שבר של עצם הסקרום (זנב)

.1פתח דבר התובע יליד 1938ימאי וקצין מכונות במקצועו שימש בתקופה הרלוונטית לאירועים נשוא כתב התביעה כקצין מכונה ראשון באניה "נתנאל" שהיתה בבעלותה של הנתבעת מס' 1שהיא חברה לספנות. הנתבע מס' 2שימש כרב החובל של האניה. הנתבעת מס' 3היא עורכת דין וייצגה את התובע בתביעות כפי שיתואר להלן. תחילתה של התביעה בכתב התביעה המקורי שהוגש בת.א. 665/89לביהמ"ש המחוזי ביום 7/5/89בשם התובע, ע"י הנתבעת מס' 3נגד הנתבעת מס' .1כתב ההגנה הוגש ב- .3/12/89התביעה המקורית מפרטת אירוע מ- 19/4/88כתאונת עבודה שארעה לתובע ושבגינה נגרמו לו נזקים ובכללם נזקי גוף. עקב הגדלת הסמכות של בימ"ש השלום הועבר התיק לדיון בבימ"ש השלום בחיפה עפ"י החלטה מנהלית של ביהמ"ש המחוזי. עוד בטרם ההעברה, הודיע התובע כי הוא מייצג את עצמו בתביעה. בבימ"ש השלום היה מספרו ת.א 2508/89והוא נקבע לקדם משפט ראשון ב-.5/12/90 כב' השופט שילוני החליט ביום 14/3/91לפסול את עצמו מלדון בתיק מהנימוקים שפורטו בהחלטה. ב- 18/3/91ניתנה החלטת כב' הנשיא של בימ"ש השלום דאז, השופט (בדימוס) סביר כי התיק יועבר לדיון לכב' השופטת חופרי-וינוגרדוב. אז הוגש כתב תביעה מתוקן ע"י התובע עצמו ונוספו נתבעים נוספים - מבטחים, והעילה נגדם היתה על הפרת התחייבות החוזית כלפי התובע; המוסד לביטוח לאומי, והעילה נגדו על החלטותיו השגויות וקביעת נכות בשיעור % 0כנכות מעבודה; עו"ד איסק-פארי, והעילה נגדה על רשלנותה בטיפול בתביעות התובע. בין לבין הגיש התובע בקשה להעברת הדיון בתביעה לביהמ"ש המחוזי ואמנם התביעה הועברה לביהמ"ש המחוזי והגיעה לדיון בפני כב' השופטת שטרסברג-כהן (בתוארה אז), והתקיימו מספר ישיבות קדם משפט בהן ניתנו החלטות שונות, ובכללן החלטות בבקשות של המוסד לביטוח לאומי ומבטחים למחוק את התביעה שהוגשה נגדם על הסף בהעדר עילה. הנתבע מס' 2צורף בשלב מאוחר יותר. למרות גיבוב העילות והעובדות השונות בתביעה נותרו רק הנתבעים 3-1, וניתנה החלטה על מועד ישיבת הוכחות ביום 15/4/93ומתן עדויות ראשיות בתצהיר. הישיבה בוטלה אחר כך ונקבעה ישיבת הוכחות ליום .23/1/94 לאור מינויה של כב' השופטת שטרסברג-כהן לביהמ"ש העליון הועבר התיק לדיון בפני ב- 14/2/94ובמועד קדם המשפט, 10/4/94, אותו קבעתי על מנת לברר עמדות הצדדים לאור העברת התיק לדיון בפני, נקבעה ישיבת הוכחות ליום 7/11/94ואמנם באותו מועד התחילה פרשת הראיות שנתמשכה, כנגלה מהפרוטוקול, על פני 192עמודים, עד ליום 6/7/95שבו הוריתי, בתום פרשת העדויות, על סיכומים בכתב. מאחר והתובע לא היה מיוצג יש צורך למקד את טענותיו עפ"י הראיות שהובאו בפני באופן משפטי, עד כמה שאפשר. .2הארוע ביום 19/4/88 2.1ביום 19/4/88בשעות הצהריים המוקדמות, במהלך עבודה במערכת קרור הגנרטורים באניה, שבוצעה בלב ים, טען התובע שנפל ממעקה בגובה כ- 1.5מ' ונחבל בחלק התחתון של גופו. התובע מספר כי בשעה 00: 08ביום האמור, קיבל הוראה מהמכונאי הראשון של האניה לפרק שסתום "by pass" של מערכת קרור מי הים של הגנרטורים, המהווה חלק ממערכת הקרור הכללית בחדר המכונות באניה. הוא נתבקש לפרק את השסתום ולהרכיב 2מיכסים בקצוות הצינור, מאחר ולא היה באניה שסתום החלפה. לטענתו, עובר לפרוק השסתום הורה המכונאי הראשון לכסות את כל מכשירי החשמל והציוד המצויים באזור ביצוע העבודה בכיסויי ניילון. בזמן ביצוע העבודה, שבוצעה בתנאי צפיפות לא נוחים, זרמו מי ים לתוך חדר המכונות, והסביבה היתה מלאת מים. עם גמר פרוק השסתום ממקומו והרכבת שני המכסים על הצינור, יצאו שאר העובדים מחדר המכונות להפסקת צהריים ולהחלפת בגדיהם הרטובים. התובע מספר כי נשאר בחדר המכונות לגמור את כל הסידורים הנחוצים להפלגה, ואת שאר העבודות הדרושות לתיפקוד תקין של המערכות בחדר המכונות, כמתחייב מתפקידו. כדי להוריד כיסויי הניילון ממסנן מי השיפולים ולבדיקת העבודות אשר בוצעו, עמד התובע על מעקה העשוי מצינור ברזל. אז החליק מהצינור, שהיה בגובה כ- 1.5מ', ונפל על רצפת הברזל של הקומה התחתונה בחדר המכונות. לטענת התובע לא היו בחדר המכונות סולמות או כל ציוד אחר המיועד לביצוע עבודות בסמוך לתיקרת החדר, ובד"כ נאלצו העובדים לבצע עבודות מסוג זה בעמידה על ציוד מזדמן המצוי בסביבה. התובע טוען כי לאחר מנוחה קלה בחדר המכונות הרגיש הקלה מסויימת וחזר למגוריו באניה. הוא המשיך לעבוד רגיל לאחר הארוע, אם כי השתדל, לדבריו, שלא להתאמץ יתר על המידה. כשבוע לאחר הארוע חלה הרעה במצבו של התובע. לדבריו בצע את עבודתו האחרונה - ריתוך צינורות דלק בעזרת עוזר, משום שהתקשה בעמידה. אז ביקש מרב החובל של האניה, מר מקסים לביא, הנתבע מס' 2, להתקשר לשירות רפואי על מנת להתייעץ עם רופא. לטענתו, למרות הבטחתו של רב החובל כי יעשה כן, הוא לא עשה דבר. החובל השני, אשר אחראי על הטיפול הרפואי באניה, סיפק לתובע משחה למריחה על חלק הגב התחתון, אך לא היה בה כל תועלת. עם הגעת האניה למונטריאול, קנדה, נשלח התובע ע"י רב החובל לקליניקה פרטית של רופא אורטופד, שם בוצעו צילומי רטנגן. לטענת התובע הורה לו הרופא לשוב בדחיפות לישראל. ביום 18.5.88הוטס התובע לישראל, ומאז הינו מטופל בקופ"ח. 2.2תצהיריהם ועדויותיהם של עדים מטעם נתבעות 1ו- 2- משה גרופר, ששמש כמכונאי ראשון באניה בתקופה הרלוונטית, ומקסים לביא, הנתבע מס' 2- משלימים את ההשתלשלות העובדתית כהוויתה, ומלמדים אותנו עובדות שונות מאלו שתוארו ע"י התובע. ממהלך ההפלגה של האניה נלמד כי שישה ימים לאחר האירוע, ביום 25/4/88הגיעה האניה לנמל פליקסטן באנגליה. התובע לא התלונן על פגיעה כלשהי והתנהג באופן רגיל לחלוטין. לאחר מכן הפליגה האניה לבלגיה ושהתה בנמל אנטוורפן בתאריכים 28/4/88- 27גם שם נהג התובע באופן רגיל כאדם בריא. רק כחלוף שבוע ימים לאחר יציאת האניה מאנטוורפן, ובדרכה למונטריאול-קנדה, התלונן התובע על כאבים. היה זה ביום 5/5/88דהיינו רק כשבועיים וחצי לאחר האירוע. .3נסיבות האירוע ושאלת רשלנותם של הנתבעים מס' 1ו-2 3.1התובע טוען כי נתבקש לפרק שסתום "by pass" של מערכת קרור מי הים של הגנרטורים, המהווה חלק ממערכת הקרור הכללית של חדר המכונות, וזאת עקב נזילה מהגוף המתכתי שלו. לדבריו, מסנן מי השיפוליים לא הותקן באניה כנדרש. המסנן הורכב בפינה בקומה התחתונה בסמוך לדפסרטורים ולמשאבות מי הים וכתוצאה מכך נוצרו צפיפות יתר וקשיים בטיפול במערכות בסביבה. המכסה העליון של המסנן מצוי סמוך לתקרה, כמטר מצינור יציאת מי הים, אשר עליו היה מורכב השסתום שהוחלף. התובע טוען כי עבודות מסוג זה מבצעים בד"כ במבדוק או בנמל. ובכל מקרה העבודה בלב ים בוצעה בתנאי צפיפות לא נוחים, ובסביבה מלאת מים שגרמה לסיכון בטיחותו של התובע. 3.2רב החובל א. לאווי, המשמש כבודק אוניות עצמאי ומפקח בנושא גוף האניה ומכונות, בעל מינוי רשמי מטעם מספר חברות סיווג, הגיש חוות דעת מומחה מטעם הנתבעים 1ו- 2(נ/13) המתייחסת למכלול הענינים הטכניים - מקצועיים הקשורים לטענות התובע באשר לאירוע. לווי העיד כי האניה "נתנאל", כמו שאר האניות בצי הישראלי, נמצאה בפיקוח מתמיד של חברת סיווג בינלאומית אשר פועלת עפ"י אמות המידה המקובלות בספנות הבינלאומית ועל פי אמנות בינלאומיות. האניה עוברת בדיקות תקופתיות קפדניות במועדים המוכתבים לה בהתאם לנתוניה הבסיסיים, וכמו כן עוברת בדיקות מיוחדות לאחר כל תקלה משמעותית המתגלה באחת ממערכותיה. כל תיקון ו/או התקנה נוספים הנדרשים באניה או במערכותיה מקבלים את אישור נציגי חברת הסיווג, ומתבצעים תחת פיקוחם. כל זאת לצורך המשך סיווגה של האניה עפ"י קריטריונים של חברת הסיווג. לדבריו, גם מסנן מי השיפוליים (המפריד מים משמן) הותקן באניה בהתאם לדרישות הבינלאומיות שהוחמרו בשנים האחרונות לצורך מניעת זיהום הים. התקנה זו נעשתה באישור ובפיקוח של חברת הסיווג, ולא היה בה כל גורם סיכון או "צפיפות" החורגים מן המקובל. לווי בדעה כי תאורו של התובע ביחס למהות עבודת התיקון הספיציפית והסכנה הכרוכה בה