1. התובע יליד 1987, הגיש תובענה נגד ארבעת הנתבעים בגין נזק גוף שנגרם לו ביום 15.10.02 כאשר נדקר בידו השמאלית על ידי תלמיד אחר בבית הספר (הנתבע 5). 2. מומחה מטעם התובע, ד"ר גולדן, קבע לתובע 10% נכות פלסטית (עם המלצה להפעיל תקנה 15 ולהעלות את הנכות ל-14.5%) בעוד שפרופ' מלר מטעם הנתבעת 4 שקבע נכות אסטתית בלבד בשיעור של 10% ללא היבט תיפקודי או גרד. למען הסדר יצויין כי הצדדים הגישו חוות דעת בתחום הנפשי, התובע של ד"ר הידש שקבע נכות בשיעור של 20% וד"ר קוסוב בתחום הנפשי שקבע שלא נותרה נכות לאחר תקופה זמנית של שלוש שנים עם 10% נכות. מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר כנאנעה קבע נכות נפשית של 2.5% (לאחר נכות זמנית של 10% לשלוש שנים ו-5% לשנה נוספת). הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים (פרוטוקול מיום 26.5.10). 3. התובע הגיש תצהיר עדות עליו נחקר. בתצהירו הוא טען שהיה בן 15 ביום התאונה ובהפסקת בוקר שהה בשטח בית הספר בדרך מהכיתה לקניית אוכל באיזור השעה, קילל אותו אחד מהתלמידים האחרים ולעג לו על הגובה שלו (התובע הוא גבוה). לדבריו, הוא (התובע) התעצבן עליו והחל לריב בדיבור ובדחיפות. התלמיד שהיה בחברת חבריו ברח ומאוחר יותר חזר עם בן דודו, מוחמד אבו עאבד, הנתבע 5. הנתבע 5 הגיע אל התובע, שאל אותו מדוע התובע מרביץ לבן דודו ואז לפתע שלף סכין, דקר אותו בידו השמאלית וברח. 4. התובע נחקר על תצהירו. הוא טען שהנתבע 5 היה בן 14 בעת התאונה והסכים שהנתבע 5 היה קטן ממנו בגובה ובמבנה הגוף. הוא הסכים שהוא ראה את הסכין אבל טען שהכל אירע במהירות. בחקירתו הוא טען שהיה מדובר בסכין ולא מחזיק מפתחות. התובע טען שבעת התאונה לא היתה גדר המפרידה בין חצר חטיבת הביניים לבין בית הספר בו הוא שהה ושתלמידי התיכון ותלמידי חטיבות הביניים יכלו לעבור בחופשיות בין שני בתי הספר. הוא גם טען שלא נמצא מורה או שומר בסביבה או בגבול בין שני בתי הספר. התובע אישר שהוא לומד רפואת שיניים ברוסיה מזה כשלוש שנים. הוא העיד בקשר להתנהגות חריגה מצידו הכוללת אלימות. 5. לאחר חקירת התובע על תצהירו, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו יהיו רשאים להסתמך על החומר הראייתי שבידיהם, הכל כמפורט בהודעה בפרוטוקול מיום 26.5.10. עמדת התובע 6. בא כוח התובע טען לחובת זהירות מוגברת הקיימת מכוח מדיניות משפטית על מחזיק מקרקעין. נטען שבענייננו רמת הזהירות המוטלת על מערכת החינוך כלפי תלמידים המוזמנים לבוא לבתי הספר הינה גבוהה ומוגברת במיוחד. 