פסק דין 1. עניין לנו, בסוגיית כפל ביטוח. ואלה העובדות הצריכות לענייננו; 2. התובעת, נפגעה בתאונת עבודה שארעה ביום 31.1.01. התובעת הגישה תביעתה כנגד המעביד, עמית - מערך דיור בע"מ (להלן: "עמית") וכנגד הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), אשר ביטחה את עמית, בביטוח חבות מעבידים. 3. בעת בדיקת הכיסוי הביטוחי, התברר כי פוליסת חבות מעבידים שהוצאה לעמית על ידי הפניקס, כוללת כיסוי ל- 30 עובדים. אין חולק כי בפועל, הועסקו על ידי עמית, בעת הרלבנטית, 41 עובדים. בנסיבות אלה, הפניקס הכירה בכיסוי הביטוחי וקיבלה על עצמה את הטיפול בהגנה, בכפוף לכלל בדבר ביטוח חסר. עמית והפניקס הגיעו לכלל הסכמה על פיה, בהתאם ליחס תת הביטוח, תשא הפניקס ב- 73% מסכום הפיצויים שיפסק לזכות התובעת וביתרה, בשיעור של 27%, תשא עמית (ראה תצהירה של גב' לוי סולי). 4. בנוסף לפוליסת הביטוח שהוצאה על ידי הפניקס, עמית בוטחה, בתקופה הרלבנטית, גם בפוליסה לביטוח בתי עסק שהוצאה על ידי אריה חברה לבטוח בע"מ (להלן: "אריה"). פוליסת חבות מעבידים שהוצאה על ידי אריה, כוללת כיסוי עבור 41 עובדים (כמפורט ברשימת הפוליסה). משהצדדים לא הגיעו להסדר בשאלה הביטוחית, הוגשה על ידי הנתבעות, עמית והפניקס, הודעה לצד ג', כנגד אריה. 5. ביום 27.12.06, הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסדר פשרה ביחסים עם התובעת, על פיו סכום הפיצויים שישולם לתובעת, מעבר לתשלומי המל"ל, יעמוד על סך של 46,720 ₪, בצרוף שכ"ט עו"ד והוצאות, כמפורט בהודעה על הסדר דיוני, במ/1, שאושרה וקיבלה תוקף של החלטה (להלן: "הסכם הפשרה"). כן הוסכם כי התיק יקבע להוכחות, במסגרת היחסים שבין הנתבעות לצדדים השלישיים. ערב ישיבת ההוכחות, הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסכמה, על פיה המחלוקת בשאלה הביטוחית, תוכרע על דרך של סיכומים בכתב וללא צורך בשמיעת ראיות. טענות הצדדים 6. הנתבעות טוענות כי בהתחשב בהסכם שבין עמית לפניקס, באשר לחלוקת נטל הפיצוי, בהתחשב ביחס תת הביטוח, כך שעמית תשא ב- 27% מסכום הפיצויים והפניקס ב- 73% הימנו, ובהתחשב בקיומה של פוליסת ביטוח נוספת באריה, על אריה לשפות את עמית, בגין חלקה בסכום הפיצויים וזאת מכח פוליסת הביטוח שהוצאה על ידה לעמית והכוללת כיסוי ביטוחי מלא, בגין 41 עובדים וכי על אריה להוסיף ולשפות את הפניקס, במחצית מחלקה מסכום הפיצויים, מכח הכלל של כפל ביטוח. 7. אריה טוענת כי חלוקת נטל הפיצויים, בשל כפל ביטוח, הינה במישור היחסים שבין המבטחות בלבד וכי קיומו של תת ביטוח, ביחסים שבין עמית לפניקס, כמו גם ההסדר שהושג ביניהן, אינו מעניינה כך שלכל היותר, על אריה לשפות את הפניקס, בגין מחצית מחלקה בסכום הפיצויים וזאת ללא כל קשר להסדר שבין עמית לפניקס, מכוחו התחייבה עמית לשאת ב- 27%, מסכום הפיצויים, בגין ביטוח חסר. דיון והכרעה 8. לאחר שבחנתי טענות הצדדים, ראיתי לקבל ההודעה לצד ג' ולקבוע כי על אריה לשאת במחצית מסכום חיובה של הפניקס, בשיעור של 36.5% מסכום הפיצויים וזאת מכח הכלל של כפל ביטוח וכן בחלקה של עמית, בשיעור 27% מסכום הפיצויים וזאת מכח הפוליסה שהוצאה על ידה לעמית - ואפרט נימוקי. 