הינו מטעה. "התאור הדרמטי של סכנת ה"התפוצצות" של השסתום אינו מציאותי כלל. רק צינור המוביל גז או קיטור יכול ל"התפוצץ". גם במקרה של חדירת מים מסויימת למערכת זו, אין כל בעיה להתגבר על החדירה, להפסיק את פעולת המערכת, לסגור שסתומים אחרים לאורך המערכת, ולטפל בענין ללא כל בהילות או סכנה. האניה בנויה לקלוט ללא כל סיכון כמויות מים גדולות בהרבה ולטפל בהן באמצעות מערכותיה המתאימות. המערכת שמדובר בה היא מערכת הקרור של הגנרטורים עצמאיים, אשר פועלים בד"כ רק בהיותה של האניה הנדונה בנמל, או כשיש צורך בכמויות יותר גדולות של חשמל. הזמן הנכון לטיפול במערכת זו לרבות טיפול מעין זה שבוצע באותו יום לפי דברי התובע, הינו דווקא בהיות האניה בהפלגה, כאשר מכונותיה הראשיות פועלות, והחשמל הדרוש לאניה, לרבות לצורך התאורה לביצוע העבודה, מתקבל מגנרטור אחר המורכב על ציר ההנעה הראשי של האניה. זוהי עבודה בלתי דחופה במיוחד שמבוצעת ללא כל בעיה על ידי צוות המכונה של האניה... ברור שכמויות מים מסויימות מתנקזות מן הצנרת, ומקורן מתכולת הצנרת עצמה וכניסת אויר התופס בהדרגה את מקור המים. בכל מקרה אין בכך, או בעובדה שבגדי העובדים נרטבים ממים, כל דבר חריג או מסוכן. כמובן שרצוי לכסות בניילון אביזרים חשמליים או אחרים שעלולים להרטב. בחדר המכונות אין צורך ולא קיים בדרך כלל כל ציוד או סולמות מיוחדים לבצוע עבודה כזו. מתפקידיו של קצין המכונה הראשון הניגש לביצוע עבודה כלשהי הוא לקבוע האם יש צורך בהכנת משטחי עבודה נוחים ובטוחים ולדאוג לכך בטרם התחלת הביצוע" (עמ' 4- 3לחוות הדעת). לדברי לווי מצב הים ביום האירוע היה רגיל וסביר, ואיפשר בצוע עבודה מסוג זה ללא כל קושי. בעדותו הוא מוסיף כי היו בים גלים מסוג "גיבוע". "לשאלת ביהמ"ש: ש. השאלה היא איך זה משפיע על תנודות האניה. יכול להיות שיש דברים שהעין לא רואה אבל האניה מרגישה. זאת אומרת שהים שקט אבל יש גיבוע ותנודות האניה הן קשות האם זה נכון. ת. הגיבוע דומה לגל אבל הוא מאד ארוך ובא מרחוק מאד והים עולה ויורד והאניה לאט לאט מטפסת למעלה בתנועות איטיות והיא לא מתנדנדת מצד לצד. גלים ההשפעה שלהם היא מיידית" (עמ' 140-139). וכן: "ש. ...באותם שעות הבוקר של ה- 19.4האם אתה רואה סיבה במצב הים לא לבצע את העבודה עליה מדובר או לא לבצע איזושהי עבודה. ת. לא נראית סיבה כלשהי לא להמשיך את העבודה היומיומית הרגילה" (הדגשה שלי-ב.ג. עמ' 141-140). בשולי דבריו מתייחס רב חובל לאווי לנושא רישום העבודה ומדגיש כי אין כל חובה לרשום ביצוע עבודה מסוג העבודה שבוצעה ב"לוג-בוק" של חדר המכונות, או בכל "לוג-בוק" אחר. בד"כ רושמים ביצוע עבודות כאלה רק בספר התחזוקה של חדר המכונות ואם סבר התובע כי יש מקום לבצע הרישום, הרי שהוא, כמכונאי הראשון של האניה, הממונה על הבטיחות בעבודה בכל הקשור לחדר המכונות וליתר תפקידי מחלקת המכונה, היה צריך לבצע הרישום בעצמו (עמ' 4לחוות דעתו, נ/13). 3.3משה גרופר ששמש כמכונאי ראשי באניה "נתנאל" בתקופה הרלוונטית מסביר בעדותו כי עבודות מסוג זה נרשמות בספר העבודות הכללי אשר מוחזק ע"י המכונאי הראשון, ועליו מוטלת אחריות הרישום (עמ' 102). גרופר מוסיף כי הרטבות ממים קרים, בשעת ביצוע העבודה, אינה מהווה כל סכנה. ואם עובדים בהתאם לתנאי הבטיחות אין כל סכנת החלקה. "עובדים בבגדי עבודה מתאימים ונעלי בטיחות אשר הוא ציוד המסופק לכל אנשי צוות האניה והם אמורים להשתמש בו, ועל אחד הממונים על שמוש בצוות הזה הוא המכונאי הראשון בהקשר לחדר המכונות. ש. איזה ציוד מיוחד לובשים. ת. נעלי בטיחות, אוברולים, אוזניות" (עמ' 103). גם אם אתייחס באמון לגירסת התובע כאילו החליק מהצינור עליו עמד, עדיין לא הוכיח כי יש לייחס לנתבעים 1ו- 2אחריות בעוולה נזיקית כלשהי. התובע הוא, הוא הממונה על תכנון וביצוע העבודה והוא האיש האחראי על נושא הבטיחות בעבודה. מאחר וקבעתי כי לא היה מלכתחילה כל דחיפות בביצוע העבודה, רשאי היה התובע להחליט כי העבודה תבוצע במועד אחר, או שינקטו בטרם ביצועה פעולות הכנה, אם נדרשות, להבטחת יציבות ובטיחות מי שצריך לגשת למקום ביצוע העבודה. אין הוכחה אילו אלמנטים נדרשים מהנתבעים 1ו- 2ושהם לא סיפקו אותם לתובע. הוברר כי לא היתה דחיפות בהורדת כיסויי ניילון ממסנן מי השיפוליים, ואולם, אם בחר התובע כקצין המכונות הראשון לבצע את הפעולה, הרי שלא היה כל סיכון בביצועה, כעולה מדברי המכונאי גרופר ורב החובל לווי. 3.4התובע טוען כי הנתבע מס' 2, רב החובל של האניה בתקופה הרלוונטית "לקח על עצמו תפקיד של מומחה רפואי, וכתוצאה מכך לא התייעץ לפי בקשתו של התובע עם מומחה רפואי, וכתוצאה מרשלנותו ונסיונו לחסוך כספים לנתבעת מס' 1, נגרם לתובע סבל ונזק נוסף - בקע במפשע ימין, כתוצאה ממאמצים לא מבוקרים, נסיעות ותורים בבדיקות רפואיות" (סעיף 59(ב)(6) לכתב התביעה המתוקן מיום 27/10/91). 3.5רב החובל לביא הסביר בעדותו כי התובע סיפר לו על האירוע כ- 5ימים לפני הגעת האניה למונטריאול. לדבריו, כאשר איש צוות מעורב בתאונה או מתלונן על מצב בריאותו, לא מוטלת על רב החובל חובה מוחלטת להתייעץ עם רופא תורן בשירות חופי "רב החובל מפעיל תמיד את שיקול דעתו בהתאם להתרשמותו, לנסיונו ולמכלול הנסיבות" (עמ' 1לתצהיר). בנסיבות המקרה לא היה בכך כל טעם, וגם התובע עצמו בטל את בקשתו לאחר שהתברר כי אין לו חום. "ש. מתי דווחת למי שצריך לדווח. ת. הדיווחים שלי למעסיקים שלי ולסוכנים על כל הנושא אני מנהל בהתאם לחומרת הענין ובהתאם לשיקול דעתי. במקרה ספיציפי זה הבאתי לידיעת החברה 24שעות לפני הגעה למונטריאול ב- .9.5זה היה 4ימים לאחר שספרת לי. ש. האם בקשתי ממך להתקשר למומחה רפואי. ת. אני חושב שהכוונה שלך זה מדיקו. ...במקרה ספיציפי זה לאחר שהדאגה שלך היתה מאפשרות שמתפתחת דלקת בעצה ואחרי שעשיתי לתובע בדיקות לחץ דם וטמפרטורה ודופק הסתבר שאין סימנים לדלקת וכל הסיפור זה כאבים בחלק התחתון של הגב, יחד ובהסכמת התובע הגענו למסקנה משותפת שאין צורך לערב מומחה בענין" (ההדגשה שלי-ב.ג. עמ' 108). עם הגעת האניה לנמל מונטריאול, שהיה תחנתה הראשונה של האניה לאחר תלונתו של התובע, דאג רב החובל לביא, באמצעות סוכן האניה, כי התובע ישלח מיד לבדיקה בקליניקה מתאימה. ודאי שאין להטיל על רב החובל כל אחריות בענין סוג המכונית שבה נסע התובע לצורך בדיקותיו (אין גם כל רישום באשר לעובדה זו), בפרט לאור העובדה שאין כל חוות דעת רפואית הקושרת את מצבו הנטען של התובע לסוג המכונית שבה נסע. מלכתחילה הציע לביא לתובע לשמוע בעצת הרופא ולהמתין לטיסה הקרובה לישראל בבית מלון. התובע התעקש שאין הוא סומך על הרופא, ועמד על כך שהוא יאושפז מספר ימים בבית חולים. לביא מספר: "פעלתי ככל יכלתי לשנות את ההמלצה הקודמת ולבסוף אכן הוא אושפז כדרישתו. אינני זוכר בקשה להבדק ע"י רופא בתחום ספיציפי. התובע נבדק וטופל תחילה בקליניקה הפרטית ולאחר מכן בבית החולים, והצוות הרפואי הוא שקובע את טיב הבדיקות הדרושות וזהות הרופאים שיבצעו אותן" (עמ' 2לתצהיר). 3.6ביום 15/5/88הכין רב החובל לביא דו"ח רפואי (ת/22) באשר לפגישה של התובע, תלונתו וכל השתלשלות הארועים. על הדו"ח חתם גם החובל השני שהוא קצין רפואי באניה. באותו תאריך בצע רב החובל לביא גם את הרישום ביומן הרשמי של האניה (ת/17), וזאת שעה שהאניה שהתה עדיין בלב ים. לביא מציין כי הנוהג של הקברניטים הוא להמתין עד קבלת תמונה כוללת של כל הארועים על מנת שהרישום יהיה מדוייק ומקיף. "בלוגבוק הרישום נרשם ב- 15/5והנוהג של הקברניטים שעוסקים ורואים רישום כזה זה להמתין לקבל תמונה כוללת של כל הארועים. במקרה זה הואיל שידעתי שהבחור עומד לטוס לארץ עכבתי את הרישום ל- 15/5דבר שנתון בסמכותי" (עמ' 108) ...