מהו הפירוש שיש לתת למונח "המשמשים אך ורק לצרכי ספורט" שבסעיף הפטור וזאת בהתחשב בתכלית שאותה נועד פטור זה לשרת. המערערת תולה את פרשנותה המצמצמת במילים "אך ורק", בעוד שהמשיבה מבססת את פרשנותה על המילה "לצרכי" ? ##להלן פסק דין בנושא מרכז ספורט ארנונה:## העובדות המשיבה הינה אגודת ספורט, המקיימת פעילויות ספורטיביות ותחרותיות ברחבי הארץ. לצורך ניהול, קיום ותיאום פעילויות ספורטיביות אלו, החזיקה המערערת במשרד בשטח 116 מ"ר, ברח' דיזינגוף 10 בתל אביב. עיריית תל אביב יפו (להלן - העירייה) שלחה למשיבה הודעת חיוב בארנונה בעבור התקופה מיום 11/90 עד 1/92, בגין הנכס הנ"ל, על פי התעריף למשרדים. המשיבה לא שילמה את חוב הארנונה על פי הודעה זו, ולפיכך הגישה העירייה כנגדה תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בתל אביב. כבוד השופטת אלמגור דחתה את התביעה, בקובעה כי המשיבה נהנית מן הפטור הקבוע בסעיף 5(ח) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן - פקודת הפטור). העירייה ערערה על פסק דינה של השופטת אלמגור, ובית המשפט המחוזי ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום, לאחר שהוסכם בין הצדדים, כי המשיבה תיפנה לדרך של השגה וערר בענין החיוב הנדון. ואכן, המשיבה הגישה למערערת השגה, לאחר ששילמה את מלוא החוב, אך זו נדחתה, ולפיכך פנתה המשיבה בערר לועדת הערר על קביעת ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב יפו (להלן - ועדת הערר). ועדת הערר קיבלה את עמדתה של המשיבה, וקבעה כי המשיבה אכן זכאית לפטור הקבוע בסעיף 5(ח) לפקודת הפטור. על קביעה זו הוגש הערעור שבפני. טענות המערער לשיטת המערער, הפרשנות הנכונה של סעיף 5(ח) לפקודת הפטור הינה כי יש להעניק פטור מארנונה רק למתקני ספורט בשטח המתקן. פרשנות זו מתחייבת, כך גורס המערער, מלשונו המצמצמת של הסעיף, המתייחס ל"כל קרקע או בנין המשמשים אך ורק לצרכי ספורט או תרבות הגוף שלא למטרות רווח". המערער טוען כי על פי בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, המבחן הינו מבחן פונקציונאלי, כלומר, יש לבחון באופן ספציפי מה השימוש שנעשה בשטח הממוסה, ובהתאם לכך נפסק כי שטחי משרדים במפעל לא יחשבו כשטח תעשיתי אלא ימוסו על פי תעריף משרדים. טענה נוספת שמעלה המערער נסמכת על חוק הספורט, תשמ"ח- 1988 (להלן - חוק הספורט), ועל ההגדרה של "ארגון ספורט" בחוק זה, ממנה מבקש המערער ללמוד, כי המחוקק בחר להפריד בין פעילות ספורט גופא, לבין פעילות אדמיניסטרטיבית הקשורה בספורט. המערער מוסיף וטוען כי בסעיף הפטור נאמר "כל קרקע או בנין", ואילו שאר סעיפי הפטור מתייחסים ל"כל רכוש", ומכאן ביקש ללמוד כי סעיף הפטור חל רק על בנין שהוא אולם ספורט, לדוגמה, ורק על קרקע שעליה מגרש ספורט. המערער טוען עוד כי כללי הפרשנות מחייבים פירוש מצמצם של פקודת הפטור, שכן הרחבת הפטור תביא להטלת נטל נוסף על שאר משלמי המיסים. חיזוק ותמיכה