כללי: לפני בקשה על דרך של טען ביניים. הואיל והמחלוקת משפטית, שכן על העובדות לא היתה מחלוקת, הוסכם על הצדדים כי התובענה תוכרע על יסוד סיכומים בכתב. בהסכמה, הופטרה המבקשת מהגשת סיכומים.הצהרתה כי אין לה קנוניה עם מי משתי קבוצות הטוענים, וכי תכבד כל החלטה שתינתן, היתה מקובלת על הצדדים. המחלוקת היא מי מבין שתי קבוצות הטוענים זכאית לקבל כספים אשר בחזקת המבקשת. עסקינן בסכום של 356,886 ₪ נכון ליום הגשת טען הביניים. המבקשת ביקשה הכרעה שיפוטית, למי מבין שתי הקבוצות עליה לשלם את הכספים המוחזקים בידיה, עבור משקים 27, 41, 70 במושב ניר ישראל. מקור הכספים בפירות של מימוש יחידות השתתפות שהיו רשומות על שם המבקשת ב"תנובה" וב"תעמ"ת". הבקשה: המבקשת הינה אגודה שיתופית הרשומה כדין אצל רשם האגודות השיתופיות. הפולמוס ניטש לגבי שלושת המשקים שצוינו לעיל. הטוענת 1 הינה ביתה ואפו' של הטוענת 2, שהיתה בעבר בעלת הזכויות במשק 41. הטוענים 8 ו- 9 הינם בעלי הזכויות הנוכחיים במשק 41. הטוענים 3 ו- 4 הינם יורשי ה"ה נוימן ז"ל, שהיו בעלי הזכויות במשק 70 במושב. הטוענים 6 ו-7 הינם בעלי הזכויות הנוכחיים במשק 70. הטוענת 5 הינה יורשתם של ה"ה דייטל ז"ל שהיו בעלי הזכויות במשק 27 במושב. הטוענת 5 מכרה את המשק למש' נואל שמכרה אותו למש' ברישנסקי. הטוענים 10 ו- 11 הינם בעלי הזכויות הנוכחיים במשק 27. המבקשת החליטה לממש את אחזקותיה בתנובה ובתעמ"ת. השאלה שהתעוררה היא, האם התמורה תחולק בין חברי האגודה הנוכחיים או בין בעלי הזכויות הקודמים. המבקשת מציינת כי התקיימו אסיפות חברים בעניין זה והוחלט, כי התמורה תחולק 50% בין בעלי הנחלות הנוכחיים והשאר יוקפא עד להכרעה שיפוטית של בית המשפט העליון בעניין בנוגע למושב ניר בנים. התקיים הליך בוררות בפני הבורר, עו"ד נמרוד אשכול . נקבע, כי 65% מפירות המימוש יחולק שווה בשווה בין חברי האגודה ו- 35% הנותרים יחולקו בין בעלי הזכויות שעל משקיהם רשומות באגודה יחידות השתתפות בתנובה. פסק בורר זה אושר ע"י בית המשפט וע"י עוזרת רשם האגודות השיתופיות. הצדדים הרלוונטיים בתיק הנוכחי, לא היו חלק מבעלי הדין בבוררות. מאחר ובעלי הזכויות הנוכחים החברים באגודה דורשים לקבל את חלקם, כמו שאר חברי האגודה. אך מנגד, בעלי הזכויות הקודמים במשקים דורשים את החלק המגיע למשק מכספי תנובה, מצאה עצמה המבקשת במצב של התנגשות אינטרסים. מכאן הבקשה על דרך של טען ביניים. עמדת הטוענים 1-5: הטוענים 1-5 סבורים, כי המניות בתנובה שייכות ליצרנים. הם נסמכים על פסק הדין שניתן תוך כדי הדיונים בתיק שלפני, ביום 8/12/2010, בבג"ץ 861/07, ע"א 8192/09, ע"א 2054/09, קמחי ואח' נ' מושב נחלים. צדדים כינו את פסק הדין בסיכומיהם בשם בג"צ ניר בנים, וכך יקרא לאורך פסק דין זה. לדבריהם, שם בוטלה החלטת רשם האגודות השיתופיות ונקבע חד משמעית, כי הזכות למניות מסוג מניות תנובה (חלב) היא זכותם של היצרנים. זאת משום ש: "יחידות ההשתתפות בתנובה נרכשו והצטברו לאורך השנים, אך ורק בשל פרי עמלם ויגיע כפם של חברי האגודה ששיווקו תוצרתם דרך תנובה". סעיף 92(ה) לפסה"ד. טוענים 1-5 גורסים, כי בבג"צ ניר בנים, הועבר מסר ברור המייחס את