1. עתירה לחייב את המשיבים להעניק לעותרים רישיונות להחזקת כלי ירייה. רקע 2. העותרת 1 (להלן גם "החברה") הינה חברה רשומה בישראל העוסקת במתן שירותי שמירה. העותר 2 (להלן "העותר") הינו בעל המניות ובעל השליטה בחברה. בשנת 2005 הגיש העותר בקשה לקבלת רישיון כלי ירייה לשירותי שמירה עבור החברה. ביום 27/4/06 ניתן לעותר רישיון מיוחד, כאמור בסעיף 10ג לחוק כלי הירייה, התש"ט-1949. רישיון מיוחד זה מוענק על ידי הרשות למי שהינו בעל רישיון לפי סעיף 18(א) לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972. בעל רישיון מיוחד רשאי להחזיק כלי ירייה עבור עובדים המועסקים על ידיו בשירותי שמירה. 3. הרישיון המיוחד שניתן לעותר כלל תנאים בהתאם להנחיות האגף לרישוי כלי ירייה במשרד הפנים (נספח "ג" לתשובה). בתנאים נקבע שהרישיון הינו לשנתיים בלבד. כן נקבע כי בעל הרישיון המיוחד רשאי ליתן הרשאה לעובדיו להחזיק בכלי ירייה ובלבד שאותו עובד עומד בתנאים שונים ובהם החזקת רישיון ארגוני. 4. העותר עצמו, אשר ביקש אף הוא לעבוד באופן אישי בשמירה, נדרש גם כן להחזיק ברישיון ארגוני כאמור בסעיף 10ג(ג) לחוק כלי הירייה. בהתאם ביקש העותר וקיבל רישיון ארגוני שתוקפו מיום 26/10/07 ועד 30/4/09. כנדרש על פי הדין הודיעה החברה על שמות עובדיה להם ניתנה הרשאה להחזיק בכלי הירייה (רשימת העובדים לרבות תקופות אחזקתם ברישיונות ארגוניים צורפה כנספח "ב" לעתירה). העותר נכלל אף הוא ברשימה. 5. ביום 4/5/08 ביקש העותר לחדש את הרישיון המיוחד ורישיונו חודש עד ליום 30/6/10 (נספח "ה" לתשובת המשיבים). ביום 30/4/09 פג תוקפו של הרישיון הארגוני שניתן לעותר והחל מאותו מועד לא היה רשאי להמשיך ולהחזיק בכלי ירייה לצורך ביצוע עבודת השמירה. לצורך חידוש הרישיון הארגוני נדרש העותר לעבור הכשרה במטווח מאושר. רק ביום 6/11/09 פנה העותר למטווח מאושר וביקש לחדש את הרישיון הארגוני. בקשתו הועברה לקבלת עמדת משטרת ישראל, אך המשטרה המליצה לדחות את בקשתו. בשים לב לעמדת המשטרה, נדחתה בקשתו של העותר לחידוש הרישיון הארגוני. העותר שב והגיש בקשות נוספות לחידוש הרישיון הארגוני, אולם כולן נדחו. 6. ביום 3/12/09 המליצה משטרת ישראל למשרד הפנים - אגף רישוי כלי הירייה, לבטל את רישיונו המיוחד של העותר וזאת על רקע מידע מודיעיני הקושר את העותר לעבירות בנשק (נספח "ז" לתשובת המשיבים). ביום 28/12/09 הותלה רישיונו המיוחד של העותר (נספח "ח" לתשובה). בהודעת ההתליה נרשם כי בכוונת הרשות לבטל את רישיונו של העותר להחזקת כלי הירייה בחברה. כן ניתנה לעותרים ארכה של 30 יום להגיש בקשה בשם החברה להעניק רישיון מיוחד חלופי לאדם אחר. 7. כאן ראוי לציין כי ביום 12/12/09, דהיינו לאחר שהרישיון הארגוני של העותר פקע, עסק העותר בעבודת שמירה מטעם החברה. העותר שמר בסופרמרקט בכפר יאסיף. במהלך עבודתו התנפלו עליו שודדים וגנבו ממנו את הנשק שנשא עמו (אקדח מס' 11122). העותר פונה לבית החולים ושם נחקר על ידי חוקרי המשטרה אודות האירוע. ביום 13/12/09 הגיש העותר תלונה במשטרה. רק לאחר האירוע האמור הפקיד העותר את יתרת כלי הנשק שהוחזקו על ידו מכוח הרישיון המיוחד. 