7. נטען שאין ספק שהאחראי הישיר למעשה הינו הנתבע 5, אך יחד עם זאת נטען שמדובר במקרה הנופל בגדר מעוולים בנפרד הגורמים נזק אחד. נטען שמדובר בארבעה מעוולים בנפרד החבים בחובה אחת משותפת כלפי הניזוק ושהפרו את חובות הזהירות החלות עליהם שבעקבותיהן נגרם לתובע הנזק. 8. באשר לנתבעים 1 - 3 נטען: שנתבעת 2, המועצה המקומית, הינה בעלת המקרקעין ונושאת בחובת זהירות מפאת סיבה זו. בנוסף, נטען שלא התברר מי היה המורה התורן שהיה אמור להיות באיזור התאונה ושלא נערך תחקור מיידי ומלא של אירוע הדקירה. נטען שאילו היה נוכח מורה תורן ניתן היה לעצור את מסכת האירועים עוד לפני שהגיעה לשלב הדקירה. התובע הפנה לחוזר מנכ"ל משרד החינוך סב/6(ב) מיום 1.2.02 ובעיקר לסעיף 342 הקובע כי מנהל מוסד חינוכי חייב למנות מורה תורן שתפקידו להשגיח ולקיים בקרה על התנהגות התלמידים בהפסקות ולהתערב כשהדבר נדרש. כמו כן, על מורה תורן לאתר התנהגויות מסוכנות ובעיקר כאלה הקשורות לתוקפנות ושימוש בחפצים מסוכנים וחדים. התובע טען שארעה קטטה אלימה עם נשק קר בדמות סכין או אולר. נטען שלא היה מורה במקום או בקרבת המקום. נטען שעוד קודם לאירוע הדקירה התרחש אירוע קודם בסמיכות זמנים וגם בו לא נכח מורה תורן. נטען שכעולה מתצהירי העדות, סעיף 8 לתצהיר התובע ותצהיר בן דודו של הנתבע 5, הסדרי בטיחות והשמירה על התלמידים בבית הספר היו לקויים ורשלניים היות ולא נכח מורה או מפקח מטעם בית הספר במהלך ההפסקה. 9. התובע טען שבית ספר התיכון ביפיע (נתבע 1) שייך למועצה המקומית, הנתבעת 2 וחטיבת הביניים ביפיע מנוהלת על ידי משרד החינוך, הנתבע 4, ולמעשה מדובר בשני בתי ספר שונים ומופרדים (תצהירו של מר עפו חליאלה). נטען שלנתבע 5 לא היתה סיבה להיות נוכח בחצר בית ספר התיכון ולא היה צריך לאפשר לו להיות במקום. נטען שהיות ומדובר בשני בתי ספר שונים אמורה להיות הפרדה ברורה ביניהם שלא מאפשרת מעבר ללא פיקוח. בעניין זה הפנה התובע לחוזר המנכ"ל סב/6(ב) ובו מפרט 120 המפרט גדר בטחון בבית ספר האמור למנוע כניסת אנשים לא מוסמכים לתוך מתחם מגודר. 10. נטען שהנתבעות נמנעו מעריכת תחקיר בהתאם להוראות חוזר המנכ"ל ונגרם לתובע נזק ראייתי מכך. נטען שמנהל בית ספר התיכון ביפיע טען בתצהירו שאינו יכול לדעת מי המורים ששימשו תורנים באותו יום שכן הרשימה של התורנויות לא נשמרה. 11. ביחס לנתבע 4, משרד החינוך, נטען שחלות אותן טענות שפורטו לעיל ביחס אליו. נטען שהיות והמורים שייכים למערך משרד החינוך הם אלה שהפרו את חובת הזהירות במקרה זה ונטען שהיה על הנתבע 4 להורות על שינוי הסדרי בדיקה בכניסה לשטח בית הספר בעזרת מכשיר מגנומטר וייתכן בעזרת חיפוש בכליהם של התלמידים. נטען שמשרד החינוך היה צריך לצפות את הסיכון של קטטה בין תלמידים ושימוש בנשק קר במהלכה ועל כן הוראות הפיקוח לא היו מספיקות. 