זכות הקניין במניות החלב ליצרן אשר שיווק לתנובה את החלב מפרי עמלו. לכן, מדובר בזכות קניינית אישית של הרפתן ואין לשייך אותה למשק או לאגודה. טוענים 1-5 סבורים, כי מאחר ולא היו צד לבוררות, אזי הסכם הפשרה והחלטות האגודה אינם מחייבים אותם והם אף התנערו מכך במכתבים ברורים, נספחים ז' לבקשה. אי לזאת, עומדים הטוענים 1-5 על קבלת חלקם במניות החלב. בהתייחסם ל"הערות האזהרה" של כבוד השופט עמית בבג"צ ניר בנים, מציינים הטוענים 1-5, כי הערות אלה התייחסו לצדדים שלישיים, קרי לבעלי זכויות משניות מזכות הקניין במניות תנובה. לעומת זאת, הטוענים 1-5 רואים עצמם כבעלי זכויות קניין עיקריות ועל כן ההערות הללו אינן חלות עליהם. פסיקה אחרת (לסקר ובצת) טענו הטוענים 1-5, בוטלה למעשה בבג"צ ניר בנים. המכר של כל אחד מהמשקים לבעלי הזכויות החלופיים, טוענים 6-10, מתייחס לשיטתם של הטוענים 1-5, למשק בלבד. מכירת המשק כוללת מכירה של זכויות באגודה הצמודות למשק אולם אין המדובר לטענתם במכירת הקניין הפרטי במניות החלב, שאינן צמודות למשק, אלה הן תוצר של יגיעה אישית, ולא נכללו בין הנכסים שנמכרו. על רקע זה מנתחים הטוענים 1-5 את הסכמי המכר השונים, ומצביעים על כך שלשונם של ההסכמים הללו, מתייחסת אך ורק לשטח הקרקע הנמכר ולא לזכויות פרטיות שהן תוצר של יגיעה אישית. עוד הם סבורים, כי אין מקום לטענה שהמבקשת מחזיקה את המניות, קרי היגיעה האישית, בנאמנות עבור הרוכשים, טוענים 6-11. מפני שפסק הדין בבג"צ ניר בנים, שם את הדגש על המסר הברור שהקניין במניות מסוג זה הוא של הרפתן שעמל בעצמו ושל יצרן החלב אשר שיווק לתנובה את החלב שייצר. הטוענים 1-5 גורסים, כי הואיל ומניות החלב מהוות 69% מסך כל מניות תנובה שקיבלה האגודה, אזי כפועל יוצא מפסק הדין בבג"צ ניר בנים, זכאים כלל יצרני החלב באגודה ל- 59% מתמורת המימוש ורק 31% מהתמורה יכולה להיות מחולקת שווה בשווה בין כלל חברי האגודה. מכיוון שהמבקשת בענייננו, חילקה בין חברי האגודה 65% מתמורת המימוש ורק 35% היא חילקה בין יצרני החלב, אזי מבקשים הטוענים 1-5 להשיב את המצב לקדמותו ולשנות את החלוקה באופן בו יקבלו הטוענים את הסכומים המגיעים להם לפי חשבונם המפורט בסעיפים 64 ולחילופין סעיף 66 לסיכומים. עמדת הטוענים 6-11: הטוענים 6-11 גורסים, כי יש לגזור גזירה שווה בין חלוקת הכספים שבוצעה על פי סעיף 3 להסכם הפשרה, לבינם. לדבריהם, על פי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין והוא מהווה אישור פה אחד של האסיפה הכללית, אזי 88 משקים של חברי האגודה קיבלו כולם את חלקם בכספים. הם סבורים כי אין לשנות ולגזור גזירה שונה לגבי שלושת המשקים הנדונים בהליך הנוכחי. לגרסתם, אין ספק, כי הטוענים 6-11 זכאים לכספים נשוא הבקשה וגם האגודה עצמה טוענת כך. הם מוסיפים לחילופין בלבד, כי גם אם יתברר שהטוענים 1-5 אינם זכאים לכספים נשוא הבקשה מהאגודה בגין מימוש מניות תנובה, אזי על האגודה להעביר את הכספים הללו לטוענים 6-11 לפחות בחלקם. הם מפרטים בסעיף 6 לסיכומים את הנתונים הכספיים. הסכום הנתון לפתחו של בית המשפט לכל משק, מול הסכום שדורשים הטוענים ומצביעים על ההפרשים. לטענתם, המשמעות היא