עניתי לפני כן שאני מרכז את כל הארוע בצורה כרונולוגית וכשהארוע מסתיים או כשאני מחליט שאני צריך לרשום בלוגבוק אני מבצע את הפעולה הזאת" (עמ' 109). רישום נוסף בוצע ע"י לביא ביום 10/6/88שעה שאניה שהתה במונטריאול, וביחס לאיש צוות אחר. לביא מדגיש בעדותו כי פרט לארוע של התובע, וארוע מאוחר זה לא היו שום שינויים שהיו צריכים להרשם (עמ' 109). ההוראות בדבר ניהול היומן הרשמי (המבוססות על תקנת הנמלים [יומן רישום לכלי שיט] תשי"ז 1957) (ת/18) קובעות כי חובה לרשום ביומן הרשמי של האניה "כל תאונה, פגיעה, חבלה או מחלה שארעה לאיש מאנשי צוות האניה ולכל אדם המפליג בה או העובד בה, נסיבותיה, הטיפול בה ומצבו של הנפגע או החולה בתום הטיפול, ובמקרה של הורדת הנפגע או החולה בחוץ לארץ - הסידורים שנעשו לשם הבטחת הטיפול בו" (הוראה 7(10)). באשר למועד הרישום קובעת הוראה 8כי "רשומה הטעונה רישום ביומן הרשמי בהתאם לסעיף 7דלעיל תרשם ככל האפשר מיד אחרי ארועו של הדבר שאליו היא מתייחסת, תוך ציון תאריך ארועו..." אני סבורה כי הרישום שערך רב החובל לביא בוצע בהתאם להוראות האמורות, בפרט לאור העובדה כי הנוסח "ככל האפשר מיד אחרי ארועו של הדבר" מותיר לרב החובל שיקול דעת. אין חולק כי רב החובל אכן רשם את התאריך המדויק של האירוע. ב-15/5/88, שלח לביא דו"ח (ת/23), עפ"י דרישת משרד התחבורה הישראלי לדווח על תאונות של ימאים באניה. כמו כן ערך הצהרה על תאונת העבודה של התובע (ת/24). 3.7על בסיס עדותו של רב החובל לביא ודבריו המשכנעים אקבע כי אין כל פגם ו/או דופי בפעולותיו ובהתנהגותו של רב החובל לביא, לא בעת ביצוע העבודה שבמסגרת ביצועה נפגע התובע, ולא בטיפול בנושא בשלבים המאוחרים לאחר שהתובע החל התלונן על הכאבים בגבו ועד ליציאת האניה לדרכה לאחר השהות בנמל מונטריאול. שוכנעתי כי רב החובל פעל כיאות תוך ביצוע כל אותן פעולות הנתונות בסמכותו ותחת שיקול דעתו ואין במעשיו כל רשלנות או הפרת חובה חקוקה. .4נזקי התובע בתחומי האורטופדיה, הפסיכיאטריה והשמיעה ושאלת הקשר הסיבתי 4.1ב- 17/5/88פנה התובע לד"ר סיבליה מקופ"ח "לין". ד"ר סיביליה קבע כי על התובע לעבור ניתוח בקע במפשעה הימנית וכן לטפל במחלת גב לומברגו. ד"ר ברנדס, רופא אורטופד בקופ"ח "לאומית" הפנה את התובע לביצוע צילומי רנטגן נוספים. בצילומי רנטגן מיום 18/5/88קבע ד"ר ש.גון כדלקמן: "צילום של חוליות המתניים: מסקנה-סקויליוזיס קלה וספונדילוזוליזה של חוליות המתניים. צילום של עצם העצה ועצם העוקץ: רואים שבר אופקי בכנף השמאלי של עצם העצה. בצילום צדדי רואים שלושת חוליות התחתונות של עצם העוקץ בתנוחה אופקית. אין רואים סימני שבר, כנראה שאין לתנוחה זו חשיבות פתלוגית" (ת/33). בתאריך 20/6/88בצע התובע בביה"ח אלישע ניתוח בקע במפשעה ימנית. היה זה ניתוח שלישי שבצע התובע בגין בקע מפשעתי כאשר שני הנתוחים בוצעו לפני כן. בצילומי רטנגן מיום 24/8/89קבע ד"ר גון כדלקמן: "צילומים של חוליות הגב. אוסטיופיטים בשוליים הקדמיים והצדדיים של כל חוליות הגב. מסקנה: ספונדליזיס של חוליות הגב" (ת/41). ד"ר א. שפר, רופא תעסוקתי, בדק את התובע ביום 27/1/89והמליץ בפניו על החלפת מקצוע ועל אי חזרתו לעבודה כימאי. ב- 31/10/89הורידה ועדה רפואית של צה"ל את הפרופיל הרפואי של התובע ל-45, על בסיס סעיפי ליקוי 38334ו-.52321 4.2את תביעת הפיצויים כנגד נתבעת מס' 1הגיש התובע באמצעות הנתבעת מס' 3, עו"ד איסק-פארי, והדברים יתוארו להלן בהרחבה בכל הנוגע לתביעה נגדה. עובר להגשת התביעה הפנתה הנתבעת מס' 3את התובע לד"ר פישמן, אורטופד, למתן חוות דעת רפואית האם נותרה לתובע נכות עקב התאונה. ד"ר פישמן קבע כי אין לתובע נכות בעקבות הפגיעה, ולא נתן חוות דעת מטעמו (ראה מכתבו של ד"ר פישמן מיום 20/1/89, נ/4): "בדקתי את הנ"ל בהתאם לפנייתך ביום ה- 15דנא ועיינתי במסמכים הרפואיים ובצילומי הרטנגן של הנ"ל. הגעתי למסקנה שבתחום האורטופדי לא נשארה נכות לצמיתות כתוצאה מהפגיעה הנדונה. לכן אין אני מכין חוות דעת בענינו (ההדגשה שלי ב.ג). בקשר ניתוחי בקע במפסעה הימנית והשמאלית שהנ"ל עבר בבית החולים אלישע בחיפה, אין זה בתחום מומחיותי להביע דעה האם יש לזה קשר או אין לזה קשר לפגיעה הנידונה מיום ...19/4/88" ד"ר פישמן אישר בעדותו כי אכן סבר שלא נשארה נכות לצמיתות בתחום האורטופדי, והוסיף כי לא הביע דעה ביחס לבקע במפסעה מפני שענין זה הוא בתחום הכירורגיה הכללית (עמ' 99). 4.3ביום 18/9/88נבדק התובע ע"י ד"ר מידן, רופא תעסוקתי. במכתבו לנתבעת מס' 1קבע כי: "בהתאם לתוצאות הבדיקה הנ"ל, יכול לחזור לעבודה ללא הרמת משאות כבדים (יותר מ- 20ק"ג)" (ת/49). הנתבעת מס' 1פיטרה את התובע, ובמכתבה מיום 19/12/88נרשם: "ברצוננו לציין כי מתאריך 31/11/88אין לחברתנו כל התחייבות כלפי הנ"ל" (ראה: מסמך ח/ 3המצורף לכתב התביעה המתוקן). הועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי, קבע בהחלטתה מיום 6/12/88נכות כתוצאה מתאונת עבודה כדלקמן: % 20נכות לתקופה מ- 9/1/88עד .30/11/88 % 10נכות לתקופה מ- 1/12/88עד .31/12/88 % 0נכות לצמיתות החל מ- 1/1/89("ז1" למוצגי כתב התביעה). לשכת העבודה לימאים שלחה את התובע לבדיקות רפואיות לצורך חידוש פנקס ימאי. פרופ' א.שפר, רופא תעסוקתי היושב בועדה הרפואית לעניני ימאים, כתב ב- 27/1/89למוסד לביטוח לאומי כי: "הנ"ל נמצא בטיפול במחלקתנו עקב תאונת עבודה. במקצועו הנ"ל ימאי-מכונאי. עקב התאונה הופיע דיסקופטיה ל .3ל .4ל .5שבר של עצם הסרקום (זנב), אנקילינוס סקרו אילאקום. הנ"ל סובל מפונוטראומה עקב הרעש של המכונות. אנו ממליצים להציגו בפני הועדה הרפואית לשם קביעת אחוזי נכות והסבת מקצוע" (ת/20). הועדה הרפואית של המל"ל בהחלטתה מיום 28/3/89קבעה כדלקמן: "עליך לעשות איפוא, את כל הסידורים הדרושים כדי שתוכל לחזור לעבודתך כאמור בהקדם". התובע הגיש ערעור על החלטה זו לועדה העליונה לעררים של מבטחים. התובע מסר לועדת העררים את תוצאות החלטות הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, שבהן נקבעו: " .1שינויים נילווים בעמוד השדרה המותני % 10מ- 1986יציבה. .2הפרעות נאורוטיות פוסט-טראומטיות % 20מ- 17/5/88ועד .31/12/90 .3כאבים בברך ימין % 10מ- 1/1/90ועד 31/12/90". בתאריך 19/4/89קבעה הועדה כי: "בהסתמך על מסקנות הועדה הרפואית וכן על קביעת הביטוח הלאומי אנו מחליטים לדחות את ערעורו של חבר בנקוביץ זכר" (נספח "י1" שצורף לכתב התביעה). בתאריך 30/10/89פנה התובע ללשכת עבודה לימאים להרשם כמועמד לעבודה בים. הוא נשלח בשנית לועדה הרפואית לעניני ימאים מטעם משרד התחבורה. פרופ' א.שפר, קבע במכתבו למשרד התחבורה מיום 6/10/89כי: "הנ"ל נבדק במחלקתינו וע"י המחלקה האורטופדית. לאור הבדיקות שבוצעו מצב בריאותו של מר בנקוביץ, הנ"ל אינו מתאים להפלגה לזמן בלתי מוגבל" (נספח "ה2" לכתב התביעה). 4.4נכותו האוטופדית של התובע 4.4.1למרות גירסתו העיקשת של התובע כי פנה לראשונה לד"ר ברנדס לקבלת חוות דעת עולה בבירור מהשוואת תאריך מכתבו של ד"ר פישמן ( 20/1/89ובדיקה בתאריך 15/1/89) לתאריך חוות הדעת של ד"ר ברנדס (27/1/89) כי ד"ר פישמן היה המומחה הראשון אליו נשלח התובע ע"י ב"כ הראשונה עו"ד איסק-פארי. גם תשובותיו של התובע מעידות על חוסר אמינות גירסתו: "לשאלת ביהמ"ש: ש. הלכת לשני אורטופדים כדי לקבל חוות דעת? ת. לא הלכתי, נשלחתי לא יכול להיות שהלכתי בבת אחת כי קודם הלכתי לד"ר ברנדס. ש. יותר הגיוני שהלכת לד"ר פישמן והוא אמר שאין שום דבר ואז הלכת לד"ר ברנדס? (מחמת טעות נרשם שוב בפרוטוקול ד"ר פישמן) ת. קודם כל פניתי לד"ר ברנדס ועו"ד פארי אמרה בשביל לחזק את עמדתנו אני מפנה אותך לעוד רופא אחד ידוע, ד"ר פישמן. ש. הלכת לד"ר פישמן עם חוות הדעת של ד"ר ברנדס? ת. לא זכור לי. אני לא חושב כי התקופות הן סמוכות לפי המכתבים. אני לא קיבלתי את המכתבים, הם ללא תאריך ואפשר לנסח אותם גם היום. אני לא זוכר את התאריך ולא קיבלתי העתק ובגלל שהם העתק אני לא יכול לזכור את התאריך. אמרתי בגלל שלא קיבלתי את המכתבים אפשר לנסח את המכתב גם בכל תאריך אחר כי אני לא יכול לומר אם קיבלתי את המכתב או לא" (עמ' 71). 