תביעה לשיקום מקצועי

1. התובע הגיש תביעה לקבלת שיקום מקצועי על פי סעיפים 203-204 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). תביעתו לשיקום נדחתה על ידי הנתבע, משלסברתו, התובע אינו מסוגל להשתלב בשוק העבודה, חרף רצונו, ולמעשה אינו ניתן לשיקום מקצועי. 2. ואלו העובדות הרלבנטיות לעניין, בתמצית: א. התובע הינו בעל תואר ראשון ושני בהנדסת מכונות (נספח לכתב התביעה). ב. לתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 80%, ודרגת אי כושר בשיעור של 75% (מוסכמה, פר' מיום 21.12.09), בין היתר, בשל מחלת מאניה דיפרסיה שממנה הוא סובל (חוות דעת רפואית מיום 6.08.09; מכתב פרופ' גרינברג, מיום 14.7.09). ג. ביום 30.06.04 חיוותה ד"ר גפנוביץ, רופאה מטעם הנתבע, דעתה, כי התובע אינו מסוגל לעבוד מחמת נכותו הפסיכיאטרית (נספח לכתב ההגנה). חוות דעת זו ניתנה לצורך קביעת כושר השתכרות. ד. התובע פנה למחלקת השיקום בבקשה למימון קורס יישומי מחשב במכון "תמר" כחלק מתכנית השיקום המקצועי. ה. בקשתו נדחתה על ידי פקידת השיקום במכתב מיום 10.12.08, מהטעם הבא: "בהתאם לחוק אדם המוכר בנכות כללית ונקבעו לו לפחות 20% לצמיתות זכאי לשיקום אם להערכתנו הוא 'ניתן לשיקום'. מתוך הכרותינו, החומר הרפואי המצוי במוסדנו והתייעצותנו עם הרופא המטפל שלך למרות רצונך ומאמציך להשתלב בשוק העבודה החופשי אינך מצליח להשתלב בשוק העבודה החופשי. מסיבה זו דחינו בקשתך ללימודי מחשב" (נספח לכתב התביעה). ו. ביום 29.06.09 התקיים דיון לפני כב' השופטת שרה שדיאור. בעקבות המלצת בית הדין הועבר התיק לפקידת השיקום לבחינה חוזרת האם מצבו של התובע מאפשר מתן סיוע שיקומי עבורו, אם לאו. ז. ביום 26.08.09 הודיע הנתבע כי הוא עומד על עמדתו כאמור בכתב ההגנה, לפיה התובע אינו עומד בקריטריונים לשיקום מקצועי כנדרש. עמדה זו נסמכת על החלטת פקידת השיקום שבה נקבע כי: "3. מר בקרמן הביא דו"ח מהפסיכיאטר המטפל בו הפסיכיאטר ראה את מצבו כיחסית יציב וכתב שבשנים האחרונות עובד מעט והעריך בזהירות 'נראה לי שמסוגל לעבוד' מצ"ב מכתבו. 4. בתאריך 6.08.09 נערכה בדיקה פסיכיאטרית מצ"ב תוצאותיה. הפסיכיאטרית העריכה שמר בקרמן אינו לוקח את המינונים התרופתיים הנדרשים. מתאר עצמו כאיש עובד אך כשבדקה עימו לעומק הבינה שאומנם מתאמץ אך לא מצליח בפועל בעולם העבודה. כמו כן הגדירה את מצבו הנוכחי כמצב לא יציב והעריכה שמצבו זה אינו מסוגל להתמודד בדרישות עבודה של שוק פתוח. 5. לאור הערכה זו אנו חוזרים על הערכתנו שהאיש אינו עונה על התנאים שנקבעו בחוק לזכאות לשיקום..." (תעודת עובד ציבור, 13.08.09). 3. התובע טוען כי הוא עובד בתיווך נדל"ן כעצמאי. כמו כן הוא עובד בלילות מזה כשנתיים בתקופת החגים בטלמרקטינג של ארגון חסד "מזון לחיים". לטענתו יש לו כושר עבודה חלקי בשיעור 25%, וביכולתו להשתלב בשוק החופשי בהתאם למגבלותיו. מנגד טוען הנתבע כי החלטת פקידת השיקום היא סבירה, ובית הדין לא יתערב בה אף אם יגיע למסקנה שונה, וכי גם עפ"י חומר הראיות שהוצג התובע אינו עובד בעבודה רציפה, והוא חסר כושר השתכרות. 