גודל רכב ניידות .1זו תביעה לחיוב הנתבע להעניק לתובעת הלוואה עומדת להחלפת רכבה. .2בתאריך 22.6.1981נקבעו עובדות המקרה הרלבנטיות, בהסכמת הצדדים, כדלהלן: א) התובעת הינה ילידת 28.11.1915; ב) התובעת היתה מוגבלת בניידות כמשמעות המושג בהסכם בדבר גמלת ניידות שהיה בתוקף שעה שקיבלה בתאריך 1.12.1976הלוואה עומדת לרכישת רכב; ג) בעזרת ההלוואה הנ"ל רכשה התובעת רכב ובתאריך 7.12.1976נרשם הרכב על שמה; ד) לתובעת אין רשיון נהיגה ובתה אילנה טנצר היא מבחינת "קרוב משפחה" הנוהג בעבורה (כהגדרתו בהסכם); ה) בתאריך 29.9.1980הגישה התובעת לנתבע בקשה להענקת הלוואה עומדת לצורך החלפת רכבה. בתאריך 18.11.1980הודע לתובעת על-ידי הנתבע, כי לאחר שהגישה ערר על גודל הרכב התקבל עררה ואושר לה רכב בגודל שעד 1600סמ"ק, ובתאריך 25.11.1980נדחתה תביעתה למתן הלוואה עומדת. .3טעמי אותה דחיה (כפי שפורטו במכתב הדחיה) היו, כי בסעיף 11להסכם בדבר גמלת ניידות נקבע שמי שאין לו רשיון נהיגה בר-תוקף יהיה זכאי לקבלת הלוואה עומדת להחלפת הרכב רק לאחר חלוף 48חודשים לפחות ממועד רישום הבעלות על שמו ברכב הקודם. מאחר ורישום הבעלות על שם התובעת נעשה ביום 7.12.1976ומאחר ולאחר חלוף 48חודשים תהיה התובעת מעל 65שנה, הרי שעל-פי סעיף 2(2) להסכם אין היא מבחינת מוגבלת בניידות. .4שעה שהתובעת רכשה את רכבה הראשון ולשם זה קיבלה הלוואה עומדת, היה בתוקף ההסכם שבין ממשלת ישראל לבין הנתבע מיום 30.11.1975שתקפו מ- 1.1.1976(י"פ (2185, מיום 15.1.1976) ובו לא נקבעה תקרת זכאות בעניין גיל וכן מועד לקבלת הלוואה עומדת לצורך החלפת רכב נקבע (ראה סעיף 6) ל- 33חודש מיום רישום הבעלות על הרכב הקודם. .5בתאריך 1.6.1977נחתם הסכם נוסף בין ממשלת ישראל לבין הנתבע בדבר גמלת ניידות (י"פ 2340מיום 3.7.1977) ובו נקבע, כי תקרת הזכאות היא 60שנה באשה ואילו ממועד לקבלת הלוואה עומדת לצורך החלפת רכב לא שונה (ראה סעיף 11(א)). .6בי"פ 2574מיום 1.11.1979פורסם תיקון להסכם מיום 1.6.1977, לפיו תוקנה תקרת הזכאות לאשה לגיל 65שנה (תחולה מ- 1.7.1979- ראה סעיף 15להסכם המתקן) והמועד לקבלת הלוואה לצורך החלפת רכב למוגבל בניידות שאינו נוהג נקבע ל- 48חודשים לפחות ממועד רישום הבעלות על הרכב הקודם (תחולה מיום הפרסום באשר סעיף 15הנ"ל אינו מתייחס להוראה זו). .7כבר נפסק לא אחת, כי הצדדים להסכמים הנ"ל - הנחתמים במסגרת סעיף 200לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968- הם סוברניים לקבוע את תנאיהם של ההסכמים וכמובן גם לשנותם (ראה דב"ע לט/3-0, [1], ודב"ע לז/576-01; לז/ 653-01, [2]). מששונו בהסכם המאוחר תנאי הזכאות לקבלת הלוואה עומדת לצורך החלפת רכב, מחייב הדבר גם את התובעת אשר הינה צד שלישי נהנה באותם ההסכמים. .8כאשר התובעת הגישה בקשתה להחלפת רכבה ב- 9/80היה כבר בתוקף התיקון מ- 1.11.1979ולפיו טרם היתה זכאית לקבלת הלוואה עומדת להחלפת הרכב, באשר לא חלפו 48חודש מאז שנרשמה הבעלות על רכבה ב-.7.12.1976 משחלפו 48חודשים, היינו ב-7.12.1980, לא היתה התובעת זכאית לקבלת ההלוואה העומדת, כי גילה עמד לה לרועץ, היינו היתה מעל 65שנה (לתובעת מלאו 65שנה ביום 28.11.1980). .9בסיכומיו טוען בא-כוח התובעת, כי התובעת הגישה לנתבע את הבקשה לקבלת ההלוואה העומדת עוד לפני שמלאו לה 65שנה וכן הועמדה על-ידו לבדיקה חוזרת של המכון לבטיחות בדרכים לעניין גודל הרכב עוד בטרם מלאו לה 65שנה ועל כן מנוע הנתבע מלדחות את התביעה מפאת גילה של התובעת. אין ממש בטענה זו באשר כאמור, כפי שהבהרנו, הזכאות לקבלת הלוואה עומדת לשם החלפת רכב קמה לתובעת רק לאחר שמלאו לה 65שנה ולא קודם לכן, כך שאם נעשו פעולות מקדמיות בעניינה לצורך בדיקת הזכאות לכשתגיע, אין הדבר מעלה או מוריד מאומה. בא-כוח התובעת אף טוען, כי מאחר וחלפו רק 9ימים בין היום שבו מלאו לתובעת 65שנה לבין יום הזכאות היה על הנתבע לקבל את התביעה. גם לטענה זו אין אנו יכולים להסכים. הנתבע חייב להעניק זכויות לנהנים רק על-פי הוראות ההסכם. אין הוא יכול לתת "הנחות" בימים או להעלים עין מימים קובעים ואפילו מועטים. נוסיף, כי הטענה בסיכומי בא-כוח התובעת בדבר סעיף 11(ב) (3) אינה רלבנטית למקרה הנדון בפנינו, באשר הסעיף עוסק בנכה מוגבל בניידות הנוהג בעצמו ואילו התובעת כאמור אינה נוהגת בעצמה ואין אנו רואים כל אפשרות להחיל סעיף זה על התובעת אפילו בדרך של פרשנות. .10לסיכומו של דבר אנו קובעים, כי התובעת אינה זכאית לקבלת הלוואה עומדת להחלפת רכבה ובדין נדחתה תביעתה על-ידי הנתבע. .11אנו דוחים את תביעת התובעת נגד הנתבע. ניידותועדת גודל רכב (ניידות)רכב