1. התובעת שרית דרומי ילידת 28.9.48, נפגעה בתאונת דרכים ביום .8.5.92 פסק דין זה מתייחס לנזקים שנגרמו לה עקב פגיעותיה בתאונה, כאשר החבות אינה מוכחשת. 2. פגיעתה של התובעת בתאונה היתה קשה. הממצאים שנמצאו בחדר מיון בבי"ח הדסה לשם הועברה היו: חתך שטחי בעפעף שמאל, רגישות בעצם החזה, שטף דם תת עורי באזור עצם הבריח משמאל, נפיחות ודפורמציה בזרוע ימין. חתך מעל ברך ימין ושבר פתוח בקרסול ימין. היתה לה גם המטומה בשוק שמאל. בצילום רנטגן אובחן שבר בעצם זרוע שמאל ושבר מרוסק בקרסול ימין. באותו יום בוצע ניקוי הפצע בקרסול וקיבוע השבר בעזרת מגבה חיצוני. השבר בעצם הזרוע קובע אף הוא. לאחר 10 ימים נמצא מעמד לא תקין של השבר בקרסול, ניסיון החזרה לא הצליח ולאחר מכן בוצעה החזרה פתוחה של השבר וקיבוע בעזרת פלטה וברגים וחוט . Kהעור מעל השבר לא נסגר והתובעת עברה השתלת עור מעל אזור החסר. ב- 25.6.92 הועברה התובעת למחלקת שיקום בהדסה הר-הצופים וקיבלה טיפול בהפעלת זרוע ימין וקרסול ימין לחיזוק השרירים. מאחר והיה לתובעת כאב בעצם החזה בוצע צילום. בצילום נראה שבר בסטרנום אשר התחבר. ב- 23.9.92 שוחררה התובעת לביתה עם הוראות להמשך ביצוע תרגילים לפיזיוטרפיה. עקב חסר בתנועת הקרסול הומלץ לתובעת על המשך פיזיוטרפיה. היתה לתובעת בעיה במוטות שקיבעו את זרוע ימין והמוטות הוצאו תוך כדי שהתובעת היתה באישפוז. בתחילת פברואר 94 התובעת אושפזה ובוצע קיבוע ניתוחי של קרסול ימין. לאחר הניתוח היתה רגלה של התובעת מקובעת בגבס במשך 3 חודשים. 3. המומחה הרפואי בתחום האורטופדי, פרופ' א. פינסטרבוש, קבע שהתובעת היתה בנכות של % 100 עד 18.9.93. לאחר מכן קבע לתובעת: "בגין צלקות והפרעות תחושה בעור (כולל פנים) % 10 נכות לפי סעיף 75(2-1) ב'. בגין שבר בזרוע ימין שהתחבר בסיבוב % 20לפי 40(1). בגין שבר פתוח בקרסול וקשיון נוח של הקרסול % 20 לפי 48(3)ב'. בגין נוקשות ברגל עם הגבלה ניכרת בפרק סובטלרי, נטיה להליכה על הצד החיצוני של כף הרגל, והגבלה בתנועת האצבעות נכות בגובה % 20לפי 49(2)ו'. בגין שבר עם בעצם החזה ורגישות בפרק סטרנו-קלויקולרי % 5לפי 39(4)". סה"כ הנכות המשוקללת בתחום האורטופדי היא %56.2. 4. מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי, פרופ' אריה שלו, בדק את התובעת ביום 20.4.94 וקבע לה % 30 נכות למשך שנה. בחוות דעת סופית שניתנה על-ידו ביום 5.10.95 קבע פרופ' שלו כי התובעת סובלת מ- panic disorder ובצידה סימנים של הפרעה פוסטראומטית וסבל נפשי כללי הנובע מנכותה הפיזית וממגבלותיה הנפשיות. פרופ' שלו קבע נכות לצמיתות של % 15בגלל הסימנים הפוסטראומטים שנצפו ובשל הצורך הנראה לעין להיות בהמשך חייה מטופלת בתרופות וביעוץ פסיכולוגי- פסיכיאטרי במשך שנים ארוכות. 