4. סעיפים 203-204 לחוק העוסקים בשיקום מקצועי קובעים בזו הלשון: "203. מבוטח שאירע לו ליקוי בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ-ישראל לפני ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), או מבוטח שבהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה או שנגרם לו ליקוי בהיותו עובד קטין, זכאי לשיקום מקצועי אם נתמלאו בו אלה: (1) נקבעו לו עקב הליקוי לפחות 20% נכות בהתאם למבחני נכות מכוח סעיף 118; (2) אין הוא מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת; (3) הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי; 4) הוא ניתן לשיקום מקצועי; כללים ומבחנים לענין זה יקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה. 204. שיקום מקצועי יינתן לפי אותם העקרונות והכללים ובאותן הדרכים החלים לגבי נפגע לפי פרק ה'; התקנות וההוראות בדבר שיקום מקצועי מכוח פרק ה' יחולו לגבי מבוטח כאמור בסעיף 203, בשינויים המחוייבים, זולת אם קבע השר הוראה אחרת..." (ההדגשות הוספו ד.פ.). התנאים המפורטים בסעיפי החוק הנ"ל הינם תנאים מצטברים. דהיינו, לא די בכך שהתובע הינו בעל דרגת נכות בשיעור 20% לפחות, כי אם עליו להיות בעל מסוגלות להשתקם ולהשתלב בשוק העבודה הפתוח. בענייננו, נסבה המחלוקת סביב התנאי הרביעי הקבוע בחוק, והוא האם התובע ניתן לשיקום מקצועי. לשיטת הנתבע, התשובה על כך היא שלילית. 5. מסוגלות התובע להשתלב בשוק העבודה - המצב העובדתי התובע הצהיר כי משנת 2001 הוא בעל רישיון בתיווך מקרקעין, והוא עובד כמתווך דירות בפועל, ואף מכשיר תלמידים לבחינות משרד המשפטים בתיווך. לטענתו, נוכח עיסוקו זו הוא משתכר באופן חלקי, ויכול להשתלב בשוק העבודה. התובע הצהיר עוד, כי מזה 3 שנים בתקופות החגים - ראש השנה ופסח - הוא עובד בארגון חסד "מזון לחיים" בטלמרקטינג, ומשתכר כ-1,500 ₪ בכל חג (סעיפים 5-7 לתצהירו). התובע הגיש חשבוניות ובהן פירוט תשלומים שקיבל מתלמידיו בחודשים 10/09, 12/09 ו-2/09 (נספחים א'-ד', ו'-ט' ו-יא' לתצהירו). אמנם סך כל סכומי החשבוניות עומד על 8,210 ₪. ואולם, התובע בחר שלא לחשוף את חשבון ההוצאות שנדרשו לצורך קיום הקורס שיזם: "ת: ... בשנת 2009, התחלתי לנהל קורס תיווך נדל"ן שאני יזמתי אותו, התחלתי להרוויח מהקורס הזה. ש: אתה בטוח שהרווחת, הקורס היה 9 תלמידים, שבשביל להרוויח היה צריך לקבל 3,000 שקל מכל תלמיד, ובפועל ביקשתם 2,000 וקיבלתם רק 1,000, ולכן הקורס נחל הפסדים, נסגר ולא נפתח עוד אחד. ש: לא, הקורס אני לימדתי אותו בבית שלי, הפכתי חדר אחד לחדר לימודים, ולקחתי מכל אחד 1,000 שקל, והיו לי 10 תלמידים, הוצאתי הרבה על פרסום בעיתונות, ולכן בשנת 2009 היה לי מהקורס הזה 2,000 שקל, מהטלמרקטינג 3,000 שקל, ומהתיווך 