8. ביום 24/1/10 ובעקבות ההודעה על הכוונה לבטל את הרישיון המיוחד, נערך לעותרים שימוע בפני וועדת שימוע באגף כלי ירייה. בתום השימוע, ולאחר שנשמעו הסברי העותר, החליטה הוועדה לבטל את הרישיון המיוחד שניתן לו. בהחלטתה ציינה וועדת השימוע כי חבריה "רואים בחומרה החזקת כלי ירייה ע"י בעל רישיון מיוחד (מר גריפאת) ברישיון שפג תוקפו למעלה מחצי שנה ולא הורשה על ידי הרשות המוסמכת לשאתו ולהחזיק בכלי ירייה מטעם חברת השמירה". עוד צוין כי יש לראות בחומרה את אי הדיווח במועד על אודות גניבת האקדח. הוועדה הוסיפה כי היא סומכת גם על המלצת המשטרה. 9. ביום 14/2/10 הגישו העותרים ערר על ההחלטה לביטול הרישיון המיוחד (נספח "יא" לתשובה). מנוסח הערר עולה כי הוגש על החלטת וועדת השימוע, אולם מנוסח החלטת וועדת הערר ניתן להבין כי הערר התייחס גם לדחיית הבקשה לחידוש הרישיון הארגוני של העותר. ביום 20/5/10 החליטה הוועדה לדחות את הערר (נספח "יב" לתשובה). בהחלטתה סמכה הוועדה על המלצת המשטרה ועל המידע שנמסר ולפיו העותר היה מעורב בשימוש שלא כדין בכלי ירייה. כן צוין כי העותר לא דיווח במועד על גניבת האקדח. עם זאת ציינה הוועדה, כי "העורר יוכל לשוב ולבקש מחדש בתום שנה אחת, את רישיונו לכלי ירייה ארגוני, ובקשתו תיבדק מחדש". בעקבות החלטה זו הוגשה העתירה שבפני. 10. העותרים טוענים בעתירתם כי יש לבטל את החלטת וועדת הערר ולהורות על החזרת הרישיון המיוחד לעותר. לטענתם ביטול הרישיון המיוחד פוגע בפרנסתם ובפרנסת עובדי החברה. עוד נטען כי לא היה כל צדק בהחלטת הביטול. כן טוענים העותרים כי יש לחדש לעותר את הרישיון הארגוני. לגבי המלצת המשטרה, נטען כי העותר לא ביצע כל עבירה בנשק וכי אין ליתן משקל למידע החסוי. עוד נטען כי אין לייחס חומרה רבה לכך שהעותר החזיק בנשק לאחר שפג הרישיון הארגוני שניתן לו. נטען כי הדבר אירע עקב שכחה וחוסר תשומת לב. בא כוח העותרים הוסיף כי המשיבים אינם מייחסים חשיבות להחזקת כלי ירייה מעבר לתקופת הרישיון ובמקרים רבים מאושר חידוש רישיון גם לאחר תקופה ארוכה. לבסוף נטען כי לא נפל כל פגם בדיווח על גניבת האקדח, שהרי העותר מסר את כל המידע בו ביום לשוטר. העותר אף ניסה, כך נטען, להודיע לפקידת הרישוי ורק בשל העדרה מהמשרד, ומצבו הרפואי, נדחתה ההודעה במספר ימים. דיון והכרעה 11. אקדים ואציין כי הגעתי לכלל מסקנה שדין העתירה להדחות. סעיף 10ג לחוק כלי הירייה מסדיר את ההוראות בדבר מתן רישיונות לשירותי שמירה. ההסדר הקבוע בחוק כולל שני רבדים; האחד, מתן רישיון מיוחד למי שעומד בתנאים ומחזיק ברישיון על פי חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972. מדובר