4.2.2כאמור, לדעתו הנחרצת של ד"ר פישמן אין לתובע כל נכות לצמיתות בתחום האורטופדי כתוצאה מהפגיעה עליה סיפר לו התובע. ד"ר ברנדס, כירורג-אורטופד, אשר מטפל בו במסגרת קופ"ח לאומית, קבע בחוות דעתו (ת/32) כדלקמן: "לא חזר לעבודה קודמת לפי המלצה של רופא תעשיה. מצב זה גורם לדעתי נכות לצמיתות כדלקמן: .1% 5לפי סעיף 37(8)(א) מותאם - שבר עצם העצה ללא תזוזה. .2% 10לפי סעיף 37(8)(ב) תנוחה אופקית של 3חוליות תחתונות של עצם העוקץ. בשים לב למקצועו כמכונאי ושלא חזר לעבודה הקודמת יש מקום להשתמש בתקנה 15ולהעלות הנכות ב- 7.5סך הכל נכות של % 22.5לצמיתות ולפי תקנות ביטוח לאומי". בעדותו מסביר ד"ר ברנדס כי גם אם השבר התרפא אין להפחית מ-% 10ל-% 0מפני שקיימות הפרעות פונקציונליות שנשארות בעינן (עמ' 153). לשאלת התובע השיב ד"ר ברנדס כי בהחלט יכולה להיות החמרה במצב של שבר בזמן עבודה המצריכה כיפופים במקום צר (עמ' 157). כמו כן הסביר את מסקנותיו: "ש. אני מבין שמדובר על עצמות שנמצאות בקצה התחתון של עמוד השדרה. מבחינה אנטומית העצמות האלה העצה והעוקץ לא נחשבות כחלק מחוליות עמוד השדרה משתי סיבות לפחות, אחת שאין להם תפקיד מבחינת יציבה מכנית כי אין תנועה שם. ת. אני לא מסכים. יש תפקוד, יש שם חורים שיוצאים העצבים ואם זה פגיעה שעושה לחץ על עצב יש תפקוד. יש כל מיני סיבוכים. יש פה ספר של ביטוח לאומי, ספר זה נותן בדיוק מה השבר. אני לא יודע מי שאומר שהעצה והעוקץ הם מחוץ לעמוד השדרה ואני לא מסכים עם הנחה זו (הדגשה שלי ב.ג) השתמשתי לפי סעיף של ביטוח לאומי כתוב "שבר של גוף חוליה שהתרפא". ש. למה כתבת "מותאם". ת. כתבתי מותאם כי לפי שאלה שלך זה לא עמוד השדרה. לא מצאתי בדיוק סעיף לזה. יש מותאם. מותר לי להשתמש עם מותאם. ש. אמרת מותאם כי אמרת אני אקח את הסעיף שמדבר על גוף חוליה ואתאים אותו לענין זה כי לפי דעתי הוא הכי מתאים. ת. כן. אני עובד עם ביטוח לאומי ומשרד הבטחון 25שנה ואני תמיד משתמש עם המילה מותאם לכל מיני דברים שלא מצאתי בדיוק החוליה או השבר לפי עצם" (עמ' 151-150). ואולם, אין הסבר לשוני בגירסתו כאשר במהלך חקירתו אומר ד"ר ברנדס לפתע כי "אם תיקח מסקנות שלי לא מדובר על עמוד שידרה, מדובר על עצם העצה ועצם העוקץ (הדגשה שלי ב.ג) זה חוות הדעת שלי" (עמ' 146). 4.4.3ד"ר ברנדס מדגיש כי הוא סומך ידיו על ממצאיו הרטנגנולוגיים של ד"ר גון (עמ' 151) כפי שבאו לידי ביטוי ב-ת/ 33ות/ .41יחד עם זאת, מסרב לענות על שאלות שהציג בפניו ב"כ הנתבעות 1ו- 2אשר התייחסו לחוות דעת אחרות, ובמיוחד לממצאים רטנגנולוגיים שנקבעו ע"י ד"ר דורית גולדשר (נ/ 18מיום 1/5/90), ואשר יש בהם כדי להטיל דופי בממצאים שקבע. ד"ר דורית גולדשר, מהמחלקה לרדיולוגיה אבחנתית בביה"ח רמב"ם, הכינה פענוח צילומי חוץ של התובע. בין היתר נקבעו על ידה הממצאים הבאים: "צ. עצם העצה והעוקץ 18/5/88 אין רואים שבר (ההדגשה שלי ב.ג.). שלשת חוליות העוקץ האחרונות - בתנוחה רחבית ופונות קדימה. מתאים לואריאנט אנטומי... צ. עמוד שדרה מתני, צלמי עצם העצה והעוקץ - 29/11/88ללא שינוי עקרוני בהשוואה לצלומים הקודמים ממאי השנה. טומוגרפיה מחשבית של חוליות 1S-3L-... 21/12/88בסיכום - שינויים ספונדיליטיים וכיווניים קלים. בלט מרכזי ימני קל של הדיסק בגובה 5- 4lובלט מרכזי קל של הדיסק בגובה - 5l.1s צ. עצם העצה (קדמי+צדדי)+צ.העוקץ במבט צדדי - 12/3/89ללא שינוי עקרוני בהשוואה לצלומים קודמים מה- 18/5/88וה-.29/11/88 טומוגרפיה מחשבית של עצם העצה והעוקץ - 28/4/89 ...מבנה עצם העצה על כל חלקיו בגדר הנורמה...אין רואים שבר (הדגשה שלי ב.ג). תוכן התעלה הסקרלית בגדר הנורמה. שלשת חוליות העוקץ והתחתונות במנח רחבי ופונות קדימה...". ד"ר ברנדס סרב להתייחס ספיציפית לממצאים הנוספים שהובאו בפניו בשעת הדיון, לרבות פענוח הצילומים של ד"ר גולדשר, לפיהם מדובר ב- היינו - פגם מולד, ונשאר איתן בדעתו כי: "ת. יכול להיות וריאנט אנטומי מתאונה. אני אביא ספרים פעם הבאה ותראה מה כתוב. וריאנט אנטומי זה מולד אבל יכול להיות גם אחרי תאונה. ש. אז יגידו שזה מצב אחרי תאונה כמו שאתה אומר. ת. יכול להיות. אתה לא יכול להגיד שלא. (עמ' 156). 4.4.4ד"ר הלל אדמוני, מנתח אורטופד ורופא בכיר במרפאה האורטופדית הצבאית רמב"ם, הגיש חוות דעת מיום 11/9/91, (נ/19) מטעם הנתבעות 1ו- .2ד"ר אדמוני נתבקש לחוות דעתו לגבי מצבו הרפואי של התובע, מידת נכותו (אם קיימת) ולגבי הקשר הסיבתי (אם קיים) בינם לבין התאונה. כמו כן התבקש להתייחס לחוות דעתו של ד"ר ברנדס. אני מעדיפה את חוות דעתו של ד"ר אדמוני ושוכנעתי כי לתובע לא נגרמה כל נכות רפואית ותפקודית בתחום האורטופדי בעקבות התאונה. סרובו של ד"ר ברנדס להתייחס לממצאים רטנגנולוגיים שנקבעו ע"י מומחים מסויימים אחרים מחליש את מסקנותיו, ומלמד כי לא יכל היה להתמודד עם שאלות בתחום מומחיותו. זאת ועוד, תשובותיו של ד"ר ברנדס לא היו משכנעות וברור שעשה, ככל שביכולתו, לדבוק בגירסתו כי יש לתובע נכות עקב הפגיעה בעבודה. מסקנתו של ד"ר אדמוני היתה כדלקמן: " .1לא מצאתי כל נכות תפקודית הקשורה בתפקוד עמוד השדרה המותני וארבעת הגפיים, או כל נכות אחרת. .2מבחינת ממצאי הרטנגן-נראו אמנם שינויים ניווניים בצילומים שנעשו כחודש לאחר התאונה עליה התלונן החולה שינויים כאלה מתפתחים במשך שנים, וידוע כי הם מתפתחים גם ללא קשר לחבלה מסויימת. לפיכך אין זה מתקבל על הדעת שיש קשר בין התאונה הנ"ל לבין המצב האמור של עמוד השדרה. .3הממצא של שבר בעצם העצה נראה בהזדמנות אחת וללא תזוזה. אם בכלל היה שבר כזה, הרי שהוא בודאי נרפא, ומכל מקום אינו יכול לגרום להפרעות תפקודיות, עובדה התואמת גם היא את ממצאי הבדיקה הגופנית. .4לאור מסקנותי דלעיל מובן שאינני יכול להסכים עם המסקנות העולות מחוות הדעת של ד"ר ברנדס". בעדותו מסביר ד"ר אדמוני: "ת. התבקשתי לחוות דעתי בקשר לבעיה שהתלוננת שמופיעה בסעיף הבעיה העיקרית שזה תאור התאונה לפי מה שאמרתי לו התייחסתי לכל המערכת הביולוגית שלך שיכולה להיות קשורה בתלונה שלך..." (עמ' 160). לשאלות התובע השיב כי ריפוי שבר באזור הסקרום (קרי-עצם העצה) נע בין שבועיים לחודשים, וכי גם לאחר ריפויו עשויים להראות ממצאים רנטגנולוגיים. ד"ר אדמוני אישר כי התובע עבר אצלו ניתוח ארטוסקופיה בברך ימין ביום 16/5/90בשל קרע במניסקוס הפנימי (ת/37). 4.5נכותו הפסיכיאטרית של התובע 4.5.1מטעמו של התובע הוגשה חוות דעת של ד"ר אילה שיינקמן, מנהלת מחלקה פסיכיאטרית בביה"ח מזרע ומרצה בפסיכיאטריה בבי"ס לרפואה של הטכניון (ת/1). מטעם הנתבעות 1ו- 2הוגשה חוות דעתו של ד"ר עמיקם טל, רופא בכיר במחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח רמב"ם ופסיכיאטר יועץ לביה"ח אלישע בחיפה (נ/12). 4.5.2בחוות דעתה קובעת ד"ר שיינקמן כדלקמן: "גבר בן 53אשר מתמיד היה בריא וכתוצאה מתאונת עבודה בשנת 1988פתח תסמונת פוסט-טראומתית מתמשכת עם פגיעה קשה בתפקוד וביחסים בין אישיים נגרם לו נזק רב ובלתי הפיך בכל תחומי החיים". ד"ר שינקמן לא קבעה בחוות דעתה אחוזי נכות. בעדותה הסבירה כי תסמונת פוסט-טראומתית אינה נובעת בהכרח רק מפגיעה פיסית קשה. לדעתה אין כל קורלציה בין עוצמת הפגיעה הפיסית לפגיעה הנפשית. גם פגיעה מזערית עלולה להוביל לתסמונת פוסט-טראומתית, ועל כן, היא סבורה שאין חשיבות לעובדה שהתובע הגדיר בעצמו, באחת הפעמים, את הפגיעה בגבו כ"פגיעה זעירה" (עמ' 6לחוות הדעת). מבחינת לוח הזמנים היא מאשרת כי יתכן בהחלט שהכאבים התגברו רק כעבור זמן מקרות התאונה, ולכן הופעת הסימפטומים הנפשיים היתה מאוחרת: "מה שנמסר לי כאן מבחינת העובדות שהוא נבדק במונטריאול והוחזר ארצה ואובחן אצלו שבר בעצם העצה. ש. הוא לא סיפר לך שהאניה ביקרה בשני נמלים קודם לכן? ת. הוא לא ספר לי. ש. האם ספר לך שלא התלונן אחרי המקרה ולא כשהאניה בקרה בנמלים האלה, זה לקח הרבה זמן עד שהגיע אליהם ויצאה מהם, הוא התלונן הרבה זמן אחרי המקרה. ת. למה? למה הוא מתחיל להתלונן רק חודש אחרי, יש לו כאבים יותר אחרי שלושה שבועות או הסימפטומים הנפשיים התגברו לאט לאט... ת. אני מנסה לתת חוות דעת אוביקטיבית בהתייחס לעובדות והפגיעה היא עובדה ויש על זה דו"ח. הבדיקה במונטריאול היא עובדה ואין על זה ויכוח. יש ממצא. אדם מתלונן על כאבים ולאט לאט על סימנים נפשיים, זה כבר שטח פסיכיאטרי. אם היתה עצירה בדרך בנמל אחר או לא זה לא שייך לחוות דעת פסיכיאטרית" (עמ' 10-9). כמו כן הסבירה כי חוות דעתה ניתנה עפ"י בחינת הקריטריונים האמריקאים d.s.mבנושא אבחנה פוסט-טראומתית ( ptsd- post trumatic stress disorder) (נ/1). לדבריה, אין צורך בקיומם של כל הקירטריונים כדי לקבוע אבחנה של פוסטטראומתיות (עמ' 13). עוד מדגישה ד"ר שינקמן כי נסיונותיו המרובים של התובע לפנות לגורמים מקצועיים לקבלת חוות דעת רפואיות הם סממן לתסמונת פוסט-טראומתית (עמ' 10). 