המערער הורשע בבית משפט השלום בטבריה (ת"פ 5699-08-07), לפי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, לו צורף תיק נוסף (ת.פ. 1215/06), אשר כל אחד מהם נושא שלושה אישומים שונים, שעניינם עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף") ופקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה"). על פי כתב האישום המתוקן נשוא התיק המוביל (ת.פ. 3617-06-07), המערער הינו קבלן לעבודות בניין ונרשם כ"עוסק מורשה" לצרכי מע"מ. המערער שימש מנהל עבודה שכיר בחברת ש. מפלסי העמקים בע"מ עד לסוף שנת 2001. מעובדות האישום הראשון עולה כי בחקירת רשויות מע"מ התגלה שבסוף שנת 2001 הדפיס המערער פנקסי חשבוניות כפולים על שם חברת ש. מפלסי העמקים ובמהלך התקופה בין 9/01 עד 7/02 הוציא ללקוחות שונים ניירות הנחזים כחשבוניות מס מתוך פנקסי החשבוניות הכפולים, ללא אישור וללא ידיעת המנהלים והבעלים של החברה. סך כל העסקאות בניירות הנ"ל עומד על סך של 1,071,547 ש"ח, שהמס בגינם הוא 156,502 ש"ח, כמפורט בנספח לכתב האישום. בגין אישום זה יוחסו למערער העבירות הבאות: הוצאת חשבונית מס או מסמך הנחזה כחשבונית מס מבלי שעשה או התחייב לעשות עסקה שלגביה הוציא את החשבונית או את המסמך האמור, 18 עבירות לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מס ערך מוסף; השתמש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן או עשה מעשה אחר, 18 עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף. על פי האישום השני, המערער היה חייב להגיש דו"חות במועד ובדרך שנקבעו בחוק מס ערך מוסף ובתקנות, ולא הגיש במודע את הדו"חות במועד, כמפורט בנספח לכתב האישום וכדלקמן: שנת 2002 - דו"חות תקופתיים 7-8, 9-10, 11-12. שנת 2003 - דו"חות תקופתיים 1-2, 3-4, 5-6, 7-8, 9-10, 11-12. שנת 2004 - דו"חות תקופתיים 1-2, 3-4, 5-6, 7-8, 9-10, 11-12. שנת 2005 - דו"חות תקופתיים 1-2, 3-4, 5-6, 7-8, 9-10, 11-12. שנת 2006 - דו"ח תקופתי 1-2, 3-4. בגין אישום זה יוחסו למערער העבירות הבאות: לא הגיש במועד 22 דו"חות תקופתיים שיש להגישם, 22 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף עם סעיף 67(א) לחוק. על פי האישום השלישי, המערער חייב היה לנהל ספרי חשבונות ופנקסים בהתאם להוראות החוק והתקנות (הוראות ניהול ספרים מס הכנסה ומע"מ). המערער לא ניהל את ספריו בהתאם להוראות החוק, וספרי התקבולים והתשלומים אינם משקפים את הפעילות העסקית האמיתית. משנדרש להמציא את ספרי החשבונות טען שהשמיד אותם. ביום 12/10/03 קיבל המערער הודעה על פסילת ספריו לשנים 2001-2002 ולא הגיש ערעור על הודעה זו לבית המשפט, ובכך הפכה הקביעה כי החשבונות והספרים נוהלו בסטייה מהותית מהוראות החוק ל"קביעה סופית" של מנהל מע"מ לפי סעיף 95 לחוק. בגין אישום זה יוחסו למערער העבירות הבאות: ניהל פנקסי חשבונות בסטייה מהותית מהוראות החוק, עבירה לפי סעיף 117(א)(7) לחוק מס ערך מוסף. במסגרת כתב האישום המתוקן נשוא התיק המצורף (ת.פ. 1215/06), המערער הינו הנאשם מס' 2 וחברת א.ח.נאעורה פתוח ושיפוצים בע"מ (להלן: "החברה") היא הנאשמת מס' 1. מעובדות האישום הראשון עולה כי החברה הינה חברה פרטית, שעיקר עיסוקה עבודות פיתוח ושיפוצים. בעת ביצוע העבירה, היה המערער מנהל ופקיד אחראי בחברה. המערער והחברה היו חייבים, בהתאם לסעיפים 131 ו-117 לפקודת מס הכנסה להגיש דו"ח על הכנסות החברה במועד הקבוע בסעיף 132 לפקודה, ולמרות זאת לא הגישו במועד את הדו"ח כנדרש בשנים 2003 ו-2004, בלי סיבה מספקת. בגין אישום זה יוחסו למערער ולחברה העבירות הבאות: אי הגשת דו"ח במועד, 2 עבירות לפי סעיף 216(4) וסעיף 224א לפקודת מס הכנסה. על פי האישום השני, המיוחס למערער בלבד, בשנות המס הרלוונטיות היה המערער תושב ישראל שמלאו לו 18 ושימש "בעל שליטה" בחברה, כמשמעות מונח זה בסעיף 32(9) לפקודה. על אף שהמערער היה חייב, בהתאם לסעיף 131 לפקודה, למסור דו"ח על הכנסותיו בכל שנת מס, במועד