לפירוש מצמצם זה, מוצא המערער במלים "אך ורק", אשר אינן מופיעות בסעיפי הפטור האחרים שבסעיף 5 לפקודת הפטור. בהקשר זה מפנה המערער לע"ש 12/88 נאמני מכבי חיפה נ' עיריית חיפה (לא פורסם - פסק דינו של כבוד השופט ביין), שם נקבע כי חדרי ההלבשה, מלתחות ומשרד, נכללים בגדר הפטור שבסעיף 5(ח), היות שהם טפלים למתן הספורט, ולטענת המערער, יש לאבחן את האמור שם מן המקרה שלפנינו ולהסיק מכך כי כאשר המשרד איננו נמצא במתקן ספורט עצמו אין הפטור חל לגביו. לבסוף, טוען המערער כי ועדת הערר הסתמכה בהחלטתה שלא כדין על פסק דינה של השופטת אלמגור בבית משפט השלום, למרות שהחלטה זו התבטלה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. טענות המשיב המשיבה טוענת כי גישת המערערת לענין פירושו של סעיף הפטור מוטעית היא. לשיטת המשיבה, אין להתעלם מן השימוש במונח "לצרכי ספורט", ולטענתה, הפרשנות הנכונה היא כי המונח "אך ורק" שולל את תחולת הפטור על בנין או קרקע המשמשים גם, ולא באופן בלעדי, לצרכי ספורט. אולם, כאשר בנין או קרקע משמשים לצרכי ספורט בלבד, ינתן להם הפטור מתשלום הארנונה. במילים אחרות, לטענת המשיבה המונח "לצרכי ספורט", שאינו מופיע בסעיפי פטור אחרים, כולל בתוכו גם משרדים המיועדים לאדמיניסטרציה של הפעילות הספורטיבית, אם משרדים אלה עוסקים אך ורק בפעילות זו. המשיבה סבורה כי ההגיון שהנחה את השופטת אלמגור בבית משפט השלום לא בוטל על ידי בית המשפט המחוזי, שכן פסק הדין בוטל מטעמים פרוצדוראליים של סמכות. המשיבה מוסיפה וטוענת כי ההגדרות שבחוק הספורט מלמדות על היות האדמיניסטרציה חלק מן ההליך הספורטיבי, וכי מטרת פקודת הפטור הייתה עידוד וטיפוח הספורט, ובהקשר זה אין נפקא מינה באם המשרדים פועלים מתוך מתקן ספורט, אם לאו. המשיבה מבקשת ללמוד היקש מס' 61 לחוק מס שבח מקרקעין תשכ"ג- 1963 ומס' 39 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א- 1961, בהם ניתן הפטור לנכס, אם הוא משמש במישרין את המוסד מבקש הפטור. ולבסוף, טוענת המשיבה כי יש ללמוד מפסק הדין בעניין נאמני מכבי חיפה את ההיפך משמבקשת המערערת ללמוד ממנו, שכן באותו עניין קיבל בית המשפט את עמדת המערערת בקובעו כי המשרדים נלווים לפעילות הספורט, ועל כן, זכאים גם הם לפטור. פסק הדין בעניין דשנים אף הוא איננו שולל לטענת המשיבה את הפרשנות המוצעת על ידה שכן בפסק דין זה כלל לא עלתה השאלה הנוגעת לענייננו. דיון השאלה העולה בערעור זה הינה - כיצד יש לפרש את הוראת סעיף 5(ח) לפקודת הפטור, והאם הוא חל על משרדים בהם מתקיימת פעילות מנהלתית, אדמיניסטרטיבית של אגודת ספורט הנוגעת לפעילות הספורטיבית. סעיף 5(ח) לפקודת הפטור קובע כך: "5. פיטורים שונים הנכסים דלקמן יהיו פטורים מהארנונה כללית, דהיינו: ... (ח) כל קרקע או בנין המשמשים אך ורק לצרכי ספורט או תרבות הגוף שלא למטרת ריווח". כידוע, פרשנותם של דברי חקיקה צריכה להעשות על פי תכליתם, ועל פי המטרה שאותה