כי קבלת עמדות הטוענים 1-5 תחייב את המבקשת לשלם לטוענים 1-5 את מלוא דרישתם ובמקביל להוסיף מכיסה, סכומים בין 20 ל- 30 אלף ₪ לטוענים 6-11. הטוענים 6-11 מוסיפים, כי מכוח היותם חברי האגודה כיום, הם זכאים לקבל את חלקו של המשק שלהם מתוך 9,068 יחידות השתתפות שהם קניינה של האגודה. על פי חשבונם, מדובר בסכום של 31,588 ₪ לכל אחד מהמשקים 27, 41 ו- 70. הטוענים 6-11 גורסים, כי אין לגזור גזירה שווה בין הרפתנים חברי ניר בנים וכן חברי נחלים שעניינם נדון בבג"צ לבין מושב ניר ישראל. תומכים הם יתד טענותיהם אלה, בשתי "הערות האזהרה" של כבוד השופט עמית בפסק הדין וכן בדברי כבוד השופט רובינשטיין שם. לפיהם, יש לבחון לגופו כל מקרה על פי נסיבותיו וכל אגודה בהתאם לתקנונה, להסכמים בין חבריה וכו'. בנוסף צוין, כי אין בפסק דין כדי לפתוח בהכרח החלטות שכבר התקבלו באסיפות כלליות של אגודות שיתופיות אחרות לגבי חלוקת מניות תנובה בין החברים או כדי לפגוע ב"מעשה עשוי" ככל שיחידות ההשתתפות בתנובה כבר נפדו ותמורתן חולקה. גם אלמלא הקביעה המפורשת בפסק הדין לגבי גזירה שווה, הטוענים 1-5 לא הוכיחו את זכאותם לכספים, כלומר לא הראו כי הזכויות האישיות שצברו ההורים/המורישים, עברו לבניהם ויורשיהם. הטוענים 1-5 מרבים לדבר על זכויות אישיות, פרי עמל ויגע אישי, אולם העמל והיגע נעשו ע"י ההורים ולא ע"י הטוענים שנכנסו בנעליהם מכוח קשר דם ודיני ירושה . יחסי שליחות, אם נוצרו, בין האגודה לבין חבר מחבריה, באופן בו פעולה משפטית מחייבת או מזכה את החברים לפי העניין, אינם פחותים בערכם. הטוענים 1-5 אינם חברי אגודה באופן אישי, אלא כיורשים הם צדדים שלישיים ולכן לא יוכלו להיבנות מטענות לזכות אישית וליגע אישי. הטוענים 1-5 לא היו מעולם חברי האגודה אלא הוריהם בלבד, וכל יחסי שליחות שהיו, אם היו, בין המבקשת לבין הרפתנים, ההורים, בוטלה עם מותם. זאת ועוד, הטוענים 6-11 גורסים, כי מאחר והמשקים נמכרו להם במעמד המכירה נערכה התחשבנות עם האגודה המבקשת, לזכות וחובה עד להעברת הזכויות במשק. לטעמם, ההתחשבנות בין המוכרים לבין האגודה מהווה ביטול השליחות וסיומה. כמו גם מכר הזכויות האישיות בד בבד עם המשקים. אי לזאת, טוענים 6-11 עומדים על טענתם, כי יש לדחות את בקשת הטוענים 1-5 וכפועל יוצא לזכות אותם בכל הכספים שהעמידה האגודה לדיון במסגרת טען ביניים זה. עוד הם מבקשים, לפסוק סכומים נוספים בגין יחידות ההשתתפות כמפורט בסעיף 25 לסיכומים. הכרעה: בשקילת עמדות שתי קבוצות הטוענים, אני רואה לנכון להעדיף את עמדתם של הטוענים 6-11. ואנמק: ראשית, בג"צ ניר בנים אליו התייחסו שני הצדדים, התייחס לחברי ניר בנים ולמושב נחלים בלבד. כאן עסקינן במושב ניר ישראל. גם כבוד השופט עמית וגם כבוד השופט רובינשטיין, ציינו, כי יש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו וכל אגודה על פי תקנונה. כבוד השופטת עמית הדגיש, כי אין בפסק דין כדי לפתוח נושאים שהוכרעו באגודות שיתופיות אחרות באופן שונה. עניינו של מושב ניר ישראל, הוכרע בצורה שונה ע"י הבורר לגבי 88 יחידות משקים, ויש להאחיד את הדין ולגזור גזירה שווה, גם לגבי שלושת המשקים נשוא ההליך הנוכחי. אין