אחרי כמה זמן אפשר לתבוע את הביטוח ? ככלל, תובענה אזרחית (שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין) מתיישנת כעבור שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 להלן: "חוק ההתיישנות"). סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי, "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בתביעות ביטוח בעילה חוזית על סמך חוזה הביטוח שנערך בין הצדדים, יחול סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, לפיו-תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. אלמלא סעיף זה הייתה חלה על התביעה לתגמולי ביטוח תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. אך תקופת ממושכת כזאת לא זו בלבד שלא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר והעדויות שנחלשו וניטשטשו, אלא שהייתה גם מאלצת חברות ביטוח לשמור למשך זמן רב מדי את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים. מכאן סעיף זה. והוא קובע שני דברים: 1. את האורך של תקופת ההתיישנות; 2. את המועד שממנו מתחילה התקופה. בשניים אלה ישנה בסעיף 31 הוראה מיוחדת. בכל שאר העניינים הנוגעים לנושא ההתיישנות חלות, גם על התביעה לתגמולי הביטוח, הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, כמו שהן חלות על תביעות כלשהן". יש לפרש את סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח כבא לקצר את תקופת ההתיישנות, הקבועה בחוק ההתיישנות, לשלוש שנים. בית המשפט פסק כי לא ניתן לקבל את הגישה הגורפת שלפיה בכל מקרה יש לפרש הוראות ההתיישנות באופן מצמצם. מאחורי מוסד ההתיישנות עומדים שיקולים והצדקות מסויימים. אכן, כאשר במקרה נתון לא מתקיימים שיקולים והצדקות אלו, ניתן להתייחס אל טענת ההתיישנות המועלית בו כאל טענה דיונית, טכנית, ולנסות לצמצם את היקפה ככל שניתן. לא כן כאשר השיקולים וההצדקות שמאחורי מוסד ההתיישנות תקפים ורלוונטיים. במקרים כאלו יש ליתן להוראות ההתישנות את מלוא תוקפן. לפי סעיף 31 לחוק הביטוח, תקופת ההתיישנות מתחילה עם קרות "מקרה הביטוח". לעניין ההתיישנות לפי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, מונים את תקופתה מיום אירוע התאונה שהוא "מקרה הביטוח". לעניין אופן חישוב תקופת ההתיישנות נפסק כי המועד הקובע לצורך חישוב תקופת ההתיישנות הוא מועד התגבשות הנכות הצמיתה. מסקנה זו נלמדת, בראש ובראשונה, מהגדרת המושג "מקרה הביטוח", כאמור בסעיף 53 לחוק חוזה הביטוח. "מקרה הביטוח" בביטוח נכות מוגדר בסעיף 53 לחוק כ"נכות שלקה בה" המבוטח. משמע, מקרה הביטוח מורכב משני יסודות מצטברים: תאונה ונכות. באין נכות- אין מקרה ביטוח. על כן עילת התביעה של המבוטח קמה רק עם התגלות והתגבשות הנכות הצמיתה. כל עוד מצב הנכות איננו מוגדר וברור, וניתנות החלטות באשר לנכויות זמניות וארעיות, אין אפשרות שהמבוטח יתייחס לנושא, וגם אין אפשרות שחברת הביטוח תסיק מסקנות ברורות לגבי המקרה. כאשר הנכות לובשת צורה הניתנת להגדרה קבועה, היינו נכות תמידית (כמוגדר בפוליסה) מתחיל לעניות דעתי מרוץ הזמן כאמור בסעיף 31 הנ"ל. יש לציין כי על החלטת בית המשט המחוזי בפרשת אמיתי דוד הוגש ערעור לבית המשפט העליון אשר התקבל. התיישנות תביעות ביטוחשאלות משפטיות