5. הצדדים חלוקים בעיקר בשאלת המגבלה התיפקודית שיש לתובעת ובשאלת הפסד השתכרותה בעתיד. יש גם מחלוקות נוספות בשאלת ההוצאות הגבוהות שהוציאה התובעת בעבר לצורכי נסיעה ולטיפולים רפואיים. 6. שני המומחים הרפואיים נחקרו בפני. פרופ' שלו נחקר רק לאחר שמסר את חוות הדעת הראשונה בה קבע לתובעת % 30נכות למשך שנה. לאחר שמסר את חוות הדעת השניה, באוקטובר 95, שוב לא נחקר ואף לא נשלחו לו שאלות הבהרה. לצערי, עברה תקופה ארוכה מאז נבדקה התובעת בפעם השניה ע"י פרופ' שלו ועד שנשלחה חוות דעתו, ואולם אין ספק שאם מי מהצדדים היה מבקש לחקור אותו או לשלוח לו שאלות הבהרה, היה ניתן לעשות זאת לפני מועד הגשת הסיכומים. משלא עשו זאת, אין לבוא בטרוניות או תמיהות לאמור בחוות דעתו של פרופ' שלו. 7. לטענת ב"כ הנתבעת הנכות המשוקללת האורטופדית של התובעת של %56.2, כוללת בחובה מרכיב בלתי תיפקודי שהוא ענין הצלקות והפרעות התחושה בעור. עוד טוען ב"כ הנתבעת כי הנכות בזרוע אינה תפקודית בהתייחס לעבודה אותה מבצעת התובעת כיום, עבודת קלדנות, כתיבה במכונה ומשלוח פקסים. גם ההפרעה כתוצאה מהפגיעה בקרסול, לטענת ב"כ הנתבעת, אינה מצדיקה נכות רפואית בשיעור של % 40 כפי שקבע פרופ' פינסטרבוש. אשר לנכות הנפשית - טוען ב"כ הנתבעת כי התובעת לא העידה על הגבלה בתיפקוד בשל הנכות הנפשית והתובעת גם לא היתה אמינה בתלונותיה. עוד טוען ב"כ הנתבעת כי העובדה שהתובעת לא פנתה לטיפולים כדי לשפר את מצבה גורמת לכך שהתובעת לא הקטינה את נזקה ובכך הפרה את חובתה להקטנת הנזק. ב"כ הנתבעת מבקש לקבוע כי נכותה התיפקודית הכוללת של התובעת היא % 25 בלבד ועל פי נכות תיפקודית זו לחשב את הפסד שכרה. לטענת ב"כ התובעת נכותה התיפקודית של התובעת גבוהה יותר מנכותה הרפואית, תוך ציטוט של האמור בחוות הדעת ובפסקי- דין שניתנו בעניינים דומים, לדעתו. ב"כ התובעת מבקש לקבוע את נכותה התיפקודית של התובעת בשיעור של % 80 לפחות. 8. כרגיל בעניינים אלה ב"כ התובעת מגזים כלפי למעלה וב"כ הנתבעת מגזים כלפי מטה. אין ספק שהמדובר בנכות תיפקודית ממשית. פרופ' פינסטרבוש הסביר כיצד קבע את אחוזי הנכות המגיעים לתובעת. פרופ' פינסטרבוש הסביר כי בענין כף הרגל והקרסול היו לתובעת שתי נכויות. חיבור ניתוחי של פרק הקרסול שתפקידו תנועה קדימה ואחורה ויחד עם זה פגיעה בפרק סובטלרי שתפקידו לווסת את התנועה לצדדים. מאחר והיו שתי נכויות שמשפיעות על תיפקודים שונים, אם כי מדובר באותו איבר של הגוף, התייחס לשתי נכויות אלה. עוד הסביר פרופ' פינסטרבוש כי לתובעת היו מגבלות נוספות שאותן כלל בסעיף כולל אחד והגיע לנכות כללית סבירה שלדעתו משקפת את הנכות התיפקודית. אמנם