זכות מבוטח בביטוח לאומי להיות מיוצג ע"י עורך דין בוועדה רפואית

זהו ערעור לפי סעיף 12א לחוק הנכים (תגמולים שיקום), תשי"ט1959- (נוסח משולב) (להלן-החוק) על החלטות הועדה הרפואית מיום 23.7.96 ומיום 23.1.96. וזה עיקר הרקע העובדתי הנדרש לעניננו:ב ביום 11.4.74 נפגע המערער בעת שירות מילואים ונגרמו לו חבלות בראש ובכתף. ביום 5.11.74 קבעה הועדה הרפואית כי למערער נותרה נכות בשיעור של 10% בגין פגיעה באוזן ו- 0% נכות בגין צלקות. המערער פנה למומחה מטעמו, ד"ר בן יאיר שחווה דעתו כי למערער נכות בגין הצלקות בגופו בשיעור של 15%. ביום 17.7.95 נבדק המערער פעם נוספת על ידי ועדה רפואית שקבעה כי המערער זכאי ל- 10% נכות בגין הצלקות, בנוסף ל- 10% בגין הפגיעה באזניו ובסה"כ 19% נכות. המערער הגיש ערר על החלטה זו בפני הועדה הרפואית העליונה שבדקה אותו, עיינה בחוות דעת המומחה מטעמו וקבעה בהחלטה מיום 23.1.96 כי הצלקות אינן מכערות ואינן גורמות הפרעה תפקודית כלשהי. לפיכך קבעה הועדה כי למערער אין נכות כתוצאה מהצלקות והוא זכאי לנכות בשיעור של 10% בשל הליקוי בשמיעה. על החלטה זו הגיש המערער ערעור בתיק זה. בישיבה מיום 19.6.96 הגיעו הצדדים להסכמה כי הדיון יוחזר לועדה על מנת לקבוע מימצאים באשר לצלקת החמישית מאחר והתברר כי הועדה לא נתנה דעתה לצלקת זו (החלטה מיום 19.6.96). בעקבות החלטה זו שבה הועדה ובדקה את המערער ובהחלטה מיום 23.7.96 קבעה כי "הצלקת אינה מכערת, אינה מכאיבה ונמצאת באזור משוער. על כן אין נכות בגינה (צלקת חמישית בקרקפת)". לאור זאת אישרה הועדה את קביעת הועדה העליונה מתאריך 23.1.96 לפיה נכותו של המערער היא בשיעור של 10% בגין הליקוי בשמיעה. 3. המערער טוען כי הועדה הרפואית העליונה טעתה בהתעלמה מכך שיש לו 5 צלקות ולא 4 כפי שלטענתו קבעה. לטענתו, הועדה קיבלה את העובדה שהיתה לו נכות בגין הצלקות אך בטעות ובשרירות קבעה שנכות זו הסתיימה, בלי שקבעה לו אחוזי נכות. לטענתו הועדה אימצה את חוות דעת המומחה מטעמו ולמרות זאת קבעה שהנכות הסתיימה. עוד טוען המערער כי הועדה "נקטה יוזמה" לדון בעניין שלא התבקש ממנה אך התעלמה מתקופת העבר וגם לא דנה מיוזמתה בהחמרת מצב השמיעה. המערער טוען כי הועדה נהגה במשוא פנים ומשיקולים זרים משום שלדבריו - "לא מצא חן בעיניה העובדה שהמערער מיוצג ע"י עורך דין ולכן קבעה מה שקבעה". עוד טוען המערער כי בנסיבות העניין יש להעדיף את האסכולה הקובעת לזכותו וכי היה על הועדה לפסוק לו את הוצאותיו. 4. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות ואלה טעמי: א. סעיף 12 א (א) לחוק קובע כי "חייל משוחרר ... רשאים לערער על החלטת ועדה רפואית עליונה לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד". ערעורו של המערער רובו ככולו נסוב על עניינים שבעובדה ואין הוא מעורר כל שאלה משפטית אמיתית. הועדה בדקה את המערער וקבעה: "כל הצלקות אינן דביקות, אינן מכאיבות ואינן מכערות. אין כלל הגבלה בתנועות הכתף השמאלי. הועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר פטריק בן מאיר ... הועדה מסכימה עם תאור גודל הצלקות ומקומם, הועדה איננה מקבלת את תיאורו בדבר מידת הכיעור והפרעה התפקודית שהצלקות גורמות". אין לקבל את טענת המערער כי הועדה הרפואית לא התייחסה לצלקת החמישית שהרי בהחלטת הועדה העליונה מיום 23.7.96 קיימת התייחסות לצלקת החמישית כי "אינה מכערת, אינה מכאיבה ונמצאת באזור משוער". קביעת הועדה הרפואית כי הצלקות אינן מכערות ואינן גורמות להפרעה תפקודית היא קביעה עובדתית ובכגון דא בית המשפט אינו נוהג להתערב. המערער ביקש להסתמך בטיעוניו על פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 643/91 (קצין התגמולים נ. דוד כהן) אלא שאין האמור שם תומך