להלן פסק דין בנושא אי תשלום פרמיית פוליסת ביטוח סחורות: פסק דין בפני תביעה ע"ס 28,087 ₪, שהוגשה בהליך של סדר דין מהיר, בגין מחלוקת שעניינה אי תשלום חוב עבור פרמיית ביטוח מכוח פוליסות אשר הונפקה לנתבעות באמצעות התובעת. טענות התובעת: התובעת, סוכנות לביטוח, טוענת כי נתבעות 1 ו 2 באמצעות מר לסלי פלוצקי, פנו אליה בבקשה לרכוש פוליסות ביטוח לסחורות המיועדת ליבוא. לשם עריכת פוליסת הביטוח זקוקה התובעת למידע מהנתבעות אודות ערך הסחורה המיובאת ו/או המיוצאת על ידן, זאת על מנת לקבוע את סכום הביטוח המכוסה באמצעות הפוליסה וכנגזרת מכך לקבוע גם את גובה פרמיית הביטוח שאמורות הנתבעות לשלם בתמורה לפוליסות הנדונות. שיעור הפרמייה נקבע כאחוז מסוים מתוך סכום הביטוח, כששיטת התמחור היא הדרגתית. דהיינו, ככל שסכום הביטוח גבוה יותר, כך שיעור הפרמיה נמוך יותר. לטענתה במהלך שנת 2002 ביקשה נתבעת 1 לרכוש פוליסת ביטוח שנתית לייבוא סחורות בדרך הים וזאת בסכום ביטוח של 4,000,000 $ דולר ארה"ב, ובהתאם לדרישה הוצאה פוליסה לתקופה מיום 1.10.2002 ועד ליום 30.9.2003 . פוליסה זו לטענת התובעת כללה ביטוח ימי וביטוח נגד סיכוני מלחמה הכולל גם ביטוח כנגד שביתות. מוסיפה התובעת וטוענת כי פרמיית הביטוח בגין סיכוני מלחמה נקבעת על ידי ועדה בינלאומית השוכנת בלונדון ושיעור זה משתנה בהתאם להחלטות הועדה. בהחלטת הוועדה מיום 17.9.01 הועמד שיעור הפרמיה על 0.05%, לאחר שקודם לכן עמד על 0.015% . טוענת התובעת כי בהתאם לכיסויים הביטוחיים , נקבע גובה הפרמיה בעיקר לפי: א. %0.1 x 4,000,000 $ = 4000 $ ב. 0.065% - (המורכב מ - 0.05% בגין סכום הביטוח +0.015% בגין סיכון מלחמה בתעריף הקודם) +%0.035 המהווה השלמה לתעריף סיכון המלחמה החדש בהתאם לקביעת הועדה. על כן, טוענת התובעת כי יתרת חובה של הנתבעת 1 הינה ע"ס 3,304 $, ושל נתבעת 2 הינה על סך 1,625 $. טענות הנתבעת: טוענת הנתבעת כי מחיר הפרמייה שסוכמה עם המשיבה עבור ההובלות היה 0.065% משווי הציוד, כאשר סוכם שבשלב ראשון, ישולם על חשבון הביטוח, לפי הערכת שווי הציוד שייובא ואילו בסוף השנה תיערך התחשבנות בהתאם לסכומים המדויקים של היבוא שייובא. לטענתה בתחילה דרשה התובעת סך של 0.065% ועוד 0.035% עבור ביטוח שער מלחמה, ואולם, לאחר מו"מ נוסף סוכם שהתשלום יהיה רק 0.065%. מוסיפה הנתבעת וטוענת שבתקופה זו סך כל הסחורה שיובאה הינה בסה"כ 6,624,171 ₪ בלבד ועל כן סכום הביטוח שעל הנתבעת לשלם הוא 4,306 ₪ בלבד. בדיון מיום 6.2.06 הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית לפיה נגד נתבעת מס' 2 ניתן פס"ד על סך השווה ל 1,625 דולר (ארה"ב) וזאת לסילוק סופי ומוחלט של התביעה נגד נתבעת זו. כמו-כן סיכמו הצדדים שהנתבעת 1 תשלם סך של 4,306 ₪ שאינו שנוי במחלוקת. המחלוקת שנותרה בין הצדדים מתמקדת בסכסוך שבין הנתבעת 1 לתובעת בלבד בהקשר להפרש שבין הסכום הנ"ל לסכום הנדרש מהנתבעת 1. התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. דיון טענת הנתבעת כי התובעת דרשה "סך של 0.065% ועוד 0.035% עבור ביטוח שער מלחמה, ואולם ... לאחר מו"מ נוסף.. סוכם שהתשלום יהיה רק 0.065%" (ס' 6 לתצהי ר מנכ"ל הנתבעת), אינה אמינה בעיני, נוגדת כל הגיון מסחרי ועסקי ואינה מקובלת בעולם הביטוחי. עדותו של מנהל התובעת, כי תחשיב הפרמיה התבסס על פרומיל מהיקף היבוא (פרוטוקול עמ' 2, שורה 3), מקובלת והגיונית. יתרה מזו, הנתבעת לא הציגה ולו בדל של ראיה להוכחת טענתה, שהינה טענה שבעל פה כנגד