הפרת הבטחת נישואין - דיני חוזים

הפרת הבטחת נישואין - דיני חוזים 1. התובעת הגישה תביעה לפיצויים, בגין הפרת הבטחת נישואין המיוחסת לנתבע. התובעת, ילידת 1952, הכירה את הנתבע, יליד 1954, לראשונה בחודש מאי 1993, באמצעות זוג מכרים משותף. לטענתה, הנתבע הבטיח לשאתה לאשה, אך חזר בו מהבטחתו. כתוצאה מכך נגרמו לתובעת, לדבריה, נזקים הקשורים בביטול החתונה ובצורך לעבור הפלה מלאכותית, עגמת נפש רבה ופגיעה ביכולת הקידום במקום עבודתה . 2. הנתבע טוען כי התובעת ובני משפחתה כפו עליו להסכים לנישואין. לדבריו, הסכמתו הותנתה בשני תנאים מוקדמים: קבלת תוצאות בדיקת מי שפיר, שתערך לתובעת, ועריכת הסכם ממון בינו לבין התובעת - ותנאים אלה לא נתקימו. המעמד הנורמטיבי של הבטחת הנישואין 3. הפרת הבטחת נישואין מקנה לנפגע עילת תביעה מתחום דיני החוזים. בע"א 416/91 יצחק ממן נ' רחל טריקי, פ"ד מז (2) 652, 658 התייחס כב' הנשיא שמגר למעמד הנורמטיבי של הפרת הבטחת נישואין: "התביעה בגין הפרת הבטחת נישואין היא תביעה חוזית להבדיל מתביעת נזיקין בעילת תרמית או מצג שווא... משכך, הדינים שיחולו עליה הם דיני החוזים, כפי שהם באים לידי ביטוי בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970, בהתאמות למסכת משפטית זו". בע"א 647/89 שיפברג נ' אבטליון פ"ד מו (2) 169, 173 קבע כב' הנשיא שמגר: "תנאי ראשוני לביסוס עילה זאת, [של הפרת הבטחת נישואין - ד.א] כמו לגבי כל הפרת חוזה, הוא הוכחה כי היתה הצעה או הבטחה מסוימת" כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה", כפי שנדרש ליצירת יחסים חוזיים על פי סעיף 2 לחוק החוזים. הבעיה העקרונית בהוכחת הבטחות או הסכמים מסוג זה היא, כי עצם הבטחת נישואין הינה בדרך כלל ענין שבינו לבינה." גירסת התובעת 4. בתצהיר עדות הראשית הצהירה התובעת כי: "במשך כחודשיים התפתחה ביני ובין התובע אהבה גדולה. מערכת יחסים זו כללה מפגשים רבים, יציאות למקומות בילוי, ויציאה משותפת לאירועים משפחתיים וחברתיים". (סעיף 3 לתצהיר) ובהמשך: "בחודש יולי 1993, למיטב זכרוני אמר לי הנתבע כי על אף שהוא מעוניין בקשר ארוך טווח, יש לו חשש שבגלל גילי (42 דאז), לא אוכל להוליד ילדים. הסברתי לנתבע את רצוני בקשר ממוסד וכי עליו להחליט באשר להמשכו". (סעיף 5 לתצהיר) 5. התובעת אינה מכחישה, כי כחודשיים לאחר תחילת היכרותה עם הנתבע, נפרדו השניים בהסכמה הדדית למשך תקופה מסוימת (עמ' 8 שורה 3). לדבריה, כשלושה שבועות לאחר הפרידה, התקשר אליה הנתבע וסיפר לה כי עודנו מתלבט בקשר ליחסים ביניהם (סעיף 7 לתצהיר). לטענתה, הסכימה לחדש את הקשר עם הנתבע, רק לאחר שהנתבע הביע את רצונו להעמיק את הקשר עמה, ומאז החלה לקיים עמו יחסי אישות (סעיף 13 לתצהיר). 