להלן פסק דין בתביעת ביטוח נגד אביו של נהג מיצובישי שהיה מעורב בתאונת דרכים: פסק דין 1. התובעת הגישה תביעת שיבוב כנגד הנתבע בגין תאונת דרכים שאירעה ב-12/10/02 (להלן - התאונה), וגרמה נזק לרכב מסוג טויוטה, אשר היה מבוטח על ידה בפוליסת ביטוח (להלן - הטויוטה). בגין נזק זה פיצתה התובעת את המבוטח בסך כולל של 9,809 ₪ (כולל שכ"ט שמאי ומשוערך ליום הגשת התביעה). הנתבע הנו הבעלים של רכב מסוג מיצובישי (להלן - המיצובישי). יצוין כי בעת התאונה נהג במיצובישי בנו של הנתבע. 2. ב"כ הצדדים חלוקים באשר לאחריות לתאונה ולגובה הנזק. 3. לטענת התובעת הטויוטה נסע בכביש צר עת נעקף על ידי המיצובישי, שבמהלך עקיפתו עלה על אי תנועה ופגע בטויוטה בחלקה השמאלי אחורי. הנתבע הכחיש בכתב ההגנה את עצם התרחשות התאונה. יחד עם זאת, הנתבע טען בתצהירו כי למבוטח התובעת אשם תורם בקרות התאונה. בנוסף טען הנתבע, כי לצורכי פשרה הגיע עם מבוטח התובעת להסכם (להלן - ההסכם), אשר נערך במשרד סוכן הביטוח של מבוטח התובעת, לפיו שילם סך של 3,700 ₪ בגין פיצוי מבוטח התובעת על נזקיו כתוצאה מהתאונה. לפיכך טוען הנתבע כי התובעת מנועה כעת מלתבוע אותו בגין הפיצוי שהעניקה למבוטחה. 4. בישיבת 29/11/05, הסכימו ב"כ הצדדים, כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984, וכן ינומקו הטעמים שהובילו את בית המשפט להכרעתו. 5. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בכל המסמכים הרלוונטיים (כולל תצהיר הנתבע, חוות דעת השמאי מטעם התובעת וההסכם), שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות: 5.1 שלושת התנאים הקבועים בסעיף 62(א) לחוק, הדרושים להקמת זכות התחלוף של התובעת, התקיימו בענייננו (התגבשות חבות חוזית כלפי המבוטח על פי תנאי הפוליסה, תשלום בפועל של תגמולי הביטוח וקיומה של זכות בידי המבוטח לפיצוי בגין מקרה הביטוח; ראה לעניין זה - ע"א 685/81 ליסנסס וג'נרל חב' לביטוח בע"מ נ' בורכרד ליינס בע"מ, פ"ד לח (3) 421, 429). בנוסף, אין מחלוקת כי ההסכם נערך לאחר תשלום תגמולי הביטוח למבוטח על ידי התובעת. יתר על כן, התובעת לא הצליחה להוכיח שהנתבע ידע כי שילמה את תגמולי הביטוח למבוטחה, טרם עריכת ההסכם עימו. 5.2 ב"כ הנתבע טוען כי משחתם סוכן הביטוח של מבוטח התובעת (להלן - הסוכן), אשר מהווה שלוח של התובעת, על ההסכם, לפיו בתמורה לתשלום הסכום הנקוב בהסכם, לא יהיו למבוטח התובעת תביעות נוספות בעתיד בגין התאונה, נחסמת דרכה של התובעת להגיש תביעת תחלוף. ב"כ התובעת טוען, כי על פי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן - החוק), סוכן הביטוח הוא שלוחה של חברת הביטוח רק לעניין כריתת החוזה עם המבוטח וכי לא ניתנה לסוכן הביטוח הרשאה לפעול בשמה לצורך סילוק תביעת המבוטח וקבלת הפיצוי מהנתבע (עמ' 1 ו-2 לפרוטוקול ישיבת 29/11/05). סעיפים 35 - 33 לחוק, קובעים חזקה, לפיה יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח בחמישה עניינים מובחנים ומוגדרים - המשא ומתן לקראת כריתת החוזה, כריתת החוזה, חובת הגילוי בכריתת החוזה, קבלת דמי הביטוח ומתן הודעות. סילוק תביעת המבוטח על ידי כריתת הסכם וקבלת התמלוגים מהנתבע אינו מהעניינים המצויים בגדר החזקה הקבועה בסעיפים 35 - 33 לחוק. בכדי להוכיח כי סוכן הביטוח פעל כשלוח של חברת הביטוח בעניין זה, היה על הנתבע להניח תשתית ראייתית לפיה, לסוכן הביטוח ניתנה הרשאה לפעול בעניין זה בשם התובעת. אשר על כן ובהיעדר תשתית כנדרש, אני קובע כי בעריכת ההסכם, חרג סוכן הביטוח מהרשאתו ולפיכך, כריתת ההסכם על ידי סוכן הביטוח (השלוח) תוך חריגה מהרשאה, אינה מחייבת את התובעת (השולחת) (ראה לעניין זה - א' ברק, חוק השליחות, תשנ"ו, עמ' 707). 