האם ניתן "לסטות" מדיני הראיות בתביעות ביטוח ? האם חברת ביטוח יכולה להציג ראיות נגד מבוטח (כגון דוחות חקירה) רק לאחר עדותו של המבוטח ? במקרה מתאים רשאי בית המשפט שלא להתיר עיון במסמך שנטענה לגביו טענת חסיון, הכל - בהתאם להוראת תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף, בהתאם לתקנה 112 לתקנות, רשאי בית המשפט לדחות את המועד לגילוי מסמכים למועד אחר, או לתת כל צו אחר הנראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים. כשם שרשאי בית המשפט לדחות את הגילוי למועד אחר, כך רשאי הוא לדחות גם את העיון למועד אחר. כאשר טענת חברת הביטוח היא שהתובע מנסה לרמות אותה, שכן מקרה הביטוח לא התרחש כלל, או לא התרחש כנטען, זהו סוג המקרים אליהם מתייחסת במפורש הפסיקה - שקבעה כי בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ולשאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות. בפסק דין סוויסה נדון מקרה בו המבקשת היא הנתבעת, ושראוי בו שהתובע יציג ראיותיו מבלי שתהיה לו, טרם ההצגה, אפשרות לעיין בו ו"ליישר קו" בהתאם לקלפים שבידי הנתבעת. הרציונל באותו מקרה הינו שתחילה על התובע לבסס את עילת תביעתו, ולהראות שמקרה הביטוח התרחש, כפי שהוא טוען, ואם יצליח לעשות כן, מן הסתם יקטן מאד משקלן של הטענות שבפי הנתבעת, העולות מדוח החקירה. במקרה שלפני, התובעת היא שצריכה לבסס תחילה את תביעתה, המושתתת על טענת המרמה. היא מבקשת למעשה להפוך את סדר הבאת הראיות, שכן הדוח על צרופותיו הוא הראיה היחידה שבידי התובעת. בקשה דומה (ואף גורפת פחות, שכן באותו עניין נתבקשה דחיית עיון לגבי ראיית תביעה מסוימת, ולא לגבי ראיית התביעה היחידה), נדונה בת"א (ת.א) 13869/04 שמואלי ואח' נ' עמיר עמנואל פיתוח ויזמות השקעות 1998 ואח' (ניתן ביום 27.1.05 על ידי כבוד הש' מארק) ונדחתה, בעיקר מהטעם שמדובר בבקשה של התובע. ר' גם החלטת כבוד השופטת אביגיל כהן בבש"א 162583/07 בת"א (ת.א) 35338/06 אחיקם ביתן ואח' נ' שביון רמי ואח'. לענין הטענה שניתן לעשות שימוש בתקנה 168 לתקנות ברע"א 6283/93 ד.דני חברה לבניין והשקעות בע"מ נ. מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639, 642-643 כי נקבע סדר הבאת הראיות בתקנות 158 ו-159, כאשר התובע קורא לעדיו בזה אחר זה, וכל אחד מהם עשוי להיחקר בחקירה ראשית, בחקירה שכנגד ובחקירה חוזרת, ולאחר מכן קורא הנתבע לעדיו והם עשויים להיחקר באותו סדר; והיפוכו של דבר כשנטל השכנוע מוטל על הנתבע. לפי התקנות האמורות אין, בדרך כלל, הנתבע (או התובע, לפי המקרה) מביא את ראיותיו, כל עוד לא נסתיימו, בשלב הראשון, ראיותיו של בעל הדין שכנגד והוא הכריז ש"אלה עדיו", ורשאי הוא שלא להביא ראיות כלל (דבר שיש בו כדי להשפיע על סדר הבאת הסיכומים: (תקנה 158(3) ו-(5)). תקנות 143(5) ו-168 הסמיכו את בית המשפט להורות לבעל דין "כי עד שיובא על ידו יקדים ויגיש תצהיר על עדותו" ותקנה 169(ב) קובעת כי: "תצהירו של עד שהוגש לבית המשפט יבוא במקום חקירה ראשית, אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות, להחליט שהעד יעיד בחקירה ראשית גם בעל פה בנושאים שיקבע בית המשפט". אין בתקנות האמורות דבר שיש בו כדי לשנות מסדר הבאת הראיות בתקנות 158 ו-159 ומזכותו של בעל דין להודיע בתום שלב הראיות של בעל הדין שהתחיל בהבאתן, שאין ברצונו להביא ראיות. תקנות 143(5), 168 ו-169 אינן גורעות מאומה מסדר הבאת הראיות הרגיל הנזכר בתקנות 158ו-159. כל שהתקנות הראשונות מוסיפות לתקנות האחרונות הוא שהתצהיר ש"הוגש" לבית המשפט "יבוא במקום חקירה ראשית. פוליסהראיותתביעת ביטוח