הקבוע בסעיף 132 לפקודה, לא עשה כן בשנים 2002, 2003 ו-2004, בלי סיבה מספקת. בגין אישום זה יוחסו למערער העבירות הבאות: אי הגשת דו"ח במועד, 3 עבירות לפי סעיף 216 (4) לפקודת מס הכנסה. על פי האישום השלישי, המיוחס למערער בלבד, בהודעה בכתב מיום 15/4/01 נדרש המערער על ידי פקיד שומה, על פי הוראות סעיף 135 לפקודה, להגיש תוך 120 יום דו"ח על הונו ונכסיו, נכון ליום 31/12/00. המערער לא קיים את הדרישה האמורה ולא הגיש במועד את הדו"ח שנדרש להגיש, ללא סיבה מספקת. בגין אישום זה יוחסו למערער העבירות הבאות: אי קיום דרישה הכלולה בהודעה שניתנה על פי הפקודה, עבירה לפי סעיף 216(1) לפקודת מס הכנסה. בית המשפט קמא (כב' השופט דורון פורת) גזר על המערער מאסר לתקופה של 34 חודשים, מהם 24 חודשים בפועל והיתרה על תנאי, שלא יעבור ויורשע במשך 3 שנים, על כל עבירה מסוג פשע בה הורשע בכתב האישום. כמו כן, השית בית המשפט קמא על המערער קנס בסך של 60,000 ש"ח, שישולם ב-24 תשלומים חודשיים שווים, או שנה וחצי מאסר תמורתו. יוער כי על החברה הוטל לשלם קנס בסך של 20,000 ש"ח בתוך 30 יום מגזר הדין. המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא משהתעלם מנסיבותיו האישיות, נסיבות ביצוע העבירה, וכן מדיניות הענישה בעבירות דומות ואף חמורות יותר. על פי הנטען, בית המשפט קמא סטה באופן ניכר מרף הענישה המקובל בנסיבות דומות ובסוג העבירות נשוא כתב האישום, ובכך נפגע עיקרון אחידות הענישה. בנוסף, טוען המערער כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות הטרגיות, ובתוך כך מות בתו ממחלה חשוכת מרפא, לנסיבות ביצוע העבירות ולהודאתו במיוחס לו בהזדמנות הראשונה. נטען כי המערער ביצע את המעשים כדי לפרנס את משפחתו ובשל הלחצים הנפשיים האדירים אותם חווה בשל הקשיים שהיו כרוכים בטיפול בבתו החולה, עד לפטירתה, אשר לא אפשרו לו לקבל החלטות רציונאליות. עוד טוען המערער כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לשיהוי הרב בהגשת כתב האישום, בחלוף 4 שנים ממועד סיום החקירה. כן מלין המערער על כך שבית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לתסקיר שירות המבחן ולהמלצותיו. מנגד, לטענת ב"כ המשיבה, מן הראוי להעלות את רף הענישה בצורה משמעותית ביחס למבצעי עבירות כלכליות, על מנת להגן על האינטרס הציבורי מחד גיסא, ולתגמל את העבריין על מעשיו תוך הרתעת עבריינים פוטנציאליים, מאידך גיסא. בנוסף, נטען כי במקרה דנא הוגשו כנגד המערער שני כתבי אישום והמערער לא הסיר את מחדליו עד כה. בנוסף, מבהיר ב"כ המשיבה כי המערער לא עמד בתשלומי הקנס במועדם ובמלואם (מתוך ארבעה תשלומים שהיה אמור לשלם עד כה, שילם רק שני תשלומים). עם זאת, נטען כי לנוכח הנסיבות האישיות הקשות והחריגות במקרה דנא, אין מניעה כי בית המשפט יתערב בגזר הדין, לפי שיקול דעתו. לאחר ששמענו את טענות הצדדים ושקלנו את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובהסתמך גם על הסכמת ב"כ המשיבה לפיה בית משפט זה יתערב בגזר הדין של בית המשפט קמא, הגענו לכלל מסקנה כי בשל נסיבותיו החריגות והקשות של המערער במקרה שלפנינו, מן הראוי להפחית מעונש המאסר שהוטל עליו לריצוי בפועל, כך שזה יעמוד על 12 חודשי מאסר בפועל. אין עוד חולק על חומרתן של העבירות הכלכליות מהסוג שבענייננו ועל הצורך להעביר מסר ענישה מרתיע לגביהן, נוכח תוצאותיהן ההרסניות למשק, לכלכלה, לחברה ולערך השוויון בחלוקת נטל המס, שהוא אבן היסוד במערכת אכיפת חוק תקינה (רע"פ 3757/04 זידאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31/5/04); רע"פ 5127/07 שופאני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21/6/07)). לעניין מדיניות הענישה לגבי עבירות כגון דא ראה דבריו של כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 4588/10 שקלים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31/10/10): "בית משפט זה שב והדגיש את חומרתן הרבה של עבירות