בטיעוניו. אדרבא, בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי וקבע: "נראה לנו שהשאלה לה נדרש בית המשפט המחוזי היא שאלה מובהקת שבעובדה, החורגת מגדר האמור בסעיף 12א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב) תשי"ט1959-, המתיר ערעור בשאלה משפטית בלבד; והא ראייה שהשופט המלומד לא יכול היה להכריע בה אלא לאחר שחזה בצלקת בעצמו". לפיכך קיבל בית המשפט העליון את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר על כנה את החלטת הועדה הרפואית העליונה. ב. תקנה 4 (א) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), התשכ"ד1964- קובעת: "הועדה רשאית לאשר החלטת הועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנכה ובין שהוא קצין התגמולים". לועדה הרפואית העליונה הסמכות המלאה לבחון מחדש את החלטת הועדה הרפואית, בהתבסס על כל החומר הרפואי שבפניה, לרבות בדיקתו של המערער והיא זכאית להגדיל את שיעור הנכות או להקטינו בין אם המערער ביקש זאת ובין אם לאו. המערער הגיש ערעור על קביעת הועדה הרפואית לעניין הצלקות ולפיכך הועדה הרפואית העליונה היתה חייבת ומוסמכת על פי החוק, לבחון מחדש החלטה זו ולעניין זה אין משמעות לשאלה אם קצין התגמולים הסכים לקביעתה או חלק עליה. ג. יש לדחות את טענת המערער כי במקרה זה מונחים בפני בית המשפט שתי אסכולות רפואיות וכי על בית המשפט להעדיף את האסכולה המקילה עם המערער. בענייננו כלל לא מדובר ב"אסכולה רפואית" וברור שלא כל חוות דעת רפואית עולה כדי אסכולה המחייבת את בית המשפט לפסוק על פיה (ע"א 408/70 רפאל מאיר נ. קצין התגמולים פס"ד כה(1) 358, 363). הועדה הרפואית העליונה בה ישבו שלושה רופאים פסקה פה אחד כי אין למערער נכות בגין הצלקות ואין הצדקה להעדיף על פניה את חוות דעתו של המומחה מטעם המערער והחלטת הועדה הרפואית. ד. יש לדחות את טענת המערער כי מהחלטת הועדה הרפואית העליונה משתמע כי עד למתן החלטתה היתה למערער נכות גם בגין הצלקות. החלטת הועדה הרפואית ברורה וממנה עולה כי למערער אין נכות בגין הצלקות והיא אינה מקבלת את חוות דעתו של המומחה מטעם המערער "בדבר מידת הכיעור והפרעה התפקודית שהצלקות גורמות". מכאן לא ניתן להסיק כי למערער היתה נכות בגין הצלקות עד למועד בו נבדק בפני הועדה הרפואית העליונה. ה. המערער מוסיף וטוען כי הועדה הרפואית העליונה היתה צריכה מיוזמתה לדון ב"החמרה בשמיעה". טיעון זה יש לדחות. המערער לא טען בפני הועדה הרפואית העליונה כי הוא סובל מהחמרה בשמיעה והתייחס רק לעניין הצלקות ולכן לא נפל כל פגם בהחלטת הועדה שהתייחסה לנושא הצלקות בלבד. אם אכן סובל המערער מהחמרה בשמיעה פתוחה בפניו הדרך לפנות לועדה הרפואית כדי שזו תדון בטענה זו, עניין שהמערער לא העלה, גם לא בפני הועדה הרפואית. ו. יש לדחות את טענת המערער בדבר החזר הוצאותיו עבור חוות הדעת הרפואית מטעמו. לאחר שהועדה הרפואית העליונה דחתה את הערעור וביטלה את קביעת הועדה הרפואית, חזר מצבו של המערער לקדמותו ושיעור הנכות שלו נותר זה שנקבע על ידי הועדה הרפואית בשנת 1974. לפיכך, בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום להורות על החזרת הוצאותיו בגין תשלום עבור חוות דעת רפואית מטעמו. ז. המערער טוען כי הועדה הרפואית נהגה כלפיו במשוא פנים ומשיקולים זרים מוטעים. טענות אלה נטענו בעלמא וללא כל בסיס או נימוק של ממש בחומר הראיות. כך גם לא היה כל בסיס לטענת המערער כי הוא לא נשא חן בעיני הועדה הרפואית העליונה מאחר והיה מיוצג על ידי עורך דין ולכן - כך לטענתו - קבעה את שקבעה. לאור כל האמור לעיל לא מצאתי כל פגם בהחלטות הועדה הרפואית העליונה ודין הערעור להידחות. המערער ישא בהוצאות המשיב בסכום של 2,000 ש"ח בערכם היום.עורך דיןפוליסהרפואהחברת ביטוחביטוח לאומיועדה רפואית