בית המשפט פסק לעניין נטל הראיה בתביעות ביטוח רכוש כי על המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נשוא תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של אותו סייג. די למבוטח אם יוכיח קיומו של הנדבך הראשון, הווה אומר - את התרחשות האירוע המוגדר. יוכיח זאת - קמה לכאורה חבותו של המבטח בפיצוי. כשם שנטל השכנוע על המבוטח להראות קיומו של האירוע המוגדר כך מוטל עול השכנוע על המבטח, להראות קיומו של החריג. להלן דוגמא לפסק דין בנושא נטל הראיה בתביעות ביטוח רכוש: פסק דין התובעת טוענת כי ביום 5.9.04, בשעה 19:30 לערך, הגיע רכבה לצומת הרחובות לה גרדיה והמעפילים בת"א, תוך כוונה לפנות ימינה לרחוב המעפילים ועצר בשל מופע רמזור אדום בכיוון נסיעתו. לפתע, הגיח מאחור רכב נהוג בידי נתבע 1 (להלן: "הנתבע") פגע ברכב התובעת העומד, וגרם בו נזק. התובעת מעריכה את נזקיה בעקבות התאונה, בהתאם לחוות דעת שמאי מטעמה, בסך 30,310 ₪. הנתבע טוען כי נהג ברכבו כשלפניו נוסע רכב התובעת, ברחוב לה גרדיה בת"א. בסמוך לצומת מרומזר עם שדרות המעפילים, בלם לפתע רכב התובעת, ללא סיבה סבירה, הנתבע לא הספיק לבלום ופגע ברכב התובעת מאחור. הנתבע טוען כי ביום אירוע התאונה היה רכבו מבוטח ביטוח מקיף אצל הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") וכי כחודש וחצי לאחר אירוע התאונה, פוצה על ידי הנתבעת בסך 38,455 ₪, המהווים את שווי רכבו. הנתבעת טוענת כי התאונה נשוא התביעה לא ארעה כלל, או לא ארעה בנסיבות המתוארות על ידי הצדדים, וכי כולה מעשה מרמה בין הנהגים המעורבים ואחרים, וזאת על מנת להוציא בכוונת מרמה תוך יצירת מצג שווא, כספים שלא כדין, תוך עשיית עושר ולא במשפט. דיון: "הכלל לעניין נטל הראיה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נשוא תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של אותו סייג". (ע"א 678/86 חסן חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד (4) 177, 187). וגם: "די למבוטח אם יוכיח קיומו של הנדבך הראשון, הווה אומר - את התרחשות האירוע המוגדר. יוכיח זאת - קמה לכאורה חבותו של המבטח בפיצוי. כשם שנטל השכנוע על המבוטח להראות קיומו של האירוע המוגדר כך מוטל עול השכנוע על המבטח, להראות קיומו של החריג". (ע"א רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז' (5) 661, פסקה 7 (ג) לפסק הדין). התובעת העידה ביום 18.6.06 בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה והנזק. התובעת העידה כי כשהתקרבה לצומת התחלף האור בכיוון נסיעתה מירוק לכתום, ולכן עצרה. בהיותה בעצירה, פגע רכב הנתבע ברכבה, מאחור. מצאתי את עדותה של התובעת אמינה, סדורה ורצופה. בדבריה ועמידתה בפניי עלו סימני האמת. גירסה זהה נמסרה גם לחוקר התובעת. בעלה של התובעת הגיע למקום אירוע התאונה בסמוך לאחר התרחשותה והעיד על הנסיבות שהיו בפניו. מצאתי את עדותו אמינה, סדורה ומתיישבת עם שאר העדויות. בגירסת התובעת תומך גם הנתבע. הנתבע מסר גירסתו בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה במספר הזדמנויות - בהודעה לחברת הביטוח