12. ביחס לנזקים הוגשה חוות דעת מטעם התובע של ד"ר שמואל גולדין מומחה בתחום הפלסטיקה שקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% (בתוספת תקנה 15) בגין צלקות מכאיבות מכערות ונרחבות עם רגישות, עקצוץ והפרעה בפעולות מסויימות. נטען שעל פי חוות דעתו של ד"ר הידש בתחום הפסיכיאטריה יש לתובע נכות צמיתה בשיעור 20% בגין סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה של התובע. ד"ר ראסם כנאענה בתחום הפסיכיאטרי העריך את נכותו של התובע בשיעור 2.5%. נטען שהתובע היה בריא וצעיר וגבוה במיוחד (2 מ'). נטען שבטחונו העצמי נפגע באופן קשה ויש להעדיף את חוות הדעת של התובע על פני זו של המומחה מטעם בית המשפט. נטען שיש לשקלל את נכותו הרפואית והתפקודית של התובע בשיעור של 19% והתבקש בסך הכל פיצוי על סך כולל של כ-1,200,000 ₪. עמדת הנתבעות 1 - 3 13. נתבעות 1 - 3 טענו כי מדובר באירוע בו תקף הנתבע 5, תלמיד חטיבת ביניים השייך לנתבע 4, את התובע שלמד בבי"ס תיכון שהאחריות לתפעולו נמצאת בידי הנתבעת 2 והנתבע 4. נטען, בניגוד לטענות התובע, כי במועד התקיפה היתה הפרדה ברורה בין חצרות שני בתי הספר. נטען שהיתה באותו מועד גדר בטון בגובה 1 מ' ועליה סורגי ברזל ומעקה עגול בגובה של 2.4 מ' בסך הכל. נטען שמדובר בחצרות מופרדות אך לא יעד מבוצר שנועד למנוע חדירה. נטען שגם התובע הודה שהיתה הפרדה של גדר בטון, זאת אומרת שהגבולות בין המתחמים היו ידועים לכל. נטען שהארוע התרחש בגינת דשא בין החצרות של שני בתי הספר. נטען שהמקרה ארע לא בחצר בית הספר אלא בשעה שהתובע היה בדרכו לקנות מזון בקיוסק שמחוץ לבית הספר, וכתוצאה כל טענות התובע בנוגע לאי המצאות מורים תורניים אינן רלוונטיות. 14. נטען שהתלמיד שתקף את התובע לא לומד בבית ספר התיכון השייך לנתבעת 2 אלא בחטיבת הביניים בעוד התובע היה נער גדול מידות וגבוה באופן מיוחד ולא היה צריך לצפות שנשקפת לו סכנה מתלמיד קטן יותר בגיל ובגוף המגיע מבית ספר סמוך עם סכין בכיס. נטען שבית הספר בו למד הנתבע 5 הינו באחריותה המוחלטת של משרד החינוך, הנתבע 4, שהינו גם המעביד של מנהל בית הספר וצוות המורים. משכך, נטען שהתנהגות וחינוך תלמידי בית ספר חטיבה נמצאת באחריות הנתבע 4 והיו אמורים להשגיח על תלמידיהם ובכלל הנתבע 5 ולפקח עליהם ולמנוע מהם להגיע לשטח התיכון. נטען שגם בבית ספר של הנתבע 4 מתקיימת תורנות מורים בחצר ואין זה מתפקידם של המורים בבית ספר התיכון להשגיח על תלמידי חטיבות הביניים. נטען שחוזר משרד החינוך סב/6(ב) אמור למנוע יציאת תלמידים מתחום בית הספר בשעות בית הספר ויציאת תלמיד מתחום בית הספר בשעת הפסקה מותנית באישור בכתב של המורה. 15. נטען שגם הנתבעת 2 כפופה להוראות משרד החינוך, כולל בתחום הבטחון והבטיחות ושהיא פעלה בהתאם לנוהלים אלה, לרבות בנושא נוכחות מורים תורניים בהפסקות. נטען שלא יכולה להתקיים שמירה אישית על כל תלמיד ותלמיד. נטען שאין לקבל את טענות התובע בנוגע לאי עריכת תחקיר היות ומדובר בהרחבת חזית. 16. נטען שמבחינת האבטחה, השומר בשער אמור למנוע כניסת אנשים זרים ולא כניסתם של תלמידים. נטען שהחיפוש בכלים אינו אפשרי וכי בהתאם לחוזר מדצמבר 2000 (שבוטל בשנת 2009) ניתן היה לערוך חיפוש רק על ידי שוטר או שומר מוסמך כאשר קיים חשד שתלמיד מחזיק כלי נשק. מבחינת חובת הזהירות הקונקרטית נטען שלא היתה אפשרות לצפות את המעשה. 