ברישיון להחזקת מספר כלי ירייה עבור עובדיו של בעל הרישיון. רישיון מיוחד זה נועד לאפשר את ניהול עסקי השמירה בהתאם לתנאים שנקבעו בו. הרישיון המיוחד אינו מאפשר למחזיק בו לעסוק בעצמו כשומר ולשאת נשק. הרובד השני הינו מתן הרשאה לעובדי חברת השמירה להחזיק כלי ירייה. ההרשאה להחזקת כלי ירייה מאלו המוחזקים על ידי ארגון השמירה נתונה לסמכותו של בעל הרישיון המיוחד, ובלבד שהעובד עצמו (השומר) מחזיק ברישיון ארגוני, דהיינו רישיון המתיר לו להחזיק כלי ירייה השייך לארגון השמירה. 12. רואים אנו כי לבעל רישיון מיוחד הוענקו סמכויות מיוחדות; הוא האחראי על כלי הירייה של הארגון - דהיינו חברת השמירה; הוא המפקח על תקינותם, אבטחתם והחזקתם על ידי העובדים; לבעל הרישיון המיוחד הוענקה גם סמכות להעניק הרשאות להחזקת כלי ירייה על ידי עובדי הארגון. הרשאה שכזו כפופה למגבלות של זמן ומקום ההחזקה. 13. סמכות זו למתן הרשאה מסורה לשיקול דעת כמעט יחיד של בעל הרישיון, בתנאי שהעובד המקבל את כלי הירייה מחזיק רישיון ארגוני. הרישיון הארגוני הניתן לעובד השמירה על פי סעיף 10ג(ג) לחוק כלי הירייה אינו זהה לרישיון פרטי להחזקת כלי ירייה. התנאים לקבלת הרישיון הארגוני שונים מאשר תנאי קבלת רישיון רגיל להחזקת כלי ירייה. בעיקר חשוב לציין כי בעל רישיון ארגוני אינו מקבל רישיון להחזקת כלי ירייה מוגדר, אלא רישיון להחזקת כל כלי ירייה שיקבל מבעל הרישיון המיוחד בארגון. כדי להבטיח את כשירותם של עובדי ארגון השמירה, עליהם לעמוד בתנאים שונים ובהם עריכת מטווח תקופתי המהווה תנאי לחידוש הרישיון. 14. הענקת הסמכויות לבעל הרישיון המיוחד, ובמיוחד סמכות מתן ההרשאה, מטילה עליו אחריות כבדה, שכן בידיו הכוחות והסמכויות להבטיח כי כלי הירייה של הארגון ישמשו אך ורק למטרת השמירה. הרישיון המיוחד כמוהו כשטר ושוברו בצידו. על כן על בעל הרישיון המיוחד מוטלת אחריות מיוחדת להקפיד על מילוי כל דרישות החוק ולפקח על עובדיו בארגון השמירה. בעל הרישיון המיוחד חייב, מכוח אחריותו הנ"ל, להקפיד כי גם העובדים יעמדו בכל תנאי החוק, לרבות התנאים בדבר החזקת רישיון ארגוני תקף. בעל רישיון מיוחד הנותן הרשאה להחזיק כלי ירייה למי שאינו עומד בתנאים, לרבות למי שאינו מחזיק ברישיון ארגוני, מפר את האמון שניתן בו עם קבלת הרישיון המיוחד, מפר את חובותיו וצפוי כי יאבד את רישיונו. 15. משפרשנו את המסגרת, נבחן את המקרה שבפנינו. הדיון מתמקד בשני רישיונות נפרדים, אם כי הינם שלובים זה בזה. האחד, הרישיון המיוחד שניתן לעותר במסגרת תפקידו כמנהל ובעלים של חברת השמירה; והשני, הרישיון הארגוני שניתן לעותר כדי שיוכל לעבוד באופן אישי כשומר. בעלי הדין התייחסו בטיעונים במשולב לשני הרישיונות, אף כי יש להבחין ביניהם, שכן בעקרון יכול אדם להיות כשיר להחזקת רישיון ארגוני ולעבוד כשומר בארגון, אולם לא לעמוד בתנאים לקבלת רישיון מיוחד. מאידך, עשוי אדם להחזיק כדין ברישיון מיוחד, אולם לא להחזיק ברישיון ארגוני תקף, שכן אינו עוסק בעצמו בשמירה ואינו נדרש להחזיק את כלי הירייה אלא במסגרת הארגונית. עוד אציין, כי לכאורה הערר התייחס רק לרישיון המיוחד ולכן רק רישיון זה היה אמור לעמוד לדיון, אולם מאחר ושני הצדדים לא הבחינו בין הרישיונות אדון בכל הטענות. 