פרופ' פינסטרבוש צפה בסרט וידאו בו נראתה התובעת הולכת כאשר מגבלותיה אינן קשות כמתואר, ואולם ניתן להסביר זאת בכך שהסרט הקרין דקות קצרות של הליכה, כאשר גם בסרט נראה היה כי התובעת מתאימה את צורת הליכתה למגבלותיה. באשר למגבלה בזרוע - הסביר פרופ' פינסטרבוש שחסרה לתובעת תנועה סיבובית של המרפק כלפי חוץ והוא מצא אצלה חוסר מוחלט של סיבוביות חיצונית וכתוצאה מכך יש פעולות שבהן היא יכולה להיות מוגבלת, כמו למשל הרמה והורדה של תיקים במשרד, או תנועות בבית. לדעתו של פרופ' פינסטרבוש לא צריכה להיות בעיה בהקלדה או בכתיבה. פרופ' שלו לא נחקר על חוות דעתו, ואולם האמור בה ברור לחלוטין. מדובר בתובעת שסבלה גם קודם מבעיות הקשורות במצבי דיכאון ואולם תפקדה בצורה תקינה. לאור הנכויות הפיזיות בעקבות פגיעותיה בתאונה פיתחה תגובות דכאוניות קשות יותר המקשות על תיפקודה. 9. התובעת העידה על מגבלותיה בעקבות התאונה. היא איננה יכולה להתרוצץ כמקודם ואינה יכולה לעבוד את מספר השעות כמקודם והיא עושה עבודה פקידותית פשוטה יותר, פחות אחראית ופחות חשובה. היא הסבירה שהיא עובדת רק 5שעות ביום לאור אישור רפואי שיש לה וכי בסוף אותן 5 שעות היא סובלת מכאבים כרוניים בכל חלקי הגוף בעיקר במקומות בהם נפגעה. אם היא עובדת בקלדנות, היא סובלת גם מכאב ביד. קשה לה לשבת בצורה רגילה והרגל מתנפחת. היא מתקשה בהליכה שכן אין לה למעשה קרסול והליכתה נעשית באמצעות אגן הירכיים והיא הולכת בעזרת נעליים מיוחדות. אומר מיד שאם כי התובעת עשתה עלי רושם כללי מהימן נראה לי שיש עניינים מסוימים אותם הצניעה קמעה, ובענינים מסוימים הפריזה מעט כפי שעושים תובעים רבים שתובעים פיצוי על פגיעותיהם ואין בהפרזה זו כדי לומר שאינם אומרים אמת כלל. נראה לי כי התובעת עובדת יותר מאותן 5 שעות עליהן העידה, ולראיה, גם חוקר שעקב אחר תנועותיה מצא כי ביום מסוים יצאה מהעבודה בשעה מאוחרת יותר. כנראה שגם הליכתה מעט טובה יותר מהתיאורים הפיזיים מהם היה ניתן להתרשם לאחר עדות פרופ' פינסטרבוש. התובעת לא העידה על מגבלותיה הנפשיות בצורה ישירה אולם אין ספק שהעייפות אותה היא מרגישה בתום יום עבודה, העובדה שאינה סבורה שיכולה לעשות עבודה אחראית יותר ושאר דבריה על תיפקודה מעידים על נכות נפשית מסוימת. בבואי להעריך את מגבלותיה התיפקודיות של התובעת כתוצאה מהתאונה אין להתעלם מכך שמאישה עצמאית בעלת תפקיד שנחשב לתפקיד טוב, הדואגת בעצמה למשק ביתה, הפכה להיות מוגבלת בהליכה, בתנועת יד, וגם מעמדה בעבודה ירד. נראה לי לנכון להעריך את המגבלה התיפקודית שיש לתובעת ב- %50. .10עובר לתאונה - היתה התובעת עוזרת למנכ"ל מפעלי ארגמן. תפקידה דרש מגע שוטף עם לקוחות. היא הסתובבה בעצמה ועם המנכ"ל בשטח המפעל, היתה בקשר עם לקוחות מחו"ל, דאגה לאירוחם, ארגנה אירועים, ותפקידה היה בכיר. שכרה היה -. 