500 שקל. עשו לי חשבון במס הכנסה שלא הרווחתי, וקיבלתי החזר ממס הכנסה בסך 3,500 שקל, זה היה בשנת 2009. בשנת 2010 עברתי לקורס ניהול נדל"ן והפעם זה היה בהרצאות באונ' העברית, היו לי מרצים, אני לא לימדתי, היו לי 10 תלמידים, והרווחתי עוד בטרם החשבון ממס הכנסה בקורס 25,750 וכאן כבר לקחתי 2,500 שקל מכל תלמיד, וחלק מהתלמידים שהיה להם קשה עשיתי להם הנחה, ובסך הכל הרווחתי 25,750 בקורס ניהול נדלן". ש: בתצהיר אין קבלות (בנוגע לשנת 2010- ד.פ)... ב"כ התובע: התצהיר הוגש באפריל, יש בידי עוד חשבוניות חדשות..." (ע' 2 ש' 7-23, פר' 23.11.10). התמונה המצטיירת הינה כי בשנת 2009 לא זכה התובע לרווחים כי אם נחל הפסדים מקורס התיווך שיזם, וכי סך הכנסותיו לשנת 2009, כך לגרסתו, עמדו על סך של 5,500 ₪ בלבד. התובע טען עוד כי בשנת 2010 החל להרוויח מן הקורס אשר הפך מבוסס יותר, אולם לא הובאה כל אסמכתא לכך. כאמור התובע נמנע מלפרט מה היו גובה הוצאותיו ביחס להכנסותיו בשנה זו (ע' 2 ש' 31-32, פר' 23.11.10), וכלל לא ברור כי אכן היו לו רווחים (ע' 3 ש' 10-11, פר' 23.11.10). בנוסף לחשבוניות האמורות הוצגו שתי חשבוניות אשר שולמו לתובע בגין עסקאות שביצע. האחת - חשבונית שהוציא לאשתו בסכום של 15,500 ₪ בתאריך 14.02.10 (נספח ה' לתצהירו). לכשנשאל לפשר עניין זה השיב כי: "ש: מי זה נעמי בקרמן. ת: אשתי. ש: הקבלה על שם אשתך, מי עבד, אתה או אשתך. ת: אשתי עבדה במשרד שלי עם המחשב שלי, אני משלם עבור הנדל"ן ורשימת הנדל"ן, היא עבדה איתי ביחד. ש: לפי נספח ה', אשתך שלמה לך 15,000 שקל. ת: היא קיבלה 31,000 שקל מעמלת תיווך ונתנה מזה חצי, היא צריכה לשלם חצי למשרד..." (ע' 3 ש' 3-9, פר' 23.11.10). חשבונית נוספת שולמה לתובע עצמו בגין עסקה יחידה שביצע בפועל על סך 12,474 ₪ (נספח י' לתצהירו). הנה כי כן, לתובע אין כל הכנסה מסודרת הן מקורס התיווך והן ממשרד התיווך שבבעלותו. מהחשבוניות שהוגשו עולה כי בוצעו במסגרתו 2 עסקאות תיווך בלבד, אחת מהן על ידי אשתו. בשנת 2009 נחל העסק הפסדים. לא הובאו נתונים לגבי שנת 2010. מכל מקום אין מדובר בתקופה הרלבנטית לתביעה אשר הוגשה ב-15.02.09. באשר לעבודתו בטלמרקטינג הובהר כי מדובר בעבודה במשך חודשיים בלבד - חודש לפני ראש השנה וחודש לפני פסח. התובע השתכר בגינה כ-3,000 ₪ בשנה בלבד (ע' 2 ש' 2, פר' 23.11.10). במהלך שנת 2008 עבד התובע כבוחן במבחני בגרות, והכנסתו הייתה בסך של 1,000 ₪ (נ/1). 6. אמנם במכתבו של הרופא המטפל, הפרופ' גרינברג, כתב הפסיכיאטר כי נראה לו שהתובע מסוגל לעבוד (מכתבו מיום 14.7.09). אולם פקידת השיקום, אשר שוחחה עם התובע ועם הפסיכיאטר, התרשמה כי התובע אינו יכול להשתלב בשוק העבודה (נ/3). לדבריה: "...הוא (פרופ' גרינברג ד.פ.) לא יכול להיכנס למקום של לנקוט עמדה ורצה לשמור על מקום ניטרלי של מטפל, אך אמר שבשנים האחרונות מצבו של התובע שברירי, מאופיין בעליות וירידות, יש לו קשיים בריכוז, ויש רמת אי שקט פנימית שתקשה על השתלבותו בעבודה בשוק הפתוח..."