הם מבקשים להגשים. לצורך התהליך הפרשני האמור, משמש לשון החוק נקודת מוצא, אך אין לראות בה חזות הכל, ועמד על כך השופט ברק (כתואר אז) בע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70: "כיצד תיקבע המשמעות "הנכונה" של דיבור בחוק? נקודת המוצא היא הלשון שנקט המחוקק. אין לך משמעות "נכונה" של דיבור, אם אין לה עיגון לשוני ולו מינימאלי בתורת הלשון. חייבת להיות נקודת אחיזה ארכימדית לפירוש הנכון בלשון החוק (ראה ב"ש 67/84) אלא אם כן כל משמעות המעוגנת בלשון מביאה לאבסורד... לעולם יש לפתוח בלשון החוק, אך לעולם אין לסיים בה. מבין האפשרויות השונות שהלשון פותחת יש לבחור באחת ויחידה כאפשרות "נכונה". בחירה זו נעשית על פי מטרת ההוראה ותכליתה". (שם, בעמ' 74). דברים אלו יפים ונכונים גם בכל הנוגע לפרשנות דיני המסים, ובכלל זה פרשנותם של פטורים שונים ממסים. על כן, אין בסיס לטענתה של המערערת כי יש לפרש את הפטור פירוש מצמצם, במטרה למנוע הגדלת נטל המס המוטל על כלל האוכלוסיה. כאמור, את הפטור יש לפרש על פי תכליתו, ובהחלט יתכן כי לצורך הגשמתה של תכלית זו, השיקול של הגדלת נטל המס החל על האוכלוסיה החייבת איננו כלל שיקול רלוונטי. עמד על כך השופט ברק בעניין קיבוץ חצור הנ"ל, בקובעו: "כללים אלה, המשמשים לפירוש חוקים בדרך כלל, משמשים גם לפירושם של חוקי מיסים. אין להם לחוקי המיסים כללי פרשנות משלהם... על הפרשן ליתן אותו פירוש המביא להגשמת תכלית החקיקה. אין עליו לפרש את החוק לטובת הנישום (ראה ע"א 39/61, בעמ' 1769), כשם שאין עליו לפרשו לרעתו" (שם, בעמ' 75). השאלה המרכזית העומדת לדיון הינה מהו הפירוש שיש לתת למונח "המשמשים אך ורק לצרכי ספורט" שבסעיף הפטור וזאת בהתחשב בתכלית שאותה נועד פטור זה לשרת. המערערת תולה את פרשנותה המצמצמת במילים "אך ורק", בעוד שהמשיבה מבססת את פרשנותה על המילה "לצרכי". מבין שתי הפרשנויות נראית לי הפרשנות שמציעה המשיבה. אני סבורה כי הדיבור "לצרכי" אכן מלמד כי הסעיף מכוון לא רק לבניין או קרקע המשמשים לספורט באון ישיר, אלא גם לבנין או קרקע המשמשים לצרכי ספורט במובן רחב יותר, כל עוד מדובר בשימוש שהוא מהותי וחיוני לפעילות הספורטיבית עצמה. ארגון פעילויות ספורט ותחרויות ספורט היא פעולה הנעשית ל"צרכי ספורט", שכן קשה ואף בלתי אפשרי לקיים את הפעילות הספורטיבית או התחרותית ללא ארגון ותיאום אדמיניסטרטיביים. במילים אחרות, פעולות הארגון והאדמיניסטרציה נילוות לפעילות ספורטיבית עצמה, כחלק חיוני ובלתי נפרד ממנה ועל כן, יש לראות גם אותן כפעולות הנעשות "לצרכי ספורט". אשר לדיבור "אך ורק" שבסעיף, מקובלת עלי גישתה של המערערת לפיה מכוון סייג זה להבהיר כי הפטור ניתן למבנה או בנין בהם מתקיימת פעילות לצרכי ספורט באופן בלעדי, וזאת להבדיל מבנין או קרקע בהם מתקיימת פעילות לצרכי ספורט ביחד עם פעילות שאינה לצרכי ספורט. ואולם, אין בסייג זה כדי לשלול את הפירוש לפיו הפטור לפי סעיף 