17. נטען שנתבע 5 הורשע בדין והוא אחראי בלעדי בגין הפציעה והתוצאות. נטען שלנתבעות 1 - 3 אין אחריות שילוחית גם לגבי הנתבע 5 ואם כבר האחריות היא של הנתבע 4. בנוסף, נטען לאשם תורם שלא יפחת מ- 50% מצד התובע היות וקינטר את בן דודו של הנתבע 5. 18. באשר לנזק נטען שעל פי חוות הדעת של פרופ' מלר נקבע שהצלקות הינן שטוחות ובצבע העור ואינן מגבילות תנועה ואין להן משמעות פיסית או תפקודית. נטען שיש להסתמך על חוות דעתו של ד"ר כנעאנה בתחום הנפשי ושהתובע סיים את הבגרות בציונים גבוהים, בממוצע 87 וצויין גם שהמומחה התרשם מנטיה להעצמה בנוגע להשפעת התאונה. נטען שהנכות הוענקה מחמת הספק. נטען שאין משמעות כלכלית לנכות של 2.5% בתחום הנפשי. ביחס לכאב וסבל הוצע 25,000 ₪. נטען שיש להוסיף 5,232 ₪ בגין שכר ד"ר הידש וחלקו של התובע בשכרו של ד"ר כנאענה. נטען שאין מקום לפסיקת הפסדים אחרים ושהנזקים עומדים על סך 30,232 ₪ כאשר יש לחייב את התובע ב- 50% מסכום זה. עמדת הנתבע 5 19. נטען שמדובר בתביעה קנטרנית וטרדנית שהתובע לא בחל באמצעים כדי ליצור מצג לפיו הנתבע 5אחראי לנזק שנגרם לו "בזמן כלשהו ובמקום כלשהו". נטען שאין להסתמך על גירסת התובע היות וסתר את עצמו פעמים רבות. בהודעה מיום 6.10.02 במשטרה אמר התובע שלא ראה את החפץ שפגע בו. התובע עוד אמר אז שנפצע מסכין וטען שראה את הלהב שלה. נטען שהנתבע 5 מעולם לא תקף את התובע באמצעות סכין ולא החזיק באירוע סכין. נטען שהנתבע התגונן בפני התובע שהיה גדול ממנו באמצעות ידיו ומחזיק מפתחות קטן שבתוכו קוצץ צפרניים. נטען להגנה מיוחדת על פי סעיף 24 לפקודת הנזיקין. נטען שבמסגרת הכרעת הדין וגזר הדין בהליך שהתנהל נגד הנתבע 5 הוא לא הורשע והוטל עליו צו מבחן ללא הרשעה לפי סעיף 1(2) לפקודת המבחן. נטען עוד שההודאה בהליך הפלילי ניתנה מחשש לעינוי דין לאור גילו של הנתבע שהיה במועד האירוע קטין. 20. נטען שנתבעים 1 - 4 מופקדים על שלומם וביטחונם של הנתבע והתובע בבית הספר. נטען שהעדות בנוגע להעדרה של גדר מעיד שהנתבעות האחרות נושאות באחריות מסויימת בגין העדר פיקוח מספיק. 21. נטען שיש לייחס לתובע רשלנות תורמת משמעותית היות והביא עצמו לתוך הסיכון, או לתוך מצב מסוכן. 