514, 2 ש"ח ברוטו והיא קיבלה גם תוספת של כ- 300 ש"ח לחודש עבור שעות נוספות. כמו כן, קיבלה השתתפות בהוצאות דלק ואת דמי הביטוח והרישוי של רכב שהיה ברשותה. המעביד גם הפריש עבורה לקופת פנסיה ולקרן השתלמות. שכרה של התובעת בצירוף שעות נוספות היה שווה ערך לשכר הממוצע במשק אותה עת. נראה לי לנכון לקבוע כי אלמלא התאונה היתה התובעת יכולה להגיע לשכר של 000, 5 ש"ח לחודש, ברוטו, כאשר סכום זה כולל גם את החלק היחסי של משכורת חודש 13 שהחלה לקבל לאחרונה. לאחר התאונה היתה התובעת באי כושר מוחלט, % 100נכות, ולא עבדה יותר משנה. התובעת חזרה לעבודה חלקית ושוב לא עבדה עקב ניתוח. לדברי התובעת היא חזרה לעבודה של 5שעות ביום לאחר שקודם לכן עבדה 4שעות ביום. תפקידה השתנה והיא מתפקדת למעשה כפקידה ומשתכרת בסך של -.514, 2 ש"ח לחודש. התובעת הסבירה, כפי שפרטתי לעיל, את קשייה בביצוע תפקידיה הקודמים. אין ספק שמגבלותיה של התובעת הן מגבלות של ממש והעובדה שלא חזרה לתפקידה הקודם מתקבלת על הדעת לאור נכותה. בחישוב הפסדי שכרה לעתיד, יש להביא בחשבון, פרט לעצם המשכורת, גם הפסד של הפרשת המעביד לפנסיה ולקרן השתלמות על אותו חלק אותו היא מפסידה. לאור האמור לעיל אני קובעת כי הפסדי השתכרותה של התובעת לעתיד מגיעים לסך של 500, 2ש"ח לחודש, ברוטו. כמו כן יש להוסיף לסכום זה % 15.5בגין הפסד הפרשה לקרן השתלמות והפרשה לקרן פנסיה. על 2סכומים אחרונים אלה אין לחשב מס הכנסה. הפסד השתכרות התובעת לעתיד הוא 758, 346 ש"ח. הפסד ההפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות בגין סכום זה הוא 000, 62 ש"ח. 11. לפי קביעתו של פרופ' פינטרבוש התובעת היתה בנכות של % 100 מיום התאונה עד ספטמבר 93, דהיינו במשך שנה ו- 4 חודשים. ואולם, עפ"י עדות ציונה פרץ, חשבת השכר של ארגמן, חזרה התובעת לעבודה של 4 שעות ב- 20 ביוני 93, דהיינו לפני ספטמבר 93. עבור חלק מהתקופה שהתובעת היתה באי כושר מוחלט, עד אוקטובר 92, שולם לה שכר על חשבון ימי מחלה צבורים, ולאחר מכן לא שולמה לה משכורת. ביוני 93חזרה התובעת לעבודה, ומאז, למעט תקופות בהן היתה בניתוח ורגלה היתה מגובסת, היא עובדת, לדבריה תחילה 4שעות ולאחר מכן 5 שעות ביום. לטענת ב"כ התובעת יש לפצותה בגין ימי המחלה אשר היו צבורים לטובתה, אותם ניצלה בגין התאונה, שכן אם תזדקק לימי מחלה שאינם קשורים לתאונה, לא יהיו לה ימים כאלה. בתקופה שהתובעת נעדרה מהעבודה לאחר הניתוח בפברואר 94 שולם לה שכר במקום ימי חופשה שלא נוצלו על ידה. בהתייחס לשני פריטים אלה יש להעמיד את התובעת באותו מצב בו היתה אלמלא התאונה, מבחינת צבירת ימי מחלה וחופשה. ואולם החישוב לא יעשה על דרך הפסדי העבר. לא הוכח שהתובעת נאלצה להעדר מעבודתה עקב מחלה שאינה קשורה לתאונה ועקב העדרות זו לא שולם לה שכר. אשר על כן, נראה לי לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 000, 40 ש"ח שיעמוד לרשותה לצורך ימי חופשה ומחלה לעתיד. 