16. כפי שראינו, העותר לא הקפיד למלא את הוראות הדין. אף שרישיונו הארגוני פג כבר ביום 30/4/09, הוא המשיך להחזיק בכלי ירייה ולעבוד כשומר. רק בחודש 11/09 נזכר לפנות למטווח ולבקש את חידוש רישיונו. משמע, העותר הפר את חובתו כבעל רישיון מיוחד לוודא כי ההרשאה לבצע עבודת שמירה ולהחזיק בכלי הירייה, תינתן רק למי שמחזיק ברישיון ארגוני תקף. בעל רישיון מיוחד שאינו מקפיד בעצמו על דרישות הדין, מפר את חובותיו ומעיד על עצמו כי אינו כשיר לאחוז בזכויות המיוחדות שהוענקו לו. 17. העותר אינו מכחיש כי המשיך להחזיק באופן אישי בכלי ירייה ולעבוד כשומר גם לאחר שפג רישיונו הארגוני. הוא עשה כן גם לאחר שבקשתו לחידוש הרישיון הארגוני נדחתה. ביום 12/12/09, עת ביצע עבודות שמירה והחזיק באקדח, ידע העותר כי אינו אוחז ברישיון ארגוני וכי אינו רשאי לעסוק בשמירה. כבעל רישיון מיוחד, הייתה מוטלת עליו חובה לוודא כי רק בעלי רישיון ארגוני בתוקף יעסקו בשמירה ולמרות זאת הרשה לעצמו לבצע עבודת שמירה ולהחזיק כלי ירייה ללא רישיון תקף. 18. על בעל רישיון מיוחד מוטלת גם חובה להודיע על אובדן או גניבת כלי ירייה מכוח תנאי הרישיון. בין התנאים נקבעה חובת הודעה למשטרה בתוך 48 שעות ולמשרד הפנים תוך 72 שעות. למשטרה נמסרה הודעה על האירוע, אולם למשרד הפנים לא נמסרה הודעה במועד. לא ניתן לקבל את גרסתו של העותר כי בשל מצבו הבריאותי לא יכול היה להודיע, שהרי לגרסתו, כפי שנמסרה בדיון, הוא התקשר וניסה להודיע לפקידת הרישוי. איני מוכן גם לקבל את הטענה כי הפקידה הייתה בחופשה, שהרי הודעה יכולה להינתן בכתב או בהודעה קולית או בכל דרך אחרת. העדרה של פקידה אינה תירוץ לכך שלא נמסרה הודעה במועד. 19. דומני שדי בכך כדי להצדיק את ביטול הרישיון המיוחד שניתן לעותר. משמעות הדבר הינה כי הבקשה לרישיון ארגוני מתייתרת, שהרי רישיון ארגוני ניתן בצמוד לתעודת הרשאה שניתן מבעל הרישיון המיוחד. אולם לא אסתפק באמור ואתייחס גם לטענות בעניין אי חידוש הרישיון הארגוני. הטעם הראשון שניתן לאי החידוש היה המלצת המשטרה. זו נסמכה על מידע מודיעיני בדבר עבירות שביצע העותר בנשק. המידע המודיעיני הוצג בפני בדיון. לא אכביר במילים על סמכותה של רשות לבסס החלטתה על מידע מודיעיני, שכן עניין זה כבר נדון פעמים רבות (ראה פסק דיני בעת"מ (חי') 20061-08-09 זרבאילוב נ' משטרת ישראל מדור רישוי (ניתן ביום 16/12/09) והאסמכאות שם; עת"מ (חי') 6867-05-09 אלרימאן נ' משרד הפנים (ניתן ביום 13/9/09); עת"מ (חי') 25927-04-10 מוניות גבעתי (קרית