מה זה מע''מ ?

מה זה מע"מ ? (מס ערך מוסף) להלן הסבר מפורט: בית המשפט ציין בפסיקתו כי כוונת חוק מע"מ הייתה להטיל מע"מ על הערך המוסף, דהיינו על תוספת הערך שתורמת יחידה משקית בפעילותה העסקית כששיעור המס הוא אחיד, שומתו קלה יחסית וכן הוא נוח לגבייה. מבחינה משפטית החבות במס הינה על המוכר או נותן השירות, אך הוא מתיר לנכות את המס על רכישותיו והשירותים שקיבל. בצורה זו משלם העוסק מס על הערך המוסף נטו כאשר הצרכן הסופי שאינו עוסק נושא בנטל מלוא המס המוטל על כל היצרנים בשרשרת היצור שהוא הערך המוסף הסופי של המוצר או השירות, וזאת כתוספת להוצאה שהוציא לצריכתו הפרטית. המע"מ הינו מס עקיף הנגבה בשלבים, כשבכל חלק של הייצור והשיווק נקבע חלק ממנו על פי תוספת הערך של השלב בו עוסקים. פלוני הקונה חומר גלם, כשהוא משלם עבורו, הוא משלם עבור ערכו בתוספת מע"מ. לאחר שיעבד חומר גלם זה למוצר מוגמר, וימכרו במחיר גבוה יותר, יהיה עליו להוסיף לו מע"מ, אותו עליו לשלם, אך מהמס שהוא משלם, ינוכה מס תשומות - אותו מס אשר הוסף למחיר חומר הגלם כשהוא קנהו. התוצאה היא, שאת המס ששלם עם רכישת חומר הגלם הוא יקבל בחזרה, ואילו את מס הערך, ששלם, גלגל אל מי שספק לו את המוצר המוגמר. בדרך זו מגולגל תשלום המס עד, שבסופה של השרשרת הצרכן של אותו מוצר הוא שנושא במע"מ. מבנה זה של החוק מצדיק מעצם טיבו, שבכל מקרה שעוסק זכאי ליהנות מנכוי מס תשומות יהא חייב בתשלום מע"מ, שאם לא כן, יוצא שבגין אותו מוצר שעבר מספר ידיים, בסופו של דבר לא ישולם מע"מ, באשר כל מע"מ ששולם נוכה לאחר מכן כמס השומות המס מוטל על כלל הצרכנים במשק, כשיחידת המס הינה כל יחידה עסקית. החוק יצר מנגנון פשוט ויעיל של גבייה עצמית של המס על ידי תשלום מע"מ, תוך ניכוי התשומות. החוק משיג לא רק את התוצאה של תשלום המס על הערך המוסף של היצרן, אלא גם מנגנון גבייה עצמית משוכלל המנוהל על ידי היצרן. גלגול המס לצרכן הסופי גורם לכך שהיצרן זקוק למס כדי לנכות ממנו את מס התשומות ששילם על רכישותיו, ובכך נוצר הקשר בין גביית המס לבין הזכות לנכות את מס התשומות. שיטת גבייה כזו יוצרת מערכת פיקוח אוטומאטית הנובעת מן התלות ההדדית שבין היצרנים השונים, בינם לבין עצמם, ובינם לבין הצרכן הסופי. המכשיר המרכזי, לצורך השגת מטרה זו של יצירת מנגנון משוכלל של גביה עצמית היא החשבונית, ורק באמצעותה ניתן בדרך כלל לנכות מס תשומות. קיימת חובה כללית המוטלת על כל עוסק להוציא חשבונית על כל עסקה (סעיף 45 לחוק), באמצעות החשבונות ניתן לעקוב בקלות אחר השלבים השונים של היצור. מאחר ורק עוסק רשום רשאי להוציא חשבוניות, והפירמות נזקקות לחשבוניות כתנאי לניכוי מס תשומות, הרי ממילא כל פירמה עסקית אין לה ברירה אלא להרשם כעוסק מורשה, שכן אם לא יהיה לה הכוח להוציא חשבוניות לא ירצו פירמות אחרות לעשות עמה עסקים. חשוב לזכור כי מצב הדברים בו ניתן שירות על ידי מי שאינו רשום כעוסק ואינו זכאי להוציא חשבוניות, תוך שימוש בחשבוניות של צד שלישי שאינו צד לעיסקה, משבש לחלוטין את מנגנון הגביה העצמית ואת אפשרות הפיקוח. בית המשפט פסק כי חובת הרישום כעוסק וחובת הוצאת חשבונית על ידי אותו עוסק שמכר מוצר או נתן שירות, הן חובות אוביקטיביות מוחלטות ולכן קבעה הפסיקה, שאין מקום להצגת השאלה אם העוסק שמקבל חשבונית שאינה של נותן השירות או המוכר בפועל, פעל בתום לב אם לאו. הצורך לברר שאלות מורכבות אלו, אינו מתאים למטרה שהציב לעצמו המחוקק ליצור מנגנון לגביית מס שהוא יעיל וקל לפיקוח. לפיכך, נקבע בפסיקה באופן ברור שפעולה בתום לב ומתוך טעות בקבלת חשבונית בגין עיסקה, אין בה להכשיר חשבונית שבמישור האוביקטיבי הוצאה שלא כדין. מיסיםשאלות משפטיותמע"מ (מס ערך מוסף)