12. אשר להפסד בעבר - התובעת לא קיבלה שכר מנובמבר 92 עד יוני 93 ולאחר מכן מאפריל 94 עד 25 יוני 94 כאשר עברה את הניתוח שקבע את קרסולה. כמו כן יש לחשב לתובעת פיצוי בגין הפגיעה בשכר באותה תקופה שעבדה רק חלק משרה. נראה לי לנכון לפסוק הפסד בעבר בסכום גלובלי בסך של 000, 100 ש"ח, כאשר סכום זה משוערך וכולל ריבית להיום. 13. התובעת היתה זקוקה לעזרת צד ג' בעבר. עזרה מסיבית בסמוך לאחר התאונה ואף עזרה לאחר מכן. עפ"י עדותה היא העסיקה עוזרות ועזרו לה גם שני בניה וחברתה יפה גזר. התובעת היא גרושה ויש לה שני בנים שאף העידו בפני. הבנים לא גרו עם התובעת במועד התאונה אולם עפ"י עדותם המהימנה עלי הם סעדו אותה לאחר מכן במשך כל תקופת האישפוז ואף אחרי שחזרה התובעת לביתה. בהתחשב במגבלותיה של התובעת סמוך לאחר התאונה ועד היום יש לפסוק לה פיצוי בגין עזרת צד ג'. אמנם בניה שעזרו לה לא הפסידו שכר אולם עפ"י עדותם הם ניקו את דירתה, ערכו לה קניות, הסיעו אותה וביצעו עבודות שמדרך הטבע אין חובה על בנים לבצע עבור אמם ללא תמורה כספית. בהתחשב בכל האמור לעיל, יש לפסוק לתובעת בגין עזרת צד ג' בעבר סכום גלובלי של 000, 30 ש"ח משוערך להיום ונושא ריבית. אף לעתיד תזקק התובעת לעזרה. דירתה של התובעת אינה גדולה ואולם בעבודות הפיזיות הקשורות בניקיון צריך יהיה להגיש לה עזרה. נראה לי לנכון לפסוק עזרה צד ג' בעתיד בסכום גלובלי של 000, 130 ש"ח. 14. כפי שאמרתי לעיל, אחת השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים היא הוצאות נסיעה במוניות שהוציאה התובעת בעבר. מתברר שבכל התקופה שלאחר התאונה העסיקה התובעת נהג מונית שהסיע אותה לכל מקום שהיתה צריכה לנסוע, הן נסיעות עירוניות והן בין-עירוניות. התובעת העידה כי לא היה לה כסף לרכישת מכונית והמכונית שנהגה בה בעת התאונה נהרסה, ומכאן שנאלצה להשתמש בשירותי מוניות. הסכום הכולל בגין מוניות שהוציאה התובעת במשך כל השנים מגיע לכ- 500, 43 ש"ח. סכום זה הוא גבוה ביותר ולא היתה כל סיבה והצדקה לבצע כל אחת מהנסיעות שנסעה התובעת בעזרת מונית. פרופ' פינסטרבוש לא אמר שאין התובעת יכולה לנסוע בתחבורה ציבורית. לדבריו התובעת יכולה לעלות לאוטובוס. בתקופה הראשונית, התקשתה התובעת בעליה לאוטובוס, ואולם לאחר תום השנה הראשונה לא היתה כל הצדקה לביצוע כל הנסיעות להן הזדקקה התובעת במונית. אני