להלן החלטת בית המשפט בנושא פוליסת אובדן כושר עבודה קולקטיבי: החלטה 1. מהות התביעה: המבקש הגיש בקשה לפס"ד הצהרתי בה טען כי הוא היה מבוטח אצל המשיבה במסגרת פוליסה לאובדן כושר עבודה קולקטיבי של חברה בשם "אפרת טכנולוגיות בע"מ". המבקש טען כי הוא עבד כמחסאי בחברות אינדיגו ואפרת טכנולוגיות. החל מיוני 96' אושרה למבקש 50% פנסיית נכות על פי הביטוח הקולקטיבי על ידי נציג מוסמך של המשיבה. המשיבה ביטחה את המבקש בשתי פוליסות: פוליסות ביטוח חיים עם הרחבה לביטוח אובדן כושר בזמן עבודתו באינדיגו, ופוליסת ביטוח קולקטיב לאובדן כושר עבודה בזמן עבודתו בחברת אפרת. המבקש טען כי הוא נפגע בגבו בעת שעבד באינדיגו והודיע על כך למשיבה. במסגרת ניסיונותיו לחזור לשוק העבודה עבר המבקש לעבוד באפרת טכנולוגיות. בזמן המעבר ביטל המבקש את ההרחבה לביטוח אובדן כושר במסגרת הפוליסה האישית, ועבר למסגרת הביטוח הקולקטיבי. זאת על פי עצת סוכן הביטוח אשר ייצג את המשיבה. הובהר למשיבה כי יש למבקש פגיעה בעמוד השדרה. לאחר כשנה החמיר מצבו של המבקש ולכן הפסיק את עבודתו בחברת אפרת טכנולוגיות ופנה למימוש זכויותיו בחברת הביטוח. מנהל מחלקת ביטוח חיים של המשיבה אישר כאמור תשלום של 50% פנסיית נכות לפי פוליסת ביטוח קולקטיב של אפרת טכנולוגיות. ללא כל הודעה ובניגוד להסכם הפסיקה המשיבה את התשלום החודשי. בין הצדדים התנהלה בוררות בדבר התשלום אשר נדרש לצורך הסבתו המקצועית של המבקש על מנת להשתקם עד 50% שלא אושרו כנכות. המבקש טען כי ערער על פסק הבורר במסגרת המרצת פתיחה 923/97. המבקש טען כי אין כל מסמך של המשיבה אשר יסביר את הפסקת תשלומי פנסיית הנכות, כאשר חברת הביטוח איננה מתמודדת עם הצורך לקיים הסכמים חוזיים. אין לדברי המבקש כל סעיף בפוליסת הביטוח הקולקטיבי אשר יצביע על אפשרות להפסקת התשלומים, אלא אם ישנו החזר של כושר העבודה. המבקש טען כי הבורר לא קיבל סמכות לדון בביטול התשלומים, וכי פסק הדין בהמרצת פתיחה 923/97 מתייחס רק לסכסוך אשר הועבר להכרעת הבורר . תשלום פנסיית הנכות של 50% לפי פוליסת הביטוח הקולקטיבי לא היה חלק מהסכסוך בבוררות, ולכן אין החלטת בימ"ש מתייחסת אליה. בימ"ש זה התבקש לתת פס"ד הצהרתי אשר יחייב את המשיבה בקיום ההסכם בדבר תשלומי פנסיית הנכות. המבקש טען כי התשתית העובדתית של התביעה מעלה קיפוח ועושק בצורה נפשעת, לרבות שיבוש הליכי משפט. 2. הטענות המקדמיות של המשיבה: המשיבה טענה במסגרת תשובתה כי טענות המבקש נידונו וניתן בהם פס"ד חלוט בהסכמה. הבקשה איננה בקשה למתן פס"ד הצהרתי אלא ניסיון נוסף של המבקש לקבל מהמשיבה כספים להם איננו זכאי. בשנת 96' תבע המבקש תגמולי ביטוח מהמשיבה על פי פוליסת קבוצתית לביטוח עובדי "אפרת טכנולוגיה עתידית בע"מ" (להלן: "הפוליסה הקבוצתית"). בגין חילוקי דעות בין הצדדים באשר לזכאותו של המבקש לתגמולי ביטוח על פי הפוליסה הקבוצתית, התנהלה בין הצדדים בוררות על פי הסכם בוררות. בכתב התביעה אשר הוגש לבורר, נטען בין היתר כי המבקש זכאי לתשלום 100% אובדן כושר עבודה בזמן תקופת ההסבה המקצועית, וכי הוא זכאי לתשלום אובדן כושר עבודה חלקי עד גיל 65. בפסק הבוררות נקבע כי המבקש לא הוכיח שאין הוא מסוגל לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לנסיונו ולהכשרתו, בשיעור המצדיק תשלום תגמולי ביטוח על ידי המשיבה ולכן נדחתה תביעתו. