להלן פסק דין בשאלת כיסוי ביטוחי במקרה של תאונת דרכים במהלך תחרות מכוניות : פסק-דין בפני תביעה על סך כ- 90,900 ₪. מדובר בתביעה להשבת תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה, הנתבע, ולצדדים שלישיים, בגין נזק שנגרם לרכב הנתבע ולכלי רכב נוספים בתאונת דרכים מיום 13.3.04. בגין התאונה נשוא התביעה הוגש כתב אישום נגד הנתבע והנתבע הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בקלות ראש עפ"י סע' 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה. בעובדות שבכתב האישום נאמר כי בתאריך 13.3.04 בשעות הערב נהג הנאשם את רכבו בשד' רוקח בת"א מכיוון מערב למזרח, והגיע סמוך למגרשי הספורטק. "הנאשם לא שם לב לדרך, סטה ימינה והחל לעקוף פרטית מאזדה מצידה הימני - תוך שהוא מתחרה בפרטית לנצ'יה נהוגה בידי חברו - כשהוא חולף בינה ובין הרכבים החונים בימין הדרך, התקרב יתר על המידה ליונדאי החונה, ופגע בה עם פינה קדמית ימנית בפינה האחורית שמאלית של היונדאי, המשיך ופגע בסובארו בכנף שמאלית קדמית, ולאחר מכן, פגע בה בדופן פינה שמאלית אחורית, סובב אותה שמאלה, ולבסוף פגע בה שוב בדופן שמאל ושני הרכבים נעצרו במרכז הכביש". כאמור, הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות המפורטות בכתב האישום. ערעור שהגיש הנאשם על חומרת העונש - נדחה. התובעת טוענת, כי עפ"י סע' 2 של פרק ד' לפוליסת הביטוח, חל הכיסוי הביטוחי רק במקרה שנעשה שימוש ברכב למטרות חברתיות ופרטיות. סע' 2.2 של הפרק האמור, מרחיב את הכיסוי הביטוחי לשימוש למטרות עסקו של המבוטח, אך מדגיש כי שימוש ברכב למטרות תחרות אינו מכוסה. התובעת טוענת, כי משנקבע שהתאונה נגרמה אגב נהיגה בתחרות עם רכב אחר, לא חל הכיסוי הביטוחי ועל הנתבע להשיב לה את התשלומים ששילמה לו בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, וכן תשלומים ששילמה לצדדים שלישיים בגין הנזקים שנגרמו להם בשל פגיעת רכב הנתבע בכלי הרכב של אותם צדדים. הנתבע מודה כי נהג ברשלנות וכתוצאה מרשלנותו נגרם נזק לרכבו ולכלי רכב נוספים, אך הוא מכחיש כי התחרה ברכב אחר. כמו כן, טוען הנתבע, כי אין להחיל את החריג האמור בסע' 2.2 לפרק ד' של פוליסת הביטוח על נסיבות התאונה נשוא התביעה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי לדחות את התביעה, מן הטעמים הבאים: ראשית, התאונה נשוא התביעה לא נגרמה אגב תחרות. שנית, גם לו נכונה טענת התובעת, לפיה, התאונה נגרמה אגב תחרות, הרי שאין מדובר בתחרות כמשמעה בסעיף 2.2 לפרק ד' של פוליסת הביטוח, ועל כן, חל כיסוי ביטוחי על התאונה נשוא התביעה. ועתה אפרט: על פי סעיף 42(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט אזרחי". ברם, עפ"י ס"ק (ב)(2) לסעיף האמור, "הוראות סעיף זה אינן חלות על ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין". במקרה שבפנינו, בהכרעת הדין הורשע הנאשם בעובדות שבכתב האישום ונמצא אשם בעבירה של נהיגה בקלות ראש. אלה, ואלה בלבד, קבילים כראיה לכאורה בתיק שבפני. כל שאר "הממצאים" שפורטו בגזר הדין ובערכאת הערעור אשר דנה בעונש בלבד, אינם קבילים כראיה. בתיק הפלילי לא נשמעו ראיות והנתבע הורשע על פי הודאתו כשמבחינתו הדגש הוא על דבר העבירה שבה הורשע, דהיינו, נהיגה בקלות ראש. לעומת זאת, בדיון שבפני נשמעו העדויות של שני נהגים אשר רכבם היה מעורב בתאונה, וכן, עדותו של הנתבע ועדות נוסע אשר נסע עימו. ממכלול העדויות ומעיון בתיק המשטרה עולה, כי אין כל בסיס לקביעת ממצאים בדבר קיומה של תחרות. רכב הנתבע עמד בנתיב האמצעי ברמזור אדום