4.5.3אני מעדיפה את חוות דעתו של ד"ר טל שהסבריו ונימוקיו משכנעים בצדקת דעתו שאין התובע סובל מתסמונת פוסט-טראומתית. "לא מצאתי בבדיקותי חדירת מחשבות הקשורות לטראומה, הפרעות בריכוז או בזכרון. אין גם באנמנזה ציון של חדירת תכנים טראומתים הקשורים לתאונה וכן לא קיימת כל התנהגות המנעותית מגורמים המזכירים טראומה אשר עבר. לא נמצאו הפרעות פסיכוטיות אצל הנבדק. בדיקות הנבדק והאנמנזה שוללות קיום תסמונת פוסט- טראומטית. קיימים בבדיקותיו סימנים המעידים על קיום דכאון תגובתי לאי יכולתו לחזור לעבודתו ולאיום (אמיתי או סימבולי) של חרפת רעב ועוני של משפחתו" (עמ' 5לחוות הדעת). ...אני מעריך את נכותו הנפשית כיום ב-% 10לפי סעיף 34ב' של תקנות המל"ל. נכות זו לא קשורה בטראומה (חבלת הגב אשר ארעה ביום 19/4/88) אלא בהפסקת העבודה אשר נכפתה עליו נגד רצונו. את נכותו הנפשית בשנתיים הראשונות למן השעיתו מן העבודה אני מעריך ב-% 20נכות זמנית לפי סעיף 34ג' של תקנות המל"ל, וכאמור, מתום שנתיים אילו ועד בדיקתי אותו נכות זמנית של % 10נכות זמנית זו של % 10תמשך לדעתי לעתיד עד שישוקם" (ההדגשות שלי ב.ג.) ד"ר טל מסביר כי תסמונת פוסט-טראומתית היא תסמונת הנגרמת מטראומה אשר קשורה לתחושה סוביקטיבית של איום על קיום. לדבריו, רצונו של התובע לשוב לעבוד כ"מכונאי על אניה" אינה מאפיינת תסמונת זו, בה הסובל נמנע בכל מחיר מלחזור לסיטואציה דומה של האירוע. ממצאים של ירידה בהערכה עצמית, תחושות משבר, חרדה לעתיד כלכלי ומצב רוח ירוד מבטאים דכאון תגובתי הנובע אך ורק מהעובדה שאינו עובד. ובהמשך: "אמנם קיימות אצלו הפרעות נפשיות אשר כרונולוגית באו לאחר הטראומה כביכול המתוארת, אך לא מתקיים כאן הקשר הקזואלי אטיולוגי שבין התסמונת הנפשית למה שתואר כ"טראומה" (החבלה בגב). לשאלות ביהמ"ש השיב ד"ר טל כי העובדה שהתובע לא מועסק מזה 6שנים אינה משנה את מסקנתו בדבר הנכות הזמנית שתפסק עם שיקומו בעבודה כלשהי אחרת (עמ' 133). בניגוד לד"ר שינקמן, מסביר ד"ר טל כי תיסמונת פוסט-טראומתית ,p.t.s.dהיא תסמונת מוגבלת ומוגדרת, ונדרש שיתמלאו כל הקריטריונים a ,b ,c ,dו- eכדי שניתן יהיה לאבחן את התסמונת. הוא מסכם את דבריו בקביעה הבאה: "לכן אני יכול לסכם ולומר שבעצם הקריטריונים היותר חשובים הדרושים אחבון של התסמונת לא מתקיימים כאן" (עמ' 129). 4.5.4ד"ר טל הבהיר כי התנהגותו של התובע ועיסוקיו המתמידים באירוע התאונה אינם מבטאים את מה שהיינו מצפים ממי שסובל מתסמונת פוסט-טראומתית. אדם שסובל מתסמונת פוסט-טראומתית אינו חוזר לארועים שמזכירים לו את הארוע ומתרחק מהם ככל האפשר, מכיוון שזה גורם לו סבל רב שבד"כ אין הוא יכול לעמוד בו. גם המערכת האינטנסיבית של המשפטים אותם מנהל התובע כנגד כל אותם גורמים המעורבים, לטענתו, מחזקת מסקנה זו. זאת ועוד. תמיכה לאבחנתו של ד"ר טל מצויה בטסט פסיכודיאגנוסטי אשר בוצע ביום 14/11/89ע"י הפסיכולוגית קשטן עבור המוסד לביטוח לאומי. בטסט זה לא נמצאו ממצאים קלינים לתסמונת פוסט-טראומתית, וגם הבודקת התרשמה כי המשבר קשור לאי יכולתו לעבוד במקצועו. טסט פסיכודיאגנוסטי זה לא היה בפניה של ד"ר שינקמן שעה שערכה את חוות דעתה (עמ' 15, ש' 10-8), אך היה כמצויין בחוות דעתו בפניו של ד"ר טל. 4.6נכותו הרפואית של התובע בתחום השמיעה 4.6.1אין חולק כי כל עבודה ממושכת ברעש, ואפילו אם ננקטים כל אמצעי ההגה התקניים האפשריים, עלולה לגרום בסופו של דבר לפגיעה בשמיעה. זהו נזק איטי המצטבר לאורך כל שנות החשיפה לרעש. גם לתובע, אין טענה כלשהי לגבי רשלנות הנתבעת מס' 1בתחום השמיעה. הובהר מדבריהם של המכונאי הראשי משה גרופר ורב החובל ארנס לאווי כי באניה ננקטו כל האמצעים הקיימים והנדרשים לבטיחות בכלל ולהגנה על האזניים בפרט. האניה היתה כל העת תחת פיקוח הגורמים הרשמיים על פי כל התקנים המקובלים. התובע עבד כמכונאי בחדרי מכונות של אניות בחברות שונות במשך 14שנים, החל משנת 1974ועד שנת .1988מתוך רצף שנים זה עבד התובע רק בארבעת השנים האחרונות באניות הנתבעת מס' .1ב"אנמנזה" שנרשמה על ידי פרופ' יואכימס לפי התובע (נ/12) נרשם כי התובע היה נבדק בבדיקות שמיעה מידי חצי שנה, וכי כבר בשנת 1984(קרי-שמונה שנים לפני מועד מתן חוות הדעת) "נודע לו על ליקוי בשמיעתו" (הדגשה שלי ב.ג). עולה, איפוא, כי ירידה מסויימת בשמיעה אובחנה אצל התובע עובר להצטרפותו לשורותיה של הנתבעת מס' 1, לאחר שהפליג כבר 10שנים באניות חברות אחרות. זאת ועוד, כבר ב- 30/11/89נבדק התובע לראשונה ע"י פרופ' יואכימס, ששמש כמומחה מטעם הביטוח הלאומי, במסגרת נסיונו של התובע לקבל הכרה כנכה מעבודה. פרופ' יואכימס קבע בשעתו (נ/11) כי אמנם יש "ירידה קלה בצלילים גבוהים בעיקר משמאל", אך ירידה זו אינה מהווה נכות שמיעת על פי המבחנים הקובעים. כמו כן ציין פרופ' יואכימס כי התובע "אינו מתלונן על טינטון". 4.6.2בנושא הפגיעה בכושר השמיעה של התובע הוגשו שתי חוות דעת רפואיות. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר משה גולדשר (ת/19). מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של פרופ' יואכימס, מומחה למחלות אף אוזן וגרון (נ/21). 4.6.3בעדותו של ד"ר גולדשר הובהר כי בעת הכנת חוות דעתו היתה בידיו רק בדיקת שמיעה אחת מיום 6/7/91שבוצעה ע"י חוה פייגלין. שלוש בדיקות קודמות, לרבות חוות דעתו הנ"ל של פרופ' יואכימס לבטוח לאומי מ-30/11/89, לא הוצגו בפניו (עמ' 112). עוד הוברר כי ד"ר גולדשר לא ידע כלל כי במועד הכנת חוות דעתו, התובע כבר אינו חשוף למעלה משלוש שנים לרעשי חדר המכונות באניה. בחוות דעתו קובע ד"ר גולדשר כדלקמן: "יש לראות "קשר של גרימה" בין הפגיעות הנ"ל בשמיעתו של הנבדק, לבין תנאי הרעש ששוררים בחדרי המכונות באניה. לפיכך יש להעניק למר בנקוביץ זכר נכות לצמיתות בשטח א.א.ג (בהתחשב בתקנות הביטוח הלאומי) כדלקמן: .1% 10בגין הליקוי בשמיעה לפי סעיף 72(1)ג'.3 .2% 10בגין טנטון מתמיד באזניים לפי סעיף 72(4)ג'.11 בהתחשב בגילו של הנבדק ובעובדה שיאלץ להשתמש במכשיר שמיעה שיותאם לו, מומלץ להפעיל את תקנה 15". ב"כ הנתבעות 1ו- 2הציג בפני ד"ר גולדשר בדיקת שמיעה שבוצעה ע"י פיגלין ביום 10/1/89(נ/10), היינו-כשבעה חודשים לאחר שהתובע הפסיק לעבוד בחדר מכונות של האניה, וכשנתיים ושבעה חודשים לפני הבדיקה העדכנית שעמדה בפני ד"ר גולדשר. בהתייחס לבדיקה זו מציין ד"ר גולדשר כי יתכן שיש הבדל קטן באחוזי הנכות בהשוואה בין שתי הבדיקות, ואולם, הוא טוען כי גם הבדיקה המוקדמת (נ/10) מזכה את הנבדק באחוזי נכות. "ש. בכמה אחוזי נכות וכיצד אתה מגיע למסקנתך. ת. האפיון של בדיקת השמיעה נ/ 10מצביעה על חשיפה לרעש. אמנם כמו שאמרתי מזכה את הנבדק באחוזי נכות אבל יש בה אלמנטים לחשיפה לרעש. כמו ירידה ב-000, 4הרץ ב-000, 8הרץ. ש. אני מבקש לחלוק על העובדה שעפ"י בדיקה זאת עפ"י תקנות ביטוח לאומי צריך לתת אחוזי נכות, אני טוען שהם מעל הסף. אם אתה בודק את הממוצעים בצורה זהירה אתה מגיע למסקנה שהיא מעל הסף שנותנים. אפשר לראות ירידה בשמיעה אבל זה לא מראה אחוזי נכות. ת. הייתי מגדיר את זה שהיא נמצאת על הסף ממש מבחינת האחוזים. זאת אומרת בגבול. זאת אומרת משהו כמו % 5לעומת % 10שהיתה מזכה הבדיקה שאני נתתי. יכול להיות שיהיו רופאים שיקבעו 0נכות... ש. ...