6. התובעת העידה, כי מספר שבועות לאחר שהחלה לקיים עם הנתבע יחסי אישות, גילתה כי היא בהריון (סעיף 16 לתצהיר). לדבריה, נתבקשה ע"י הנתבע לבצע בדיקת מי שפיר, כדי לוודא תקינות ההריון, והסכימה לכך (סעיף 27 לתצהיר) . 7. התובעת הוסיפה ותארה כיצד המשיכה להיפגש עם התובע, עד שבתאריך 18.1.94 החליטו השניים למסד את יחסיהם, וקבעו מועד לנישואין בתאריך 10.3.94 (סעיף 29 לתצהיר). ביטול החתונה 8. טרוניתה של התובעת היא, כי לאחר שהוחלט על מועד החתונה, ולאחר שניתנה הסכמתה לביצוע בדיקת מי השפיר, חזר בו לפתע הנתבע מהסכמתו לשאתה לאשה. "עוד לפני שנמסרו לנו תוצאות הבדיקה, אולם לאחר הפגישה המשפחתית והרישום ברבנות, קבע הנתבע פגישה באולם החתונה על מנת לדחות במקצת את תאריך החתונה עד לקבלת תוצאותיה של הבדיקה. הנתבע הופיע בלווית אחיו וחברה נוספת שהכירה את בעל האולם, אני באתי לבד. להפתעתי במקום דחיה קצרה למשך כמה שבועות, עד לקבלת התוצאות של הבדיקות, התברר לי שהנתבע מעוניין לבטל את החתונה". (סעיף 39 לתצהיר) 9. לאור מסכת האירועים, כמפורט לעיל, טוען ב"כ התובעת כי הנתבע ביטל את הזמנת האולם בפתאומיות, בצורה חד - צדדית, כשהוא מותיר את התובעת נדהמת, שבורת לב ומושפלת לעיני כל, וכל זאת כשהיא בחודש החמישי להריונה. למרבה הצער, ביום 27.2.94 קיבלה התובעת את תוצאות בדיקת מי השפיר, מהן הוברר כי העובר סובל מתסמונת דאון. כתוצאה מכך, בוצעה לתובעת הפלה בבית החולים ליולדות ע"ש טרקלין. גירסת הנתבע 10. הנתבע העיד כי מסכת האירועים היתה שונה לגמרי מן המתואר ע"י התובעת. לדבריו: "בשלב מסוים לאחר פרידתינו, סיפרה לי התובעת כי היא הרה. לא ראיתי כל קשר ביני לבין ההריון ואיחלתי לה מזל טוב.רק לאחר מספר ימים התקשרה אלי התובעת בשנית והודיעה לי כי ההריון ממני, כביכול. התנהגותה זו של התובעת והעובדה שהתובעת קיימה מערכת יחסים אישית עם גבר אחר לאחר פרידתנו, עוררה אצלי חשד כי לא אני הוא אבי העובר" (סעיף 9 לתצהיר) ובהמשך דבריו: "....העליתי בפני בני משפחת התובעת את חששותיי וספקותי והם הסכימו עמי, לרבות התובעת כי הנישואין יותנו בבדיקות מי שפיר ועריכת הסכם ממון ע"י כל עו"ד שאבחר. רק למן הסדר ולמקרה שהתנאים יתמלאו ותוצאות הבדיקות יהיו חיוביות, נרשמנו ברבנות ביום 7.1.94 (מצ"ב קבלה מסומנת "א"), ואולם הוזמן ביום 8.1.94" (סעיף 12 לתצהירו) 11. הנתבע טוען, כי הסכים לשאת את התובעת לאשה בשל הלחצים הכבדים שהופעלו עליו, אך משבוצעה ההפלה התבטלה העילה היחידה לנישואין. הנתבע הוסיף וטען, כי התובעת סירבה לחתום על הסכם יחסי ממון, ולכן לא קוים גם התנאי השני, שהוצב על ידו כתנאי מתלה לנישואין. למעשה, אין מחלוקת, כי הנתבע התנה הסכמתו גם בחתימה על הסכם ממון, כפי שאישרה התובעת עצמה (עמ' 11 שורה 20), אלא שהתובעת טוענת, כי התובע לא בא לקחת אותה למשרדו