9. אין חולק כי אריה ביטחה את עמית, בפוליסת ביטוח הכוללת כיסוי ביטוחי, עבור 41 עובדים - דהיינו; כיסוי ביטוחי מלא. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל טענת אריה כי בגין עצם העובדה שהוצאה על ידי עמית, פוליסת ביטוח נוספת, כך שנוצר מצב של כפל ביטוח, בצרוף העובדה האקראית שהתביעה הוגשה כנגד עמית והפניקס בלבד ולא כנגד אריה, תמצא עמית חסרה ותאלץ לשאת בעצמה, בחלק מסכום הפיצויים, מקום שיש ברשותה פוליסה המעניקה כיסוי ביטוחי מלא, עבור 41 עובדים. טענה זו שמשמעה כי מבוטח שהוציא שתי פוליסות, במקום אחת, יצא חסר, בגין קיום ביטוח חסר, בפוליסה אחת מתוך השתיים, גובלת באבסורד שהרי אלמלא הוצאה פוליסה בפניקס, היה על אריה לשאת במלוא החיוב מכח הפוליסה שהוצאה על ידה והמעניקה כיסוי ביטוחי מלא, עבור 41 עובדים. לאריה אין ולא היתה כל זכות קנויה כי יווצר מצב של כפל ביטוח. לפיכך, מכח ההלכה על פיה חלוקת נטל הפיצויים, בגין כפל ביטוח, הינה במישור היחסים שבין המבטחות, הרי במישור היחסים שבין אריה לעמית, דהיינו; יחסי מבטח-מבוטח, על אריה לשפות את עמית שהינה המבוטחת על פי הפוליסה, בגין חלקה בסכום הפיצויים, לגביו אין כיסוי ביטוחי בפניקס, בשל ביטוח חסר. ודוק - מקום שאין ביטוח, אין גם כפל ביטוח. כן ראוי להפנות בעניין זה, להוראות סעיף 59 (ג) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, (להלן: "החוק"), הקובע כי "בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף" ועל אחת כמה וכמה שאריה אחראית כלפי עמית, בגין אותו חלק מסכום הפיצויים, לגביו אין כפל ביטוח. לפיכך ראיתי לקבל ההודעה לצד ג' שהוגשה על ידי עמית כנגד אריה ולקבוע כי על אריה לשאת בחלקה של עמית, בשיעור 27% מסכום הפיצויים וזאת בכפוף לניכוי השתתפות עצמית על פי הפוליסה (חובות פרמיה שנזכרו בסיכומי אריה, לא הוכחו). 10. אשר לשאלת כפל הביטוח, סעיף 59 (ד) לחוק קובע כי: "המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח". כפי שנטען בסיכומים מטעם אריה, גבול האחריות בפוליסת חבות מעבידים שהוצאה על ידי אריה, עומד על סך של 1,500,000 $. גבול האחריות בפוליסה שהוצאה על ידי הפניקס, עומד גם הוא, על סך של 1,500,000 $ (ראה פרק 11 לתנאים הכלליים בפוליסת הפניקס). מדובר, על כן, בגבול אחריות שווה, כך שיחס כפל הביטוח הינו 50%-50% ועל אריה לשפות את הפניקס, במחצית מחלקה של הפניקס, בסכום הפיצויים, בשיעור של 36.5%. 11. אשר על כן, ראיתי לקבל את ההודעה לצד ג' ולקבוע כי על אריה לשפות את הנתבעות, בשיעור של 63.5%, מכל סכום אשר ישולם על ידן לתובעת, מכח הסכם הפשרה, במ/1, כדלקמן: לנתבעת מס' 1 - עמית, סך של 27% מסכום הפיצויים הכולל על פי הסכם הפשרה, בניכוי השתתפות עצמית, על פי הפוליסה. לנתבעת מס' 2 - הפניקס, סך של 36.5%, מסכום הפיצויים, על פי הסכם הפשרה. בנוסף תשלם אריה לנתבעות, ביחד ולחוד, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪, בצרוף מע"מ כחוק. פוליסהביטוח כפלתאונת עבודה