פסק דין לתובע עסק לממכר צעצועים וכלי בית שבחצרו קונטיינר בו מאחסן התובע סחורה. התובע ביטח את רכושו בעסק ובקונטיינר, בין היתר, מפני נזקי אש בביטוח מס' 9040000095-02 וכן כיסוי ביטוחי לאחריות כלפי צד ג' בביטוח מס' 901600016-02 אצל הנתבעת באמצעות הנתבע. תקופת הביטוח היתה מיום 01/02/02 ועד ליום 31/01/03. ביום 30/06/02 פרצה שריפה שכילתה את תכולת הקונטיינר. התובע הודיע למשטרה ולנתבעת על השריפה באופן מיידי והנתבעת שלחה למקום שמאי שהעריך את נזקי התכולה שנגרמו לתובע אולם הנתבעת דחתה את דרישתו לתשלום תגמולים כשעיקר טענתה כי פוליסת הביטוח בוטלה לפני קרות האירוע והיא לא היתה בתוקף במועד האירוע. לפיכך הגיש התובע את התביעה שבפני נגד המבטחת וכן נגד סוכן הביטוח שקיבל מהתובע שני שיקים לתשלום הפרמיה, על סך של 50,000 ₪ ₪ כדלקמן: ערך הסחורה שניזוקה עפ"י דו"ח השמאי - 26,783 ₪. תשלום לשרותי הכבאות - 1,283 ₪. נזק למדפים ולקונטיינר עפ"י דו"ח השמאי - 17,755 ₪. שכ"ט שמאי - 1,000 ₪. נזק לא ממוני - 3,179 ₪. לטענת הנתבעים ביטלה הנתבעת את פוליסה לפני קרות האירוע בשל חוב פרמיה שהתובע לא סילק למרות התראות חוזרות ונשנות. כמו כן טוענת הנתבעת כי התובע ידע שהפוליסה בוטלה. לטענתם הערים התובע על הנתבע בכך שמסר לו שיקים לתשלום הפרמיה שעה שידע שהפוליסה בוטלה. כמו כן טוענים הנתבעים כי התשלום ששילם התובע היה עבור חוב של התובע בגין התקופה בה היתה הפוליסה בתוקף. חבות הנתבעת . התובע הודיע באופן מיידי על קרות השריפה למשטרה ולנתבעת באמצעות הנתבע שערך ביקור במקום האירוע. הנתבעת אף שלחה למקום שמאי שהעריך את נזקי התובע. עפ"י דו"ח שירותי הכבאות בפתח תקוה מיום 30/06/02: "לאור הממצאים והעובדות בזירת האירוע קיים חשד סביר מאד שגורם השריפה הוא הצתת הציוד והשיחים או כמעשה ונדליזם והמשך התפשטות לתוך המחסן". לטענת התובע, הוא קיבל סמוך ליום 27/06/02 מכתב מאת הנתבעת מיום 18/06/02 המודיע לו על יתרת חוב. ביום 27/06/02, בעקבות המכתב האמור נפגש התובע עם הנתבע ומסר לו 2 שיקים מעותדים בעבור כיסוי כל החיובים עפ"י שתי פוליסות הביטוח על סך כולל של 2,354 ₪ כדלקמן: שיק ע"ס 1,854 ₪ לפירעון ביום 20/07/02. שיק ע"ס 500 ₪ לפירעון ליום 02/09/02. כעולה מתדפיסי חשבון הבנק של התובע, נפרעו השיקים ע"י הנתבעת ביום 05/09/02. לטענת הנתבעים קיבל התובע התראות חוזרות ונשנות בדבר קיומו של החוב ובמכתבה מיום 18/06/02 הודיעה הנתבעת לתובע בין היתר כי: "לתשומת לבך! מתאריך 28/05/02 פוליסת הביטוח הנ"ל אינה בתוקף". כמו כן טוענים הנתבעים כי אין לראות במשלוח השמאי משום ויתור על טענות הנתבעים שכן הוא נשלח למקום דרך שיגרה, ובסיפא לחוה"ד רשם: "בכפוף לתוספת 01 לפוליסה, בוטלה הפוליסה קודם לאירוע הנוכחי". כמו כן מסעיף 4 לדו"ח השמאי עולה שהתובע ניסה להונות את הנתבעת בהגישו לשמאי תביעה הגבוהה ב- 46% ממחירי הרכישה של הרכוש הניזוק. לבסוף טענה הנתבעת כי היא פטורה מחבותה עפ"י סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח תשמא - 1981 (להלן: "החוק"). לטענת התובע הוא לא היה ער לכך שהנתבעת ביטלה את הפוליסה, ויתר על כן, לטענתו הנתבעת לא ביטלה את הפוליסה באופן הקבוע בחוק חוזה ביטוח, ולפיכך נותרה הפוליסה בתוקפה. שני הצדדים התייחסו בחקירת העדים וכן בסיכומיהם לשלל טענות הנוגעות הן להתנהלות התובע והן להתנהלות הנתבע בפרשה זו. עם זאת לב ליבה של המחלוקת הינו שאלת ביטול הפוליסה. לעניין זה קובע סעיף 15(א) לחוק: "לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן". עפ"י סעיף 39(ב) לחוק, סעיף 15(א) הינו סעיף קוגנטי שאינו ניתן להתנאה אלא לטובת המבוטח. עפ"י סעיף 38 לחוק נשללות מהמבטח התרופות עפ"י חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה התשל"א - 1971 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)") ובידו אך ורק התרופות עפ"י סעיף 15 לחוק. סעיף 15 לחוק קובע דרך מסוימת, ברורה וחד משמעית לגבי האופן בו ניתן לבצע את הביטול, ואין בלתה. דרך זו באה להבטיח שהודעות הביטול יגיעו ליעדן וכי נוסחן יהיה ברור למבוטח ובלתי ניתן לפרשנויות שונות. עפ"י סעיף 15(א) לחוק חייב המבטח במשלוח שתי הודעות בכתב: הודעה ראשונה שהיא דרישה לתשלום חוב שבפיגור תוך 15 יום או יותר. הודעה השניה שהיא הודעת ביטול מותנית אשר חובה על המבטח לשלוח למבוטח אם לא פרע את החוב שבפיגור לאחר חלוף המועד הקבוע בהודעה הראשונה. בהודעה זו יודיע כי חוזה הביטוח יבוטל אם המבוטח לא ישלם את החיוב תוך פרק זמן שלא יפחת מ- 21 יום. (ראה פסק דינו של כב' השופט א. ריבלין בת.