22. נטען שסעיפי הנזק הינם דמיוניים ואין הלכה למעשה נזק. לחלופין, נטען שסכום הנזק מגיע ל- 25,000 ₪ ובקיזוז רשלנות תורמת 12,500 ₪. עמדת הנתבע 4 23. נתבעת 4 טענה שאין היא נושאת אחריות במקרה. נטען שלא הוכחה רשלנות מצידה. נטען שהאירוע התרחש בחצר התחתונה של בית הספר השייכת לתיכון ועליה חלה אחריות של המועצה המקומית. נטען שמנהל בית הספר של הנתבע 5 התריע מספר פעמים בפני ראש המועצה שקיים צורך לבצע הפרדה ברורה בין חצרות בתי הספר. נטען שמדובר באירוע פתאומי. נטען שמדובר בפעולה של הברחת סכין לתוך תחומי בית הספר וכי מדובר בפעולה אינדיבידואלית שאינה ניתנת למניעה. נטען עוד שמדובר בכלל באירוע פתאומי שלא ניתן היה למנוע אותו. ביחס לעדות התובע נטען שמדובר בעדות מגמתית ובלתי מהימנה שלא ניתן לסמוך עליה בכל הנוגע לאי המצאות מורים משגיחים בחצר ויש להעדיף עדותו של מנהל בית הספר. על פי עדות זו ישנם כ- 8 מורים תורניים המשגיחים בחצר. 24. לחלופין, נטען כי גרסת התובע לוקה בסתירות מהותיות. נטען שפעם התובע אמר שראה את הסכין ופעם אמר שלא ראה. נטען שהאחריות בידי התלמיד התוקף בלבד. לחלופי חלופין, נטען שיש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי. באשר לגובה הנזק נטען שמדובר בנזק מינורי המסתכם בכאב וסבל בלבד. עמדת התובע בסיכומי התגובה 25. בסיכומי תגובה טען התובע שמדובר במזיקים יחד ולחוד. נטען שמשרד החינוך לא פעל כשורה כאשר לא מנע הכנסת סכין לתחום בית הספר. נטען שהנתבעים לא הצביעו על היסוד לאיסור עריכת חיפוש בתיקים ובכליהם של תלמידים. נטען שלא היתה גדר בעת האירוע. נטען ביחס להמצאות מורה תורן שלא ידועה זהותו עד היום ועל כן אין לומר שהיה מורה תורן במקום. דיון 26. באשר לנכות הפסיכיאטרית, המומחה מטעם בית המשפט קבע נכות זמנית למשך 3 שנים בשיעור של 10% ולאחר מכן נכות זמנית של 5% משך שנה ונכות צמיתה של 2.5%. מדובר ככלל בנכות שהוענקה, בין היתר, מחמת הספק ביחס למצבו הנפשי של התובע. יצויין כי הנני מעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט על פני חוות הדעת האחרות על סמך הנחת הנייטרליות שיש ליחס לו לאור מעמדו. 27. באשר לתחום הפלסטי, כתב המומחה גולדן שמדובר בצלקות מכאיבות ומכערות נרחבות מעל ומעבר למקובל לגבי צלקות רגילות, עם רגישות, עקצוץ והפרעה בפעולות מסויימות בפעולות האמה השמאלית. הוא העניק נכות צמיתה בשיעור של 10% והפעיל תקנה 15 וכך הגיע ל- 14.5%. לעומת זאת, קבע המומחה מטעם הנתבע 4 כי מדובר בנכות אסטתית בלבד. המומחים לא נחקרו ולא התבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט. לאחר עיון בחוות הדעת הנני מעדיף את חוות דעתו של פרופ' מלר בנוגע להעדר אספקט תפקודי בנכות היות וחוות הדעת התבססה על בדיקה קלינית שנערכה כשנתיים לאחר זו של המומחה מטעם התובע. 28. על בסיס טענות הצדדים ועל סמך חומר הראיות הנני קובע ממצאים עובדתיים כדלקמן: האחראי הישיר לפגיעה בתובע הינו נתבע 5. תוצאת ההליך הפלילי פועלת נגדו ובנוסף הנני מקבל את גרסת התובע באשר לתקיפה כמהימנה לעומת גרסת הנתבע 5 בתצהירו. גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בכתב האישום בו הודה הנתבע 5. 