תביעה של הכשרת היישוב נגד מבוטח

פסק דין רקע מונחת בפני תביעה כספית בסך 1,340 ₪. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") הנפיקה פוליסה שמספרה 7400411404 לתקופה שבין 08/01/04-31/12/04 בעבור ברק צילה (להלן:"הנתבעת"). עקב אי תשלום הפרמיה ביטלה התובעת את הפוליסה ביום 20/05/04. בעבור התקופה שבה הפוליסה היתה בתוקף דורשת התובעת תשלום. התובעת שלחה מכתב התראה לנתבעת אולם ללא הואיל, יתרת החוב אשר נותרה הינה סכום התביעה. לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיה כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה. הנתבעת הכחישה טענות התובעת מכל וכל. לשיטתה, בשנת 2003 ביקשו הנתבעת ובעלה מסוכן הביטוח מר יעקוב יוסף (להלן:"סוכן הביטוח") שינפיק בעבורם תעודת ביטוח חובה ומקיף לרכב סובארו מ.ר 03-434-87. בעבור כך הפקידו בני הזוג המחאות בגובה הנדרש בידי סוכן הביטוח. בתום התקופה ביקשו בני הזוג לחזור ולבטח את רכבם לשנה נוספת. סוכן הביטוח העביר לרשות הנתבעת את תעודת ביטוח החובה והודיע כי תעודת ביטוח המקיף תשלח בשלב מאוחר יותר. לאור עיכובים בקבלת הפוליסה פנתה הנתבעת לסוכן הביטוח שוב ושוב. זה אשר הודיע כי התובעת דורשת כי יותקנו מיגונים שונים ברכב לשם עריכת הביטוח. המיגונים הנדרשים הותקנו והועבר טופס אישור מיגון לידי סוכן הביטוח. שוב היו עיכובים בקבלת הפוליסה. כתוצאה מכך, פנה בעלה של הנתבעת לסוכן הביטוח אשר הבטיח כי יבדוק את העניין. משלא חזר עם תשובה חיובית יצאה הנתבעת מנקודת הנחה כי הרכב בסופו של דבר לא בוטח בביטוח מקיף לרכב. בחודש אפריל 2004 הרכב היה מעורב בתאונת דרכים. על אף זאת לא פנתה הנתבעת אל התובעת בדרישה לתגמולי ביטוח, כיוון שלא קיבלה לידיה את הפוליסה ומבחינתה הרכב לא היה מבוטח בביטוח מקיף. לאחר שנודע לנתבעת באשר לטענת התובעת בעניין קיום החוב הנטען, פנה בעלה לתובעת בשאלה האם תהיה מוכנה לשאת בנזק באם תשולם הפרמיה, אולם נענע בשלילה. משכך נאלצה הנתבעת לתקן את הרכב מכספה שלה. בדיון שהתקיים ביום 04/09/07 קבעתי כי הנתבעת תורשה להגיש הודעת צד ג' לסוכן הביטוח. לגישת הנתבעת מילאה לאחר כל דרישותיו של סוכן הביטוח בהם הפקדת שקים בעבור הוצאת תעודת הביטוח, מיגון הרכב על פי דרישות הפוליסה וכן המצאת אישור מיגון. הנתבעת ובעלה פנו לא אחת לסוכן הביטוח באשר לפוליסת ביטוח המקיף מאחר וזו התעכבה זמן רב. לאחר תאונה שבה היה מעורב רכבם של הנתבעת ובעלה בחודש אפריל 2004 הניחה הנתבעת כי אין ברשותה ביטוח מקיף בתוקף. לגישת הנתבעת סוכן הביטוח אשר מהווה את הגורם המקשר בין המבוטח ובין חברת הביטוח התרשל בתפקידו, מאחר ובכל פעם שנשאל האם קיימת פוליסת ביטוח מקיף בתוקף ענה בשלילה. לגישת סוכן הביטוח, את תעודת ביטוח החובה שילמה הנתבעת בעצמה ובאשר לתעודת ביטוח המקיף טען כי לא עלה בידו ליצור עמם קשר ולגבות את סכום הפוליסה ע"ס 3,000 ₪. כאשר הצליח לאתרם נאמר כי אינם מעוניינים בפוליסה כלל. לגישת סוכן הביטוח מעולם לא נעשתה כל פנייה אליו באשר לפוליסת ביטוח המקיף. תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. דיון אי דיווח על התאונה ודרישת פיצוי מחברת הביטוח מעלה כי, אכן הנתבעת האמינה כי אין בידיה ביטוח מקיף. אף ב"כ התובעת המלומד בסיכומיו מביע פליאה לעניין זה: (סעיף 14 לסיכומי התובעת). " כלומר, לפי גרסת הנתבעת ובעלה בתצהירו,בחודש מאי 2004 חודש לאחר התאונה הנטענת, ידעו כבר המצהיר ואשתו הנתבעת כי קיימת להם פוליסת ביטוח מקיף אצל התובעת, שכן קיבלו דרישה לתשלום בגינה. נשאלת כמובן השאלה מדוע אם כן לא