נ / 2, בכתבי הטענות שהגיש ובנספחיהם, בעדותו בפניי, בגירסה שמסר לחוקר מטעם הנתבעת. גם את גירסתו של הנתבע, בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה, מצאתי אמינה, סדורה ורצופה. ב"כ הנתבעת "נתפס" להגזמות מסויימות בגירסת הנתבע, כמו לכך שציין כי בסמוך לאחר התאונה הגיעו למקום התאונה 2000 איש, ומסיק מההגזמות כי מדובר בביום של אירוע שלא התקיים. לעניות דעתי, דווקא ההגזמות, יש בהן כדי להעיד על תום ליבו של הנתבע, ומצביעות על התרשמותו האישית של אדם שגרם לתאונה, כאשר למקום התאונה הגיעו בני משפחה של הנפגעת, כאשר הנתבע שרוי בלחץ נפשי בהיותו מודע לאחריותו לאירוע התאונה - ולכן על פי התרשמותו האישית והרגשתו, נראה היה לו כי התאספו הרבה אנשים "עויינים" אותם העריך באלפים. דווקא ההגזמה מעידה על התרחשותו של אירוע אוטנטי, שכן אילו היה מדובר בביום, וודאי היו חושבים הצדדים על גירסה יותר "הגיונית" לנסיבות התרחשות התאונה ולמספר האנשים שלהערכתם התאספו בשטח, אולי גם היו "דואגים" להביא עדים נוספים. גם ההבדלים בגירסאות הצדדים, אליהם מפנה ב"כ הנתבעת בסעיפים 18 ו - 19 לסיכומיה, לאו הבדלים הם, שכן התובעת טוענת כי האור ברמזור המכוון נסיעתה היה ירוק, הוא התחלף לכתום כשהגיעה לצומת, היא בדיוק עצרה ואז נפגעה מאחור בידי הנתבע. הנתבע טוען כי לא הבחין בהתחלפות המופע ברמזור מירוק לכתום. גירסה זו מוצאת ביטוי בהודעה הראשונה שנמסרה אחרי התאונה, היא הודעת הנתבע לחברת הביטוח שלו, מיום 8.9.04 (שלושה ימים לאחר התרחשות התאונה) וסומנה על ידי נ / 2, גם מוצאת ביטוי בכל הגירסאות שמסר הנתבע באופן ישיר (להבדיל מניסוח כתבי טענות שבעליל לא נעשה על ידו). גם העובדה שהנהגים המעורבים בתאונה מכירים אחד את השני, עובדה שלא הוסתרה, אין בה כדי להעיד על ביום האירוע. הוכח להנחת דעתי כי הצדדים מזהים האחד את השני ומכירים היכרות שטחית משהתובעת ובעלה מנהלים עסק (פיצוציה) בסמוך למקום מגוריו של הנתבע. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי בין הצדדים יש קשר מעבר להכרות זו וכי נועדו יחדיו כדי להונות את הנתבעת. אציין כי דוח החקירה שהוגש מטעם הנתבעת אינו חתום, גם לא צורפו לו תמלילים או הודעות ואולם הדוח ועדות החוקר מר גונן אינם סותרים את גירסאות הנהגים אלא מחזקים את אמינותם, משלא נמצאו סתירות בין גרסאות הנהגים בהזדמנויות שונות לבין הגרסה שנמסרה על ידם לחוקר. בטענתה, למעשה תומנת הנתבעת את יתדותיה בחוות דעת בוחן התאונות ויסמן, לפיה אין התאמה בין הנזקים בשני כליי הרכב. עיינתי היטב בחוות דעת המומחה ויסמן, הערוכה על פני כחצי עמוד, ושמעתי את עדותו בפניי. לא מצאתי ליתן כל משקל לחוות דעת זו, משממצאיה סתמיים, חוות הדעת שטחית, כלל לא מקצועית, וודאי אינה ראויה להקרא "חוות דעת מומחה". מר ויסמן טוען לאי התאמה בנזקים לאור העובדה כי "ברכב התובעת התקבל נזק קשה ועמוק במיוחד בחלקו האחורי" לעומת נזק "קל יחסית" בחזית רכב הנתבע כאשר "עומק הפגיעה ברכב הנתבע אינו גדול כלל". ואולם בעדותו אישר כי כלל לא ראה את חווה"ד השמאיות המתייחסות לנזקים שנגרמו בשני כליי