5.3 אולם לעניין תביעות שיבוב, סעיף 62 (ג) לחוק קובע - "קיבל המבוטח מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי שהיה מגיע למבטח לפי סעיף זה, עליו להעבירו למבטח; עשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת הפוגעת בזכות שעברה למבטח, עליו לפצותו בשל כך". לפיכך, פשרה ויתור או פעולה אחרת שעשה המבוטח לאחר קבלת תגמולי הביטוח, דהיינו, לאחר שזכות התביעה כלפי צד ג' כבר עברה למבטח, נתונים למשטרו של סעיף 62 (ג) לחוק. סעיף זה מקנה למבטח תרופה חוזית (פיצויים) כלפי המבוטח (ראה - ע"א 32/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ישראל קרמר ובנו, פ"ד מא(2), 603). 5.4 כאמור, כנגד תביעת התובעת העלה הנתבע את הטענה כי סילק התביעה על פי ההסכם אשר נערך עם המבוטח. התובעת טוענת כי על פי ההסכם פוצה מבוטח התובעת על ידי הנתבע בגין הוצאותיו העקיפות בלבד. לגרסתה, למבוטח התובעת היו הוצאות השתתפות עצמית בסך 1,000 ₪ וכן הוצאות בגין השבתת רכב, כינון וירידת ערך (עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת 29/11/05). לעניין נטלי ההוכחה - הנתבע טען, נוכח האמור בהסכם, כי התובעת מנועה כעת מלתבוע אותו בגין הפיצוי שהעניקה למבוטחה. התובעת טענה לעניין זה, כי ההסכם מתייחס אך ורק לנזקיו העקיפים של המבוטח. בנסיבות אלה, על התובעת הנטל להוכיח טענה זו. מבוטח התובעת נשא בתשלום דמי השתתפות עצמית בסך 900 ₪ (ראה - הזמנה לבדיקת הרכב במוסך מטעם התובעת) בתוספת דמי כינון. יחד עם זאת, אין כל אינדיקציה לערך הכינון אותו שילם בגין הפוליסה (הפוליסה לא צורפה לכתב התביעה) ולהוצאות בגין השבתת הטויוטה. בנוסף, בהסכם עצמו לא נכתב כי הפיצוי אותו קיבל מבוטח התובעת מהנתבע הוא אך ורק בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. יתר על כן, התובעת לא זימנה את המבוטח וסוכן הביטוח אשר ערך את ההסכם לעדות (מטעם סוכן הביטוח אף לא הוגש תצהיר בעניין זה). די באמור לעיל בכדי לאיין את טענת התובעת, לפיה ההסכם מתייחס להוצאותיו העקיפות של המבוטח בלבד. עם זאת, משהוכח כי המבוטח נשא בתשלום בסך 900 ₪ בגין השתתפות עצמית, יופחת סכום זה מהניכוי על פי סעיף 5.7 לפסק הדין (ראה להלן). 5.5 האחריות - הנתבע טען בתצהירו כי למבוטח התובעת אשם תורם בקרות התאונה. אולם, בשים לב לכך כי בנו של הנתבע הוא אשר נהג במיצובישי בעת קרות התאונה וכי הבן לא זומן לעדות ואף לא הוגש תצהיר מטעמו, הרי שדין טענות הנתבע בעניין זה להידחות. משמעות הדבר היא כי הנתבע נושא באחריות מלאה לקרות התאונה. 5.6 גובה הנזק - מטעם הנתבע בתביעה זו לא הוגשה חוות דעת של שמאי באשר לגובה הנזק. בנוסף, לא נטענה כל טענה מבוססת כנגד חוות דעת השמאי מטעם התובעת. בנסיבות אלה, אני מאמץ את חוות הדעת מטעם התובעת במלואה. 5.7 אשר על כן ובשים לב לאמור בסעיפים 5.3 ו-5.4 לפסק הדין, אני קובע כי התובעת זכאית לפיצוי מהנתבע, בגין נזקי התאונה המפורטים בחוות דעת השמאי מטעמה, בגובה התגמולים ששילמה למבוטחה (כולל שכ"ט שמאי), ובניכוי הסכום ששולם למבוטח התובעת על ידי הנתבע על פי ההסכם (משוערך ליום הגשת התביעה), כאשר מהסכום ששילם הנתבע על פי ההסכם יופחת סך של 900 ₪ (הסך ששילם המבוטח בגין השתתפות עצמית). 6. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 6,830 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. רכבתאונת דרכיםנזקי רכושנזק לרכב