29. בנוסף, לדידי נושאים הנתבעים האחרים באחריות לאירוע בכך שלא פעלו, כל אחד בתחומו, באופן שניתן היה למנוע אותו מבעוד מועד. יוער כי הנני מקבל ככלל כי האירוע הספציפי התרחש במהירות, אולם הנתבעים לא הצליחו לבסס את טענתם כי נכחו מורים תורניים באיזור. ראשית, לא נערך כנראה תחקיר אשר היה משמר את רשימות התורנות. בנוסף, מעבר להצהרה הכללית של המנהל לא הובאה אף עדות לגבי הימצאות מורה תורן בשטח או באיזור. במדובר היה בקטטה שהתנהלה בשני שלבים ואילו היה מורה משגיח באיזור הנני מניח שהיה רואה את המהלך הראשון והמהלך השני, במהלכו נפגע התובע, היה נמנע. העדר השגחה מתאימה נמצא באחריות נתבע 4. 30. באשר לנתבעים 1-3 הם נושאים באחריות מסויימת היות ואיפשרו מעבר חופשי בין בית ספר התיכון לבין חטיבות הביניים. על פי הראיות הנמצאות בתיק, שני בתי הספר היו מחוברים ובאותה עת לא היתה גדר מפרידה ביניהם, למעט החומה הנמוכה. אילו היתה הפרדה לשני מתחמים שונים לא היה נתבע 5 מסוגל להגיע לבית הספר של התובע. 31. מדובר במקרה בו פעילות על ידי כל אחד מהנתבעים יכולה היתה למנוע את האירוע. יחד עם זאת וכפי שפורט לעיל, נתבע 5 נשא באחריות גם כלפי הנתבעים האחרים. 32. לא מצאתי מקום להטיל על התובע אשם תורם. על אף שנכנס לעימות עם תלמיד אחר, הוא לא היה צריך לצפות כי יגיע תלמיד נוסף מבית הספר הסמוך, חמוש בכלי חד ויפצע אותו. כך שלא אוכל לקבוע כי הוא "בא אל הסיכון". 33. באשר לנזק שנגרם לתובע, מסקנתי הינה כי אין, הלכה למעשה, מרכיב תפקודי בו. היבט זה של הנכות הפלסטית נדון לעיל. באשר לחוות דעתו של ד"ר כנעאנה, מדובר בנכות מינימלית ביותר אשר קשה להבדילו ממצב של העדר נכות. מעבר לכך, מעדות התובע התרשמתי כי מדובר באדם המתקדם במסלול חייו - הוא סיים תיכון בציונים גבוהים וכעת לומד לימודים גבוהים לקראת תואר במקצוע חופשי. מסקנתי הינה כי הוא לא הושפע מהאירוע באופן מהותי. בעניין זה אציין שהתרשמתי שבעדותו ניסה התובע להעצים בעיות בתחום הנפשי ולא השתכנעתי כי אלה אכן קיימות. 34. נותר להעריך את נזקיו האחרים של התובע, בעיקר בתחום הכאב והסבל. נתוני המקרה מתאימים לפסיקת סכום גלובלי ונראה לי בנסיבות כי יש לפסוק את הסך של 30,000 ₪. הנתבעים נושאים יחד ולחוד בחיוב לשלם סכום זה לתובע. לסכום האמור יש להוסיף את הסך של 20% כשכ"ט עו"ד והחזר האגרה ששולמה והוצאות בסך 7,000 ש"ח. בהתאם להודעות צד ג' שהוגשו על ידי הנתבעות 1 - 3 והנתבעת 4, אני מורה כי הנתבע 5 ישא כלפיהם במלוא הסכומים שישולמו על ידם. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. ניתן היום, ב' אדר ב תשע"א, 8 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. עוולה