של עורך הדין לצורך עריכת ההסכם (סעיף 18 לתצהיר). הסתירות בגירסת התובעת 12. מסכת האירועים, כפי שנפרשה ע"י התובעת בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית אינה פורשת את היריעה במלואה, כפי שהובהר במהלך חקירתה הנגדית של התובעת בביהמ"ש. בעדותה בביהמ"ש אישרה התובעת, כי בשנת 1995 נישאה לאדם אחר (בשם שמחי). מנישואין אלה נולדה לה ילדה, שהיא כיום כבת 4 שנים (עמ' 8 שורה 18 ואילך). התובעת העידה כי לאחר הולדת הילדה התגרשה מבעלה. משנשאלה התובעת, מדוע לא טרחה לפרט קורותיה אלה בתצהיר עדותה הראשית, שנחתם בפני בא כוחה בתאריך 3.1.99, השיבה: "לא ראיתי חשיבות לכך". (עמ' 8 שורה 19) 13. בסיכומיו הארוכים והמפורטים, לא מצא ב"כ התובעת לנכון להתייחס לפרק הנוסף בחייה של התובעת ולעובדות שנשמעו מפי התובעת אודות נישואיה, הולדת בתה וגירושיה. ב"כ התובעת אף הגדיל לעשות, כאשר פרט בהרחבה את הפגיעה בסיכויי קידומה המקצועי של התובעת, הצער, עגמת הנפש והכאב שהיו מנת חלקה של התובעת, מאז הפרת הבטחת הנישואין הנטענת ועד היום - מבלי להתייחס לארועים הנוספים בחייה האישיים של התובעת ולו ברמז. אין לי אלא להצטער ולהתפלא על שב"כ התובעת בחר לנהוג בדרך זו. מהימנות הצדדים 14. בסיכומיו מבקש ב"כ התובעת, כי בית המשפט יקח בחשבון את התנהגות הצדדים ואמינותם (סעיף 24 לסיכומים). אכן לקחתי זאת בחשבון, ואני קובעת כי גירסתה של התובעת אינה אמינה עלי כלל. ממכלול הראיות והעדויות עולה, כי הנתבע התנה את הסכמתו לשאת את התובעת לאשה בתוצאות בדיקת מי השפיר ובעריכת הסכם ממון. התובעת אישרה כי התנאים היו ידועים לה, וכי הסכימה לעמוד בשניהם. בהמשך דבריה אמרה התובעת: "דחינו את החתונה בגלל סידורים וגם מפני שלא היה לנו את תוצאות הבדיקה עד 8.4.94" (עמ' 11 שורה 27) 15. מועד החתונה נדחה בהסכמת התובעת עצמה. משנתקבלו תוצאות בדיקת מי השפיר, והוברר כי העובר לוקה בתסמונת דאון ויש לבצע הפלה, לא התקיים התנאי הראשון, שהנתבע הציב כתנאי להסכמתו. לגבי התנאי השני, אין מחלוקת כי הסכם ממון לא נחתם בין הצדדים בשלב כלשהו. בנסיבות אלה, ובהתחשב בעובדה שמדובר בתנאים מתלים, הרי משלא נתקימו התנאים, לא היה הנתבע קשור עוד בהבטחתו. ראה סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי); וכן בג"צ 2933/94 רשות שדות התעופה נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נ (3) 837; וע"א 480/90 אגדי נ' בן שלוש פ"ד מה (3) 854. סוף דבר התביעה נדחית. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע את הוצאות המשפט שהוצאו על ידו, משוערכות ונושאות ריבית מיום הוצאתן וכן, שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד התשלום בפועל. דפנה אבניאלי, שופטת חוזהנישואין / חתונההפרת הבטחת נישואין