א. 566/87 קריסטי נופש בע"מ נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ דינים מחוזי כרך א 618 מיום 14/03/93; וכן פסק הדין בת.א. (ת"א) 102284/99 מריאמי נ כלל חברה לביטוח בע"מ מיום 27/03/02 מפי כב' השופטת ש. אלמגור). הנתבעת הטוענת כי היא פטורה מתשלום למרות שאירע מקרה הביטוח, נושאת בנטל להוכיח את משלוח ההודעות האמורות כדין. המסמכים עליהם מסתמכת התובעת הינם שניים: המסמך הראשון (נספח ג') מיום 18/06/02 שלטענת התובע התקבל אצלו סמוך ליום 27/06/02 ועניינו התראה לפני נקיטת צעדים משפטיים בגין דמי ביטוח לפוליסת צד ג'. במסמך נאמר כי חובו של התובע עומד על סך של 451.70 ₪, כי במידה והחוב לא יפרע תוך 14 יום תאלץ הנתבעת לנקוט אמצעים משפטיים, ובסעיף 4 למכתב נאמר: "לתשומת לבך מתאריך 28/05/02 פוליסת הביטוח הנ"ל אינה בתוקף". לא יכול להיות ספק שמכתב זה אינו יכול לשמש הודעת ביטול שכן הוא מודיע על כך שהפוליסה בוטלה עוד לפני עריכת המכתב. המסמך השני הוא תוספת ראשונה לפוליסה ובה נרשם בין היתר כי תקופת הביטוח היא מיום 01/02/02 ועד 27/05/02, כי תחילת התוספת מיום 28/05/02 וכי: "מוצהר ומוסכם בזה כי החל מהתאריך הנקוב לעיל הפוליסה בטלה ומבוטלת עקב אי תשלום". בחקירתו הנגדית נשאל הוצגה התוספת לתובע, וכשנשאל לגבי תוכנה השיב בעמ' 7 לפרוטוקול: "זה הפוליסה נכון? את זה קיבלתי". מתשובה זו ניכר בתובע כי למעשה לא זיהה את המסמך. תוכנו של המסמך אינו עונה על דרישת סעיף 15 לחוק לגבי הודעות הביטול. כמו כן אין במסמך איזכור לתאריך הפקתו ואין הוכחה כי הוא נשלח או כי הוא התקבל בידי התובע. הנתבעת אף אינה טוענת כי שלחה מסמכים אחרים המהווים את ההודעות הנדרשות עפ"י החוק לצורך ביטול הפוליסה, לא כל שכן שהיא לא הוכיחה משלוח שלהן וקבלתן בידי התובע. לפיכך היתה הפוליסה בתוקף בעת קרות השריפה. סעיף 25 לחוק. הנתבעת טוענת כי התובע הגיש תביעתו לתגמולים בסכום הגבוה בשיעור ניכר מערך הרכוש שניזוק בשריפה ובשל כך הוא אינו זכאי לתגמולי ביטוח עפ"י סעיף 25 לחוק. אינני מקבלת טענה זו. העובדה שהתובע העריך את הרכוש בשווי גבוה מערכו למעשה אינה מהווה מרמה אלא לכל היותר הערכה מוטעית. שיעור הנזק. התובע הגיש ד"וח שמאי על-פיו נגרם לתכולה נזק בשווי של 26,783 ₪. עם זאת יש להפחית מהסכום האמור השתתפות עצמי בסך 10,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 01/02/02. התובע הגיש חו"ד שמאי מטעמו לגבי הקונטיינר ולמדפים בסך 17,755 ₪. עפ"י חוות דעתו ועדותו של המומחה מטעם התובע יש להחליף את המכולה, והוא נתן הערכה לגבי מכלול העלות לצורך זה. מסקנותיו עמדו בחקירה נגדית ממושכת, לא הוגשה חו"ד נגדית, ולפיכך אני מקבלת את האמור בחוות דעתו. כמו כן שילם התובע 1,283 ₪ לשירותי הכבאות, ושכ"ט שמאי בסך 1,000 ₪. לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע נזק לא ממוני. פסיקתא. לאור כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובע סך של 46,821 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30/07/02 ועד למועד התשלום, בניכוי סך של 10,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 01/02/02 ועד ליום 30/06/02 ומאותו יום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט לרבות הוצאות עת/2 בסך 800 ₪ בתוספת מע"מ, וכן הוצאות אגרה, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובע ועד למועד התשלום ע"י הנתבעת. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ביטוח שריפהשריפה