אם נניח שהבדיקה שלך היא יוצאת הדופן ויש לפניה בדיקות שלא מגיעות עד כדי אחוזי נכות ואחריה בדיקות וזאת הבדיקה החריגה היחידה. האם זה יכול לשנות את הקביעה שלך לגבי אחוזי נכות. ת. ...יתכן שהייתי מעניק לו אחוז יותר קטן אם בדיקה הזאת היתה עומדת בפני" (עמ' 112). באשר לטנטון אומר ד"ר גולדשר אם לא קיים טנטון והחשיפה לרעש פוסקת, אזי אין קשר בין הטנטון שמופיע לאחר מכן לבין החשיפה לרעש. הוא מסביר כי בעת הכנת חוות הדעת לא ידע שהתובע הפסיק לעבוד ויתכן שהיה לו הרושם כי הפסיק לעבוד רק בסמוך לחוות הדעת. ואולם, משנשאל אם גישתו היתה משתנה לאור נתון זה השיב: "לא בצורה משמעותית. במיוחד לא לגבי הטנטון כשאני רואה את כל בדיקות השמיעה בפני ביחד" (עמ' 118). 4.6.4פרופ' יואכימס קובע בחוות דעתו לביטוח הלאומי מיום 30/11/89(נ/11) כדלקמן: "יתכן שהפגיעה בשמיעתו נובעת מחשיפה לרעש, אך מכיוון שהירידה הינה קלה מאד ואינה מפחיתה את שמיעתו הממוצעת בתדירויות הדיבור-אין נכות שמיעתית". בחוות דעתו החדשה (נ/21), שנערכה מטעם הנתבעות 1ו- 2ביום 15/10/92קובע פרופ' יואכימס כי: "קיימת אמנם ירידה קלה בשמיעתו בצלילים גבוהים, אך הירידה האמורה לא גרמה לנכות עד נובמבר .1989לפי חוות דעתי המבוססת על האודיוגרם מיום 28/11/89, וגם היום אין עדיין נכות בגין הליקוי בשמיעתו... הנבדק מתלונן על טינטון תמידי, המפריע לו במיוחד כאשר רעש שורר סביבו. דבר זה מנוגד להגיון, שכן הרעש הסביבתי מכסה את הטנטון ולא מאפשר לשמעו. לכן תלונותיו על טנטון מוטלות בספק. טנטון תמידי מזכה את הסובלים ממנו ב-% 10נכות, אך זאת בתנאי שהתלונה אמינה והגיונית". בעת עריכת חוות הדעת עמדו בפני פרופ' יואכימס חמישה אודיוגרמים מתאריכים שונים החל מ- 4/10/88ועד .14/10/92 הוא מסביר כי מבין ששת האודיוגרמים הקיימים ביחס לשמיעתו של התובע רק האודיוגרם מיום 7/9/91, שבוצע ע"י חוה פיגלין, משקף מידה כלשהי של נכות, וכל השאר אינם מקנים כל נכות. "...אם אני רואה חמישה שמראים לי לכיוון אחד ואחד חריג, אני צריך להסתמך על הרוב משום שאודיומטריה זה בדיקה סוביקטיבית ויש מקום לטעות. אם זה אחד שחריג מתוך שישה יש להניח שבטעות יסודו ובפרט שהוא באמצע לא ראשון ולא אחרון. יש לפניו אודיוגרמים יותר טובים ואחריו" (עמ' 175). ובהמשך: "...לגבי נכות אני יכול להתייחס רק למה שאני בדקתי אותך ומה שאני מצאתי אז בבדיקת השמיעה. בנקודה זאת בזמן מתן חוות דעתי הנכות שלך היתה אפס. לגבי שחרורך מעבודה ברעש זה בהחלט מוצדק משום שהנזק אם היית ממשיך לעבוד היה מתקדם קרוב לודאי אז התשובה כן הייתי משחרר אותך מרעש (הדגשה שלי ב.ג). לגבי איך להגדיל נכות אפס ב-% 50זה בעיה מתמטית שאני לא יודע לפתור" (עמ' 181-180). 4.6.5שוכנעתי כי אמנם קיימת ירידה קלה בשמיעתו של התובע בצלילים גבוהים, ואולם אין בה כדי להעניק לו אחוזי נכות, ואני מעדיפה את חוות דעתו של פורפ' יואכימס על פני זו של ד"ר משה גולדשר. בפני פרופ' יואכימס עמדה תשתית רחבה יותר של בדיקות שמיעה שבצע התובע בתאריכים שונים. תשתית זו מאפשרת לראות כי רק בדיקה אחת, היא הבדיקה היחידה שעמדה בפניו של ד"ר גולדשר, עשויה להקנות אחוז נכות מסויים. שאר הבדיקות אינן מקנות אחוז נכות כלשהו. שוכנעתי כי אין להתייחס, לבדיקה חריגה, ובפרט שאין היא הבדיקה הראשונה או האחרונה מבחינה כרונולוגית. דעתי מתחזקת לאור העובדה כי גם ד"ר גולדשר הסכים שיתכן והיה מגיע למסקנה שונה לו היו בפניו בדיקות נוספות כפי שהוצגו לו בעת חקירתו בביהמ"ש. באשר לטנטון, מקובלת עלי קביעתו של פרופ' יואכימס כי תלונתו של התובע בדבר התגברות הטנטון במיוחד בתנאי רעש סביבתי הינה אבסורדית ומשוללת כל הגיון. גם ד"ר גולדשר, שהעניק לתובע % 10נכות בגין הטנטון, הסביר בעדותו כי אם לא קיים טנטון והחשיפה לרעש פוסקת, אזי אין קשר בין הטנטון שמופיע לאחר מכן לבין החשיפה לרעש (עמ' 117). בנובמבר 1989לא התלונן התובע על טנטון. תלונתו הופיעה רק בשנת 1991עת נבדק ע"י ד"ר גולדשר, שעה שכבר לא עבד ולא היה חשוף לרעש. המסקנה היחידה המתבקשת היא כי אין קשר בין הטנטון לבין חשיפתו של התובע לרעש חדר המכונות. .5הפסילה מלהפליג לטענת התובע, בעקבות התאונה ולאחריה, נבדק ע"י רופאים תעסוקתיים מוסמכים מטעם משרד התחבורה והם פסלו אותו משירות בכלי שיט לצמיתות מאחר ולא נמצא כשיר לשרת כימאי. עוד מוסיף התובע וטוען כי רצה לחזור לעבודתו כימאי ועשה כל שנדרש כדי שיבטלו את פסילתו מלהפליג והדבר לא עלה בידו, ויש קשר סיבתי בין התאונה שארעה לו לבין מה שקרה בעקבותיה כשנפסל מלהפליג. אין ספק, כטענת הנתבעים, כי זהו לב ליבה של התביעה מבחינת התובע, אם כי לטענתם הסיבות האמיתיות שהביאו לפסילה הן מאמציו המכוונים והעיקשים של התובע לפסילת עצמו ו/או לחלופין, פניותיו לרופאים רבים בתחומים שונים גרמו בסופו של התהליך שהתגלו אצלו ליקויים רפואיים שהביאו לפסילתו ושאין בינם לבין האירוע המתואר, או כל דבר אחר שניתן לייחס לנתבעים אחריות לגביו, כל קשר סיבתי. שוכנעתי כי אין קשר בין האירועים נשוא התביעה לבין הפסילה מלשמש כימאי קשר סיבתי משפטי ו/או רפואי. כפי שפורט כבר לעיל, ומאחר ולא מצאתי אחריות כלשהי לאירוע הנטען כאירוע תאונתי של הנתבעים או מי מהם, ולאור דעתי כי לא נותרה לתובע נכות כלשהי, לכן אין צורך שאתייחס לכל המסמכים שהוגשו ע"י התובע לתמוך בטענת הפסילה. כדוגמא אתייחס ל-ת/76, מכתב הפסילה של הרופא המוסמך מטעם משרד התחבורה, ד"ר נווה, שבו נרשם: "הנ"ל נבדק לקביעת כושרו לשמש כימאי. לאור מחלותיו הרבות, בעיות השמיעה וההפרעות הנפשיות אינו כשר לשמש כימאי". במסגרת נכות כללית שנקבעה לתובע ע"י המל"ל, ולא במסגרת נכות מעבודה, אין קשר בין הנכויות שניתנו שם לבין התאונה. עפ"י ת/ 81נקבעה לתובע נכות כתוצאה מהפרעות נוירוטיות עם קוים תיקוניים שמועד תחילתה בשנת 1993; שינויים ניווניים בעמוד שדרה מותני שמועד תחילתם ב-1986; בגין הגבלה בעמוד שדרה צווארי שמועד תחילתה בשנת 1987; בקע במיניסקוס ברך ימין שמועד תחילתה ב-.1990 .6התביעה כנגד הנתבעת מס' 3(עו"ד איסק-פארי) 6.1בסוף חודש מאי 88או בסמוך לכך פנה התובע לנתבעת מס' 3על מנת שתטפל בתביעותיו המשפטיות. ביום 6/5/88חתם התובע על גליון לקוח ביחס לתביעת הפיצויים נגד הנתבעת מס' 1(נ/23). במסגרת הטיפול בהכנת התביעה לפיצויים כנגד הנתבעת מס' 1נתבקשה הנתבעת מס' 3לטפל גם בתביעותו של התובע למוסד לביטוח לאומי. טפסי התביעה לתשלום דמי פגיעה ותביעה לקצבת נכות הובאו לעיונה של הנתבעת מס' 3, והיא הפנתה את התובע לקבל את חתימת המעבידה. כמו כן הגישה הנתבעת מס' 3ערר על קביעות זמניות ונכות צמיתה בשיעור % 0שנקבעו לתובע ע"י המל"ל בעקבות התאונה נשוא התביעה. התביעה לפיצויים כנגד הנתבעת מס' 1הוגשה לבימ"ש המחוזי ביום .5/7/89 מספרת הנתבעת מס' 3: "ש. ...