פוסקת לתובעת בגין הוצאות נסיעה במוניות עבור התקופה שעד היום, סכום גלובלי בסך של 000, 25 ש"ח משוערך להיום ונושא ריבית, כאשר סכום זה כולל נסיעות במונית בתקופה שלאחר הניתוח של התובעת ב- 94, כאשר לאחר מכן היתה רגלה בגבס 3 חודשים. אשר לעתיד - אין כל סיבה שהתובעת לא תשוב ותרכוש לעצמה מכונית ואף תקבל הוצאות החזקה כפי שמקבלים העובדים בארגמן. יתכן שבשל מגבלותיה של התובעת תזדקק לרכב בעל הגה כח והילוכים אוטומטיים אם כי סוג זה של מכוניות נפוץ כבר גם בלא קשר למגבלות פיזיות. נראה לי לנכון לפסוק לתובעת בגין הוצאות נוספות הכרוכות ברכישת רכב אוטומטי והגה כח והוצאות דלק מוגברות, סכום גלובלי בסך של 000, 15 ש"ח. 15. עפ"י חוות הדעת של המומחים תזדקק התובעת לטיפולים פיזיוטרפיים ולטיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים. התובעת העידה כי לגבי הטיפולים הפיזיוטרפיים הגיעה להסדר עם קופ"ח ואין היא משלמת עבור טיפולים אלה. לכן אינני רואה לנכון לפסוק פיצוי בגינם. אשר לטיפולים הפסיכולוגיים - התובעת קיבלה ייעוץ בעבר ע"י הפסיכוטופיסט, יצחק בן יהודה. פרופ' שלו, בקבעו את נכותה של התובעת, המליץ על טיפול נפשי ואולם מהותו ומשך התמשכותו של טיפול זה לא הובהרו בעדות כל שהיא. בהעדר ראיה כל שהיא ולאור חוות הדעת של פרופ' שלו, אני פוסקת בדרך של אמדן סך של 000, 50 ש"ח להוצאות בגין טיפול נפשי בעתיד. 16. לטענת התובעת היא נזקקת לנעליים אורטופדיות מיוחדות, ובקבלות שהוגשו יש ראיה לרכישת נעלים כאלה וביצוע תיקון בהן. אמנם לטענת הנתבעת, המומחה לא העיד על הצורך בנעליים אורטופדיות ואולם מחוות דעתו של המומחה ומתשובות לשאלות ההבהרה עולה כי יש צורך בנעליים מיוחדות או בהתאמת נעליים. ראוי לציין כי התובעת ממילא היתה צריכה לרכוש נעליים ויש להביא הוצאה זו בחשבון. נראה לי לנכון לפסוק בראש נזק זה סכום גלובלי של 000, 25 ש"ח המבוסס על הצורך בהתאמת נעליים למדרסים ותוספת כל שהיא עקב יוקר הנעליים האורטופדיות לעומת נעליים רגילות. 17. התובעת תובעת הוצאות נוספות לצורך דיור, בשל העובדה שדירתה אינה נוחה וצפופה. לטענת הנתבעת התובעת לא כללה ראש נזק זה בכתב התביעה ואף לא הוכח מפי מומחה כל שהוא שיש צורך בכך. אמנם התובעת כללה דרישה זו בסעיף 9 לכתב תביעתה, ואולם לא שוכנעתי שיש צורך בכך. לא הוכח בפני שיש תנועות מיוחדות הדורשות מרווח מיוחד בדירה. המומחה לא נשאל על כך ולא העיד על כך מיוזמתו. אמנם יתכן שכאשר שוחררה התובעת לביתה היתה המלצה כלשהי בענין תנאי דיור, אולם היה זה בשל צרכים מיוחדים אותה עת כאשר התובעת היתה בגבס. התובעת לא ערכה שינויים בדירה, ומכאן שכנראה הסתדרה עם המצוי. פוסקת לתובעת פיצוי כל שהוא