(ע' 4 ש' 5-8, פר' 23.11.10). והוסיפה עוד: "... הוא כותב את זה מאוד בזהירות, הוא הביע אי נוחות לכתוב ודיבר איתי בעל פה, הוא רושם בזהירות נראה לי שמסוגל לעבוד, הדברים בעל פה נאמרו בטון ובצורה אחרת..." (ע' 4 ש' 22-26, פר' 23.11.10). נדגיש כי בעקבות מכתב זה הופנה התובע לחוות דעת רפואית-פסיכיאטרית נוספת של רופאה מטעם הנתבע, בחוות דעת זו נקבע כי: "...עבודתו כיום היא באופן בלתי יציב וגם מצבו הנפשי לא יציב, גם ע"פ דבריו עבר גל משני שממנו עדיין קיימים עקבות. לכן, במצבו הנוכחי אינו מסוגל להתמודד בדרישות עבודה של השוק הפתוח..." (חוות דעת רפואית, 6.08.09). 7. סבירות החלטתה של פקידת השיקום פקידת השיקום הבהירה כי לצורך בחינת זכאות מבוטח לשיקום, היא נפגשת עמו לצורך התרשמות והערכה. לאחר מכן, היא נועצת בממונה עליה, ובמקרים בעייתיים יותר במנהלת המחלקה. בהמשך מתכנסת ועדת שיקום הדנה בעניינו של המבוטח. הוועדה מסתמכת על המלצת פקיד השיקום אשר שוקלת את רצונו של התובע, זכאותו לשיקום ויכולתו להשתלב בשוק העבודה לאור מצבו הרפואי והתרשמותה ממנו (ע' 3-4 ש' 24-31 ו-1-4, פר' 23.11.10). הקריטריונים הנבחנים על ידה הם אלו: "... המדד של מחלקת השיקום היא לעזור לאנשים שיש להם לפחות 20% רפואי להשתלב בשוק העבודה הפתוח בלבד... כדי לעשות הערכה אנו עושים התרשמות ראשונית מהאדם, בודקים את ההיסטוריה התעסוקתית שלו, בודקים את הערכת המסוגלות ליכולת התפקוד שלו בשוק העבודה וזה מתחלק ליכולת התמדה, יכולת השתלבות חברתית, תפוקה שכדי להגיע אליה בודקים יכולת ריכוז, קצב, קבלת סמכות שזה עבודה מתחת לבוס, והבנה חברתית, קריאת המציאות..." (ע' 5 ש' 7-12, פר' 23.11.10). עינינו רואות, שיקול הדעת המופעל על ידי פקיד השיקום נסמך על קריטריונים מבוססים ורלבנטיים, ובהם ההיסטוריה התעסוקתית של המבוטח לרבות יכולתו להשתלב ולהתמיד בעבודתו. 8. ככלל, לא ישים עצמו בית הדין בנעליו של פקיד השיקום, ולא ימיר את שיקול דעתו בשיקול דעת פקיד השיקום אלא יפעיל על החלטתו ביקורת שיפוטית (עב"ל (ארצי) 155/97 משולם ז"ל נ' המל"ל, פס' 9 לפסק הדין, ניתן ביום 5.08.02)). החלטתו של פקיד השיקום נבחנת, אם כן, על-פי אמות מידה של סבירות (שם, שם). בענייננו בחנה פקידת השיקום את עניינו של התובע באופן ענייני ויסודי, ועל פי הקריטריונים שנקבעו. פקידת השיקום שוחחה עם הפסיכיאטר המטפל, ובחנה את הכנסות התובע, ואת מצבו הנפשי. על סמך כל אלה הגיעה פקידת השיקום למסקנה כי התובע אינו עומד באמות המידה הנדרשות. החלטתה הינה שקולה ועניינית, ואין מקום להתערב בה. לפיכך, אף כי מודעים אנו למאמציו של התובע להשתלב בשוק העבודה יש לדחות את תביעתו. אין צו להוצאות. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. ניתן היום, יב' אדר א תשע"א, 16 פברואר 2011, בהעדר הצדדים. שיקום מקצועי