אתא) בע"מ נ' משטרת ישראל (ניתן ביום 10/6/10)). המידע שהוצג בפני מלמד על שימוש שלא כדין בכלי ירייה. לא הוצג בפני מידע מפורט, אולם קיים מידע שהוגדר כמהימן בדבר ביצוע העבירה. אין ספק כי שימוש שלא כדין בנשק, אף אם לא נגרמו פגיעות כתוצאה מכך, מהווה מעשה חמור ביותר. חומרה יתרה יש בכך שהמשתמש בנשק עוסק בעבודות שמירה, עבודות המחייבות זהירות רבה בשימוש בנשק ועוד יותר מכך יש חומרה בכך שהמשתמש בנשק הינו בעל רישיון מיוחד שאמור לשמש כמפקח ומדריך של עובדיו. 20. גם אם יתכן והמידע האמור אינו מספיק כשלעצמו להביא לדחיית הבקשה לחידוש רישיון ארגוני, ולביטול הרישיון המיוחד, הרי שבמקרה הנוכחי ההחלטות בעניין העותרים התבססו גם על נימוקים נוספים. כאמור, העותר שידע כי אינו מחזיק ברישיון תקף המשיך לעבוד כשומר. לא מדובר בעניין של מה בכך שהרי העותר, כבעל רישיון מיוחד, אמור לוודא כי כלי הירייה נמסרים רק לבעלי רישיון ארגוני תקף ולמרות זאת לא הקפיד על עצמו. זאת ועוד, חידוש רישיון ארגוני מותנה בביצוע מטווח. לביצוע מטווח חשיבות בשמירה על מיומנות בעל הרישיון בעניין הוראות ונהלים. אין דומה מי שמחזיק בנשק לצורכי שמירה, למי שמחזיק בנשק לצרכים אחרים. כלי הירייה הוא אחד האמצעים החשובים שמאפשרים לשומר לבצע את עבודתו. על-כן ישנה חשיבות רבה ששומר הנושא בנשק, יהיה מאומן ומיומן. בשל כך גם נקבעה תקופה מוגבלת להחזקה ברישיון ארגוני, ונקבעו ההוראות המחייבות הכשרה לחידוש הרישיון. 21. לבסוף נזכיר את אירוע השוד. גם אם לא נפל פגם כלשהו בהתנהגות העותר בעת ביצוע השוד, הרי שאי הדיווח במועד, כפי שפורט לעיל, מכביד על המשיבים לפקח על החזקת כלי הירייה, לפעול בהקדם לאיתור כלי הירייה ולמניעת שימוש בו על ידי מי שאינו מורשה. 22. כל הנימוקים האמורים מצדיקים את החלטת הוועדה לדחות את הערר. אוסיף כי וועדת הערר ביקשה לאזן בין האינטרסים, לרבות הפגיעה בפרנסת העותר, והורתה מפורשות כי העותר יוכל לבקש חידוש הרישיון הארגוני בתוך שנה. החלטה זו מידתית ומאפשרת למשיבים לבחון מחדש את הנסיבות, להשלים איסוף מידע רלבנטי ולהחליט מחדש בעניינו של העותר. אעיר עם זאת כי בהחלטה צוינה רק האפשרות לחידוש הרישיון הארגוני. עם זאת הדיון בערר התייחס בעיקר לרישיון המיוחד ודומה כי יש להחיל את אותו כלל גם לגבי בקשה לחידוש הרישיון המיוחד. סוף דבר 23. בשים לב לכל האמור, דין העתירה להידחות. עם זאת מובהר, כי לעותרים ישנה אפשרות לשוב ולהגיש בקשה, תוך שנה מיום החלטת וועדת הערר, לחידוש הרישיונות וחזקה על המשיבים שישקלו את עניינם של העותרים על בסיס הנסיבות העדכניות תוך התחשבות באינטרסים השונים. העותרים ישלמו למשיבים הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. החומר המודיעיני החסוי עומד לרשות באי כוח המשיב בלשכתי. ניתן היום, ח' שבט תשע"א, 13 ינואר 2011, בהעדר הצדדים. 5467831נשקענף השמירהרישיון נשק