מסמכים בכתב (פוליסת הביטוח והתכתובות עם הנתבעת). מנכ"ל הנתבעת, שהינו בעל ניסיון בתחום הייבוא, היה מודע לכך שפוליסות לכיסוי הובלה ימים ואווירית כוללות מרכיב מלחמה (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 16-19): "ש. כמה שנים אתה בתחום הייבוא והייצוא, מעל 10. ת. כן, מעל 10. ש. כל שנה בחברות שלך אתה עושה ביטוח גם של הובלה ימית וגם אווירית? ת. כן. ש. אי פעם ראית באיזה שהיא פוליסה שכתוב מרכיב מלחמה? ת. כן. מעניין אותי רק הסכום הסופי" (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 5-10) כאמור לעיל, פרמיית הביטוח נגזרת מסכום הכיסוי הביטוחי אשר התבקש על ידי הנתבעת ואשר הועמד על ידה בסכום של 4,000,000 דולר (להלן - "סכום הביטוח"). לטענת הנתבעת הוסכם כי: "בסוף השנה תיערך התחשבנות בהתאם לסכומים המדוייקים של הייבוא שיובא" בפועל (ס' 5 לתצהיר מנכ"ל הנתבעת) וכי בתקופה הרלוונטית סך כל הסחורה שיובאה על ידי הנתבעת היה בסה"כ 6,624,171 ₪. גם בקשר לטענת ה"התחשבנות" בדיעבד לא הוצג ולו בדל ראיה להוכחת טענה זו שהינה טענה שבעל פה כנגד מסמכים בכתב (פוליסת הביטוח והתכתובות עם הנתבעת). יכולה היתה הנתבעת להראות התחשבנויות שנערכו כביכול בעבר בגין פוליסות קודמות, אך אפילו זאת לא עשתה. מושכל יסוד בדיני ביטוח הוא כי הביטוח במהותו צופה פני עתיד ואין כיסוי ביטוחי בדיעבד. הסברו של מנהל התובעת בתצהירו כי לתובעת אין שליטה ואין מידע על הייבוא בפועל של הנתבעת לאחר חיתום הפוליסה, וכי התובעת אחראית להוצאת הפוליסה בהתאם לסכום הביטוח שנדרש על ידי הנתבעת מראש (ס' 5 לתצהיר מנהל התובעת), מקובל עלי. אך גם אף אם נלך לשיטה זו, הרי שסכום הייבוא אשר ייבאה כביכול בפועל לא הוכח על ידה כלל וכלל ומשביטחה התובעת את הנתבעת מראש במשך כל השנה שומה על הנתבעת להוכיח, את סכום הייבוא בפועל. עיון במסמך המתיימר להיות לשיטת הנתבעת "כרטסיות הייבוא" של הנתבעת אשר צורף כנספח לתצהיר מנכ"ל הנתבעת (אשר מהוות עדות שמיעה, אינו רלוונטי לכתב התביעה, לא הוגש באמצעות רואה חשבון ו/או מנהל חשבונות אשר ערך ו/או בדק) אינו מלמד כיצד הנתבעת מגיעה לסכום הייבוא הנטען בסך 6,624,171 ₪. בדיון מיום 6.2.05 התחייבה הנתבעת להציג אישור רואה חשבון לסכומי הייבוא בפועל שיובאו על ידה. ביום 21.04.05 הגישה הנתבעת מסמך לבית המשפט המתיימר להיות " אישור רואה חשבון". מסמך זה אינו יכול לשמש כראיה מהותית מכמה סיבות: ראשית, המסמך נערך על פי "ספרי חשבונות בלתי מבוקרים". שנית, המסמך ניתן לגבי שנת 2003, כאשר התקופה הרלוונטית הינה ה - 9.3. עד 10.2. שלישית, הסכום הנקוב במסמך כסכום הייבוא הוא 5,394,328 ₪, בשונה מהסכום הנקוב בתצהיר מנכ"ל הנתבעת בסך 6,624,171 ₪ ורביעית, רואת החשבון החתומה על המסמך מצהירה כי לא ניהלה את חשבונות הנתבעת בתקופה הרלוונטית. מסמך זה חסר משקל ראייתי ממשי. לאור האמור לעיל, הנני קובע, כי התובעת הוכיחה את סכום הביטוח וכי טענות הנתבעת בעניין זה, הינן טענות בעלמא, חסרות כל ביסוס עובדתי ו/או משפטי. על סמך כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום פרמיית הביטוח, ע"ס 4,290 דולר, אשר עמדו ביום הגשת התביעה ע"ס בשקלים של 19,858 ₪ (4.629 ₪ לדולר ביום 11.5.04) בקיזוז הסכום ששולם על ידי הנתבעת, בהתאם להחלטתי בסך 4,306 ₪. וסך הכל: 15,552 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כמו-כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך 3,000 ₪ + מע"מ. סחורהפוליסה