הרכב ועוצמתם, גם אישר כי לא בדק את כליי הרכב בפועל, גם לא ערך כל מדידות ביחס לגובה הפגושים של כליי רכב מדגמים דומים, כך לא לקח מידות חלקים אחרים של כלי רכב, שהיו מעורבים במגע ביניהם. חווה"ד של מר ויסמן , גם זו הכתובה וגם זו שניתנה בעדותו בפני, מתבססת על הסתכלות בתמונות הנזק וכדבריו של מר ויסמן "האיש מהרחוב יסתכל בתמונות והתמונות מדברות בעד עצמן". משחוות הדעת ניתנה מבלי שנערכו מדידות, מבלי שנבחן הנזק שנגרם לחלקים השונים בכליי הרכב, גם אילו שאינם נראים בעין בתמונות, משלא נלקחו בחשבון אותם נתונים פיזיקליים כגון כיוון התנועה, סוג החומרים המעורבים במגע, גובה הפגיעה, גובה ההתנגדות, הרי שעניין לנו בחוות דעת לא מקצועית, הבוחנת את הנתונים באופן שהדיוט, "איש מהרחוב" כדברי מר ויסמן עצמו, היה בודק. כאן המקום לציין ש"ממצאיו" של מר ויסמן גם לא עולים בקנה אחד עם חוות השמאי מטעם הנתבעת מר מאיר נחום, אשר בדק והעריך את הנזקים שנגרמו ברכב הנתבע. גם לא מצאתי ליתן כל משקל לדעתו של החוקר מר גונן, לפיה אין התאמה בנזקים אשר בשני כליי הרכב, משמר גונן העיד על עצמו שאינו איש מקצוע בעניין הנדון וכי מדובר בהערכתו בלבד, שאינה מקצועית. לפיכך מצאתי כי עניין לנו בתאונת דרכים בה פגע רכב הנתבע עם חזיתו, בחלקו האחורי של רכב התובעת. מכאן שהנתבעת כשלה להרים הנטל המוטל עליה להוכיח כי אירוע התאונה בויים. בסופו של יום, לאחר בחינה, שקילה ואיזון של כלל חומר הראיות אשר הונח בפניי, שוכנעתי כי התרחשה תאונה בין שני כליי הרכב הנדונים, בנסיבות הבאות: רכב התובעת נסע ראשון בדרך ועצר כאשר ברמזור המכוון את התנועה בכיוון נסיעתו התחלף המופע מירוק לכתום. רכב הנתבע, שנסע בדרך אחרי רכב התובעת, לא הבחין במועד בהתחלף המופע ברמזור, גם לא הבחין בבלימת רכב התובעת ועצירתו, פגע ברכב התובעת מאחור, וגרם לנזק בשני כליי הרכב. משמדובר בתאונה חזית - אחור, בסמוך לקו הצומת, בצומת מרומזר, מצאתי לקבוע כי הנתבע, באופן בלעדי, הוא הנושא באחריות לאירוע התאונה ולנזק ברכב התובעת. מכיוון שהרכב בו נהג הנתבע במועד התאונה היה מבוטח ביטוח מקיף אצל הנתבעת, אני מחייבת את הנתבעת, לשאת במלוא נזקיה המוכחים של התובעת, שנגרמו בתאונה זו מיום 5.9.04. משחוות דעת שמאי התובעת, מר אליאס יעקב, לא נסתרה ומשהנתבעים ויתרו בסופו של יום על טענותיהם ביחס להיקף הנזק שנגרם לתובעת באירוע התאונה, אני מחייבת את הנתבעת, ישיר אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובעת, הגב' אילנית מנחם, את סכום הנזק המוכח, המפורט בסעיף 8 לכתב התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כן תישא באגרת המשפט כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק בפרוטוקול הדיון, הסכום ששילמה התובעת לאיגוד השמאים עבור חוות הדעת - הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כן תישא בשכ"ט בא כח התובעת בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעת תישא גם בהוצאות הנתבע בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. פוליסהביטוח רכושנטל הראיה / נטל הבאת הראיותתביעת ביטוח