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הבורר . בדיון בבקשה הצהיר המבקש כי פסק הבורר מתייחס לכל הסכסוכים שיש בין ב"כ המשיבה לבינו. בהמלצת בימ"ש הסכימה המשיבה לשלם למבקש סך של 100,000 ₪ לסילוק כל תביעותיו של המבקש. המבקש הצהיר כי תשלום זה מהווה סילוק סופי של כל תביעותיו בגין כל פוליסה. למרות זאת, הגיש המבקש לבית המשפט השלום ברחובות תביעה נוספת לתגמולי ביטוח על פי הפוליסה הקבוצתית, בה טען כי הוא זכאי לתגמולי ביטוח חלקיים בהתאם להסכמה שהיתה בינו לבין המשיבה. המבקש טען שם כי עניין זה לא היווה חלק מחילוקי הדעות אשר הופנו להכרעת הבורר . המשיבה הגישה בקשה למחיקת התביעה על הסף לאור ההסדר אשר קיבל תוקף של פס"ד כמצויין לעיל. המבקש הסכים להמלצת בימ"ש למחוק את התביעה. המשיבה הסכימה לוותר על הוצאות משפט ובתנאי כי אם תוגש תביעה נוספת באותה עילה יחוייב המבקש לשלם הוצאות בסך 1,500 ₪ + מע"מ. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לבימ"ש מחוזי לביטול פס"ד ולהפעלת סעיף 169 לחוק העונשין. בקשות אלה נדחו. 3. תשובת המבקש לטענות המקדמיות: המבקש טען כי בפני הבורר לא הוגשה פוליסת הביטוח הקולקטיבי. לכן לא יכול היה הבורר לדעת מה הם הקריטריונים לפיהם מתנהל הדיון. רק בדיון האחרון הוגש המסמך. מנהל מחלקת הביטוח של המשיבה אישר כי לא היתה עובדה ספציפית שבגללה הופסק התשלום. המבקש שב וטען כי הסכסוך במסגרת המרצת הפתיחה התייחס רק להמשך התשלום עבור הסבה מקצועית על ידי המשיבה. לאור זאת, טען המבקש כי אין מעשה בית דין. בית משפט התבקש על ידי המבקש פעם נוספת לשקול את הפעלת סעיף 269 לחוק העונשין בגין הוצאת דבר במרמה על ידי המשיבה. בתשובה לכך טענה המשיבה כי הסעיף איננו רלוונטי וכי בקשה דומה נדחתה כאמור על ידי בימ"ש. 5. דיון ומסקנה: מקובלות עלי טענותיה המקדמיות של המשיבה. נראה כי המבקש איננו מקבל את העובדה כי ההליכים בינו לבין המשיבה הסתיימו בפס"ד חלוט. בין הצדדים התנהלו כאמור הליכי בוררות, במסגרתם דן הבורר באופן מפורש בתנאי הפוליסה ואף ציין כי על המבקש עצמו היה לצרף את הפוליסה לתביעתו והדבר לא נעשה. לגופו של עניין דחה הבורר את כל טענותיו של המבקש באשר להגשת הפוליסה, וקבע כי הפוליסה וההסכם שבין הצדדים הם המקור לכל זכות שיש למבקש כלפי המשיבה. הבורר דן בתחולתו של ההסכם הקולקטיבי על המבקש, בשאלה האם מכוסה פגיעתו של המבקש על ידי הפוליסה, ובחן האם יש לראות במבקש נכה או נכה חלקית על פי הוראות הפוליסה. בנוסף לכל האמור לעיל, נידונה בפסק הבוררות גם השאלה האם יכול המבקש לעסוק במקצוע או בעיסוק שבו עסק, או בעיסוק סביר המתאים לנסיונו הכשרתו או השכלתו. לאור כל האמור לעיל, עולה כי הבורר דן בשאלת זכאותו של המבקש על פי הפוליסה על כל היבטיה ודחה את התביעה. במסגרת הדיון במסגרת המרצת פתיחה 923/97 בבית המשפט המחוזי בת"א, בה ביקש המבקש לבטל את פסק הבורר , הודיע המבקש כי הוא מקבל את הצעת בימ"ש לפיה ישולם לו סכום של 100,000 ₪ לסילוק כל תביעותיו כנגד המשיבה. במסגרת פסה"ד נאמר על ידי כב' השופטת שטרנברג- אליעז (כתוארה אז) כי הסכום מהווה סילוק מלא של כל תביעות המבקש כנגד המשיבה בסכסוך שהועבר להכרעת הבורר . בהחלטה מאוחרת יותר מאותו יום, לאחר הודעת ב"כ המשיבה כי מרשתו מקבלת את הצעת בימ"ש, הוספה תוספת לפסה"ד על פיה "במסגרת התביעות והטענות המופיעות בפסה"ד תתווסף כל פוליסה שהיא, לרבות ההסכם הקולקטיבי". מכאן, עולה כי בין הצדדים קיים פס"ד בהסכמה שהוא פס"ד חלוט, שיש בו כדי לסיים את כל הסכסוך שבין הצדדים, לרבות התביעה הנוכחית. פס"ד זה מהווה מעשה בית דין. יתרה מזאת, גם בקשתו של המבקש באשר להפעלת סעיף 269 נידונה כבר על ידי בית המשפט המחוזי ונדחתה. לאור סיום הסכסוך שבין הצדדים אין גם הצדקה לבקשה לגופה. יש לציין כי הבקשה שבפניי הינה נסיונו השני של המבקש לחזור ולפתוח את הסכסוך שבין הצדדים, לאחר שכבר ניתן פסה"ד על ידי כב' השופטת שטרנברג-אליעז. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות על הסף בגין מעשה בית דין ולא היה כל מקום להגישה מלכתחילה. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ביטוח קולקטיבי (קבוצתי)אובדן כושר עבודהפוליסה