שילמו את אשר התחייבו לשלם, והמוזר מכל, מדוע לא תבעו מהתובעת את נזקיהם בגין התאונה שאירעה זמן קצר קודם לכן?!" מאחר ולא ניתנה לנתבעת הנבואה לא היה עליה לדעת כי כחודש לאחר התאונה יתברר כי קיים ביטוח מקיף לרכבה. מאחר ובמשך 4 חודשים לא התקבלה כל פוליסה או דרישה לתשלום, סברה הנתבעת כי אין בידה פוליסת ביטוח תקפה. התובעת בחרה בדיון אשר התקיים ביום 04/09/07 להעיד את שאשתו של סוכן הביטוח ולא את סוכן הביטוח עצמו אשר כנגדו הוגשה הודעת צד ג'. לשאלת ב"כ הנתבעת (דיון מיום 04/09/07 עמוד ב שורות 16-24) "ש. את סוכנת ביטוח? ת. כן. ש. את סוכנת ביטוח מורשת? ת. בעלי הוא סוכן ביטוח. ש.ת. אני פקידה. ש. אז למה אמרת שאת סוכנת ביטוח? ת. אמרתי שאני פקידה שלו וניהלתי את כל התיקים שלו משנת 91. ש. ידוע לך שברק דוד דיבר עם בעלך? ת. לא ידוע לי." מדברים אילו ומהמשך חקירתה עולה כי אשת סוכן הביטוח איננה מעורה במקרה דנן וכי תשובותיה הינן תוצר של עדות שמועה. לעניין זה יפים דבריו של פרופ' י.קדמי "על הראיות" (חלק ראשון) 481 "כידוע, הכלל הוא שעד מעיד בבית משפט על עובדות שהוא קלט בחושיו שלו; ואין הוא רשאי למסור בעדותו עובדות שנקלטו בחושיו של אחר והגיעו לידיעתו של העד מפי השמועה, לאמור: מפיו של אחר אשר קלט אותן בחושיו שלו, או שמע אודותן מאחר." מסיכומיו של סוכן הביטוח עולה כי הנתבעת התקינה את המגונים הנדרשים על פי תנאי הפוליסה. לדידי, הנתבעת פעלה בתו"ל ומאחר וחשבה כי אין ברשותה ביטוח מקיף לא פנתה לא לתובעת ולא לסוכן הביטוח בבקשה לתגמולי ביטוח בגין הנזק אשר תמונותיו צורפו לכתב ההגנה. הצדדים בחרו, בנסיבות העניין, לקבל את הצעת ביהמ"ש ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם, על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד. ביום 23/09/07 הודיע ב"כ התובעת כי התובעת מסכימה כי בית המשפט יפסוק בהתאם לס' 79(א). ביום 01/10/07 הודיע ב"כ הנתבעת כי הנתבעת מסכימה כי בית המשפט יפסוק בהתאם לס' 79(א). ביום 2/12/07 הודיע צד ג' כי הינו מסכים כי בית המשפט יפסוק לפי ס' 79(א). יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו. בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו. המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11). כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים. יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337). וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}. גם חז"ל, התלבטו מהי הדרך הנכונה ליישב סכסוכים שהגיעו אל בית הדין וחלקם צידדו בדרך הפשרה. וכך נאמר בגמרה (מסכת סנהדרין, דף ב' עמ' ב'): "ר יהשוע בן קרחה אומר: מצווה לבצוע (= להביא לידי פשרה) שנאמר:" אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" [זכריה,ח'] והלא במקום שיש משפט- אין שלום, ובמקום שיש שלום -אין משפט! אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה הביצוע(=פשרה)." אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שלושת הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת, לשלם לתובעת לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 900 ₪ (כולל מע"מ) וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 540 ₪+מע"מ. הנני מחייב את צד ג' לשלם לנתבעת את הסכומים הנ"ל. הסכום ישולם ישירות לתובעת מפיקדון אשר הופקד על ידי צד ג' ואילו היתרה תוחזר לצד ג'. אני מורה למזכירות להשיב לנתבעת סך של 1,300 ₪ אשר הופקדו בקופת בית המשפט בהתאם להחלטה מיום 24/01/07. פוליסהחברת ביטוח