור בה. משהתובעת התפטרה, אין לראות את סרובם של הנתבעים לקבל את התובעת בחזרה לעבודה משום "פיטורים". מדובר בסרוב לאפשר לעובדת שהתפטרה לחזור בה מההתפטרות, אך אין מדובר בפיטורים. משהתובעת התפטרה, הרי שהיא אינה זכאית לפיצויי פיטורים. בענין זה ראוי לציין כי בעת עדותה התובעת הדגישה שהיא אינה טוענת שהיא התפטרה בשל הרעה בתנאי העבודה. כך העידה התובעת: "הגשתי תביעה בגלל ההריון ולא על הרעת תנאים, אני לא מתעסקת בהרעת תנאים, אלא על פיטורי הריון. אני באה על זה שבזמן ההריון הם לא רצו לקבל אותי בחזרה.". משהתובעת התפטרה, אין סיבה לראות את יחסי העבודה כנמשכים עד תום 60 ימים מסוף חופשת הלידה. יחסי העבודה הופסקו עם כניסת ההתפטרות לתוקף, ביום 31/8/10. על כן, התובעת אינה זכאית לשכר עבודה בעד התקופה שמיום 1/9/10 ואילך, וגם לא לפיצוי בגין העדר ביטוח פנסיוני בעד אותה תקופה. 27. שקלתי בדעתי אם נכון לתת לתובעת סעד כלשהו בהסתמך על כך שהסרוב לאפשר לתובעת לחזור בה מהתפטרותה נבע מהטעם שהתובעת היא בהריון. אולם, דווקא מהדברים שהתובעת עצמה כתבה בתגובתה שבכתב יד על מכתבה של ב"כ הנתבעים, הגעתי למסקנה שלא ניתן לראות את הנתבעים כמי שסרובם לאפשר לתובעת לחזור בה מההתפטרות היה בשל הריונה של התובעת. הסרוב - כנראה - נבע מטעמים אחרים. כך כתבה התובעת בהתייחסותה לסעיף 12 במכתבה של ב"כ הנתבעים (סעיף שבו העלתה ב"כ הנתבעים את הטענה שהתובעת התפטרה): "כן היה פיטורין, כי ביקשתי לעבוד ואין [צ"ל "והם"] לא רצו להעסיק אותי בטענה שכבר הם מצאו סידור לילד והם לא יכולים לשחק ברגשותיו כי הוא וידע שהוא צריך ללכת לצהרון.". מכאן נראה שסרובם של הנתבעים לאפשר לתובעת לחזור בה מהתפטרותה היה בשל כך שהם כבר אמרו למעין שהוא אמור להתחיל ללכת לצהרון, ולא רצו "לשחק ברגשותיו". סיבה זו - אינה קשורה להיות התובעת בהריון, אלא נובעת מהאופן שבו הנתבעים סבורים שנכון לנהוג עם בנם. לסיכום 28. נוכח האמור לעיל, אני דוחה את התביעות לפיצויי פיטורים, לשכר עבודה ולפיצוי בשל העדר ביטוח פנסיוני בתקופה שמיום 1/9/10 ואילך. 29. מכלל הסעדים שהתובעת עתרה להם, היא זכאית רק לסעד של הפיצוי בעד העדר ביטוח פנסיוני לתקופת העבודה בפועל. פיצוי זה כבר שולם לה בעת הדיון, כך שאין לפסוק לתובעת סעד נוסף. 30. בהתחשב בכך שרק חלק קטן מאד של התביעות התקבל, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 1,160 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/11, אם לא ישולם לפני כן. למרות חיובה של התובעת בהוצאות, אני מקוה שהנתבעים יוותרו על גביית סכום זה, תוך שיביאו בחשבון שמדובר בעובדת שעבדה אצלם מספר שנים לשביעות רצונם, והפסיקה את עבודתה בעת שהיתה בהריון, מבלי שקיבלה פיצויי פיטורים ומבלי שהוכח שהיא מצאה עבודה אחרת במהלך ההריון. בנוסף, אני מוצא לנכון להזכיר לנתבעים שיש מקומות עבודה שהעובדים בהם מקבלים פיצויי פיטורים עם הפסקת עבודתם, גם כאשר הדבר אינו מחוייב על פי הדין. לא ייגרע מאומה מכבודם של הנתבעים אם הם יציעו לתובעת לקבל סכום השווה לפיצויי פיטורים או לחלק מהם, כהבעת הערכה על טיב עבודתה בשנים שבהן היא עבדה אצלם. 31. כאמור לעיל - למרות שהתובענות נדונו כאילו התקיים בהן "דיון מהיר", הרי שבשל סכום התביעה בס"ע 22530-11-10 - לא היה ניתן לקיים "דיון מהיר". על כן, קיימת זכות לערער על פסק דין זה, ואין צורך בנטילת רשות לשם כך. כל אחד מהצדדים זכאי ערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום, ב' באב תשע"א, 2 באוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. חיים ארמון, שופט הריוןפיטורים בהריוןפיטורים