בתיק אז' 665/89הגשת תביעה לאיזה בימ"ש. ת. לבימ"ש מחוזי. אין לי מושג לאן זה עבר אח"כ. הוא שלח מכתב לביהמ"ש שהוא מבקש להיות מיוצג בעצמו ולא ידעתי לאן התיק הועבר" (עמ' 182). טרם הגשת התביעה כנגד הנתבעת מס' 1הפנתה הנתבעת מס' 3את התובע לבדיקה רפואית אצל ד"ר פישמן. ד"ר פישמן בדק את התובע וקבע כי אין לו כל נכות רפואית, ולכן לא חיווה את דעתו בענינו של התובע. הוצאות הבדיקה כוסו ע"י התובע. לאחר מכן נבדק התובע ע"י ד"ר ברנדס. הנתבעת מס' 3צרפה את חוות דעתו של ד"ר ברנדס לכתב התביעה. התובע שכר את שירותיה המקצועיים של הנתבעת מס' 3להגשת ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מטעם המל"ל לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה. עבור הכנת הערעור והופעה בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה שולם שכרה של הנתבעת מס' 3בשלושה תשלומים בהתאם להתחייבות בכתב בינה לבין התובע. עם דחיית הערעור בביה"ד האזורי לעבודה ביקש התובע מן הנתבעת מס' 3כי תייצגו בביה"ד הארצי לעבודה בירושלים. לאור הדרישה לשכר עבור הכנת הערעור וההופעה בפני ביה"ד הארצי, הודיע התובע לנתבעת מס' 3כי יטפל בתביעה זו בכוחות עצמו. במהלך הטיפול בתביעת הפיצויים נגד הנתבעת מס' 1הודיע התובע לנתבעת מס' 3כי פנה ל"מבטחים". במסגרת פניה זו ביקש את עזרתה בהדפסת מכתב הערעור שהכין בעצמו. על מכתב הערעור מטעם התובע הוסיפה הנתבעת מס' 3מספר תיקוני לשון, ושלחה אותו ל"מבטחים". הנתבעת מס' 3הודיעה לתובע על מועדי הבדיקה ב"מבטחים", למעט על מועד בדיקה אחת. כמו כן ביקשה ממבטחים לשלוח הודעה בדואר רשום הן לתובע והן למשרדה בדבר כל בדיקה. כתב התביעה הוגש כנגד הנתבעת מס' 1, כאמור ביום .57/7/89לאחר מכן יצר חוקר פרטי קשר עם הנתבעת מס' 3והציע סכום בפשרה של כ-40- 30אלף דולר לסילוק התביעה. הנתבעת מס' 3מסרה לתובע מידע בדבר התפתחות המו"מ. משזה נכשל, ביקשה הנתבעת מס' 3מן החוקר כי יעביר לעו"ד מטעם הנתבעת מס' 1את הטיפול בתביעה. עו"ד שילה, ב"כ הנתבעת מס' 1, יצר עימה קשר וביקש ארכה להגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת מס' .1הנתבעת מס' 3נענתה לבקשתו והסכימה ליתן לו ארכה להגשת כתב הגנה, כאשר במקביל לא שללו הצדדים את אפשרות המשך ניהול המו"מ ביניהם. בשלב מאוחר יותר פנה התובע בכתב לנתבעת מס' 3וביקש לשחררה מייצוגו. הודעה על הפסקת הייצוג נמסרה גם לביהמ"ש המחוזי בחיפה. כמו כן פנה התובע גם ללשכת עורכי הדין בבקשה כי הנתבעת מס' 3תמסור לידיו את כל המסמכים הרלוונטיים לתביעתו ואשר מצויים בידה, לצורך הגשת תלונה נגדה בלשכת עורכי הדין. ביום 24/6/91שלח מר וניג, מנכ"ל לשכת עורכי הדין בחיפה מכתב לנתבעת מס' 3ובו הורה לה להעביר החומר הרלוונטי ללשכה. לשכת עורכי הדין החליטה לגנוז את התלונה שהוגשה ע"י התובע. 6.2אני סבורה שאין ממש בטענותיו של התובע כי טיפולה של הנתבעת מס' 3 בעניניו היה רשלני ולקוי, ואתייחס להלן לכל אחת מהן. 6.3התובע טוען כי הנתבעת מס' 3קיבלה לידיה את הטיפול במספר נושאים, והם תביעת פיצויים כנגד הנתבעת מס' 1, תביעת שכר ופיצויי פיטורין נגד חב' "גדות ים" (המעבידה הקודמת של התובע), תביעת שכר ופיצויי פיטורין נגד הנתבעת מס' 1, תביעה כנגד מל"ל ומבטחים. הנתבעת מס' 3מדגישה כי ייצגה אותו אך ורק לענין תביעת הפיצויים כנגד הנתבעת מס' 1, ומאוחר יותר קיבלה לטיפולה גם את הגשת הערעור לביה"ד לעבודה בחיפה. בתצהירה היא אומרת: "לא קיבלתי "טיפול גלובלי" בכל עניניו של התובע. איני נוהגת לקבל טיפולים גלובליים, בתביעות נזיקין אני מחתימה לקוחותי על הסכם ברור. אני נוהגת להחתים לקוחות על גליון לקוח והסכם שכ"ט עם החתימה על יפוי הכוח או בסמוך כאשר ברור שהתביעה תוגש במהלך הטיפול בתביעה לפיצויים וכי השכר יגבה עם קבלת השיק נשוא פסק-הדין..." (סעיפים 12(ב) ו-(ג) לתצהיר). "מוכחשות טענות התובע כי נמסרו לידי 4ענינים לטיפול... קיבלתי לידי טיפול בתביעה לפיצויים בגין תאונה בעבודה מישקונט בע"מ וכל הכרוך בה. בשלב מאוחר קיבלתי לטיפול הערעור לביה"ד לעבודה בחיפה, כששכרי שולם ב- 3תשלומים לבקשת התובע. לא קיבלתי יפוי כח לטפל בנושאים נוספים שהוזכרו ע"י התובע" (סעיף 12(ה) לתצהיר). אכן התובע חתם על יפוי כח המתייחס רק לתביעת הפיצויים בגין התאונה כנגד הנתבעת מס' 1(נ/23), וכן על גליון לקוח ושכ"ט (נ/24). הוא לא הוחתם על מסמכים נוספים, כפי שמספרת הנתבעת מס' 3בעדותה: "ת. ת/ 109הוא יפוי כח של התביעה שקיבלתי לטיפולי נגד ישקונט מספנות בע"מ בקשר לתביעה נשוא התביעה. זה חתום ע"י התובע והתאריך נרשם סמוך להגשת התביעה. יפוי הכוח נ/.23 ש. מהו המסמך ת/.110 ת. גליון לקוח שנחתם לאחר מו"מ ביחס לתביעה נשוא התאונה נגד ישקונט ספנות בע"מ. גליון שכר טרחה. הוא חתום ע"י התובע. גליון לקוח נ/.24 ש. האם נחתמו מסמכים כדוגמת שני אלה בקשר לאיזשהו טיפול אחר עבור התובע. ת. חוץ ממה שהזכרתי בתצהיר על הופעה אחת בבי"ד אזורי לעבודה שביחס לכך נכתב גליון אחר, אני חושבת שזה היה 000,1$ בשלושה תשלומים. ביחס לענינים אחרים שמוזכרים על ידו התשובה היא לא. ש. האם קיבלת על עצמך ללא קשר עם המסמכים לטפל בענין נוסף. ת. לא" (ההדגשה שלי ב.ג, עמ' 182). ובמכתב התשובה ששלחה הנתבעת מס' 3ללשכת עורכי הדין, בעקבות התלונה שהגיש התובע נגדה, היא מתארת: "מר בנקוביץ הביא למשרדי ערימות של ניירות בנושאים שונים כגון פיצויי פיטורין שהסברתי לו שלא אטפל בענין. מר בנקוביץ פנה לעו"ד ב"בית הקרנות" והתייעץ עמו, אעפ"כ ביקש שאטפל בענין והסברתי לו שאני מעדיפה לטפל רק בתביעת הנזיקין ועל כן גם לא החתמתי אותו על תשלום שכ"ט עו"ד בנפרד מתביעת הנזיקין" (ההדגשה שלי ב.ג, סעיף 14לכתב התשובה). לאור דבריה של הנתבעת מס' 3, ובפרט לאור המסמכים הרלוונטיים שהובאו לעיוני, שוכנעתי כי אין ממש בטענותיו של התובע לענין אי טיפולה של הנתבעת מס' 3במספר ענינים מעניניו. 6.4באשר לתביעת הנזיקין שהוגשה ע"י הנתבעת מס' 3טוען התובע כי זו הוגשה בצורה סתמית, סטנדרטית, ללא פרוט מספק ואפילו מינימלי של העובדות וללא הערכת הנזק המיוחד והנזק הכללי כראוי. בכתב התביעה המקורי (נ/25) אין, לטענתו, פרוט הנזקים הכלליים כתוצאה מאי יכולתו של התובע לחזור לעבודתו הקודמת עקב מחלות מקצוע, נזק כתוצאה מפגיעה בזכויות סוציאליות ופיצויי פיטורין, פגיעה בשיעורי תשלום בגין חופשת מחלה, חופשה שנתית, חופשות אחרות לימאים, תשלום בעד עבודה בימי שבת ובחגים וכיו"ב (כמפורט בעמ' 23לתצהירו של התובע). עוד טוען התובע כי נוסחה הלקוני של התביעה גרמה להעברתה מביהמ"ש המחוזי בחיפה לבימ"ש השלום בחיפה, וכן כי לא היה מקום להפסיק הליך משפטי תקין, ובפרט הגשת כתב הגנה במועד גם שעה שהתנהל מו"מ לפשרה. כמו כן, אין לטענתו, התייחסות להסכם הקיבוצי המעודכן החל בענינו של התובע, וחישוב השתכרותו של התובע בהתאם לכך. אני סבורה כי יש לדחות טענות אלו אחת לאחת. 6.4.1ראשית, הגשת התביעה לפיצויים במועד הגשתה לא חייבה פרוט הנזק הכללי ולא היתה כל מניעה לפרט הנזק הכללי בשלב מאוחר יותר. התביעה הוכנה בידיעת התובע תוך בדיקת אבות הנזק השונים, מתן הסברים לתובע ושיתופו בהכנת הנוסח הסופי. מספרת הנתבעת מס' 3ביחס ל-נ/9, היא טיוטת התיקונים לכתב התביעה שהוכנה ע"י התובע: "ש. אני מפנה ל-נ/ 9מהו המסמך. ת. זה אחרי שאני מכינה תביעות נזיקין אני מזמינה את הלקוחות, אנחנו עוברים עליהן. במקרה זה שלחתי אליו את התביעה והוא בא אלי לפגישה כאשר זהו כתב ידו של התובע והתוספות בעט כחול זה כתב ידי. כלומר הצילום זה בכתב יד התובע והכחול זה החישוב שאני ערכתי לאור ההבהרות שהבהיר לי ביחס לנזק מיוחד. בהתאם לכך תיקנתי את כתב התביעה ביחס לנזק המיוחד". וכן: "בכל מה שקשור בטיפול בתביעת הנזיקין עבדנו ביחד, שמעתי אותך, טיפלתי כפי שאני צריכה לטפל בתיק נזיקין" (עמ' 184). מקובלים עלי דבריה של הנתבעת מס' 3כי לו ניתנה לה ההזדמנות להוכיח את טענותיה. והיא מוסיפה: "הכנתי את התביעה למיטב ידיעתי והבנתי ויחד איתך עברתי על נסיונות להקטין את הנזק בטענה של שיקום ואני סבורה שיכולתי במהלך העבודות להוכיח את נסיונות שיקום שלך ולטעון את כל הטענות בסיכומים לענין חוק זה או אחר. אני לא מוצאת לנכון לפי הבנתי להזכיר חוק זה או אחר בתוך תיק הנזיקין או להזכיר סעיפים מחוק הספנות" (ע' 185-184). 6.4.2באשר להסכם הקיבוצי ולתלושי השכר, מסבירה הנתבעת מס' 3כי בכל תביעת נזיקין היא נוהגת לבקש תלושי שכר של 12חודשים לפחות עובר לתאונה לצורך בדיקת ממוצע ההכנסות. ובאשר לביצוע החישובים בהתאם להסכם הקיבוצי הישן ולא החדש אומרת הנתבעת מס' 3כי נושא יחסי עובד מעביד לא היה בטיפולה ולכן האינפורמציה לגבי שינוי ההסכם הקיבוצי אינה ידועה לה. בכל מקרה, אינפורמציה זו לא היתה בפניה בשעת הכנת התביעה, ו"אם היתה לה רלוונטיות לתביעת הנזיקין לא הייתי מנועה מאוחר יותר אם היה ממש בבדיקות שהיינו עושים להגיש בקשה לתיקון התביעה. .." (עמ' 188). 