כלכליות, ואת הצורך לנקוט בענישה מחמירה לגביהן בכדי ש"ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר" ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פס' 8 לפסק הדין (לא פורסם, 19.4.2004) משום שבאמצעות עבירות אלו, מקווה העבריין להפיק רווח כספי רב". כן ראה לעניין זה דבריו של כב' השופט ג'ובראן (ביחס למקרה חמור מהמקרה הנדון לפנינו), ברע"פ 4789/09 שמואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6/9/09): "כפי שנאמר כבר לא פעם, עבירות המס דורשות ענישה משמעותית, תוך יצירת הרתעה כלפי מי שמבקש לחמוס את הקופה הציבורית מתוך בצע כסף. בהתאם נקבע כי בעבירות מסוג זה תינתן עדיפות לשיקול ההרתעתי על פני נסיבותיו האישיות של הנידון". במקרה דנא, בהתעלם מנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, נראה על פני הדברים כי העונש שהוטל על המערער בגזר הדין אף אם הוא על הצד המחמיר, הרי אינו סוטה מרמת הענישה עד כדי הצדקה להתערבות ערכאת הערעור, זאת בהתחשב בהיקף העבירות בהן הורשע, בהתחשב בכך שהורשע בשני כתבי אישום שונים, שכל אחד מהם נושא שלושה אישומים, בהתחשב בריבוי העבירות, בהתחשב בעובדה שהעבירות בוצעו הן כלפי שלטונות מע"מ והן כלפי מס הכנסה, בהתחשב בכך שהמערער לא הסיר את מחדליו ובהתחשב בעברו הפלילי. עם זאת, לא ניתן להתעלם מנסיבותיו האישיות הקשות והחריגות של המערער, כמתואר בתסקיר שירות המבחן, ובתוך כך העובדה כי בתו השנייה ברצף הלידה, ילידת 1989, נפטרה בשנת 2006 לאחר מאבק ממושך במחלה כרונית (סיסטיק פברוזיס), כשעול הטיפול בילדה נפל בעיקר על כתפיו של המערער, אשר נקלע למצב כלכלי קשה, בין היתר בשל ההוצאות הכבדות הכרוכות בטיפול בבתו החולה ובשל אובדן הכנסות ועבודות לאור הטיפולים הממושכים והקשים בבתו. כמו כן, יש לציין את הערכת שירות המבחן לפיה הטלת מאסר בפועל עשויה לסכן את מצבו הרגשי של המערער ולפגוע בבני משפחתו, וכן את המלצתו של שירות המבחן להסתפק בענישה הרתעתית כעבודות שירות, שתחדד עבור המערער את הגבול בין מותר לאסור. במסגרת המסמכים הרפואיים והאחרים שהוגשו לעיוננו, וכן במסגרת תסקיר שרות המבחן, מתוארים הקשיים הכבדים בהתמודדותו של המערער עם מצבה של בתו החולה. התמודדות שלוותה בחרדה יומיומית לחייה. ניסיונותיו הנואשים והממושכים להציל את חייה בכל דרך, על כל הכרוך בכך, מבחינת עומסים נפשיים כאשר הוא עומד חסר אונים אל מול חיים קצרים המתכלים יום אחר יום, בטרם עת, כשהעצב והייאוש מבוצרים במעמקי הלב, אך כלפי הבת ולפניה היה עליו להקרין תקווה ולשדר נינוחות. בנסיבות אלה ומבלי להקל ראש בחומרת העבירות, ניתן לקבוע כחריג לענישה הראויה במקרים דומים בשל הסכום הנמוך, יחסית, של הגזלה, אך בעיקר בשל נסיבות חייו הקשות של המערער ומותה הטרגי של בתו, לאחר מאבק ממושך וקשה במחלה כרונית, כי קיימת הצדקה לסטות מרמת הענישה הראויה והצודקת במקרים דומים, ולהטיל על המערער עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, תחת העונש של 24 חודשי מאסר בפועל שהוטל בגזר הדין של בית המשפט קמא. כמו כן, אנו מורים על דחיית מועד המשך ביצוע תשלומי הקנס עד לאחר חלוף 30 יום ממועד שחרורו של המערער ממאסר. תקופת המאסר חלף הקנס תופחת ותועמד על 6 חודשים. אשר על כן, ועל יסוד הסכמתו העקרונית של ב"כ המשיבה להפחתת עונש המאסר, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות כמפורט לעיל וכן בהתחשב בגובה הגזילה שאינו מן הגבוהים, אנו מקבלים את הערעור על גזר הדין של בית המשפט קמא, ומפחיתים את עונש המאסר, כך שזה יעמוד על 12 חודשי מאסר בפועל. תקופת המאסר חלף הקנס תועמד על 6 חודשים ויתרת הקנס תשולם בתשלומים חודשיים רצופים ושווים, כפי שנקבע בגזר הדין, כשהתשלום הראשון ישולם בתוך 30 יום מיום שחרורו של המערער ממאסר. מותר גזר הדין קמא יוותר על כנו. ניתן והודע היום 03/05/11, במעמד הנוכחים. א' הלמן, שופטת, [אב"ד] א' קולה, שופט ע' עיילבוני, שופט מיסיםחשבונית