בענין דיור. 18. התובעת הגישה ערימת קבלות בשל נסיעות, נקיון וטיפול וציוד רפואי. בין הקבלות מצאתי גם קבלות שאינן שייכות לפגיעות התובעת בתאונה כמו למשל משקפי ראיה וקבלות מרופא נשים. התייחסתי כבר לנסיעות בעבר, ואף לגבי עזרת צד ג' כללתי הוצאה זו בסכום שנפסק על ידי. הסכומים שנותרו הם הוצאות לטיפול רפואי, הוצאות עבור נעליים וכדו'. סכום זה, בניכוי הסך של 720ש"ח שראיתי כי אינו שייך לענין, יש לפסוק לתובעת. אשר על כן הסכום המגיע בגין החזר הוצאות טיפול רפואי ואביזרים נחוצים הוא 100, 36 ש"ח. 19. בהחלטה בענין תשלום תכוף הוריתי כי הנתבעת תשלם על חשבון תשלום תכוף בגין 145 ימי אישפוז ו- % 50 בניכוי גיל. באותו שלב לא חושבה ריבית על הסכום בגין ימי האשפוז. יש להשלים תשלום עבור כאב וסבל בהפרש שבין % 50 ששולם עפ"י פסק הדין לבין % 62.7 הנכות הרפואית שנקבעה ע"י המומחים. כמו כן, יש להוסיף עבור 21 ימי אשפוז נוספים שהיתה התובעת מאושפזת לאחר הניתוח בשנת 1994, וכן ריבית על 166 ימי אשפוז. אין להביא בחשבון לצורך שכ"ט את מה ששולם עפ"י פסק הדין החלקי בו חייבתי ב- % 13 שכ"ט ומ.ע.מ. אם אכן שולם סכום זה. אם לא שולם שכה"ט, יש לשלם שכ"ט בגין מלוא כאב וסבל בשעור % 13 ומ.ע.מ. אם שולם בגין החלק היחסי הנ"ל, יש להשלים הפרש שכ"ט ומ.ע.מ. 20. הנתבעת שילמה תשלומים תכופים בשיעור 500, 33 ש"ח - סכום זה יש להפחית מסך הפיצוי. אין לשערכו או להוסיף ריבית בגינו וזאת לאור התשלומים ששילמה התובעת בגין הוצאות רפואיות ואח' שלא הוריתי על הוספת ריבית והצמדה. 21. לאור האמור לעיל נזקיה של התובעת הם: הפסד השתכרות לעתיד (ס' 10) 758, 3 46 ש"ח הפסד הפרשות לקרן פנסיה והשתלמות (ס' 10) 000, 62 ש"ח הפסד ימי מחלה וחופשה (ס' 11) 000, 40 ש"ח הפסד בעבר (ס' 12) 000, 100 ש"ח עזרת צד ג' בעבר (ס' 13) 000, 30 ש"ח עזרת צד ג' בעתיד (ס' 13) 000, 130 ש"ח נסיעות בעבר (ס' 14) 000, 25 ש"ח תגבור נסיעות (ס' 14) 000, 15 ש"ח טיפולים פסיכולוגיים (ס' 15) 000, 35 ש"ח נעליים אורטופדיות (ס' 16) 000, 25 ש"ח הוצאות (ס' 18) 100, 36 ש"ח 858, 844 ש"ח תשלומים תכופים 500, 33- סה"כ 358, 811 ש"ח אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 358, 811 ש"ח וכמו כן את ההפרש בגין כאב וסבל כאמור בס' 19 לעיל. על כל הסכומים יתווסף שכ"ט בשיעור % 13 ומ.ע.מ. (בכפוף לאמור בס' 19). הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה החל מהמדד שיפורסם בחודש אוגוסט המתייחס לחודש יולי 1996, וכן ריבית כחוק. הצדדים יסדירו ביניהם תשלום שכ"ט בגין תשלומים תכופים ששולמו לתובעת, על-פי הוראות החוק. הנתבעת תשלם את האגרה הדחויה.נכותסטרנום (עצם החזה)אחוזי נכותשבר