6.4.3זאת ועוד, טענתו של התובע בדבר היותה של התביעה שהגישה הנתבעת מס' 3סתמית מבוססת במידה רבה על דברים שנכתבו בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבעות 1ו- 2כדלקמן: "הנתבעת תוסיף ותטען כי סעיף זה הינו סתמי וחסר את הפרוט המינימלי הנדרש על פי כל קנה מידה סביר... גם סעיף זה לוקה בטיעון סתמי וסטנדרטי שאין בו כל עובדה קונקרטית שניתן להתייחס אליה באופן רציני. התובע אף אינו מפרט אלו חובות חקוקות הופרו כביכול, ומהם החוקים והסעיפים הרלוונטיים לטענתו. הנתבעות דורשות גם כאן מתן פרטים נוספים וטובים יותר לקונקרטיזציה של הטיעון הסתמי באופן שיאפשר להן להתגונן, להגיב לטענות ולהתכונן כראוי למשפט" (סעיפים 8- 7לכתב ההגנה המקורי). אין זאת אלא כי טענה זו נובעת מחוסר הבנתו המשפטית של התובע. טענות כגון דא מקובלות ונפוצות בכתבי הגנה, ואין בכך כדי ללמד ולא במאומה על טיבו של כתב התביעה. הנתבעת מס' 3היטיבה לבטא זאת באמרה: "אני לא ראיתי את כתב ההגנה ואני רוצה להרגיע אותך שזה מקובל כך לטעון וזה זכותו" (עמ' 188). 6.4.4גם מתן ארכה להגשת כתב הגנה הוא דבר מקובל בין עורכי דין ויש בו כדי ללמד על יחס חברי והגינות. לא היה במתן הארכה, בנסיבות הענין, משום פגיעה כלשהי בעניננו ובאינטרס של התובע, ואין במחווה זו של הנתבעת מס' 3כדי ללמד על רשלנות כלשהי. 6.5טענה נוספת שמפנה התובע הינה כי הנתבעת מס' 3, במסגרת הגשת הערעור בביה"ד האזורי לעבודה, הכשילה את התובע ע"י מהלכים מתוכננים מראש (לפי הבנתו של התובע), כגון: אי מסירת מסמכים הרלבנטיים לערעור, לא טענה טענות בענין נכות מעבודה בפני ביה"ד האזורי לעבודה, הכנת הערעור סטנדרטי ללא ביסוס טענות בהתייחסות לחוק הביטוח הלאומי ותקנותיו וללא התייחסות לחוק הספנות ותקנותיו והשלכות חוקים אלה בענין תעסוקתו ו/או שיקומו של התובע. הנתבעת מס' 4(מס' 3-הערה שלי ב.ג) התרשלה, אפילו בהופעתה, בזמן הנקוב בהזמנה לדיון בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, לא מסרה לביה"ד סיבה כלשהי לאיחור וכב' השופטת קציר בפרוטוקול מ- 12/7/89בעמ' 1ש' 9- 2קבע: "עו"ד איסק פארי זומנה היום לשעה 15: .09השעה כעת 43:09, ...קבע מאחרת לביה"ד והתיק ישמע בהעדרה" (עמ' 20לתצהירו של התובע, פרוטוקול הדיון בביה"ד לעבודה ת/59). 6.5.1בתצהירה טוענת הנתבעת מס' 3כי לא הכשילה את התובע "במהלכים מתוכננים מראש" מאחר ואין היא נוהגת להכשיל בדרך כלשהי את לקוחותיה. הנתבעת מס' 3מדגישה כי אכן אחרה לדיון בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, ואולם, לטענתה, לא היה באיחור זה כדי לפגוע בענינו של התובע, שכן לאחר שהופיעה ניתנה לה הזדמנות לטעון את טענותיה במלואן. ש. האם נכון שנכנסת חצי שעה אחרי שהדיון התחיל והתחלתי ליצג את עצמי. ת. ...לא אחרתי יותר מכמה רגעים והדיון הסתיים כשהשופטת נתנה לי להתבטא ולטעון טענותי, כשאתה הסתרת את מלוא הפרוטוקול מלשכת עורכי הדין" (עמ' 184). מעיון בפרוטוקול הדיון בביה"ד לעבודה מיום 12/7/89(ת/59), מלמד כי אכן ניתנה לנתבעת מס' 3הזדמנות מלאה לטעון את טענותיה לאחר שהופיעה לדיון באיחור. אי לכך אני סבורה כי לא היה באיחורה זה משום פגיעה בתובע, ואין לי כל יסוד להניח כי תוצאת פסה"ד שניתן ע"י כב' השופטת קציר בביה"ד האזורי לעבודה היתה משתנה לו היתה הנתבעת מס' 3מופיעה בזמן. יתרה מזו, בהגישו תלונה כנגד הנתבעת מס' 3בלשכת עורכי הדין בחר התובע שלא להציג את כל עמודי הפרוטוקול המלמדים על הופעתה של הנתבעת מס' 3לדיון בשלב מאוחר יותר והטענות שהשמיעה בע"פ במהלך הדיון. גם בכך יש כדי ללמד על היותה של תביעתו כנגד הנתבעת מס' 3קנטרנית ומופרכת. 6.5.2אין יסוד לטענה כי הערעור שהוגש לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה הינו סטנדרטי, ואינו כולל התייחסות ספיציפית לדברי חקיקה רלבנטיים. גם זו נובעת, מחוסר הבנתו המשפטית של התובע. כתב הערעור שהוגש לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, מכיל את כל העובדות והטענות הרלוונטיות להגשת הערעור, כאשר במכתב מיום 5/4/89פרטה הנתבעת מס' 3טענות ועובדות נוספות שאותן ביקשה לקחת בחשבון בעת הדיון בערר, ואשר לא הודגשו בכתב הערעור המקורי. אני סבורה כי הנתבעת מס' 3לא התרשלה בענין זה, והכינה את הערעור כראוי. 6.6שוכנעתי כי לא נוצר קשר בין התובע לבין הנתבעת מס' 3- קשר של עו"ד לקוח בענין התביעה למבטחים. כאמור אני נותנת אמון מלא בדברי הנתבעת מס' 3כי לא היה בהענקת העזרה לתובע בענין התביעה למבטחים משום התחייבות כלשהי כלפיו בענין סיכויי הצלחת התביעה, וכן לא היה בכך משום יצירת קשר משפטי בינה לבין התובע ביחס לתביעה זו. היא מסבירה: "ת. אני חושבת שאתה צריך להבדיל בין מצב שקיבלתי יפוי כח לבין אפשרות שאני רואה אותך כלקוח ואתה זקוק לעזרה זו או אחרת ואני משתמשת בכך ופונה למעביד שיעזור לך או כותבת מכתב למבטחים. אבל כאשר מבטחים ביקש יפוי כח לא הייתי מוכנה לשלוח והם לא ענו לי. לא רציתי להתחזות" (ההדגשה שלי-ב.ג, עמ' 188). גירסתה של הנתבעת מס' 3לענין יצוג התובע כלקוח לנושא התביעה במבטחים מקובלת עלי. אי משלוח יפוי כח למבטחים מלמד בבירור כי הנתבעת מס' 3לא היתה באת כוחו של התובע בענין זה, אף אם סייעה לו בהכנת התביעה, לרבות תיקוני הגהה והדפסה. זאת ועוד, הנתבעת מס' 3דאגה להודיע לתובע על מועדי הבדיקות במבטחים, גם זאת מתוך סיוע בלבד, והעובדה ששכחה להודיע בדבר בדיקה אחת נבעה מתוך טעות בתום-לב ולא היה בה כדי לגרום לתובע נזק כלשהו. 5.7על חובת הזהירות שחב עו"ד כלפי לקוח אין להכביר מילים, שכן זו נקבעה, וחזרה ונקבעה לאורך הפסיקה. אין חולק כי במקרה מתאים קמה ללקוח עילה נזיקית כלפי עורך דינו כשהעילה העיקרית היא בתביעה על רשלנות מקצועית. ראה ע"א 37/86, 58מ' לוי ואח' נ' י' שרמן ואח'; המאירי נ' מ' לוי ואח' וערוער שכנגד, בעמ' 462: "את אמות המידה הראויות ואת הקריטריונים הנדרשים לעיצוב סטנדרט המיומנות והזהירות האמורים ניתן לשאוב משני מקורות עיקריים. ראשית הדין כפי שהתגבש בהלכה באשר לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב חובה כלפיו; ושנית - ככל שהדברים אמורים בעורך-דין - מהדין הספיציפי הקובע את נורמות ההתנהגות הראויות לעורך דין בתור שכזה. כוונתי לכללים המוצאים מקומם וביטויים בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961, ובתקנות והכללים המסתעפים ממנו, ושעל פיהם עורך-דין שאינו מקיימם, על אחת כמה וכמה אם הוא חוטא להם, עלול למצוא עצמו חב ללקוחו כמפר חוזה כלפיו או כמעוול כלפיו בעוולת הרשלנות". אני סבורה כי לא היתה כל התרשלות במילוי תפקידה של הנתבעת מס' .3היא פעלה בנאמנות כלפי התובע כלקוח, פעולותיה ביחס לתביעה כנגד הנתבעת מס' 1והן ביחס לערעור שהוגש לביה"ד האזורי בחיפה, בוצעו כפי שכל עו"ד סביר היה פועל, תוך דאגה לאינטרסים של התובע בהווה ותוך ציפיה לעתיד. .7סוף דבר אי לכך אני דוחה את התביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעים וכל אחד מהם, על כל ראשיה ומרכיביה. למרות שהנתבעים הוטרחו להתדיין במשך תקופה ממושכת, ובבקשות שונות שהוגשו ע"י התובע ושחלקן הארי היה מיותר, טורדני ובלתי רלוונטי, לא אוכל להעתר לבקשה של ב"כ הנתבעים 1ו- 2לחייב את התובע בהוצאות לדוגמא, בעיקר משום התוצאה לפיה נדחתה התביעה, כאמור, על עילותיה ומרכיביה השונים. אי לכך יהיה בשכר הטרחה שבו יחוייב התובע כדי לכסות, ולו במעט, את הוצאות הנתבעים ואני מתחשבת בטענת התובע כי במשך שנים ארוכות אינו עובד לפרנסתו. אני מחייבת את התובע לשלם שכר טרחת עו"ד והוצאות בסכום כולל של 000, 20ש"ח בצירוף מע"מ, לנתבעים 1ו- 2שישולם לשניהם ביחד באמצעות בא כוחם עו"ד שילה, וכן סך 000, 10ש"ח בצירוף מע"מ לנתבעת .3 הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום 17/3/96 בהעדר. שבר