5(ח) הנ"ל יחול גם על הפעילות האדמיניסטרטיבית "לצרכי ספורט", הנעשית במשרדי האגודה. גישה זו, מתיישבת היטב עם התכלית החקיקתית העומדת ביסוד הפטור הנדון. תכליתו של סעיף הפטור הקבוע בסעיף 5(ח) הנ"ל הינה עידוד פעילות ספורטיבית ופעילות תחרותית, בהיותן פעילויות חברתיות חשובות, שלמדינה יש אינטרס בקיומן ובקידומן, והוא מוענק למוסדות ספורט המיועדים לקידום הספורט, ללא מטרות רווח. לצורך הגשמתה של תכליתו זו ראוי, איפוא, כי הפטור יוענק גם למקומות המשמשים לארגון הפעילויות הספורטיביות, שכן, כאמור, הספורט איננו יכול להתקיים ללא הארגון והאדמיניסטרציה העומדים מאחוריו. מבחינה זו, יש לראות את הפרשנות המוצעת על ידי המשיבה כפרשנות התואמת את תכליתו של החוק, והתורמת להגשמתו הממצה המלאה. המערער מנסה להיבנות מפסיקתו של בית המשפט העליון בפרשת דשנים, ולטענתו, משנפסק כי שטחי משרדים של מפעל יחושבו לצורך ארנונה על פי סיווג משרדים, ולא על פי סיווג המפעל התעשייתי, למעט החריגים שהוכרו לעניין בנקים וחברות ביטוח, יש לנהוג באופן דומה בענייננו. טענה זו אינה מקובלת עלי. בעניין דשנים הנ"ל אכן נקבע כי שטחי משרדים, ימוסו כמשרדים, אף אם הם חלק אינטגרלי ממערך מפעלי גדול יותר, ואולם, הלכה זו אין בה כדי להשפיע על התוצאה בענייננו. המשיבה איננה חולקת על כך שיש לסווג את שטחי משרדיה כמשרדים לצורך חיוב בארנונה. כל שהיא טוענת הוא שעל אף שמדובר במשרדים, חל עליה הפטור. במילים אחרות, להבדיל מפרשת דשנים - השאלה העומדת על הפרק איננה השאלה מהו השימוש הנעשה במבנה לצורך סיווגו, אלא האם השימוש כמשרד הנעשה בנכס, נלווה לפעילות הספורטיבית במידה כזו המצדיקה לכלול גם אותו במסגרת הפטור המוענק על פי סעיף 5(ח) לפקודת הפטור, וכפי שכבר ציינתי, התשובה לשאלה זו הינה בחיוב. א. חיות -247/98 פסק הדין בע"ש 1278/88 (מאוחדים) נאמני מכבי חיפה נ' עיריית חיפה, אף הוא אין בו כדי לשנות ממסקנה זו. בפסק הדין הנ"ל מכיר כב' השופט בין בכך שלכל פעילות ספורטיבית יש פעולות נלוות, אשר גם לגביהן יחול פטור. כך, מחיל השופט ביין פטור מארנונה גם על מקלחות מלתחות, אזורי מנוחה וכו', שבהם לא מתבצעת פעילות ספורטיבית במבחן הצר של המילה, ויתרה מכך, השופט ביין מכיר בתחולת הפטור על משרדים שהיו מצויים באותו מקרה במתקן הספורט המדובר עצמו. נראה לי, כי מיקומם הפיזי של המשרדים אינו צריך להכריע את הכף בהקשר זה, והשאלה האם מדובר בפעילות נילוות לפעילות הספורטיבית צריכה להבחן לפי מהות הפעילות ולא לפי המקום שבו היא מתבצעת, יהא זה בצמוד למתקן הספורט עצמו, או במשרד המצוי במקום אחר, ובלבד שמדובר בפעילות אירגונית שהינה חיונית לפעילות הספורטיבית עצמה, באופן המהווה חלק בלתי נפרד מאותה פעילות. סיכומו של דבר, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה, והחלטתה של ועדת הערר תיוותר על כנה. המערער ישלם למשיבה הוצאות בערעור בסך 5,000 ש"ח. ארנונהדיני ספורט