לשנות ממעמדם של שלושת המשקים הרלוונטיים נשוא ההליך הנוכחי ממעמדם של 88 המשקים האחרים החברים באגודה המבקשת, אשר עניינם הוכרע ע"י הבורר עו"ד נמרוד אשכול בפסק דין שאושר, הן ע"י הרשם לאגודות השיתופיות והן ע"י בית המשפט. הדעת אינה נוחה מסיטואציה אשר לפיה שלושה משקים שלא נטלו חלק בהליכי הבוררות, יקבלו זכויות שונות מן הזכויות שקיבלו המשקים באותו מושב. אחידות הדין היא בעלת חשיבות. יחד עם זאת, ברי כי אחידות הדין שלעצמה אינה מטה את הכף. נימוק זה הוא יותר פרוצדוראלי מאשר לגופם של דברים. שנית ועיקר, הטוענים 1-5 מבססים את עיקר טענותיהם על אלמנט הזכות הקניינית האישית הצומחת מיגיעה אישית, אותה יש להבדיל מן המשק ומהקרקע שכבר נמכרה. דא עקא, במישור זה אני מקבלת את עמדתם של הטוענים 6-11, כי אכן מדובר בזכות אישית אך זכות זו קיימת לדור ההורים ולא דור הבנים/יורשים. ההורים אכן עמלו כפי שמתארים הטוענים 1-5 בסיכומיהם, קמו עם שחר לחליבה וכו'. אך לא כן יורשיהם, הטוענים דהיום. כפי שראינו, הטוענים 3, 4 ו- 5 הינם יורשים של בעלי הזכויות המקוריים. הטוענת 2 הינה אפו' של הטוענת 1 בעלת הזכויות המקורית שהיא ככל הנראה, במצב דמנטי. לכן, למעשה אין לקבוצת הטוענים 1-5 יתרון על פני קבוצת הטוענים 6-11, כיוון שלשתי הקבוצות גם יחד לא קיימת זכות אישית. זכות זו היתה צמודה לדור ההורים בלבד ואינה ניתנת להעברה בירושה . הטוענת 1, המצויה באפו' הבת הטוענת 2, היא אומנם בעלת זכות אישית, אך זכויותיה הוסבו כעת לטוענת 2, ביתה. נוכח מצבה, קשה לומר כי הזכות האישית הזו תעמוד לשימושה, במיוחד כאשר מבחינה משפטית היא נתונה באפו' של הטוענת 2, על כל המשתמע מזה. אני סבורה איפוא, כי רכיב הזכות האישית, שוב אינו עומד לטוענים 1-5 ואין להם עדיפות על פני קבוצת הטוענים 6-11 במישור זה. מאחר והמשקים נמכרו לטוענים 6-11, הם רכשו את המשקים על מלוא הזכויות הכרוכות בהם, כאשר המניות בתנובה ובתעמ"ת צמודות למשקים, לאחר שדור ההורים איננו עוד. אין עדיפות לבנים היורשים או האפו' על פני הרוכשים. ההתחשבנות אשר נערכה בשלב רכישת המשקים, רלוונטית גם על זכויות תנובה ותעמ"ת. אשר על כן, אני רואה לנכון להעדיף את קבוצת הטוענים 6-11. מתוך הכספים המוחזקים ע"י המבקשת כבר הועבר חלק לידי הטוענים 6-11 כפי שפורט בהחלטה זו. יתרת הכספים המוחזקים בידי המבקשת תחולק בין קבוצת הטוענים 6-11 לפי המפתח הנזכר בסעיף 23 לבקשה בדרך של טען ביניים, ולאחר ניכוי הוצאות ההליך, קרי אגרת משפט ושכ"ט עו"ד המבקשת בסך של 2,000 ₪. המבקשת רשאית לנכות את הסכומים דנן, מתוך הכספים המוחזקים בידיה, בטרם חלוקתם. מעבר לכך, אני מחייבת את הטוענים 1-5 לשאת בהוצאות שכ"ט עו"ד הטוענים 6-11 בסך של 8,000 ₪. צו גודר ניתן בזאת צו גודר, אשר לפיו על המבקשת לחלק את הכספים המוחזקים בידיה באשר למשקים נשוא ההליך, על פי המפתח המוזכר בסעיף 23 לבקשה, ובניכוי הוצאות ההליך, אגרה ושכ"ט עו"ד המבקשת. החלוקה תבוצע תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה במשרד ב"כ המבקשת. בכפוף לכך, ניתן בזאת צו גודר המפטיר ומשתיק את הטוענים באשר לכספים נשוא ההליך, כלפי המבקשת. טען ביניים