מאחורי רכב אחר. בנתיב הימני ומעט לפנים עמד רכב מסוג לנצ'יה בו נהג חברו של הנתבע. כשהתחלף האור ברמזור לירוק, עבר הנתבע לנתיב הימני והחל נוסע במהירות גבוהה אחרי רכב הלנצ'יה. כלי הרכב עברו את הצומת כשהם בנתיב הימני. כמה עשרות מטרים לאחר הצומת, חסמו כלי רכב חונים את הנתיב הימני. רכב הלנצ'יה הספיק לסטות מהנתיב הימני שמאלה ולהימנע מפגיעה ברכבים החונים. הנתבע, גילה מאוחר מדי, כי הנתיב הימני חסום ע"י מכוניות חונות, וכך אירעה התאונה בה פגע רכב הנתבע בכלי הרכב החונים ובכלי רכב נוספים שנסעו לשמאלו. אין כל ספק, כי מדובר בנהיגה פרועה ורשלנית, אך אין כל ראיה לכך שמדובר בתחרות בין שני כלי הרכב. נראית בעיני טענת ב"כ הנתבע, לפיה, עניין התחרות השתרבב לכתב האישום על יסוד התרשמותו הסובייקטיבית של עד תביעה 1, אשר שמע את שני הנהגים משוחחים בעת העמידה ברמזור, זמן קצר לפני תחילת הנסיעה. עד זה העיד, כי נראה היה לו שהנהגים החליטו להתחרות זה בזה, ולמרות שלא שמע את תוכן שיחתם, הסיק כי נדברו להתחרות ביניהם לאחר שיתחלף האור ברמזור. אני מאמין לנתבע, אשר העיד, כי שיחתו עם נהג הלנצ'יה היתה בעניין יעד הנסיעה ולא דובר בה מאומה על קיום תחרות. התובעת הציגה מסמכים מהם עולה, כי הנתבע מתעניין בספורט מוטורי ואף נטל חלק בקיום תחרויות. הנתבע הסביר, כי הוא אכן מתעניין בתחום, אך לדבריו התחרויות בהן מדובר נערכו במגרשים המיועדים לכך על ידי מכונים מורשים העוסקים בשיפור מיומנויות הנהיגה בתנאים שונים. הנתבע הבהיר, כי אין מדובר בתחרות של שני כלי רכב זה בזה, אלא בביצוע משימות שונות של נהג בודד, אשר נדרש לבצע את המשימות בזמן הקצר ביותר. כמובן, אין בכל אלה כדי ללמד על קיומה של תחרות אשר גרמה לתאונה נשוא התביעה. ראיות אלה שהציגה התובעת נעדרות משקל כלשהו בעיני. ברם, גם לו נכונה היתה טענת התובעת בדבר קיום תחרות, הרי שאין זו התחרות אשר הוחרגה מגדר הכיסוי הביטוחי על פי סע' 2.2 לפרק ד' של פוליסת הביטוח. סעיף זה של הפוליסה יש לפרש על פי כללי הפרשנות המקובלים. סעיף 2 של פרק ד' מגדיר את מטרות השימוש ברכב להן ניתן הכיסוי הביטוחי. ס"ק 2.1 מצמצם את הכיסוי לשימוש ברכב אך ורק למטרות חברתיות ופרטיות. סע' 2.2 מרחיב את הכיסוי גם למטרות עסקיות וכה לשונו: "הפוליסה מורחבת לכסות שימוש למטרות עסקו של המבוטח, אולם למעט במפורש שימוש למטרות: הוראת נהיגה, הסעת נוסעים בשכר, השכרה, עבודות חקלאיות, סחר ברכב, גרירה בשכר, תחרות, מבחני כושר רכב, הובלת סחורות בשכר". סעיף זה כולו מחריג מן הכיסוי הביטוחי תחומי עיסוק שונים, אשר למרות ההרחבה של הכיסוי הביטוחי לשימוש למטרות עסקו של המבוטח, לא יחול עליהם כיסוי ביטוחי אם נפגע הרכב המבוטח במסגרת עיסוקו של המבוטח בתחומים אלה. כל הדוגמאות המפורטות עניינן עיסוקים שונים, אשר השימוש ברכב הוא חלק אינטגרלי מהם, ולגביהם נדרש המבוטח לפוליסת ביטוח מיוחדת. לשון אחרת, "התחרות" אשר הכיסוי הביטוחי לגביה הוחרג בפוליסת הביטוח, היא שימוש ברכב לצרכי תחרות במסגרת עסקו של המבוטח. ביצוע אקראי של תחרות באמצעות הרכב המבוטח, ככל שהוא ראוי לגנאי ולביקורת, לא הוחרג במסגרת פוליסת הביטוח. לסיכום, רכב הנתבע היה מעורב בתאונת דרכים שבה ניזוקו מספר כלי רכב. התאונה אירעה שלא אגב ביצוע תחרות, וגם אם כן, חל עליה הכיסוי הביטוחי, הואיל ואין מדובר בתחרות אשר בוצעה כחלק מעיסוקו של הנתבע. על יסוד כל האמור, אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ ומע"מ. התשלום ישולם תוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. רכבתאונת דרכים